מתקפת הקיצוצים האחרונה פגעה קשות בפעם המי־יודע־כמה בתקציב החינוך. המשמעות בשטח היא החמרה במגמה של קריסת בתי־הספר, פיטורי מורים, פגיעה בשכר, כיתות לימוד גדולות יותר וקיצוץ בשעות. אם בתי־הספר הם בדרך כלל בתי־חרושת אפורים לציונים, בקיצוץ האחרון הם הפכו לבתי־חרושת לכלום.

אירגון המורים העל־יסודיים פתח בעיצומים במחאה על צעדי האוצר, שכללו השבתה של חלק מפעילות בתי־הספר, ובכלל זה יציאה לטיולים. ביטול הטיולים השנתיים עורר תלמידי תיכונים באזורים שונים בארץ להתארגן ולהשבית את הלימודים לאות מחאה. התלמידים אמנם דרשו מאירגון המורים לסיים את עיצומיו, אך טענתם היתה שמאבק המורים נותר בלתי יעיל מול שרי חינוך וראשי ממשלה בישראל שטובת התלמידים והמורים מעולם לא עמדה לנגד עיניהם, כפי שמשקפות הפגיעות החוזרות ונשנות בתקציבי החינוך.

מועצת התלמידים הארצית אירגנה לטובת העניין הפגנה תחת כותרות כמו "אין טיולים — אין לימודים", "נוער דורש חינוך", "חינוך ולא בגרויות" וכד'. הלימודים הושבתו ליום אחד, ולמספר שעות נוספות ביום למחרת. בפתח־תקווה סירבו תלמידים להיכנס לכיתות ללא מזגנים, ערכו הפגנה סוערת בפתח בית הספר ושרפו צמיגים.

מאבקיהם של המורים והתלמידים, הקורסים תחת מהלומות הקיצוצים, צודקים בבסיסם: הם מנסים לנער מעליהם את הגזירות. אבל מאבק אירגון המורים אכן היה עד היום בלתי יעיל. עיצומים המכוונים כנגד שירותים נלווים לתלמידים אינם מטרידים את מנוחת ראשי האוצר, וגם לא עוזרים בהשגת תמיכת התלמידים. גם יציאה משתמעת של תלמידי התיכון כנגד מאבק המורים אינה מקדמת את המאבק בקיצוצים ולא מסייעת ברכישת תמיכה גורפת מצד המורים. התלמידים והמורים נמצאים כאן באותה סירה רעועה, ועליהם לפעול יחד כדי להגן על עצמם.

המאבק בקיצוצים חייב להיות לוחמני ורחב, ולכלול השבתה מוחלטת של כל עובדי אירגון המורים העל־יסודיים במקביל לאירגון הפגנות גדולות ואסיפות הסברה. כדי ליצור לחץ אפקטיבי, צריך האירגון לגייס תמיכה מעובדים אחרים, קודם כל מחברי הסתדרות המורים, וגם מתלמידי התיכונים, שיוכלו להפעיל לחץ באמצעות התאחדות מאחורי מאבק המורים. רק באמצעות לחץ המוני נחרץ וממוקד יוכל המאבק בקיצוצים להצליח, ואף להגיע להישגים גדולים יותר, שיוכלו להראות את הדרך לבניית מערכת חינוך שתכוון על־ידי צרכיהם ורצונותיהם של התלמידים, המורים וההורים, ולא של פקידי ממשלה.