₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


תקיפה צבאית באיראן תפגע בביטחון תושבי ישראל והאזור
העימות בין ישראל לאיראן משרת את המשטרים הרקובים והמושחתים בישראל ובאיראן, כדי להסיט מהם זעם חברתי גובר

הדפסה

האליטה השיעית באיראן מתמודדת בשנים האחרונות עם בעיות פנימיות מתעצמות, כשיותר ויותר מגזרים יוצאים למאבק על תנאי המחייה ונגד הדיכוי במדינה, על רקע העמקת העוני, האבטלה והתחזקות האינפלציה. אחרי 30 שנה תחת המשטר הדכאני הדתי, אין ברחוב האיראני יותר מדי סימפתיה לאידיאולוגיה האיסלאמית־פוליטית הימנית של אלה שהתעשרו מאז מהפכת 1978–9 — אותה מהפכה שנחטפה מידי מעמד העובדים האיראני.

מה שמייצב את משטר האייתולות בכל זאת, הם לא אמצעי הרמיסה והדיכוי המופעלים על האוכלוסייה ושמגבירים את השינאה למשטר, אלא דווקא האיומים החיצוניים מצד המעצמות הגדולות, ובמיוחד ארה״ב, ולצידן הממשלות והגנרלים בישראל. איומים אלה גוררים חששות ביטחוניים וכעס מצד ההמונים האיראניים, ומחזקים מצב־רוח לאומני, בדיוק כפי שההמונים בישראל חוששים לביטחונם...

איום קיומי

גם אם ממשל אחמדינז׳אד חידש את התוכנית לפיתוח נשק גרעיני, תקיפה צבאית מצד הצבא האמריקאי ו/או חיל־האוויר הישראלי, לא תעצור את התוכנית, אלא מקסימום תעכב אותה במעט. תקיפה כזו לא תוכל לפגוע בכל המתקנים הצבאיים הרלוונטיים או למנוע מממשלת איראן להקים מתקנים חדשים, כולל תת־קרקעיים, ולגייס מומחים. התקיפה עשויה לחזק מאוד את התמיכה הציבורית בתוכנית הגרעין באיראן, וכך להקל על ביצועה. המוני העובדים, העניים, הסטודנטים והנוער באיראן יראו בנשק כזה אמצעי התגוננות והרתעה מפני כל תוקפנות עתידית מצד מעצמות הגרעין ארה״ב, ישראל ואחרות.

נשק גרעיני, נשק להשמדה המונית, וגם אנרגיה גרעינית, פוגעים באינטרסים של ההמונים בישראל, במזרח התיכון ובעולם. בכל זאת, כשמעצמות גרעין מנסות להצדיק זכות שימוש בלעדית לעצמן, זו צביעות מסוכנת... נכון, המשטר הדכאני האיראני מתערב בזירות הפוליטיות של מדינות האזור, ונכון שהוא רחוק מלהיות ידיד ההמונים (בישראל, באיראן או בכלל), אבל גם מעצמות הגרעין ארה״ב, רוסיה, בריטניה וצרפת מתערבות בפוליטיקה ובכלכלה של כל מדינות האזור, כולל איראן וישראל, ובהתאם לאינטרסים של האליטות השליטות שלהן, פועלות גם להחלפה כפויה של משטרים. והמשטר המושחת בישראל? מתערב ישירות ביומיום בפוליטיקה, בכלכלה ובכל תחומי החיים בשטחים הפלסטיניים, מפר את הריבונות של כל המדינות השכנות בהתאם לצרכיו, ואפילו ניסה בעבר להקים בעצמו ממשלת בובות בלבנון. בשביל ביטחון? של מי?

בישראל שורר מצב מלחמה מתמדת, וזאת למרות שהקפיטליזם הישראלי מחזיק נשק גרעיני, אירגוני ביון חזקים, מערך לוויינים, ואת אחד הצבאות החזקים בעולם, שמצויד בטילים בליסטיים המסוגלים לפגוע בכל מדינות אירופה, אפריקה ומרבית מדינות אסיה. המלחמה המיותרת שניהלה הממשלה מול חיזבאללה ב־2006, חשפה באופן ברור את מגבלות הכוח הצבאי. אף אחת ממטרות המלחמה לא הושגה, חיילים שימשו כבשר לתותחים, ומחיר הדמים ששילמו משפחות בישראל ובלבנון היה מחריד. המלחמה הארורה ההיא הדגישה פעם נוספת שבעיית הביטחון של האוכלוסייה היהודית בארץ לא תוכל לעולם להיפתר באמצעים צבאיים ולבוא על חשבון ביטחון שאר אוכלוסיות האזור.

עובדה זו לא תשתנה, ולא משנה עד כמה פוליטיקאים לאומנים בארץ ינצלו באופן ציני את זיכרון השואה וידברו על "איום קיומי" כדי להצדיק את תוכניותיהם. צידוק זה מתחמק מהעובדה שלמיליטריזציה שהם תומכים בה יש חלק מרכזי ביצירת איום קיומי ארוך טווח על ההמונים בישראל ובאזור. מוסיפה לכך מדיניות הגרעין ה"חשאית", שהחלה בעצם את מרוץ החימוש הגרעיני במזה״ת. וההתקפות הכלכליות על העובדים והעניים שמתנהלות בתמיכתם הנלהבת של אותם פוליטיקאים לאומנים — האם זה לא גם איום קיומי שגובה מחיר כבד בנפש ביומיום?

סכנת מלחמה

תקיפה צבאית באיראן בהחלט מסוגלת להצית מלחמה נוספת ולהבעיר את המזרח התיכון, על רקע מחאות והפגנות בישראל וברחבי העולם. איראן תשגר כנראה טילי "שיהאב" לתחומי ישראל — אולי את חלקם ינטרל טיל "החץ" ואולי לא. חיזבאללה ומיליציות פלסטיניות עשויות להצטרף ללחימה. ייתכנו התקפות על מטרות אמריקאיות וישראליות במדינות אחרות. הכלכלה העולמית תספוג מהלומה אם איראן תסגור את מיצר הורמוז, שאחראי ל־40% מתעבורת הנפט הימית בעולם, בשעה שמחירי הנפט כבר מנופחים. הצהרת שר התחבורה מופז בחודש יוני, לפיה אופציית התקיפה היא בלתי־נמנעת, תרמה לזינוק היסטורי במחירי הנפט בעולם ב־10 דולר לחבית ביום אחד. שבועיים אח״כ, גרם תרגיל התקיפה שקיים חיל האוויר לזינוק נוסף של 3 דולר.

למרות כל האיומים המרומזים יותר והמרומזים פחות, הרתיעה מתרחיש התפוצצות מרחיקה את כל המעצמות ממתן גיבוי מוצהר לתקיפה. בחודשים האחרונים ביקרו בארץ הנשיא, הרמטכ״ל וראש המודיעין האמריקאיים, ונראה שלמרות הקו הניצי של ממשל בוש, גורמים רבים בממסד בארה״ב מתנגדים באופן נחרץ לתקיפה, ומזהירים כי היא עלולה ליצור עומס־יתר על הצבא האמריקאי, הטובע בעיראק ובאפגניסטן. הרמטכ״ל האמריקאי הדגיש זאת כשאמר שהמזרח התיכון הוא "חלק מאוד בלתי־יציב של העולם, ואני לא צריך שהוא יהפוך לעוד פחות יציב".

תקיפה עלולה גם לפגוע בייצוא האמריקאי לאיראן, שגדל בשנות כהונתו של בוש, למרות הצהרותיו הצבועות בדבר הצורך בהחרפת הסנקציות הבינלאומיות. עכשיו, לאחר ששלושה סבבים של הטלת סנקציות על איראן כשלו בניסיון לשכנע אותה לסגת מהתוכנית, המעצמות הגדולות נסוגות מעט ומציעות לאיראן "חבילת תמריצים", שכוללת סיוע בפיתוח אנרגיה גרעינית אזרחית.

אפילו שישנם גורמים שלטוניים בארה״ב ובישראל שתומכים בביצוע תקיפה (ועדיף לפני שייבחר נשיא חדש בארה״ב), נראה שהרמיזות והתרגילים כרגע נועדו בעיקר להפגין שרירים מול איראן וללחוץ עליה לקבל לפחות את ההצעה החדשה. ממשלת איראן, מצידה, הגיבה לתרגיל הראוותני של ישראל בתרגיל יבשה נגדי, כדי לאותת שגם היא מוכנה לתגובה קשה במקרה ששטחה יותקף. כעת יושבים נציגי איראן והמעצמות הגדולות, כולל ארה״ב, להתמקחות בז׳נווה. השהייה או לא — הסכם שלום לא ייחתם שם.

מיצג הידברות מדינית

"הבעיה היא לא של הפעולה והתגובה לה. הבעיה היא שכשגורם מסויים יוצא לפעולה כזו במזרח התיכון, הוא לא יוכל להתמודד עם התגובות שעלולות להתפשט במהלך השנים או העשורים לאחר מכן" — כך סיכם זאת נשיא סוריה אסד (14.07), בקביעה שמומחשת היטב אם בוחנים את השלכות הפלישה האמריקאית לעיראק.

סוריה מצויה כבר כמה שנים בהידברות מדינית עם ישראל, ועוד מתקופת אסד האב מובילה מדיניות פרו־קפיטליסטית תקיפה, ומנסה לחבור לציר האימפריאליזם האמריקאי. הדבר התבטא בהשתתפותה במלחמת המפרץ ה־1 לצד ארה״ב, ובצייתנותה לתכתיבי הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית ואירגון הסחר העולמי. אומנם הסנקציות שהטילה ממשלת ארה״ב על סוריה דחקו אותה לברית עם איראן, אבל האליטה העלאווית המושחתת בסוריה זקוקה לארה״ב (ולצורך כך גם לישראל), וזאת הסיבה להשתתפות באזהרות. עימות בין ישראל לאיראן, או בינה לבין ישראל, יקשה על מימוש תוכניותיה האסטרטגיות. לכן, למרות שנציגיה מנסים להתחרות ברטוריקה של חיזבאללה כדי לא להיתפס כמשת״פים כמו ממשלת סניורה בלבנון, הם בחרו שלא להגיב להפצצות של ישראל וארה״ב בשטח סוריה בחמש השנים האחרונות. הם גם לא התערבו ישירות במלחמת לבנון ה־2, שבתחילתה עוד קיימו מפגשים עם נציגים ישראלים.

ההידברות המדינית בין סוריה לישראל היא הצגה. ממשלת סוריה מנסה להשיג חסות של ארה״ב, אבל גם להראות שהיא פועלת להשבת רמת־הגולן. ממשלת ישראל מנסה ללחוץ על איראן באמצעות התהליך, וגם להתחמק מהמבוי־הסתום בסכסוך הישראלי־פלסטיני. ממשלת אולמרט חלשה מדי בשביל לפעול לביטול הסיפוח של הגולן. המשטר הסורי כולו חלש מדי, כשברקע גוברים הקולות הקוראים ל"אינתיפאדה" נגדו, ולכן הוא לא מסוגל להתנגש עם איראן, חיזבאללה והחמאס; מהסיבה הזאת הוא סומן ע״י ממשל בוש במסגרת "המלחמה נגד הטרור", ולא סתם בגלל שהוא משטר דיקטטורי, כפי שמעידים היחסים ההרמוניים בין ארה״ב לסעודיה ולמשטרים עריצים אחרים.

מכיוון שההידברות המדינית בשלב הנוכחי צפויה להיתקע שוב על הסוגייה של רמת־הגולן, שני המשטרים עלולים עוד לנסות ולקדם את שאיפותיהם גם באמצעים צבאיים, במיוחד בתרחיש של תקיפה באיראן, כמו גם לאור התגברות המיליטריזציה באזור. לא סתם נערך באפריל האחרון התרגיל הצבאי הנרחב ביותר מאז הקמת המדינה, שדימה מלחמה עם סוריה, וזאת לאחר חודשים של תימרונים רעשניים ברמת־הגולן.

מי יפתור את איום הגרעין?

חיל־האוויר הישראלי כבר ביצע בעבר תקיפות ראווה על מטרות בעיראק, תוניסיה וסוריה. התקיפה של המתקן הצבאי בסוריה ב־2007 הייתה בעיקרה איתות נוסף כלפי איראן (אם התקיפה הייתה לטובת ה"ביטחון", למה לא התריע המודיעין הישראלי בפומבי בשלב הרבה יותר מוקדם, כפי שהוא עושה כעת עם איראן?). אבל התוכנית לתקיפה באיראן מסובכת פי כמה. ממשלת ישראל משחקת באש ומסכנת את האזור כולו, רק לצורך עיכוב משוער של שנים ספורות בתוכניות ממשלת איראן.

הפיתרון לאיומים של אחמדינז׳אד הוא לא בניסיונות חיצוניים של מעצמות שונות להחליף את המשטר האיראני ולהציב משטר בובות מטעמן, כפי שעשו ארה״ב ובריטניה באיראן ב־1953, כשהעלו את הדיקטטורה הרצחנית של השאה — עד שזו הופלה לבסוף באופן דמוקרטי במהפכה ב־1979. ההמונים האיראנים הם הקורבנות העיקריים של המשטר האיראני, להם האינטרס הגדול ביותר בהחלפתו, והם הראו כבר באינספור מקרים שהם מוכנים להיאבק בו, כולל ברשימה הארוכה של השביתות האחרונות במדינה, בתעשיות הרכב, הנייר, הסוכר, הלבנים, ייצור הספינות, והצמיגים, במקביל למאבקים של נהגי אוטובוס, פעילי איגוד־מקצועי וסטודנטים.

המשבר החברתי במדינה צפוי להחריף. אומנם עם ההכנסות מנפט ומגז טבעי (מצבורי הגז הטבעי השניים בגודלם בעולם, אחרי רוסיה) יכולה ממשלת איראן לבלום במעט את השפעות המשבר הכלכלי העולמי ולסבסד במידה מסויימת את מחירי הדלק, הלחם ומספר שירותים. אבל מה תעשה הממשלה כשבועת מחירי הנפט תדעך? ומה היא תעשה כשמצבורי הנפט הגדולים במדינה יאזלו בתוך כשבע שנים? כבר עכשיו מגיעים בכל שנה כשני מיליון נערים ונערות איראנים לגיל 18, אבל שוק העבודה מסוגל לקלוט בקושי את מחציתם. העובדים, העניים, הסטודנטים והקבוצות המדוכאות באיראן, יצטרכו ללמוד את הלקחים הגדולים של המהפכה הקודמת במדינה, ולבסוף יצטרכו להוביל שינוי חברתי שייפטר מאליטת האייתולות, ויקים ממשלה דמוקרטית וסוציאליסטית של האנשים העובדים ולמענם.

האינטרס של האנשים העובדים בישראל חופף לאינטרס של האנשים העובדים בשאר המזרח התיכון. רק באמצעות התארגנות נרחבת של תנועת עובדים במזה״ת, בניית איגודים חזקים ומפלגות עובדים, ויצירת קשרי סולידריות בינלאומיים ביניהן, יהיה אפשר לחסום השתוללויות מסוכנות של גנרלים או העברת מקומות־עבודה למדינות השכנות; תנועת עובדים חזקה תוכל לדרוש הידברות מדינית אמיתית וגלויה בין המדינות, שתשאף לתכנון תשתיות וכלכלה משותפים בהתאם לצרכים החברתיים.

פירוז של המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית יוכל להיעשות אך ורק באמצעות מאבק המוני לפירוזו ממשטרי המלחמה הקפיטליסטיים השולטים בו, וגם זה ששולט עלינו בישראל. באמצעות העברה של השליטה בחברה מידי תאגידי־ענק, אליטות, גנרלים וחמולות, לידי האנשים העובדים, על בסיס תוכנית סוציאליסטית, יהיה אפשר לכונן ביטחון אמיתי — מפני מלחמה, טרור והתקפות כלכליות — ושלום אמיתי ובר־קיימא.



   


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.