socialism.org.il
הון, שלטון ושקשוקה
בסוף אוגוסט החלה בסינמטקים ברחבי הארץ הקרנת הסרט "שיטת השקשוקה", שמבוסס על תחקירו של העיתונאי מיקי רוזנטל. הסרט מתאר בצורה המובהקת ביותר מהי משמעותו של שלטון ההון על החברה הישראלית.
יניב שצ׳לקה
26.10.2008 20:14

הסרט מתאר את המציאות האמיתית מאחורי סיסמאות "השוק החופשי" מבית מדרשם של משרתי הקפיטליזם למיניהם. הוא מראה כיצד מוכרים במחירי "סוף עונה — לכל המרבה במחיר" נכסים כגון חברת הספנות "צים", אשר נמכרה בשליש משוויה האמיתי; כיצד מוכרים תשתיות חיוניות כגון בתי הזיקוק במחיר מגוחך ועוד מוסיפים 126 מיליון שקל לכיסה של משפחת עופר המסכנה במתנה. כיצד אחרי ההפרטות האלה שהכניסו "יעילות" ו"תחרותיות למשק" עלו מחירי ההובלה ב־16% ומחירי הדלק בלמעלה מעשרה אחוזים. כיצד עושה עו״ד רם כספי, העו״ד הבכיר של משפחות ההון הגדולות, "שקשוקה" ממחירים שהוצעו לקניית "צים" ומסכם על הממוצע כאילו מדובר באחד הסיגרים הפרטיים שלו. כיצד אחרי שמכרו לעופרים את נכסי המדינה בנזיד עדשים מתמנים פקידים לשעבר באוצר, כניר גלעד ויורם גבאי, לבכירים בחברות של האחים הבוזזים.

הסרט מתאר יותר מכל את השליטה של משפחות ההון על התקשורת הישראלית ואת הגיחוך שמעלים נציגי ההון בדבר התחרות של שוק התקשורת והטבתו עם הצרכנים. בשוק החופשי של משפחת עופר וחבריהם למעמד, אי אפשר להקרין באף אחד מערוצי הטלוויזיה בישראל סרט, אשר ממלא אולמות סינמטקים ברחבי הארץ עד אפס מקום ומעורר עניין גדול אצל אלפי אנשים. אי־אפשר להקרין אותו משום שערוצים אלה נשלטים על־ידי משפחת עופר (כגון ערוץ 2, אשר נשלט גם ע״י מחותנם של האחים, אודי אנג׳ל, ובעלי קוקה־קולה ישראל, מוזי ורטהיים), או על־ידי חבריהם הטובים כגון יוסי מימן (מבעלי ערוץ 10 אשר שולט בו יחד עם ארנון מילצ׳ן, איש עסקים אמריקאי המקורב ליאיר לפיד, אחד מכוכבי הערוץ של העופרים).

צנזורה בשירות ההון

גם מהערוץ הציבורי כביכול, ערוץ 1, אין צורך לצפות כי יקרין את הסרט (למרות שבינתיים הודיע כי יקרין אותו עם "תיקוני עריכה", כלומר צנזורה בהתאם ללחצים מצד משפחת עופר). הערוץ הראשון אינו נשלט על־ידי הציבור, אלא על־ידי חבורת פוליטיקאים המשרתים באופן הדוק את משפחות ההון, וביניהן את משפחת עופר. ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט הינו אחד מחבריו הקרובים ביותר של סמי עופר. גם בעיתונים כמעט ולא תשמעו מילה על הסרט, ובטח לא בידיעות אחרונות, אשר העורך הראשי הקודם של העיתון, רפי גינת, מככב בסרט, וגם הוא כמובן אחד מחבריו הטובים של סמי עופר, כמו גם המשפחה המחזיקה בעיתון, משפחת מוזס.

מעבר לשליטה זו, הוא מראה את מסכת האיומים שעוברים שני עיתונאים המנסים לפרסם את האמת אודות שלטון ההון הישראלי. בעקבות הסרט, פוטר מיקי רוזנטל מערוץ 2, הוגשה נגדו תביעת דיבה בסך מיליוני שקלים וכן הוגשו איומים דומים למנהל הסינמטק בת״א אם יעז להקרין את הסרט.

הסרט אינו חושף סודות. הוא פשוט מחבר עובדות אשר רצות בין מבזקי החדשות כל יום לתמונה כללית ועקבית. האמת היא שהוא גם אינו מספר את כל הסיפור. הפרשות, השחיתויות והמנגנונים דרכם מעבירים פקידוני האוצר ומשרתי ההון בכנסת ובממשלה את נכסי הציבור לידי משפחות ההון יכולים למלא ספרים שלמים, והסרט אפילו לא נוגע ברבע מהם.

רק חלק מהסיפור

ההתמקדות של הסרט במשפחה אחת, בוזזת ככל שתהיה, מספרת רק חלק מהסיפור. גם 18 המשפחות הן חלק מהסיפור בלבד. הבעיה היא שיטת ההון, השיטה הקפיטליסטית, אשר אינטרס הרווח והבעלות הפרטית העומדים בבסיסה הם שמביאים למשברים כלכליים ולזוועות החברתיות כגון ההפרטות, חיסול מדינת הרווחה, פגיעה בתנאי העבודה, העמקת העוני ועוד. מהסרט עלול להשתמע כי אם משפחה כזו או אחרת לא הייתה כ״כ תאוות בצע או אילו פקיד זה אן אחר באוצר היה "עושה את תפקידו כהלכה" ופועל לפי "כללי המנהל התקין" הכל היה בסדר. מיקי רוזנטל אף טען, בסוף הקרנת הסרט בסינמטק ירושלים, כי ניתן לבצע הפרטות גם ב"דרך אחרת" ולא בצורה מושחתת כפי שנעשו עד עתה. זו טעות.

הבעיה היא לא בתאוות בצע של משפחה כזו או אחרת, וגם לא מדובר במנהל לא תקין או בטעות או חוסר תום לב של פקיד כזה או אחר. ההפרטות בחצי מחיר, השחיתות, השליטה הדיקטטורית על התקשורת, הקנייה של פוליטיקאים ופקידי מדינה למיניהם, הם חלק בלתי נפרד מ"המנהל התקין" של הקפיטליזם. לא רק משפחת עופר בזזה את כספי ציבור העובדים, העניים ומעמד הביניים בישראל למען רווחיה. בשנות ה־1990 מימנה הממשלה מחצית מה"השקעות הזרות". 85% מההלוואות שלקחו "משקיעים" אלה נלקחו מבנקים בבעלות ממשלתית. רק "אינטל" לבדה קיבלה סבסוד של 56% מ"השקעתה" בהקמת מפעל ההיי־טק בקרית־גת. ממשלות בכל שאר העולם נהגו כמו הממשלה הישראלית והפריטו כל דבר שזז.

בניגוד לדברי רוזנטל, אין הפרטה "אחרת". כל הפרטה היא הפרטה מושחתת, משום שהיא מעבירה נכסים שנבנו ושולמו על־ידי מיטב עבודתם וכספם של העובדים הישראלים ומעבירה אותם למשפחת הון שבמקום להשתמש בהם לטובת כלל הציבור, יעשו ממנה רווח, יפטרו עובדים, ירעו את השירות ויבזזו אותו.

הפתרון הוא לבנות תנועת עובדים חזקה, אשר תוכל להלחם למען החזרת כל הנכסים שהופרטו ושעומדים בפני הפרטה לבעלות ציבורית, תחת ניהול ושליטה דמוקרטית של העובדים. זה יהיה צעד בדרך להחלפת השיטה הקפיטליסטית המושחתת בשיטה סוציאליסטית דמוקרטית, שתסיים את שליטת משפחות המאפיה של ההון בפוליטיקה.