socialism.org.il
מאבק הכבאים מתלקח מחדש
נראה כי הלנת שכר העובדים הפכה לבחירה הקלה ביותר עבור גוף ציבורי או פרטי שמתמודד עם בעיות תקציביות. תופעה זו, שנעשית יותר ויותר מקובלת, כבר עוברת כל גבול, בטח כשמדובר בעובדים שמסכנים את חייהם באופן קבוע (ומצילים חיים) בעבודתם
עמית קרפ
01.01.2005 04:40

בגיליון הקודם של עיתון "המאבק" כתבנו על מאבקם המוצלח של כבאי מחוז חיפה נגד הלנת שכרם. זמן קצר לאחר ניצחון כבאי מחוז חיפה במאבקם לקבלת המשכורות שלא שולמו, שירותי הכבאות של הגליל המערבי הושבתו, זאת לאחר שהכבאים שם לא קיבלו גם הם משכורת של חודשיים על עבודתם. את הכסף שכל אזרח משלם לשירותי הכבאות האזוריים (במסגרת הארנונה) העיריות בחרו לא להעביר לכבאים. המצב נכון לחודש דצמבר היה שהרשויות המקומיות באזור הגליל העבירו רק 3 מיליון שקל מתוך 9 המיליונים שאותם הן מחויבות להעביר כל שנה. כך קרה ששירותי הכבאות באזור זה סובלים כרגע מגירעון של 6 מיליון שקל.

עול הגירעון מוביל לא רק לאי־תשלום המשכורות (עלות המשכורות היא מעט פחות ממיליון) — מלבד הכבאים ותנאי העבודה שלהם נפגע גם הציבור הרחב. חידוש הרשיונות לכבאיות בסוף השנה, דלק לכבאיות, אחזקת תחנות הכיבוי — כל אלו עולים הרבה מאוד כסף, ולא מקבלים כרגע את המימון הנדרש. גם כבאי אזור הגליל קיבלו את משכורתם בסופו של דבר, אך גם הפעם זה לא הסוף. כבאים שלא מקבלים שכר ותנאי העסקה מינימליים הם כבאים שיגיעו לעבודתם מתוסכלים ולא יוכלו לבצע את עבודתם כמו שצריך, מה שיכול לעלות בחיים ובבריאות שלנו, העובדים והנוער.

לכן מאבקם של הכבאים הוא גם המאבק שלנו, תושבי ועובדי הרשויות הרשויות המקומיות בהן נאבקים הכבאים. לכן אנחנו חייבים לתמוך בכבאים ולבנות סולידריות איתם. נוסף לכך, על הכבאים לארגן מאבק משותף בכל הארץ, ולקשר את מאבקם עם מאבקי עובדים ומאבקים חברתיים אחרים כמו אלה של עובדי הנמלים, המורים, הסטודנטים וכו'. רק כך נוכל לשים סוף לסיפור המקומם הזה, שחוזר על עצמו כל פעם מחדש, ולהיות בטוחים שהכבאים מקבלים שכר הולם ומסוגלים להגן עלינו.