כל פעם אותו סיפור

ישנן תופעות שתמיד חוזרות על עצמן: "המסטיקים" המחברים בין ישבניהם של הפוליטיקאים לכיסאות, הזיג־זגים, התרגילים הפוליטיים, המשכורות המנופחות, פרשות עמותות ומתנות למיניהן, הסקטוריאליות והכי חשוב המדיניות הכלכלית שלעולם אינה משתנה. וכשנמאס כבר לכולם: ה־ב־ח־י־ר־ו־ת!

בחירות?

שוב יבטיחו לנו "עד חצי המלכות", שוב יבואו לשכונות ולשוק בצביעות שלא תיאמן. שוב יבלבלו לנו את המוח עם פרצופיהם המאוסים וכרסיהם המטופחות בשידורי התעמולה, וכל זאת בשביל מה? בשביל לשכנע אותנו שהם לא נכשלו! מה הם חושבים שאנחנו, מטומטמים? ודרך אגב, כבר צוין שבבחירות הבאות יושקעו 1.4 מיליארד שקל וזאת כדי לשכנע בערך 4 מיליון בוחרים, כ־350 שקל על כל בוחר!

אין ספק שרוב ציבור הבוחרים היה מעדיף לקבל במזומן את ה־350 ₪ ולוותר על כל הבלגן מסביב ואולי אפילו על זכות הבחירה בבחירות אלו!

ומה בכלל הם מייצגים?

אך מדוע שלא יהיה כך? ה-"מסחרה" הפוליטית עברה כל גבול. הם עוזבים מפלגה מצטרפים לאחרת (דוד טל משס לליכוד) פורשים מהממשלה וחוזרים יומיים אח״כ. הרגשה זו שבחירות אלו הן חסרות כל טעם משקפות גם את המיאוס מהפוליטיקאים עצמם וגם את ההבנה שאין אף מפלגה שמייצגת ועובדת בשבילנו האנשים הפשוטים: העובדים המובטלים הגמלאים החיילים הסטודנטים והנוער! להפך ההרגשה היא שהממשלות השונות הכריזו עלינו מלחמה בצורה של קיצוצים בתקציב, גזירות כלכליות וחברתיות, הפרטות ופיטורים.

מי אשם ומי משלם?

"את ההתקפות הללו מוכרחים לקיים". כך הם (הפוליטיקאים והמיליונרים) מנסים לשכנע אותנו כחלק מאותה מדיניות כלכלית שלא משתנה. רק דבר אחד הם שכחו לספר לנו — מי לא נפגע לעולם ורק מרוויח ואלו הם כמובן: המיליונרים, בעלי ההון, כרישי הנדל״ן, שליטי התקשורת, בעלי המפעלים והחברות. אותה אליטה מצומצמת המונה 0.01% מהחברה היא גם זו המממנת את מסעי הבחירות של הפוליטיקאים: פישמן ולאוטמן "בעבודה", לבייב בש״ס, גנגר ולאודר בליכוד. אבל אליטה זו שמובילה את מסע ההתקפות הכלכליות עלינו "בגלל המשבר" היא זו שהנהיגה את המשק והמדינה למשבר הכלכלי והביטחוני! עכשיו הם רוצים שאנחנו נשלם את מחיר המשבר שהם יצרו!!! אנחנו שעבדנו בנאמנות במקומות העבודה שלנו, אנחנו שנסינו להתפרנס בכבוד או ללמוד: אנחנו נשלם את מחיר המשבר?!

אלטרנטיבה

כיום אין אף מפלגה המסוגלת להציע אלטרנטיבה להתקפות בעלי ההון עלינו העובדים המובטלים והנוער. המפלגות הגדולות ממומנות ע״י בעלי ההון ולכן אינן מהוות אלטרנטיבה. גם המפלגות הקרויות חברתיות לא מסוגלות לספק אופוזיציה ממשית להתקפות עלינו. בחלקן כיוון שהן מנותקות מהעובדים וחלקן כיוון שהן לא מסוגלות להציע אלטרנטיבה למדיניות הקיצוצים והפיטורים.

כך למשל, מפלגת "עם אחד" שנשלטת ע״י הבירוקרטיה של עמיר פרץ ושולטת בהסתדרות מציעה לעובדים להיכנע ללא מאבק תמורת אחוזים בודדים משכרם הריאלי.

הצורך במפלגת עובדים אמיתית שנשלטת ע״י העובדים ואינה קשורה לבעלי ההון נהיה דחוף מאי פעם. מפלגה שתיאבק למען הצרכים של האדם הפשוט ולא תסתפק בהסברים שתחת השיטה הכלכלית הנוכחית צרכים אילו אינם יכולים להיות מסופקים. אם השיטה לא טובה היא תיפעל להחלפתה בשיטה סוציאליסטית — דמוקרטיה של עובדים על המשאבים הכלכליים שיכולים בדרגתם הנוכחית לספק את כל צרכינו הבסיסיים ואף למעלה מזה.