socialism.org.il
ה"ניו־לייבור" באירופה — התשובה לבעיות שלנו?
המשבר הנוכחי בחברה הישראלית — אבטלה, פערים הולכים וגדלים בין עשירים לעניים, קיצוצים בתקציבי הבריאות, החינוך והרווחה — כל אלה הובילו ישראלים רבים להסתייג מכלכלת השוק נוסח ארצות־הברית. אנשים רבים כיום רואים באירופה מודל לחיקוי עבור ישראל. הם רואים במדינות מערב אירופה דוגמא למדינות רווחה משגשגות, שבהן בריאות וחינוך חינם הם נחלת הכלל והפערים בין עשירים לעניים בולטים פחות מאשר בארה״ב. מיתוס חדש נוצר וצובר תאוצה, ולפיו האירופאים מצאו דרך להגן על מדינת הרווחה ורמת־החיים של העובדים מפני חוסר האנושיות של השוק החופשי. האם יש אמת בכך? מה באמת קורה באירופה כיום? האם בכך שנשתית את הכלכלה והחברה בישראל על המודל האירופי נוכל באמת להיחלץ מהמשבר הכלכלי והחברתי בישראל?
מנדי רבין
30.08.1999 00:00

המפלגות הסוציאל־דמוקרטיות באירופה

בעבר, במקום להתנגד לשיטה הקפיטליסטית, שאפו המפלגות הסוציאל־דמוקרטיות האירופאיות לערוך רפורמות במסגרת המשטר הקפיטליסטי. היה ביכולתן לעשות זאת מיד לאחר מלחמת העולם השנייה מהסיבות הבאות: איגודי העובדים החזקים הכריזו על שביתות רחבות־היקף שאילצו את בעלי־ההון לוויתורים כלכליים על מנת למנוע מהפכה. באותה התקופה יכלו בעלי־ההון לאפשר לעצמם להשתתף במימון מערכות חינוך ובריאות חינם לכלל האוכלוסייה, בשל הצמיחה הכלכלית הגדולה שלאחר המלחמה. אבל מאז אמצע שנות השבעים כלכלת העולם מצויה בנסיגה ובמיתון הולך וגובר. בעלי־ההון ניסו לשמור על רמת הרווחים שלהם באמצעות קיצוץ שכר העובדים והפחתת המיסוי על העשירים, צעדים שאילצו ממשלות לקצץ בתקציב הציבורי. אפילו ממשלות שמאל מוצהרות התנכלו לעובדים באמצעות קיצוצים נרחבים בהוצאה הציבורית. במשך תקופה של שלושים שנה מציאות זו גרמה למפלגות העובדים המסורתיות באירופה לנוע ימינה. נכון להיום, כל מפלגות העובדים הסוציאל־דמוקרטיות באירופה חדלו מלדבר על סוציאליזם, ואפילו על הכוונה לערוך רפורמות בשיטה הקפיטליסטית.

בריטניה

בבריטניה, 18 שנה של שלטון שמרני הותירו אחריהן ירושה של אבטלה המונית, פערים עצומים בין עשירים לעניים, קיצוצים במערכת הרווחה והפרטה הולכת וגוברת של נכסי הציבור, והתוצאות הן הרסניות. ה"ניו־לייבור" עלה לשלטון כתוצאה מהתנגדות גורפת למדיניות השמרנים, אבל עשרות שנים של לחץ מצד חברות־הענק שינו את פני מפלגת הלייבור הבריטית. "הדרך השלישית" של טוני בלייר היא פשוט תרמית. היא איננה מציעה אלטרנטיבה לתוהו־ובוהו של השוק החופשי. אפילו אנטוני גידנס, המוח שמאחורי "הדרך השלישית", מודה שהוא לא סיים לתכנן אותה עדיין. הוא מדבר על הצורך של הממשלות לרסן את החברות הבינלאומיות, אך אינו מסביר כיצד יש לעשות זאת.

מנהיגי הניו־לייבור הבטיחו להגדיל את ההוצאות לבריאות וחינוך ודיברו על עתיד חדש, טוב יותר, לכל. למעשה, הם תוקפים עובדים בדיוק כשם שעשו השמרנים. היה זה הניו־לייבור, לא השמרנים, שביטל מלגות לסטודנטים והנהיג שכר־לימוד במקומן. הניו־לייבור מעביר את המשימה של בניית בתי־חולים לחברות פרטיות, חוכר את בתי־החולים מהן, ומאלץ עובדי בריאות לעבוד עבור אותן חברות תחת חוזים אישיים שפוגעים בתנאי העסקתם. בשכונות העוני הם מציעים את שירותי החינוך המקומיים למכירה לכל המרבה במחיר, כך שחינוך ילדי המקום עתיד להיות מנוהל על־ידי חברות פרטיות בעבור רווח, וכל זאת באמצעות מימון ממשלתי.

אפילו כאשר ניסה הניו־לייבור לשפר את תנאי המחיה וההעסקה של העובדים, נסיונותיו נכשלו. למשל, הניסיון לקבוע שכר מינימום מזערי של 3.60 פאונד לשעה (מתחת לסף המקובל באירופה). שתי הבעיות המרכזיות עם שכר מינימום זה הן: ראשית, הוא איננו נאכף; שנית, אם הוא נאכף, המעסיקים מאיימים להעביר את עסקיהם למדינות שבהן שכר העבודה זול יותר. וכל זאת עוד בטרם היכה המיתון העולמי בבריטניה עצמה. נכון לעכשיו, עם כלכלה במיתון ואבטלה בעלייה, המצב רק יילך ויחמיר.

בבחירות המקומיות האחרונות, הלייבור איבד 1,000 מושבים למועמדים שמרנים וליברל־דמוקרטיים, ובבחירות לפרלמנט האירופי איבד הלייבור הבריטי חצי מהמושבים שלו — אות לאכזבה הכללית ממדיניות הלייבור.

דרך ללא מוצא

הקפיטליזם מציע דרך ללא מוצא — אם הממשלה תנסה להעלות מסים לעשירים או להעלות את שכר המינימום, חברות הענק יאיימו להעביר עסקיהם לחו״ל, ועל־ידי כך לצמצם את מספר מקומות העבודה. לפיכך, גם ממשלות "שמאל" סוציאל־דמוקרטיות סופן שהן מאמצות את הקפיטליזם ויוצרות תנאים מועדפים למשקיעים קפיטליסטים: הנחות מס לחברות־הענק וכוח עבודה זול. למעשה, הניו־לייבור הבריטי הגדיל לעשות, והעניק לחברות הבינלאומיות מענקים מכספי משלם המסים: חברת ב.מ.וו, שרכשה את מפעל "רובר" הישן בלונגברידג', איימה לסגור אותו ולסכן 50,000 מקומות עבודה. בעלי החברה הסכימו לא לסגור את המפעל, אך רק אם יקבלו תשלום של 200 מיליון לירות שטרלינג מהממשלה הבריטית. ממשלת הלייבור כבר הציעה לב.מ.וו יותר מ־120 מיליון ליש״ט, אך בעלי ב.מ.וו אינם מסתפקים בכך. ועובדה זו מביאה אותנו ללב־ליבה של הבעיה.

הקפיטליזם אינו מאפשר עוד תנאי מחיה ופרנסה הולמים

בכלכלת השוק הכלל־עולמית, האינטרסים של בעלי העסקים הגדולים מחזיקים ממשלות כבנות־ערובה, בכוח האיום למשוך את השקעותיהם מהשוק המקומי. על מנת למשוך משקיעים, ממשלות מוכנות לפגוע בתנאי המחיה והתעסוקה של העובדים. נוסף לכך, הממשלות "משחדות" את החברות הבינלאומיות באמצעות כספי משלם המסים והנחות במסים, במאמץ למשוך אליהן משקיעים.

בשוק האכזרי של היום, חברות הענק מתחרות בינן לבין עצמן על הוזלת תהליכי הייצור שלהן והורדת מחירי מוצריהן כך שיהיו תחרותיים. פירוש הדבר פיטורי עובדים והרעה בתנאי העסקתם של אלה שאינם מפוטרים. לקפיטליזם אין הרצון או היכולת להיטיב את תנאי העובדים כפי שעשה בתום מלחמת העולם השנייה. פירוש הדבר שהעובדים בכל העולם יכולים לצפות רק לקיצוצים בתקציבי הרווחה ובתנאי המחיה.

להיפטר מהקפיטליזם

אם הקפיטליזם לא יכול להבטיח לנו תנאי מחיה הוגנים ועולם בטוח שילדינו יוכלו לגדול בו, אז אנחנו זקוקים לשיטה אחרת. שיטה שיש בה דמוקרטיה אמיתית, שבה לכל עובד/ת יש יכולת אמיתית להשפיע על הדרך שבה מנוהל מקום העבודה שלו/ה ועל מה שמייצרים בו; שבה העובדים, ולא הבוסים, שולטים באופן דמוקרטי במפעלים ובמשרדים, ומנהלים אותם בדרך מתוכננת כדי לספק את צורכי האוכלוסייה כולה; שבה לכל אחד יש גישה לשירותי חינוך, דיור ובריאות איכותיים. שיטה סוציאליסטית תחליף את האנרכיה הנוכחית של השוק החופשי המנוהל למען רווחיו של מיעוט תאב־בצע — שיטה בזבזנית שיוצרת אבטלה כאשר יש שפע של עבודה שצריכה להיעשות, ורעב בזמן שהרים של עודפי מזון מושמדים בעולם המערבי כדי להגן על המחירים הגבוהים.

משבר מאיים על החברה שלנו. ברק, בכך שהוא מאמץ את דרכן של המפלגות ה"סוציאל־דמוקרטיות" האירופיות, לא יוכל להעלות את תנאי המחיה של העובדים ולהחזיר לחיים את מדינת הרווחה. במקום זאת, הוא ימשיך במדיניות הפגיעה בעובדים. הדרך היחידה לעצור את ההתקפות האלה ולספק מישרות, בתים, חינוך ותנאי מחיה הוגנים לכולם היא באמצעות שינוי סוציאליסטי של החברה. הצטרפו אלינו למשימה של הקמת תנועה המונית של האנשים העובדים, שתיאבק למען עתיד סוציאליסטי.