socialism.org.il
המאבק על הקמפוס נמשך
תוכנית הקיצוצים וההפרטה באוניברסיטאות, בשילוב עם הצעת ועדת ינאי להעלות דרסטית את שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה, הוציאו את הסטודנטים למאבק בסדר גודל שהזכיר את מאבק הסטודנטים ב־1998 — איך קרה שהמאבק נעלם מהר כל כך ואיך ניתן להמשיכו?
ספי סמואלוב
15.06.2005 01:00

ההשכלה הגבוהה בישראל סובלת כיום ממשבר עמוק, שנגרם בעיקר בגלל הקיצוצים בתקציבי ההשכלה הגבוהה מאז מאבק הסטודנטים של 1998, אבל גם בשל הניהול הבזבזני של הנהלות האוניברסיטאות, שלא מוכנות לוותר על הפריבילגיות שלהן ומגלגלות את המשבר על הסטודנטים, הסגל והעובדים. המתקפות הן משני סוגים: האחד הוא הניסיון להעלות מחדש את שכר הלימוד (דרך ועדת ינאי), והשני כולל סגירת חוגים, מעבדות וספריות ופיטורים.

הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב הראו עד כה את הנכונות הכי גבוהה להיאבק, מפני שבתל אביב כבר יושמו הקיצוצים הדרסטיים ביותר, שכללו סגירה הדרגתית של בית הספר לרפואת שיניים וחוגים נוספים, פיטורים והרעת תנאים של הסגל הזוטר. באוניברסיטה התגבש גרעין של סטודנטים לוחמניים שרצו לקחת את המאבק קדימה, ודחקו בהנהגה הרשמית של הסטודנטים בתל אביב לאמץ קו רדיקלי יותר.

ההפגנה בחיפה

הנהגות הסטודנטים, ובעיקר הנהגת ההתאחדות הארצית, לא רצו להוביל מאבק אמיתי, אלא רק לרכוב בצורה פופוליסטית על המאבק שפרץ באוניברסיטת תל אביב ולאפשר לסטודנטים לשחרר קצת קיטור. בשטח אוניברסיטת תל אביב התקיימו כמה הפגנות לוחמניות, אך נשמעו גם טענות כנגד האגודה המקומית שלא פעלה בכל הכוח.

במהלך ההפגנה/מסיבה הוזמן לנאום גם מתן וילנאי, שנאלץ לקצר את נאומו עקב קריאות הבוז הרמות. סטודנטים שניסו לעלות לבמה ולקרוא להפגנה אמיתית נחסמו באלימות על ידי אנשי אגודת הסטודנטים החיפאית, מאבטחים וגם אנשים מההתאחדות הארצית.

כמה מהסטודנטים קראו "רוצים הפגנה, לא מסיבה", ועודדו את שאר הסטודנטים לרדת איתם לכיוון כביש הגישה לאוניברסיטה. מאות מפגינים הצטרפו, אלא שלמטה כבר חיכו להם יותר ממאה שוטרים. המשטרה (בעידוד הנהלת האוניברסיטה) הגיבה באלימות מופרזת, כולל מעצרים סיטונאיים, תותחי מים, פרשים, יס״מ ומג״ב. המשטרה התנפלה בעיקר על סטודנטים ערבים. חברי מאבק סוציאליסטי יזמו פנייה לשוטרים שמזכירה להם שגם הם מנוצלים, וקריאות נוספות שבלטו בהפגנה היו "יהודים וערבים נלחמים בקיצוצים" וסיסמאות נגד הפרטת החינוך. בסך הכל נעצרו 19 מפגינים ומפגינות. ראשי האגודות מההתאחדות ניסו להאשים את הסטודנטים הערבים במעצרים, והכריזו שהעצורים שוחררו (שקר מוחלט) כדי לגרום להפגנה להתפזר. אבל ההפגנה נמשכה והשוטרים היו אלה שעזבו ראשונים.

השביתה, ההסכם והדרך קדימה

ב־27 במרץ התקיימה השבתה כללית של האוניברסיטאות והמכללות יחד עם המרצים והמתרגלים, שהצטרפו למאבק. כבר באותו היום חתמו מנהיגי ההתאחדות והארגון על הסכם שהביא להפסקת המאבק תמורת הבטחה לתוספת של 300 מיליון שקל לתקציב ההשכלה הגבוהה ונציג סטודנטים סמלי בוועד המנהל של כל מוסד אקדמי.

בהשגת ההסכם תיווכה "שינוי", המפלגה הקפיטליסטית ביותר בכנסת, שגם השתמשה בו כדי להצדיק הצבעה בעד התקציב. אלא שמה שהובטח לסטודנטים יכול לפתור את המשבר בדיוק כמו שאקמול יכול לעצור את החיידק הטורף. בשנים האחרונות קוצצו מיליארדי שקלים מתקציבי ההשכלה הגבוהה, וחשוב לזכור שתחת הניהול הדיקטטורי של המוסדות להשכלה גבוהה, גם הכספים שהושגו יממנו פריבילגיות להנהלות ולא ישמשו לשיפור אמיתי של תנאי הלימוד ורמת ההוראה.

לקראת הסיבוב הבא של המאבק שצפוי להיפתח בקיץ, חיבור מאבק הסטודנטים למאבק של סגל ההוראה ולמאבקי התלמידים והמורים נגד תוכנית דוברת והקיצוצים בחינוך הוא צורך חיוני. אנחנו חייבים להילחם גם בעד האלטרנטיבה לקיצוצים ולמסחור: ניהול דמוקרטי של בתי הספר והמוסדות להשכלה הגבוהה בשיתוף מלא של המורים, התלמידים, ההורים, הסטודנטים, העובדים והסגל הזוטר. חשוב לא פחות שמאבק הסטודנטים ינוהל מלמטה על־ידי הסטודנטים עצמם ובשליטה דמוקרטית שלהם, ויתחבר גם למאבק החברתי הכולל ולמאבקים של כל קבוצת עובדים הנלחמת בקיצוצים ובהרס השירותים החברתיים.