מתחילים להתארגן נגד העושק המלחמה על תנאי ההעסקה של עובדי השמירה והאבטחה 3,624
המלחמה על תנאי ההעסקה של עובדי השמירה והאבטחה החלה לפני שנים. מאות שומרים ומאבטחים בעשרות מקומות עבודה מחפשים דרך לשפר את תנאי העסקתם. החל מפניות לבית דין לעבודה ומשרד התמ״ת, דרך ניסיונות לרתום גופים ציבוריים וממשלתיים למאבק ועד למלחמה של ממש על הזכות להתארגן ולהקים ועד עובדים במקום העבודה. היום המאבק על תנאי העסקתם של עובדי השמירה והאבטחה עולה ליגה ומתחיל תפוס תאוצה. באזור רחובות קמו שלוש התארגנויות של מאבטחים הנלחמות כדי להגן על הזכויות הבסיסיות בעזרת הסכם קיבוצי, אך ישנה קבוצה רחבה של שומרים ומאבטחים בכל רחבי הארץ שרוצים ללמוד מניסיונם של מקומות העבודה שנאבקים עכשיו ולהתאגד במקום העבודה שלהם. זהו הזמן לחלוק את הניסיון הנצבר, ותוך דיון משותף לנסח את תוכנית הפעולה היעילה ביותר עבור אותם עשרות אלפי מאבטחים המנסים לשפר את תנאי העבודה שלהם. העבודה בחברת שמירה היא מאבק יומיומי בין הבוס לעובד. כמו בהרבה מקומות עבודה אחרים, העובד נאלץ להילחם עם המעסיק על כל שקל בתלוש המשכורת. בענף השמירה גם שכר המינימום אינו מובטח. הבוסים תמיד מחפשים דרכים יצירתיות לגזול את מעט השכר של העובדים באמצעות קנסות (לא חוקיים), תשלומים שונים ומשונים על מדים, הכשרה ואפילו על קפה. הפרת דיני העבודה בענף השמירה והאבטחה היא בוטה ושיטתית. משרד התמ״ת ורשויות החוק אדישים לפשיעה השיטתית של חברות כוח האדם, ואף מעודדים את הפושעים להמשיך ולהפר את חוקי העבודה. גם אם כיום, כתוצאה מלחץ של עובדים לשפר את זכויותיהם ולהעלות את שכר המינימום, הממשלה נאלצת לפזר הבטחות ריקות על הגברת האכיפה, ואף לנזוף בחברת כוח אדם כזו או אחרת מדי פעם, זה לא ישנה את העובדה שהמעסיק הגדול ביותר של עובדי הקבלן במשק הם משרדי הממשלה עצמם. משרדים אלה היו בין ראשוני המעסיקים במשק שהחלו להעסיק עובדים בעזרת חברות כוח אדם, וזאת כדי להחליש את העבודה המאורגנת ולהוריד את רמת השכר של כלל העובדים. ההסתדרות, שאמורה להיות הכתובת הראשונית והטבעית של העובדים במצבים כאלה, אינה מספקת את הגיבוי הדרוש. הפקידות הגבוהה של ההסתדרות מנותקת מהעובדים, וללא מאבק של ממש והפעלת לחץ מצד העובדים היא לא תעשה דבר מיוזמתה, אך על כך נרחיב בהמשך. במצב כזה שומרים רבים מבינים שאין להם על מי לסמוך מלבד על עצמם ועל חבריהם לעבודה. הרווחים של הבוסים הם תוצאה של יחסי הכוחות במקום העבודה, או יותר נכון של יכולתם להוריד את המשכורות ואת תנאי העבודה למינימום האפשרי. הכוח של הבוסים נובע מהמשאבים הכספיים שעומדים לרשותם, הקשרים שלהם ברשויות, בעירייה, במשטרה, בממשלה וגם עם הביורוקרטיה של ההסתדרות. הכוח של העובדים נובע מהעובדה שהם הרוב במקום העבודה, שבלעדיו העבודה אינה יכולה להתבצע. כשהרוב הוא מאורגן ופועל בצורה קולקטיבית — הבוסים לא יכולים לשבור אותו. הפחד מהכוח הפוטנציאלי של העובדים הוא שעומד מאחורי ההתנגדות של המעסיקים לניהול משא ומתן עם קבוצה של עובדים. הם תמיד ישאפו להפוך כל בעיה של כלל העובדים לבעיה פרטנית ואישית של כל עובד ועובד, אך כמובן שברוב המקרים זה רחוק מאוד מהמציאות. במהלך עבודתם עובדים רבים תובעים את המעסיק בעזרת בית הדין לעבודה. רבים מהשומרים נאלצים לתבוע כל מקום עבודה שהם עוזבים כדי לקבל ממנו פיצויי פיטורים, או את השכר שהרוויחו ביושר כשעבדו שעות נוספות, שבתות וחגים בלי לקבל את התוספת המגיעה להם על פי חוק. בחלק מהמקרים התביעות מוכיחות את עצמן, ומצליחות להחזיר לעובד את הכסף שנשדד ממנו בתקופת ההעסקה. אך ברוב המקרים העובדים התובעים נאלצים לחכות חודשים ואף שנים לכסף שמגיע להם עקב הסחבת המשפטית. גם אז הזכייה בתביעה לא מגינה על זכויות העובד ביומיום — במקום העבודה הבא שוב ישדדו אותו, ושוב הוא ייאלץ לתבוע את הכסף לאחר סיום תקופת ההעסקה. לכן חברות האבטחה, בדומה לשאר חברות כוח האדם, מעדיפות להמשיך ולהפר בשיטתיות את החוק, ולהתמודד עם עשרות אם לא מאות תביעות בשנה, על פני היענות לדרישת העובדים לשיפור התנאים. למה? כי הם מעדיפים לשלם יותר כדי לשמור על העובד חלש. התביעה הייצוגית, תביעה נגד המעסיק שמוגשת בשם כל המועסקים במקום העבודה, גם היא כשלעצמה אינה מסוגלת להפעיל את הלחץ הדרוש כדי שהמעסיק ייאלץ להכיר בדרישת העובדים לשיפור תנאים. רק התארגנות של העובדים מסוגלת לעשות זאת. התארגנות היא הכוח שלנוהתארגנות עובדים במקום העבודה הופכת את הרוב מספרי לכוח של ממש בשטח. לבוס יש אפשרות להתעלם מדרישות המועלות בפניו על ידי עובד זה או אחר מפני שברוב המקרים, יש לו אפשרות להחליפו בעובד אחר תוך זמן קצר. כשרוב העובדים במקום העבודה נהפכים לקבוצה מאורגנת, האפשרות להחליפם תוך יום לא קיימת, מפני שיש בכוחם למנוע זאת. כך נוצר סיכוי משמעותי שהבוס ייאלץ להיענות לדרישות המועלות בפניו על ידי הקבוצה המאורגנת, למעשה מחוסר ברירה. ההסכם הקיבוצי — ההגנה של העובדיםהמטרה של התארגנות עובדים המאוגדת בוועד היא בראש ובראשונה הגנה על העובדים ועל זכויותיהם. הקבוצה המאורגנת מעלה דרישות באופן קולקטיבי בפני המעסיק, ומתחילה במאבק מולו עד שהן מיושמות הלכה למעשה ומעוגנות בהסכם קיבוצי, שבו המעסיק מחויב לאורך זמן. ההסכם הקיבוצי נהפך למגן של העובדים מפני פיטורים, הרעה בתנאי ההעסקה והלנת שכר. ככל שההסכם הקיבוצי חל על יותר עובדים, הוא יעיל וחזק יותר, לכן כבר מהשלב הראשון של ההתארגנות יש לשאוף לצרף להסכם הקיבוצי כמה שיותר עובדים, כולל כל עובד חדש הנכנס למקום העבודה וקבוצות אחרות של עובדים בלתי מאוגדים במקום העבודה, כמו מוקדנים, מנקים/ות וכו'. ההסכם הקיבוצי חייב לחול על הרוב המוחלט של העובדים במקום העבודה כדי שתהיה לו משמעות אמיתית בשטח. כל עובד המועסק בחוזה אישי מחליש את ההתארגנות ומחזק את המעסיק. העובדים חייבים להבטיח שאף אחד לא יעבודבחוזה אישי, גם אם יש עובדים שמעוניינים בכך (בדרך כלל תחת לחץ מהמעסיק), מכיוון שמצב כזה משמש את המעביד כדי לשבור את התנאים שהשיגה הקבוצה המאורגנת.
המאבק להעסקה ישירהנכון להיום, רוב השומרים והמאבטחים כלל אינם מועסקים על ידי המקום שאותו הם מאבטחים. רובם מועסק על ידי חברות השמירה: קבלני כוח אדם שמקבלים סכומים אסטרונומיים עבור שירותי השמירה שמספקים השומרים. חלק קטן מהסכום הזה הולך למשכורות של עובדי האבטחה, והשאר משולשל לכיסים המנופחים של בעלי החברות — סוחרי העבדים המודרניים. לכן, המאבק לשיפור תנאי התעסוקה הוא מאבק על תעסוקה ישירה על ידי המקום המאובטח, ללא הקבלנות הטפילית של חברות השמירה. המאבק לשיפור תנאי ההעסקה מול חברות האבטחה חייב להתנהל במקביל למאבק להעסקה ישירה מול הנהלת האתר המאובטח. הסכם קיבוצי הנחתם עם חברת האבטחה יכול להיות הישג משמעותי, אך בלי שיהיה חלק ממאבק להעסקה ישירה, הוא גם הישג זמני מאוד. הנהלת האתר המאובטח יכולה להפסיק את ההתקשרות עם חברת שמירה מסוימת בגלל שקם שם ועד עובדים. במקומות רבים אחת הדרישות במכרזים מחברות אבטחה וניקיון היא שעובדיהן לא יהיו מאוגדים. הנהלת האתר או מקום העבודה המאובטח משתמשת בשירותיהן של חברות כוח האדם מלכתחילה כדי לפגוע בכוח של העובדים המאורגנים המועסקים על ידיה. הנהלת האתר או המקום המאובטח היא הכתובת לדרישות של העובדים לא פחות ואף יותר מהנהלת חברת האבטחה. הקבוצות האחרות של העובדים באתר המאובטח, בין אם הם מאוגדים ובין אם לא, הם השותפים הטבעיים של המאבטחים במאבקם לתעסוקה ישירה. מתפקידו של ועד העובדים המאוגדים למנוע העסקה קבלנית במקום העבודה, ולהילחם על צירוף של כל עובד חדש שנכנס להסכם הקיבוצי. אם העובדים המועסקים ישירות באתר המאובטח אינם מאוגדים, המאבק לשיפור התנאים ולהעסקה ישירה חייב לכלול גם אותם. של מי ההסתדרות הזאת בכלל?הקמה של ועד במקום עבודה היא ללא ספק מלאכה לא קלה. התארגנות של עובדים דורשת המון זמן, אנרגיה ופעמים רבות משאבים כספיים למימון עזרה משפטית וצרכים אחרים של המאבק. הסתדרות העובדים החדשה קיימת כדי לענות על הצרכים האלה, והרבה מעבר לכך. מחובתה של ההסתדרות לעזור להתארגנויות החדשות בכל דרך העומדת לרשותה. ההסתדרות החדשה היא התאגדות העובדים הגדולה והחזקה ביותר בישראל. זהו גוף המאגד 700 אלף עובדים מעשרות ענפים, שמסוגל לשנות את מצב שוק העבודה, ודרך מאבק בלתי מתפשר לשים קץ לתופעת עובדי הקבלן במשק ולשפר את רמת השכר והתנאים של כלל העובדים. אך למרבה הצער, במציאות הדברים נראים אחרת לגמרי. עד היום הנהגת ההסתדרות לא עשתה מאומה כדי לאגד את עובדי האבטחה והשמירה. ההפך הוא הנכון: הביורוקרטיה ההסתדרותית מונעת מעובדי הקבלן את זכותם הבסיסית לוועד במקום העבודה. הוועדים החדשים שקמים באזור רחובות לא קמים בזכות ההסתדרות אלא למרות המחסומים שמציבה הנהגת ההסתדרות, ברמה הארצית וברמה המרחב, בפני העובדים בעיצומו של מאבק. גם היום, לאחר חודשים ארוכים של מאבק, ההסתדרות מסרבת להכיר במאבטחים של מכון ויצמן, ביה״ח קפלן והפקולטה לחקלאות כוועד מן המניין. נראה שבשביל יו״ר מרחב רחובות, אמיר ירון, ואחראי תיק האבטחה במרחב, יובל בן משה, התארגנויות חדשות הן תופעה שיש לשים לה קץ. הם היו מעדיפים שמצב העניינים הבלתי נסבל במקומות העבודה יישאר כפי שהוא כיום. במקום לשמור על האינטרסים של העובדים, הפקידות הגבוהה של ההסתדרות, שכבר מזמן התנתקה מהעובדים מן השורה, שומרת על הסטטוס־קוו בין המעסיק לעובד, כדי לא לקלקל את היחסים הטובים שיש לקליקה של עיני ושות' עם המעבידים. ההסתדרות שייכת לעובדיםהמאבטחים דורשים מההסתדרות להכיר בהתארגנויות החדשות בזכות ולא בחסד. כל אחד מעובדי האבטחה והשמירה משלם כל חודש מס ארגון להסתדרות משכרו החודשי. תשלום זה נגבה על ידי ההסתדרות מהעובד עבור ההסכם הקיבוצי שעליו חתמה ההסתדרות עם חברות השמירה עוד בשנות ה־70. השומרים עצמם לא נשאלו אם ההסכם הזה מספק מבחינתם בשום שלב. ההישגים של ההסכם אינם מרשימים, ובסופו של יום הוא נותן הכשר לעצם הקיום הנצלני של חברות כוח האדם. בגדול, ההסכם מחייב את המעסיק לשלם לעובד את שכרו כפי שמגיע על פי החוק, כולל תוספת על שעות נוספות ושבתות, וכמו כן זכויות סוציאליות בסיסיות כמו דמי הבראה ופנסיה. בהתחשב בתנאים בהם עובדי חברות השמירה נאלצים לעבוד כיום, אם ההסכם היה מיושם, הוא היה משפר את תנאי ההעסקה באופן משמעותי. אך הבעיה המרכזית של ההסכם הקיבוצי היא שנכון להיום, הוא קיים רק על הנייר. העובדים שמנסים לרתום את ההסתדרות למאבק על יישום ההסכם הקיבוצי זוכים לתגובות חצופות מצד הפקידים הבכירים, שאומרים שהדרישות בהסכם הן מוגזמות, לא רלוונטיות להיום וכו'. פקידים שמשמיעים טענות כאלה בפני עובדים אמיצים שנמצאים בעיצומה של מלחמה מול המעסיקים הם משת״פים של הבוסים. מה גם שאף מאבטח לא בחר בהם לייצג אותו, (על אף שהמאבטחים משלמים מס ארגון להסתדרות, אין להם זכות הצבעה). המשאבים של ההסתדרות וכוח האדם שעומד לרשותה שייכים לנו, העובדים — לביורוקרטים אין זכות למנוע מאיתנו להשתמש בכלים שההסתדרות אמורה להעמיד בפני עובדים המבקשים להתאגד. נכון להיום אין בהסתדרות כלל מאגדים, שתפקידם לאגד עובדים במקומות עבודה לא מאורגנים. גם אחרי הרפורמות של שנות ה־90, רוב התקציב של ההסתדרות עדיין אינו מופנה לאגף לאיגוד מקצועי. כדי שההסתדרות תיהפך לאיגוד מקצועי לוחמני, הדברים האלה חייבים להשתנות, והביורוקרטיה חייבת להיות מוחלפת על ידי נציגי עובדים אמיתיים שצמחו מהשטח, שייבחרו באופן דמוקרטי ויקבלו שכר של עובד מן השורה.
ה"אמנה" היא לא פתרוןבמקום ההסכם הקיבוצי שעליו חתמה, מציעה הנהגת ההסתדרות לעובדים כיום את "האמנה לשיתוף פעולה בין ההסתדרות למעסיק". זוהי בסך הכול מין "הצהרת כוונות" ללא תוקף משפטי, שבמסגרתה ההנהלה שמעסיקה עובדים באמצעות חברות כוח אדם מתחייבת לבדוק כי חברת כוח האדם אינה מפירה את זכויות העובדים המובטחות בחוק. אמנה מהסוג הזה כבר הוכיחה את עצמה כלא יעילה עבור עובדות הניקיון בקופ״ח כללית, המועסקות דרך חברת קבלן. האמנה היא אפילו לא תחליף גרוע להסכם קיבוצי — היא עוד דרך לקבע את ההעסקה דרך חברות קבלן וכוח אדם ולתת לה הכשר. יש להתנגד לאמנה מסוג זה, ולדרוש מההסתדרות להילחם בחברות כוח האדם עד לחיסולן במקום לשתף איתן פעולה. התארגנות מחוץ להסתדרות?ועדי המאבטחים החדשים שקמו זה עתה נאלצים לנהל את המאבק למען ההכרה כוועד בשני ערוצים: מול המעסיק, ולמרבה הפלא גם מול הנהגת ההסתדרות. במצב כזה התארגנות במסגרת ההסתדרות כבר לא ברורה ומובנת מאליה. האופציה של התארגנות מחוץ להסתדרות אינה יכולה להיפסל כיום על הסף, אך גם לא יהיה זה נכון להגיד שזו האופציה העדיפה בכל מצב ובכל מקום שבו מאבטחים או עובדים לא מאורגנים מסקטורים אחרים מנסים להתאגד. זוהי שאלה שיש לבחון בכל מקום וזמן בהתאם לנסיבות בשטח. התנהלות הנהגת ההסתדרות יכולה להיות שונה במרחבים שונים, כמו כן יש לבדוק עד כמה הוועד של העובדים המאוגדים במקום המאובטח (אם קיים כזה) מוכן לסייע להתארגנות החדשה ולהפעיל לחץ על ההסתדרות שתכיר בוועד המאבטחים. ישנם לא מעט מקומות עבודה בהם הוועד של העובדים המאוגדים משמש כזרוע של ההנהלה. ועד מכור מהסוג הזה לא רק שלא יעשה דבר לעזור למאבטחים המנסים להתאגד, אלא גם יפעיל לחץ על ההסתדרות ועל העובדים שלא להכיר בהתארגנות החדשה. התארגנות מחוץ למסגרת ההסתדרות אמנם מבטיחה להתארגנות החדשה יותר עצמאות ומרחב פעולה מצד אחד, אך מבודדת אותה מצד שני. כל התארגנות חדשה חייבת סולידריות ושיתוף פעולה מצד קבוצות אחרות של עובדים במקום העבודה ומחוצה לו, ולכן לעובדה שהרוב המוחלט של העובדים המאורגנים בישראל מאוגדים תחת הגג של ההסתדרות החדשה יש חשיבות מכרעת. כדי לנצח במאבק, הוועדים החדשים שקמים מחוץ להסתדרות חייבים ליצור קשר עם העובדים המאוגדים בתוך המסגרת של ההסתדרות ולשתף איתם פעולה באופן יומיומי. בשלב מאוחר יותר, אחרי שהוועד ניצב על רגליים איתנות, שיתוף הפעולה שלו עם העובדים המאוגדים בתוך ההסתדרות יכול לסייע לו להיכנס לתוכה כוועד מוכר, בין אם הביורוקרטיה תרצה בזה ובין אם לא. גיבוש תוכנית פעולההמצב של ההסתדרות היום דורש מהעובדים לגבש אסטרטגיה עצמאית למאבק שלהם, בין אם הם מתארגנים דרכה ובין אם לא. גם במקרה בו הנהגת ההסתדרות במרחב מתכוונת לעשות את העבודה שלה, ולסייע לעובדים להתאגד, זה לא בהכרח אומר שיש לה הידע או הניסיון הדרושים על מנת לעשות זאת. ההתארגנויות החדשות חייבות לפתח, במסגרת דיון רחב שיכלול כמה שיותר עובדים ממקום העבודה, את תוכנית הפעולה היעילה ביותר למאבק שלהם, ולהגיע להסתדרות עם תוכנית מגובשת. מאבק של כלל העובדיםבגלל ההפחדה והאיומים מצד המעסיק, השלב הראשון של הקמת הוועד תמיד מתבצע על ידי קבוצה קטנה יחסית של עובדים שהיא ברוב המקרים מיעוט קטן במקום העבודה. בהתחלה קבוצה כזאת תפעל בדרך שלא תאפשר למעסיק לגלות את קיום ההתארגנות לפני שהעובדים ירצו בכך, כלומר היא תשתדל לשמור על חשאיות ותגבש את הגרעין הראשון מתוך העובדים שעליהם אפשר לסמוך בוודאות. מהרגע שבו המאבק על ההתארגנות נהפך למלחמה גלויה מול המעסיק, לכל עובד יש תפקיד מכריע במאבק. הוועד הנבחר בצורה דמוקרטית ומייצג את העובדים ביומיום חיוני לניהול השוטף של המאבק, אך נחוש ולוחמני ככל שיהיה — הוא לא יוכל להחליף את שאר העובדים במאבק. כל אחד מהעובדים צריך לקחת חלק פעיל בגיבוש תוכנית הפעולה בכל שלב. שקיפות מלאה, דיווח על בסיס קבוע ואסיפות הסברה הם בגדר אל״ף־בי״ת של ועד מתפקד. המעסיק תמיד ישאף לצמצם את סכסוך העבודה למאבק מול הוועד הנבחר עצמו, ולא מול כלל העובדים במקום העבודה, לכן הנתק שיכול להיווצר בין הוועד הנבחר לעובדים הוא מסוכן. הפעלת לחץ על המעסיקיםאף מעסיק לא יכיר בהתארגנות עובדים במקום העבודה בלי שיופעל עליו הלחץ הדרוש. החוק היבש מחייב את המעסיק להכיר בוועד מהרגע שהוא נתמך על ידי שליש מהעובדים במקום העבודה, ונבחר על ידיהם בצורה דמוקרטית. החוק גם אוסר על מעסיק לפטר עובד מפני שהוא מנסה להקים ועד במקום העבודה. אך מי כמו עובדי האבטחה והשמירה יודע שבדרך כלל למעסיקים אין שום בעיה להפר חוקים שנוגדים את האינטרסים שלהם, ולרשויות החוק אין שום בעיה לא לאכוף חוקים שנוגדים את האינטרסים של המעסיקים. פעם אחר פעם בית הדין לעבודה הראה את פרצופו האמיתי כשהכשיל מאבקי עובדים. זהו בית הדין שהכריז על השביתה של העובדים הזמניים בנתב״ג בנובמבר 2006 כלא חוקית, לאחר שאלו החליטו לקום ולהילחם בכוונת ההנהלה לפטר 150 מחבריהם. זהו בדיוק אותו בית דין שטירפד את מאבק הנהגים מבאר שבע להקמת ועד בחברת מטרודן, ברגע שפסק כי אסור לעובדים לחסום את שער חניון האוטובוסים, מה שאיפשר להנהלת החברה לשבור את השביתה על ידי העסקה של נהגים מחברה "מתחרה". אלה לא המקרים היחידים מהתקופה האחרונה שבהם בית הדין לעבודה הכשיל מאבקי עובדים. הבוסים תמיד יעדיפו לנהל את המאבק מול העובדים בבית המשפט, כשהם מוקפים בסוללת עורכי דין מהשורה הראשונה, ולא בשטח. אך גם בית הדין לעבודה אינו מנותק מהמציאות, והוא פוסק בהתאם ללחצים המופעלים עליו בשטח. מאבק עובדים נחוש, שזוכה לגיבוי של קבוצות עובדים רחבות, יוכל לכפות על בית הדין להכיר בהתארגנות כעובדה קיימת בשטח. שביתה — הנשק הכבד של העובדיםשביתה היתה מאז ומתמיד האמצעי המשמעותי ביותר, ופעמים רבות היחיד, שעומד לרשות העובד במאבק על שיפור תנאי העסקתו. השביתה פוגעת במעסיק במקום הכי כואב, כלומר בכיס, ולכן היא גם האמצעי היעיל ביותר. בענף האבטחה, השבתה אפקטיבית של מקום העבודה דורשת ארגון ותכנון רבים — ולא מעט יצירתיות. שביתה בכלל, ושביתה של מאבטחים בפרט, חייבת להיות פעילה כדי להצליח. בשונה מעובדים תעשייתיים, העוזבים את פס הייצור כדי להשבית את מקום העבודה, המאבטחים חייבים להמשיך לאייש את העמדות שלהם גם ביום השביתה, אחרת יוחלפו בעובדים אחרים או בחברת אבטחה אחרת. במקרה כזה, השביתה יכולה להיות "שביתה סלקטיבית", כשהמטרה היא פגיעה מקסימלית ברווחי הבוס. בחלק מהמקומות, כמו אתרים מאובטחים שאינם מקבלים קהל או אזורי תעשייה ומסחר, ההשבתה היעלה ביותר תהיה חסימתם, אם אפשר תוך שיתוף פעולה עם שאר העובדים באותו מקום. מוסדות לימוד יוכלו להיות מושבתים ביעילות תוך כדי שיתוף פעולה עם מורים, תלמידים וסטודנטים על בסיס התמיכה שלהם במאבק של השומרים. במהלך כל שביתה יש לנהל הסברה עצמאית, כך שכל אדם שנחסם על ידי מאבטח, או נבדק בצורה קפדנית יותר מהרגיל בגלל השביתה, יהיה מודע לכך שזה קורה מפני שהמקום מושבת, ויבין מהן דרישות השובתים. את ההסברה ניתן לנהל באמצעות שיחות בעל פה, אך גם באמצעות חלוקת פליירים ושילוט במקומות הנכונים המסביר בקצרה את מהות השביתה. גיוס תמיכה לשביתה ולמאבקהסברה עצמאית היא הכלי המרכזי שבעזרתו השובתים יכולים לגייס תמיכה למאבק שלהם, קודם כל מקבוצות אחרות של עובדים במקום העבודה, ולאחר מכן מהציבור הרחב. מפני ששביתת מאבטחים אינה קלה לביצוע, רצוי שהיא תהיה מגובה על ידי עובדים שביכולתם לשבות, כלומר על ידי העובדים המאוגדים. ההפרדה שקיימת בין העובדים המאוגדים ועובדי חברות כוח האדם במקומות עבודה היא מלאכותית לחלוטין, ונוצרה במכוון על ידי ההנהלה כדי להחליש ולבודד את שתי הקבוצות. ההסכמה בשתיקה של ההסתדרות למצב הזה רק מחזקת את ההפרדה. פעמים רבות מדי, הוועד של העובדים הקבועים אינו רואה את עצמו בכלל כנציג של העובדים הלא מאורגנים במקום העבודה — נציג שאמור למנוע כל סוג של העסקה עקיפה של עובדים מחוץ למסגרת החוזה הקיבוצי. שבירת ההפרדה אינה משימה קלה, אך היא חיונית להצלחת ההתארגנויות החדשות. גם אם הוועד של העובדים הקבועים הוא ועד מכור, זה בטח לא אומר שהעובדים הקבועים אינם תומכים בהתארגנות החדשה של עובדי האבטחה. למעשה, התארגנות מהסוג זה יכולה לעזור להם במאבק על החזרת ועד העובדים לשליטתם, ונגד ההרעה בתנאים שוועד זה מסייע להנהלה להעביר. מאבק על עתיד העבודה המאורגנת בישראלהמאבטחים עומדים היום בחזית המאבק של העובדים הלא מאורגנים על עתיד יחסי העבודה בארץ. תהליך ההפרטה ופירוק העבודה המאורגנת, שהחל בשנות ה־80, יצר את המציאות הבלתי נסבלת שבה רוב העובדים בישראל, ובייחוד הצעירים שבהם, הם עובדים לא מאוגדים חסרי כל ביטחון תעסוקתי ארוך טווח. שוק העבודה בישראל נהפך לשוק עבדים, בתמיכתן וביוזמתן של הממשלה וכל המפלגות הגדולות. אף שופט, אף עיתונאי ואף עמותה חברתית לא יוכלו לעצור את התופעה. רק התארגנות של עובדים מלמטה תוכל לשים קץ להתרוששות של האנשים העובדים בארץ. המאבקים בענף האבטחה והשמירה הם חלק ממאבק רחב יותר על עתיד החברה בישראל — מאבק שמתחולל בתקופה זו בכמה מקומות עבודה בכל רחבי הארץ. מתפקידה של ההסתדרות לאחד מאבקים אלה, ולהפוך אותם לכוח מאוחד שנאבק נגד חברות כוח האדם, נגד הניצול במקומות העבודה ונגד ההפרטה. אלא שהביורוקרטיה התבוסתנית בראשות עופר עיני, חברם הטוב של המעסיקים, עושה את ההפך הגמור: במקום לאחד בין המאבקים היא מבודדת אותם. הקרב שמנהלים כיום העובדים על זכותם להתאגד הוא גם הקרב על עתיד ההסתדרות ועל אופייה. רק דרך מאבק תוכל ההסתדרות להפוך לגוף דמוקרטי הנלחם למען האינטרסים של העובדים, ורק דרך מאבק מאוחד של כלל האנשים העובדים בישראל ניתן לעצור את הידרדרות החברה הישראלית לתהום האבטלה והעוני.
תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת ל:חיסול חברות כוח האדם
הסתדרות לוחמנית ודמוקרטית
מאבק של כלל העובדים בישראל נגד מתקפות ההון
אולי יעניין אותך גם... |
גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. כתבות קשורות דיווחים ועדכונים
צועקות די למלחמה
מחאה נגד המלחמה ביום הנשים הבינלאומי
סטודנטים נגד המלחמה
דקת דומיה רועמת בקמפוס נגד המלחמה ונגד ההשתקה
לעצור את הרדיפה הפוליטית
מורים, מורות ותלמידות: ציד מכשפות?! לא בבית ספרנו!
הפגנת "נשים דורשות חיים"
לעצור את מרחץ הדמים, לדרוש "כולם תמורת כולם"
חיפה
מאות בהפגנה חוצת קהילות לאומיות דרשו לעצור מיידית את מרחץ הדמים
כתבות אחרונות |
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.