₪8,620
עוד ₪11,380 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


המודל הסקנדינבי
אלטרנטיבה ממשית לקפיטליזם?
בשנים האחרונות מתחילות לעלות שאלות רבות בקרב עובדים ופעילים חברתיים, עם התגברות המשבר החברתי שיוצרת הכלכלה הקפיטליסטית והמאבקים שבאים בעקבותיו, באשר לאלטרנטיבה שיש להעמיד אל מול הקפיטליזם

הדפסה

רבים רואים במודל מדינת הרווחה הסקנדינבית אלטרנטיבה חברתית. מדינות סקנדינביה מובאות פעמים רבות כדוגמה למדינות שהגלובליזציה הקפיטליסטית פסחה עליהן ואשר הצליחו לשמר את מדינת הרווחה ואת זכויות העובדים אשר נשחקות ללא הרף במדינות מערביות אחרות. המצדדים במודל הסקנדינבי טוענים כי מדינות אלה הצליחו להציב מודל קפיטליסטי שבו אין יותר משברים או התקפות קשות על תנאי החיים של העובדים.

לפני שאראה מדוע טענות אלה מופרכות ואינן תואמות את המציאות, אדגיש כי אמנם המודל הכלכלי הסקנדינבי אכן היווה ועדיין מהווה כיום מודל של מדינת רווחה מפותחת ומתקדמת בהרבה מאשר במדינות מערב אירופה, אך יש לזכור תמיד כי מדיניות רווחה זו לא באה לעולם הודות ל"ייחודו" של המודל הסקנדינבי או לערכים או גנים ייחודיים לעמים אלה, אלא הוא תוצאה ישירה של יחסי הכוחות המעמדיים שהתפתחו באותן ארצות. כבכל שאר ארצות מערב אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, מאבקי עובדים קשים והפחד של הקפיטליסטים מפני מהפכה סוציאליסטית, הביאו גם במדינות סקנדינביה לעיצוב של מדינת רווחה. במדינות אלה השיגו ארגוני העובדים כוח רב אף יותר מאשר במדינות מערביות אחרות, ולכן שם גם נוצרו מדינות רווחה ואיגודים מקצועיים חזקים ביותר. הודות לשיעורי האיגוד הגבוהים של העובדים הסקנדינבים (בין 60% ל־70%, כאשר בענפים של עובדים בעלי שכר נמוך מאוד השיעור מגיע לכמעט 100%) הצליחו עובדים אלה להשיג הישגים מרשימים בתחום יחסי העבודה, הפנסיה והשירותים הציבוריים, כגון שכר מינימום הנע בין 60% ל־70% מהשכר הממוצע, זכות של האיגוד המקצועי להחליט על כמות שעות העבודה הנוספות, שירותי בריאות (כולל רפואת שיניים) חינם וכן שירותי חינוך חינם מהגן ועד האוניברסיטה (כולל מימון של לימודים אקדמיים בחו״ל במדינות מסוימות).

אך למרות כל ההישגים האלה, אם מסתכלים לעומק מגלים כי החברות הסקנדינביות נמצאות בנסיגה, וכי בשיטה שפועלת למען רווח לא ניתן לשמר הישגים אלו לאורך זמן. הלחצים מצד המעסיקים לשבור את הישגי העובדים בסקנדינביה הולכים ומתחזקים.

ראשית, ניתן לראות את השחיקה והקיצוצים בדמי האבטלה החל משנות ה־1970. קיצוצים אלה מצטרפים לקיצוצים גדולים בתחומי הרווחה והחינוך, קיצוצים שעוררו מאבקים גדולים של קבוצות רבות בחברה הסקנדינבית בשנים האחרונות. בדנמרק, מדינה שבה שביתות ומאבקים חברתיים גדולים אינם נפוצים, התעורר בסוף השנה שעברה המאבק הגדול ביותר ב־20 השנים האחרונות במדינה כנגד הקיצוצים בתקציבי הרווחה והחינוך של הרשויות המקומיות. למעלה מ־100,000 איש הפגינו ברחבי המדינה. הקיצוצים הללו דומים לקיצוצים שערכה ממשלת ישראל במענקי האיזון של הרשויות המקומיות. בניגוד לטענות מצדדי המודל הסקנדינבי, גם הממשלה הדנית מעוניינת להוזיל את המס על תאגידי ההון כדי "למשוך השקעות", ולכן היא מקצצת את ההוצאה הציבורית. לאחר ההודעה על קיצוץ קרב, עובדים סוציאליים, סייעות וגננות פתחו בשביתה. הורים, מורים, סטודנטים ותלמידים חסמו את הכניסות לגנים ולבתי הספר. דוגמא נוספת לניסיונות השחיקה של מדינת הרווחה בדנמרק היא הניסיון של הממשלה הנוכחית להאריך את יום העבודה.

אך לא רק בדנמרק מתקיימים מאבקים נגד שחיקת מדינת הרווחה ותנאי העבודה. בנורבגיה, מדינה נוספת שלא משופעת במאבקים גדולים, התרחש בחודש ינואר האחרון מאבק גדול נגד הקיצוצים במערכת הבריאות. למרות שהשלטון נמצא בידי ממשלה "סוציאליסטית־ירוקה", הוא מוביל קיצוצים גדולים במערכת הבריאות. החל משנת 2002, הממשלה הנורבגית לקחה את האחריות על כל בתי החולים ברשויות המקומיות, משום שאלה לא יכלו יותר לעמוד במימונם. עקב הרצון של הממשלה לצמצם את הוצאותיה, היא לא העבירה את כל הכספים ההכרחיים לבתי החולים, דבר שגרם לביטול של תקנים רבים ולקיצוץ בימי העבודה של הרופאים. הפגנות של סטודנטים לרפואה ועובדי בתי החולים החלו לצוץ, ולבסוף הכריחו מועצות שונות לצאת בשביתה כנגד הקיצוצים.

בשבדיה, המדיניות הניאו־ליבראלית הולכת רחוק אף יותר, עם קיצוצים בבתי־הספר ובמערכות הטיפול המונע לילדים, וכן קיצוצים נרחבים ביותר בדמי האבטלה. הקיצוצים הכבדים שעוברים על שבדיה באו לידי ביטוי לפני מספר שבועות בהפגנות קשות של מהגרים בפרברי העוני של שבדיה, פרברים שבהם הקיפוח וההזנחה של המהגרים הולכים ומחריפים.

גם פינלנד לא חסרה מאבקים מעמדיים וחברתיים בשנים האחרונות. המאבק הבולט ביותר בשנים האחרונות היה שביתת עובדים במפעלי נייר במדינה כנגד פיטורי עובדים, קיצוץ חמור במשכורות וצמצום כוח האדם בימי הקיץ, דבר שהיווה פגיעה חמורה מאוד בנוער. כמו כן, מחו עובדים אלה על הכנסת עובדים חדשים למפעל בחוזה אישי, אחת התופעות הנפוצות של העידן הניאו־ליבראלי שמהווה חלק מהניסיון לשבירת העבודה המאורגנת.

מדינות סקנדינביה מאמצות לאחרונה גם את ההיגיון של הכפפת החינוך לתכתיבי השוק והתחרות. כמו במדינות קפיטליסטיות אחרות, טוענים ראשי מדינות סקנדינביה כי השקעה בחינוך למקצועות "מבוקשים" ו"תחרותיים" ומתן אפשרות כביכול לכל האוכלוסייה להשתתף בחגיגת ההיי־טק הם הפתרונות לאבטלה הגבוהה ולעוני המתגבר. ההנחה מאחורי מדיניות זו טוענת כי האבטלה ההמונית הגוברת, גם בארצות סקנדינביה, איננה נובעת ממשבר עודף ייצור, ומטפחת אשליה שקצב הגידול בתעסוקה במגזרי טכנולוגיית העילית יכול להספיק כדי לקזז את קצב גידול האבטלה במגזרים האחרים. אשליה זו גם מתעלמת מן העובדה כי ההיגיון הקפיטליסטי מתחיל לפעול לאיטו גם במגזרי טכנולוגיית העילית על־ידי העברת עבודות אלה למדינות עם שכר עבודה זול יותר וללא תנאים סוציאליים.

המדיניות הסקנדינבית איננה אלטרנטיבה לקפיטליזם, משום שהיא משאירה על כנו את בעיית היסוד של השיטה הזו — ייצור למען רווח. הייצור למען הרווח תמיד יחייב פיטורי עובדים, הרעת תנאיהם, קיצוץ במדינת הרווחה ושבירת העבודה המאורגנת. אם פעולות אלה לא ייעשו, לא יהיה רווח לקפיטליסטים. ה"יעילות" והיגיון התחרות, אשר הקפיטליסטים כל כך מתגאים בהם, הם אשר מביאים לאבטלה המונית ולהורדת כוח הקנייה של העובדים, דבר אשר מביא בסופו של דבר למיתון ולמשבר של השיטה כולה. כל עוד היגיון הרווח ימשיך לשלוט בחיי האנושות, לא יהיה מנוס מתוצאות אלה. לכן, מי שמעוניין להציג אלטרנטיבה אמיתית לקפיטליזם חייב להתנגד לעצם הקיום והבסיס של השיטה הזו — הבעלות הפרטית והייצור למען הרווח.



   


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.