₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


שקט, מפריטים
מדיניות ההפרטה היא "מסע צלב" מחושב ואכזרי של האליטה הכלכלית־פוליטית־תקשורתית, שנועד להעצים את רווחיהם של בעלי ההון על חשבון חיסול העבודה המאורגנת ותנאי העובדים בכלל, פירוק השירותים החברתיים שעוד נותרו והרחבת הפערים החברתיים והעוני

הדפסה

הנה דברם של שניים מכוהני מקדש ההפרטה:

בנאום במכללת פתח תקוה ("גלובס", 18.03.2007) אמר נתניהו: "מושגים כמו צדק חברתי כבר לא שייכים לעולם בו אנחנו חיים", והמשיך תוך הצגת טיעונים שקריים ומניפולטיביים: "תחרות היא ערך חברתי וגם כלכלי. היא מגבירה צמיחה, מגדילה את השוק ויוצרת מקומות עבודה. מצד שני התחרות מורידה מחירים ומכאן חשיבותה החברתית";

אורי יוגב (הממונה על התקציבים באוצר בשנים 2002–2004) מפרט את אותו הרעיון: "צריך לשנות את דרך החשיבה בכל התחומים. להפריט את החינוך, הבריאות, בתי הכלא, המתנ״סים, הטיפול הסוציאלי; בקיצור כל מה שזז... רק בעלים פרטיים רוצים ויודעים איך לשפר את השירותים. המדינה לא רוצה ולא יודעת כיצד לעשות את זה".

תחרות חופשית ומחירים

ע״פ מחקרים רבים, תהליכי ההפרטה הביאו דווקא להגברת הריכוזיות במשק ולא ל"הגברת התחרות". כיום רק כ־15 משפחות הון שולטות במשק. במקרים רבים נוצר "קרטל" או סטטוס קוו מסוים של מחירים. כך בשוק הסלולרי אשר רק הלך והתייקר בשנים האחרונות, מבלי שתהיה תחרות או שוני מורגש בין החברות השונות, כך בענף הבנקים שגובים ריביות מופקעות וכמעט אחידות, כך בענף הטיסות שבו החל שיתוף פעולה בין אל על לישראייר בקו לניו יורק במקום התחרות המובטחת, מחירי שירותי הבריאות עלו במידה ניכרת לאחר תיאגוד קופות החולים, וכעת מודים כולם בגלוי שהפרטת חברת החשמל המתוכננת תביא גם היא לעליית מחירים.

לבעלי ההון אין שום אינטרס אמיתי להתחרות אחד בשני או להוזיל מחירים כאשר ביכולתם לחלק את השוק ביניהם וע״י כך להעלות את המחיר בצורה הדרגתית. התחרות בין החברות השונות היא דווקא מי מהן מצליחה לגרום לנו ע״י פרסומות ושיטות אחרות לבזבז יותר כסף.

רק במקרה של פתיחת שירותי השיחות לחו״ל לתחרות הובילה ההפרטה להורדת מחירים משמעותית. קודם לכן גרפה המדינה רווחים גבוהים ממחירי השיחות לחו״ל, שנקבעו מבלי להתייעץ עם העובדים בבזק או הציבור. כשנתקלה בהתנגדות העובדים להפרטת בזק, החליטה הממשלה לוותר על רווחים אלה כדי לקנות את תמיכת הציבור בהפרטה. מדובר בתרגיל של הממשלה והאוצר, שנועד להוכיח את "יעילות ההפרטה".

התייעלות, תנאי עובדים ורווחיות החברה

תירוץ נוסף להפרטה הוא שחברות ציבוריות אינן "יעילות". המשמעות של המושג "יעילות" היא היכולת לבצע שירות מסוים תוך מינימום עלויות למעסיק; חברה, שמספקת שירות מסוים ומשלמת לעובדיה שכר מינימום תהיה "יעילה" ב־100% יותר מאשר חברה שמספקת את אותו שירות ומשלמת לעובדיה את השכר הממוצע במשק. כמו כן, חברה שיש לה הוצאות נמוכות על בטיחות העובדים, בריאות הציבור, או שמירת איכות הסביבה, תהיה "יעילה" יותר מחברה שדואגת לנושאים אלה.

השיקול העליון של בעלי הון פרטיים הוא הגדלת הרווחים שלהם למקסימום, מפני שהם אינם נושאים בשום אחריות ציבורית־חברתית. לכן התוצאה המיידית של כל הפרטה תהיה פגיעה בתנאי העובדים. ישנן דוגמאות רבות: בבנק הפועלים, לדוגמא, פוטרו כ־800 עובדים ותיקים והוכנסו במקומם עובדי חברות כוח אדם זולים בהרבה. הנהלת אל על מנסה לשבור את ההסכם הקיבוצי עם ועד העובדים ולעבור לחוזים אישיים. בנמלים הוכנסו עובדי דור ב' ו־ג' במסגרת הסכם קיבוצי גרוע משל העובדים הוותיקים.

במקומות רבים מאוד מוכנסים קבלנים — בעיקר בתחום האבטחה והניקיון, אך לתופעה זו נטייה להתרחב גם לתחומים נוספים. כל הדרכים מובילות לרומא: הפרטה פירושה הרעה בתנאי העובדים הנוכחיים והעתידיים באותה החברה, וכתוצאה מכך פגיעה בכלל העובדים במשק.

הפרטה ואיכות השירות

ישנה אשליה כי ההפרטה תקצר תורים ותשפר את השירות הנוכחי בלשכות התעסוקה, בבתי הספר וכו'. בעקבות ההפרטה של חברות מסחריות כמו צים, אל על, הבנקים וכו' ניתן לראות כי המחירים עלו, ואיכות השירות אף הורעה בחלק מהמקרים. תוצאות ההפרטה של חברות תשתית כמו חברת החשמל, מקורות, הנמלים או הרכבות עתידות להיות חמורות עוד יותר — פיטורים וקיצוצים בתקנים עלולים לגרום לליקויים חמורים בשירות, בבריאות ובביטחון העובדים והציבור. הפרטת הרכבות בבריטניה הביאה לייקור עד הכפלת מחיר הכרטיס, להארכת זמן הנסיעה ב־7% ולירידה בדיוק הזמנים של הרכבת מ־91% ל־79%; ליקויי בטיחות גרמו לשלוש תאונות קטלניות, 820 פצועים ו־38 הרוגים. הפרטת מערכות שמירת איכות המים באוסטרליה גרמה להרעלת המים שסופקו לעיר סידני; בארה״ב ובארגנטינה הובילה הפרטת החשמל להפסקות חשמל תכופות.

ניקח כדוגמא נוספת את הפרטת מערכת החינוך. מערכת החינוך הציבורית נשחקת כתוצאה מקיצוצים מצטברים בשנים האחרונות (שהגיעו לרמה של אובדן 7 שעות שבועיות לתלמיד). הכיתות נעשות צפופות יותר, מורים שחוקים יותר, תשתיות רעועות יותר. בשל כך החלו הורים שמסוגלים לכך לשלוח את ילדיהם לבתי ספר פרטיים או חצי־פרטיים, שהקמתם אושרה בחסות מדיניות הממשלות השונות. בתי־ספר פרטיים אלה מאפשרים: לימוד בכיתות קטנות של כ־20–30 תלמידים, תחומי העשרה, מגמות ייחודיות, אווירה משפחתית יותר ושיטה חינוכית פתוחה ודמוקרטית יותר מהחינוך הדכאני של מערכת החינוך הממלכתית. תהליך הפרטה סמוי זה יוצר למעשה שתי מערכות חינוך:

  1. בתי־ספר פרטיים לילדי העשירים, עם מערכת חינוכית תומכת, מגוונת ואטרקטיבית, שמושכת אליה את המורים הטובים ביותר באמצעות שכר גבוה, ואת התלמידים הטובים ביותר בעזרת מערכת מלגות לתלמידים מצטיינים שיעזבו את בתי־הספר הציבוריים.
  2. בתי־הספר הציבוריים, עקב הקיצוצים, ייאלצו לגייס גם הם תקציבים ויפנו לחברות מסחריות (כיוון שההורים לא יוכלו להרשות לעצמם תשלומים גדולים), ואלו יתחילו לפרסם על גבי ספרי הלימוד, הלוח והמסדרונות. מכיוון שלחברות יהיה אינטרס לפרסם בבית־ספר עני רק אם הוא גדול מאוד (מפני שכוח הקנייה של התלמידים והוריהם הוא קטן), ייאלצו בתי הספר הציבוריים לדחוס אליהם כמויות עצומות של תלמידים על מנת לשמור על תקציב מאוזן. בית־הספר הציבורי יהיה צפוף, ממוסחר, רווי אלימות, עם תשתיות רעועות, מורים מותשים ותלמידים מתוסכלים. לוואקום הזה כבר נכנסו גורמים פרטיים כמו רשת בתי־הספר של ש״ס, התנועה האיסלאמית ובעתיד אולי גם גאידמק, שמציעים חינוך מוזל עם ארוחות חמות לשכבות המדוכאות ביותר בחברה בתמורה לאפשרות להשפיע על ילדיהם בכיוון הדתי והשמרני שלהם.

קופת המדינה, תקציבי הרווחה ורווחי בעלי ההון

כאשר חברה נמצאת בבעלות המדינה, חלק מרווחיה נכנסים לקופת המדינה, כלומר גם לתקציבי הבריאות, החינוך, הרווחה, הביטחון, התרבות, הספורט, קצבאות הביטוח הלאומי ובמידה פחותה גם לתקציבי תמיכה בבעלי ההון, הטבות מפליגות לשרים ותקציבים לראשי ממשלה ונשיאים לשעבר.

כאשר חברה עוברת לבעלות פרטית הרווחים זורמים אך ורק לכיסם של בעלי המניות והמשכורות השמנות של המנכ״לים. נכון שכיום חלק מבעלי ההון תורמים חלק קטן מהכנסותיהם, אך ראשית צריך לזכור שעל כספי התרומות הם מקבלים פטור ממס (כלומר מכסף שהיה אמור ללכת לתקציב המדינה), ובכלל נטל המס על בעלי ההון ירד בצורה משמעותית וממשיך לרדת; שנית, הם בדרך כלל לא עושים זאת בסתר אלא כפרסומת לעסק שלהם; ושלישית, מי שמחליט לאן ילכו כספי התרומות הם אך ורק בעלי ההון והקרנות שבבעלותם, בהתאם לאינטרסים שלהם.

בטווח הארוך, ההפרטה גורמת למדינה לאבד מקורות של הכנסה קבועה כמו חברת החשמל, מקורות והנמלים, שעוברים לבעלותן של קומץ משפחות. אובדן הכנסות זה יאפשר לשרים ולפקידים לטעון "אין כסף — הקופה ריקה — חייבים לקצץ"... אך מי רוקן את הקופה אם לא אותם שרים ופקידים?!

אופק אחר

כדי למנוע את המשך הרס מנגנוני הרווחה, התרחבות העוני והפיכת ציבור העובדים לעבדים חסרי זכויות, מוכרחים לעצור את תהליכי ההפרטה והקיצוצים. אנו חייבים לדרוש מהממשלה את השבת התקציבים שקוצצו בעשור האחרון משירותי הרווחה ומתן בריאות וחינוך חינם לכל, הכשרה מקצועית ותעסוקה לכל דורש, שכר הוגן ופנסיה לכל עובד.

לשם כך יש להחזיר לבעלות ציבורית חברות ושירותים שהופרטו, הפעם תחת ניהול דמוקרטי של העובדים ופיקוח של ועדות צרכנים ולא תחת ניהול ביורוקרטי של מינויים פוליטיים. יחד איתם, יועברו לבעלות ציבורית כל התאגידים הגדולים, כמו רשתות המזון, תאגידי הסלולר, ספקי האינטרנט, הכבלים וכו' — כדי שיהיה אפשר להתאים ולתכנן את הייצור והפיתוח של המוצרים והשירותים בהתאם לצרכים החברתיים.

כדי להשיג זאת יש לפעול להקמתה של מפלגת עובדים חדשה שתארגן את העובדים והנוער במקומות העבודה, בשכונות, בקמפוסים ובבתי־הספר למלחמה בשלטון של בעלי ההון והפוליטיקאים המושחתים. מפלגה כזו תיאבק גם על שינוי פני ההסתדרות ותציע אלטרנטיבה כוללת לקפיטליזם הדורסני. האלטרנטיבה אינה חזרה לימי מפא״י, אלא ניהול הכלכלה והחברה בצורה דמוקרטית על ידי העובדים עצמם ולא על ידי אליטה ביורוקרטית.



 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.