₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


עיר לכולנו — רק אלטרנטיבה פוליטית תשיג את השינוי
"עיר לכולנו" בת״א הוקמה על רקע של מאבקי שכונות של תושבים יהודים וערבים, ועל בסיס התנגדות לראש העיר לעשירים חולדאי ("העבודה") ולאג׳נדה הניאו־ליברלית שהוא מייצג. טעויות מצערות שנעשו בחודשים האחרונים, ושעליהן התרענו בדיונים פנימיים בהתארגנות, מאיימות להוריד לטימיון את המאמצים הכנים שהשקיעו פעילי שכונות, פעילים חברתיים ואירגונים שותפים — מאמצים שהושקעו כדי להגיע להישגים משמעותיים עבור התושבים. כדי שעיר לכולנו תוכל להיהפך לכלי עבור המטרות שלשמן היא הוקמה, יש צורך דחוף בחזרה לאג׳נדת המאבק המקורית שסורסה

הדפסה

עיר לכולנו החלה כניסיון המשמעותי ביותר בשנים האחרונות להקמה של רשימה מוניציפלית המבוססת על התארגנות בשכונות כנגד שלטון ההון ומדיניות ניאו־ליברלית. כאמור, עיר לכולנו הוקמה על רקע מאבקי שכונות (בעיקר בדרום, במזרח וביפו), כמו גם מאבקים אחרים שהתרחשו בתגובה לאותה המדיניות שפגעה בתושבי השכונות לטובת כרישי נדל״ן ומשפחות עשירות, והגיעה לשיאה בתוכניות ה"פינוי־בינוי" השונות. חלק מהמאבקים החלו להתחבר, כשפעילי שכונות יהודים וערבים — בעיקר משכונות כפר שלם ועג׳מי, אבל גם משכונות אחרות — החלו לשתף־פעולה ביניהם וגם אירגנו הפגנות משותפות. החיבור שנוצר בין המאבקים היה חשוב ביותר, מכיוון שאיחד פעילי שכונות יהודים וערבים במציאות של הפרדה לאומנית שיטתית, אפליה מתמשכת של ערביי יפו, וחיזוק הלאומנות בשכונות ע״י הממסד.

התארגנות — צעד קדימה

לפני למעלה משנה הוקם פורום תיאום לשכונות הדרום, המזרח ויפו, שזכה לשם "רוח דרומית". הפעילים במאבקים השונים הבינו שבעיותיהם משותפות ושיחד יש להם סיכוי הרבה יותר גבוה לנצח. בפורום היו פעילים נציגי שכונות, תושבים על בסיס אישי, ותנועת מאבק סוציאליסטי, שפעילה כבר כמה שנים בשכונות. חלק גדול מהפעילים בפורום החליטו לאחר דיון להצטרף ליוזמה של עיר לכולנו, שהובילו מספר פעילים חברתיים ובהם הח״כ דב חנין, פעיל חד״ש והמפלגה הקומוניסטית (מק״י), שמועמד כיום לראשות העיר מטעם הרשימה. עיר לכולנו לא הוקמה כדי לאפשר לתושבים רק להביע מחאה על מצבם, אלא כדי לקדם באופן מובהק את האג׳נדה של המאבקים בשכונות, נגד המדיניות הניאו־ליברלית, ולמען השקעה בדיור ציבורי, בתחבורה ציבורית, בחינוך ציבורי, בתשתיות, למען שיפור תנאי העבודה והדיור בעיר ולמען מאבק נגד מדיניות כלכלית־פוליטית ברמה הארצית שפוגעת בתושבים. לא הייתה הצדקה להקמת עיר לכולנו שלא כאירגון מאבק, שבין היתר גם מתמודד בבחירות לעירייה כדי להציג אלטרנטיבה פוליטית למפלגות הממסדיות שמשרתות את כרישי הנדל״ן וההון הגדול. ההקמה של עיר לכולנו הייתה צעד קדימה במאבק נגד שלטון ההון והגזרות שהוא מנחית על האנשים העובדים, העניים ומעמדות הביניים, באמצעות השלטון המרכזי או המקומי.

מסמך החזון של עיר לכולנו שהתפרסם בנובמבר 2007, שימש כפנייה להצטרפות של פעילי שכונות ואירגונים, וכלל פירוט קונקרטי של נושאים שיש להיאבק עליהם. בכלל זה הובהר הצורך במאבק על הנושאים שכבר הוזכרו ונכתב: "אנו מבקשים לתת דגש מיוחד לפיתוח יפו ושכונות הדרום". נאמר שיש להגביל תוכניות בנייה של דיור הומוגני לעשירים בלבד ולהפעיל־מחדש תוכניות דיור ציבורי. "יש מי שמרוויחים משוק דיור חופשי פרוע, אך הם המעטים: בעלי הון ותיירים. רוב האזרחים יוצאים בטווח הארוך וידם על התחתונה". המסמך כלל דרישות לפיקוח על שכר־דירה ולהתאמת הארנונה לגובה ההכנסה. "יש לחדול לאלתר מניסיונות לפינוי תושבים ותיקים לטובת בעלי־הון ויזמים ולשנות את תוכניות ה"פינוי־בינוי" ביפו, כפר שלם, בשכונת הארגזים, בשכונת שפירא ובשאר חלקי העיר כך שישרתו את טובת כלל התושבים וישקפו דיאלוג עם תושבי המקום והסכמה שלהם". במסמך נאמר שיש לפעול למען חיזוק כוחם של ועדי השכונות, למען בחירות דמוקרטיות למינהלות הרבעים ולמען שיתוף עובדים בניהול העירייה, כחלק מהמאבק נגד השחיתות. המסמך כלל מחוייבות מפורשת להובלת הגנה על זכויות עובדים, ביטול העסקה עקיפה באמצעות חברות קבלן, והתנגדות להפרטות, כולל הפרטת החינוך וההפרטה המתוכננת של נמל יפו. במסמך הוצהרה "תפיסה דמוקרטית רדיקלית" והוסבר שיש להיאבק נגד גירוש מהגרי עבודה ולפעול כדי לשלב גם אותם בהליכי קבלת ההחלטות לגבי עתיד העיר.

"יש להילחם באבטלה ביפו באמצעות הקמת אזורי תעשייה ומסחר חדשים, באמצעות הטבות והקלות מס עירוני לבעלי מלאכה ועסקים בעיר ובאמצעות ייצוג הולם לתושבי יפו והשכונות בכוח העבודה המועסק בעירייה ובגופים הקשורים אליה". ההתייחסות ליפו במסמך הציגה התנגדות עקרונית לדיכוי הלאומי המתמשך של התושבים הערבים. יש "לעודד ולתמוך בלימוד השפה הערבית בידי דוברי עברית ולהעמיק את ההיכרות והחיים המשותפים בין ערבים ויהודים בעיר" נכתב שם, לצד תמיכה בדרישת תושבים להחזיר לרחובות יפו את שמותיהם המקוריים ולהפסיק את הפגיעה במקומות הקדושים לתושבים דתיים. "אנו מאמינים ברשימה משותפת לתושבי העיר הערבים והיהודים, מתוך הכרה כי על החיים המשותפים בעיר להיות מושתתים על ערכים של שוויון וצדק חברתי, ומתוך תפיסה כי לחיים המשותפים של ערבים ויהודים בעיר אחת חייב להיות ביטוי פוליטי ברור: בחירת נציגי הקהילה הערבית למועצת העיר. הדבר חשוב לתל אביב־יפו כולה, יהודים כערבים, במיוחד בימים קשים אלה ביחסים בין שני העמים".

אין קיצורי דרך

"אנחנו תומכים בדמוקרטיה שוויונית המבקשת לבנות פוליטיקה של שיתוף פעולה יהודי־ערבי וחילוני־דתי, וחותרת להכיל את הקבוצות המודרות. אנחנו רוצים פוליטיקה של התושבים למען התושבים" — כך סוכם מסמך החזון. הקריאה הראשונית של עיר לכולנו הצליחה לצרף להתארגנות עשרות פעילים חדשים מהשכונות בדרום ובמזרח העיר, שסבלו במשך שנים מאפליה, הזנחה והיעדר תשתיות. זאת הייתה התפתחות חשובה בכיוון של בניית כוח חזק בשכונות יפו ודרום־מזרח, ובכיוון של התארגנות ארצית למאבק על בסיס אג׳נדה דומה ומורחבת. נקודה זאת נתמכת על־ידי העובדה שהבחירות העירוניות השנה מתקיימות לקראת בחירות מוקדמות לכנסת, בצל המשבר הכלכלי המעמיק בעולם, ועל רקע זעם כלפי שלטון ההון ברמה הארצית. למרבה הצער, בקמפיין הבחירות של עיר לכולנו הייתה התייחסות אפסית לנושאים חשובים אלה.

מכיוון שבניגוד למיתוסים על תל־אביב, אף עיר לא חיה באמת בבועה, והתושבים בערים מושפעים מהפוליטיקה והכלכלה ברמה הארצית (ואלה מושפעות מהפוליטיקה והכלכלה ברמה הבינלאומית), אי־אפשר לנתק לחלוטין בין תוכנית מאבק ברמה המוניציפלית לבין הצעדים הנחוצים להתארגנות רחבה יותר לצורך שינוי חברתי. גם התארגנות שמתמקדת במאבק מוניציפלי חייבת לפעול על בסיס עקרוני ותוך לקיחה בחשבון של הצורך בהתארגנויות מקבילות ביישובים אחרים שאיתן ניתן יהיה לשתף־פעולה, גם כדי להיאבק נגד מדיניות ממשלתית. זה האינטרס של התארגנות מסוג זה לתמוך עקרונית בהקמה של התארגנויות רחבות יותר, כולל הקמה של מפלגה חדשה ורחבה, שתיבנה על בסיס התארגנויות כאלה, ועדי עובדים, ואירגונים נאמנים ששותפים למאבקים בשטח. יש צורך במפלגה כזו כדי שתגן על האינטרסים של האנשים העובדים אל מול כל אותן המפלגות שפועלות כמו בובה על חוט עבור בעלי־ההון. הנפיצות של הסכסוך הישראלי־ערבי, שמודגמת בכל פעם מחדש — ולאחרונה גם במהומות עכו ובניסיונות הצתה של דירות פלסטינים־ישראלים בשכונת התקווה בת״א (במקרה האחרון מדובר כנראה בגורמי ימין קיצוני שניסו "לרכב על הגל") — הנפיצות הזו מצריכה מכל התארגנות רצינית של מאבק חברתי להכיר בכך שמדובר בבעיה חברתית בוערת שאי־אפשר להתעלם ממנה. למרות שיתוף הפעולה המוקדם במאבקים בין תושבים ערבים ויהודים, ולמרות הצהרות מסמך החזון, גם נושא זה הודחק בקמפיין הבחירות של עיר לכולנו.

תנועת מאבק סוציאליסטי תמכה בעיר לכולנו לאורך החודשים האחרונים ויחד עם פעילי השכונות ותומכים נוספים השתתפה בבניית ההתארגנות משלבים יחסית מוקדמים, מתוך הכרה בפוטנציאל החשוב שבה, כפי שהוסבר. במסגרת הדיונים הפנימיים בעיר לכולנו ובשיחות עם פעילים, התרענו מפני ההשלכות השליליות של טעויות מרכזיות שנעשו בהובלת או בהסכמת פעילים מטעם מק״י/חד״ש (האירגון הגדול ביותר השותף בפועל בעיר לכולנו). מתוך דאגה עמוקה להצלחת המטרות המקוריות שלשמן הוקמה עיר לכולנו, ואשר לשמן הצטרפו פעילי שכונות ופעילים חברתיים רבים, אנו מעלים כעת את הדברים על כתב טרם הבחירות כתמרור אזהרה להמשך התפתחותה של עיר לכולנו כתנועה המייצגת נאמנה את מאבקי השכונות ואת האינטרסים של האנשים העובדים בעיר.

התנגשות עם הממסד

הדרך שבה עיר לכולנו הוקמה וביססה את תמיכתה בשלבים הראשונים הייתה שונה מהותית מההתנהלות המלוכלכת של המפלגות הממסדיות. פעילי השכונות והפעילים החברתיים בעיר לכולנו, שהשקיעו בבניית התנועה המון זמן ואנרגיה, לא עשו זאת למען ג׳וב בעירייה או בניית קריירה פוליטית, אלא כדי להילחם למען שיפור תנאי המחייה בשכונות, עבורם ועבור משפחתם והקהילה בה הם גרים. התמיכה של עיר לכולנו בקרב שכבה יחסית רחבה של פעילי שכונות התאפשרה בזכות הרעיונות שעליהם עיר לכולנו מתבססת. המצע שנוסח על־ידי חברי התנועה, לא מסתפק בדרישה לשינויים קוסמטיים אלא מבקש לחולל שינוי אמיתי ומקיף בדרך שבה העיר מתנהלת. התנגדות ברורה לשלטון ההון ולמדיניות הניאו־ליברלית של העירייה בכל תחומי ניהול העיר, תמיכה עקרונית בהתארגנויות עובדים ושיתוף עובדי העירייה בניהולה, בנייה של דיור ציבורי ופיתוח תשתיות עירוניות ומתן סמכויות ותקציבים לוועדי שכונות נבחרים — אלה הן הדרישות שבזכותן נרתמו פעילים ותושבי שכונות לבנייתה של עיר לכולנו כהתארגנות המייצגת את האינטרסים שלהם. אלה גם הדרישות שהבדילו, בשלב הראשוני את עיר לכולנו מרשימות מרצ, "רוב העיר" או הרשימה של יו״ר לשכת המסחר הבינלאומית בישראל, הגנרל אורן שחור, שבניסיון להתחרות עם עיר לכולנו מבטיח "להחזיר את העיר לתושביה". עם הזמן, החיבור של הרשימה עם המאבקים המתחוללים בעיר נגד מדיניות העירייה הפך לכמעט טבעי: עיר לכולנו הפכה לנקודת־ייחוס עבור שכבה רחבה של פעילי שכונות, סטודנטים, נוער ופעילים חברתיים. כך הצטרפו עוד קבוצות נוספות, כולל התארגנויות של אוהדי ספורט, להתארגנות החדשה מתוך הבנה כי אחדות בין מאבקים ואירגון אחד משותף המחוייב למטרותיהם, נחוצים עבור ניצחון במאבקים והישגים משמעותיים.

מכיוון שאותם המאבקים מתנגשים עם הממסד וייצוג פוליטי שלהם מהווה איום למפלגות הממסדיות, עיר לכולנו נענתה בקמפיין הסתה שהתמקד באופן אישי בדב חנין. יריית הפתיחה להשתלחות הגיעה מח״כ שלי יחימוביץ', עלה התאנה החברתי של אהוד ברק, שתומכת במועמדות של רון חולדאי, עמיתה למפלגה הקפיטליסטית. אל יחימוביץ' הצטרפו אחר כך גם הח״כ גדעון סער מהליכוד, והמקומון "זמן תל אביב" (של מעריב). ההתקפה הדמגוגית מסתכמת בטיעונים הרדודים לפיהם חנין "אנטי ציוני", "מטיף לסרבנות", ו"לא עומד בתקווה". כשחנין מתמודד לכנסת לא מושקעים כ״כ הרבה משאבים בהשמצתו. אלא שהבעיה של הגורמים העומדים מאחורי קמפיין ההסתה היא לא כל כך עם חנין עצמו, כמו שהיא עם עיר לכולנו: רשימה המנסה לבנות אלטרנטיבה פוליטית לשלטון ההון עליו הם מגנים ביומיום. כרגיל, הפטריוטיות היא המפלט האחרון של הנבל. מאבקים רציניים רבים לאורך ההיסטוריה, בארץ ובעולם, הותקפו באופן דומה מצד מי שניסו לעשות להם דה־לגיטימציה, אבל לא העזו להתמודד באופן ענייני עם טענות הנאבקים... גם נגד הפנתרים השחורים התנהלה הסתה כבדה מצד ממשלת "המערך" של גולדה, והם לא הרגישו צורך להתנצל על כך שחלק משמעותי מהם לא גויס לצבא או לא ראה בעצמו "ציוני" בניגוד לשרי הממשלה (הם אפילו קיימו הפגנה מול הקונגרס הציוני). לפנתרים היה תפקיד מכריע במאבק נגד הממסד הגזעני והדיכוי העדתי שהפעיל כלפי מזרחים, מאבק שהצליח לאלץ את ממשלות ישראל להגדיל משמעותית תקציבי רווחה וגם תקציבים לשכונות. הספין של יחימוביץ' ייצג בסך הכל את הפחד מפני הכוח הפוטנציאלי של עיר לכולנו.

פוליטיקה אחרת

קמפיין הבחירות היה יכול להיות הזדמנות מצויינת לחיזוק הבסיס של עיר לכולנו כאירגון מאבק בשטח, אבל דווקא הקמפיין והדרך בה התנהל על־ידי מטה הבחירות, שינו את המיקוד של ההתארגנות, את הפנייה שלה לשטח, ו"הצניעו" את כל אותן הדרישות הרדיקליות שבזכותן הצליחה עיר לכולנו לבסס את מעגל התומכים שלה בדרום העיר. המיקוד של הפעילות עבר מדרום העיר למרכז ולחלקים היותר מבוססים. גם חומרי ההסברה שונו בהתאם והפכו להיות הרבה יותר אנמיים, כמעט ללא כל מסר ייחודי: הסטיקרים, הפאלריגים, החולצות ובשלב האחרון של הקמפיין אפילו הפוסטרים, הופקו ללא שום סיסמא למעט השם של עיר לכולנו ודב חנין. חומרי ההסברה של הקמפיין התייחסו באופן דל לבעיות שאיתן מתמודדים תושבי השכונות והאנשים העובדים ביומיום, ולכן גם לא היה מאמץ במהלך הקמפיין לארגן הפגנות של תושבים או אסיפות מחאה בשכונות. זוהי מגמה שרק הולכת ומחריפה ככל שמתקרב מועד הבחירות. ההתעלמות המוחלטת של עיר לכולנו מהמשבר הכלכלי בארץ ובעולם, מהעלייה בהתנגשויות הלאומניות ומשאר הסוגיות הפוליטיות הבוערות, הקשתה על פנייתה לעובדים ותושבי שכונות לוחמניים (במיוחד ביפו, אבל בהחלט גם בשכונות הדרום) שמחפשים את המפלגה שתילחם למען האינטרסים שלהם. בניגוד למטרה, השינוי באופי ההסברה של עיר לכולנו לקראת הבחירות, בכיוון הרבה פחות פוליטי והרבה יותר מנותק מהמאבקים בשטח, פגע בהתארגנות וגרם לה להפסיד תומכים פוטנציאליים שבנתיים לא יצביעו לאף רשימה כי לא ברור להם מה ההבדל המהותי בין עיר לכולנו לשאר הרשימות. השינוי במיקוד הפעילות לא עולה לעיר לכולנו רק באובדן קולות, אלא גם בהחלשת הקשר בינה לבין המאבקים שהיא הייתה אמורה לייצג.

התארגנות שחקקה על דיגלה את הסיסמא "פוליטיקה אחרת" צריכה לנהל גם קמפיין בחירות שונה — כזה שמדגיש את המסרים הפוליטיים של ההתארגנות תוך כדי חיזוק המאבקים הקהילתיים, ארגון הפגנות וגיוס פעילים למען בנייה ארוכת טווח של התנועה. הקמפיינים של המפלגות הממסדיות מנוהלים לרוב בצורה שונה לחלוטין. הם מופקדים בידי יועצי צללים, שהם אנשי שיווק המתמחים בגימיקים וספינים תקשורתיים (ולפעמים לא מתביישים גם בזנות פוליטית). המפלגות הממסדיות נוהגות כך מכיוון שהן צריכות לשקר. הן צריכות לשכנע ציבור עצום להצביע עבורן, אפילו שהן פועלות בניגוד לאינטרסים שלו, או לכל הפחות לא מסוגלות להציע כל פיתרון של ממש לבעיות החברתיות. להתארגנויות חברתיות של ממש אין צורך ביועצים פוליטיים חיצוניים שיסבירו להן מה הן צריכות או לא צריכות להגיד. ראוי להזכיר גם שמרבית התנועות החברתיות בהיסטוריה לא נזקקו ליועצי סתרים שכאלה.

יועץ חיצוני מטרפד את המסר

מכיוון שלעיר לכולנו אין מה להסתיר, אלא להיפך, התנגדנו להחלטה שהתקבלה על־ידי צוותי המנגנון בעיר לכולנו, למנות לתפקיד מנהל הקמפיין את רון ורבר, יועץ חיצוני בשכר (שכר בסיסי המובטח החל משלושה מנדטים ומעלה), שאינו חבר בתנועה ואינו מזדהה עם מטרותיה (כדבריו, עיר לכולנו לא מעניינת אותו אחרי ה־11 בנובמבר). בדיעבד אפשר להגיד שאכן הבחירה ברון ורבר גררה אחריה שורה של החלטות שהשפיעו על הגישה של עיר לכולנו לשטח, לפעילות ולהסברה. ורבר הריץ בעברו את מפלגת הימין הגזענית "האיחוד הלאומי" לבחירות לכנסת בשנת 1999, ובשנת 2006 שימש מנהל מטה הבחירות של מפלגת "העבודה" (כן, המפלגה של חולדאי) עד שנדחק החוצה. הוא ניסה, והצליח חלקית, לייבא לעיר לכולנו את אותן שיטות פעולה מפוקפקות מהפוליטיקה הממסדית, שהפכו אותה לדוחה בעייני רוב הציבור. ורבר, עשה לעיר לכולנו "שינוי תדמית" לקראת הבחירות, שהשתקף ברידוד גס של ההסברה ובניסיון להעלים כל אסוציאציה לרעיונות רדיקליים. אגב כך נמחקה גם השפה הערבית מהלוגו. בוודאי שעל חולצות ושלטי עיר לכולנו לאחר מכן לא מצאנו סיסמאות מאבק כמו "לגרש את כרישי הנדל״ן ולא את התושבים", "דיור, חינוך ותחבורה — לכולנו ולא רק לעשירים", "יהודים וערבים נגד הריסות בתים", וכדומה. זה לא היה שם. מכיוון שנעשה מאמץ לשוות לעיר לכולנו תדמית ממלכתית מצד אחד וגימיקית מצד שני, בעצם לא היה שם כמעט כלום.

פעילי תנועת מאבק סוציאליסטי הבהירו במספר פורומים של עיר לכולנו כי הגישה של ורבר, הזוכה לגיבוי מצד דב חנין, מטה הבחירות ופעילי מק״י/חד״ש, יכולה לפגוע בצורה משמעותית ביכולת של עיר לכולנו להגיע להישגים בטווח הקצר והארוך. הסמכויות הריכוזיות שניתנו לורבר בעיר לכולנו ודרך התנהלותו, מערערות גם בצורה משמעותית את האופי הדמוקרטי של ההתארגנות. בפועל, למרות המבנה הדמוקרטי הרחב מבחינה פורמלית, הצליח יועץ חיצוני לטאטא כמעט לחלוטין את הרעיונות המקוריים שהעלו פעילים בדיונים הפנימיים. מעט הצליח לדלוף החוצה.

ההתנגשות של ורבר עם האופי הדמוקרטי של עיר לכולנו התבטאה בצורה חריפה בהפנינג שהתקיים ב־26.9, כשורבר איים ואף תקף פיזית באורח קל פעילים מהתנועה שלנו. התירוץ לתקיפה היה העובדה שתנועת מאבק סוציאליסטי חילקה פלאיירים מטעמה שמסבירים למה כדאי לתמוך בעיר לכולנו ("10 סיבות להצביע ולהצטרף לעיר לכולנו ודב חנין") והקימה בשטח הציבורי דוכני הסברה משלה. הפלאיירים היו חתומים במפורש בשם התנועה שלנו, כגורם שותף בהתארגנות. התמיכה של התנועה שלנו בעיר לכולנו הייתה ברורה וגלויה, כשהמטרה הייתה קודם כל לחזק את עיר לכולנו עצמה, ולכן חלוקת החומרים התקבלה כדבר טבעי על־ידי הרוב המוחלט של המשתתפים. פעילה מרכזית משכונות הדרום אף הצטרפה אלינו בחלוקת הפלאיירים, בידיעה שהם הופקו על־ידנו. שני פעילי מנגנון בעיר לכולנו (אחד מהם פעיל מק״י) נהגו בתוקפנות כלפי פעילי התנועה, ולאחר מכן גובו על־ידי התנהגותו האלימה של ורבר (שאף שבר לאחד הפעילים את הפלאפון כהתגרות), לעיני האנשים שהגיעו למקום. בדיעבד התברר לנו כי זאת לא הפעם הראשונה בה ורבר ניסה לכפות את דעותיו על פעילים אחרים בעיר לכולנו, למרות שעד למקרה הזה כנראה שהדברים לא הגיעו לכדי תקיפה פיזית. חרף הבקשות החוזרות ונשנות של הפעילים שלנו, גופי ההנהגה של עיר לכולנו לא גינו במפורש את עצם התקיפה ואת ורבר עצמו.

התקיפה של ורבר דווקא נגד הפעילים של תנועת מאבק סוציאליסטי אינה מקרית, ומה שעומד מאחוריה הוא שוב הניסיון להפריד בין קמפיין הבחירות של עיר לכולנו לרעיונות והאירגונים שהיו שם בתחילת הדרך ומשכו חלק משמעותי מהגרעין הפעיל של האירגון כיום. לדעתנו, היה צריך לפטר את ורבר, כדי שלא להכתים את שמה של עיר לכולנו. מלבד זאת, חשוב שכל יועץ או בעל מקצוע חיצוני לעיר לכולנו, יהיה כפוף קטגורית להחלטותיהם של פעילי השטח, שלהם הבחירה האם לאמץ את עצותיו או לא.

גורמים שותפים

במהלך קמפיין הבחירות התחדדו גם הבדלי גישות לגבי אירגונים השותפים בהתארגנות, או אשר מעוניינים להצטרף אליה. ההתארגנות משותפת לפעילים, תנועות ואירגונים שונים הנאבקים יחד נגד המדיניות הניאו־ליברלית המיושמת ע״י חולדאי ושותפיו, ומציגים לה אלטרנטיבה פוליטית. לדעתנו, חשוב בהחלט לשקול על בסיס עקרוני את החבירה של כל גורם, אבל אנחנו דוחים את הגישה שמנסה להסתיר במידה רבה גורמים שותפים, ובמיוחד את הגישה של אותו קומץ בעיר לכולנו ובמק״י/חד״ש שסבור שיש לעשות זאת בכפייה. מק״י, שמהווה את האירגון הגדול ביותר המעורב, רשאית כמובן להחביא את עצמה באופן שיטתי כפי שאכן היא עושה — למרות חוסר השקיפות שבעמדה זו, שממנה גם משתמע שמק״י רואה ברעיונותיה ועמדותיה מחסום עבור ההתארגנות ולא תרומה נחוצה ורלוונטית. עמדה זו מצערת גם מכיוון שהיא מסתירה מהציבור מי הם האירגונים הפוליטיים היחידים בארץ שמוכנים לקדם התארגנות מהסוג הזה. אלא שלמרות שזאת זכותה של מק״י, זה בלתי סביר לדרוש מאירגונים עצמאיים אחרים השותפים בעיר לכולנו, ושאינם רואים בעצמם מחסום, לנהוג באופן דומה ולהסתיר את זהותם באירועים של עיר לכולנו, או לא להתייחס לעיר לכולנו בפעילותם העצמאית וחומרי ההסברה שלהם.

דווקא הצגה שקופה של עיר לכולנו כפרי עבודה משותפת שכוללת ועדי שכונות ואירגונים שונים, בנוסף לפעילים יחידים, הייתה מבהירה שההתארגנות לא צמחה יש מאין, אלא שמאחוריה עומדים גם שנים מצטברות של ניסיון ופעילות. זו יכלה להיות גם תשובה טובה לחשדנות המוצדקת שקיימת כיום בחברה כלפי מפלגות המוקמות על־ידי עסקנים פוליטיים ואשר למעשה משמשות כמפלגות־לוויין של מפלגות ההון הממסדיות. כדי לפתח דיון דמוקרטי אמיתי בין הגורמים השונים השותפים בעיר לכולנו, היה עליה לאמץ מבנה פדרטיבי הנותן לכל אירגון קול שווה במהלך קבלת ההחלטות וזכות דיבור שווה בדיונים.

מרצ והליכוד — שותפים של מי?

באופן טבעי, אירגונים שותפים הם אירגונים שמסכימים בקווים כלליים עם הדרישות והמטרות של עיר לכולנו ומוכנים לפעול בצורה משותפת להשגתן. כדי למנוע ניגוד אינטרסים, חשוב למנוע כניסה של מפלגות ממסדיות, שהרקורד שלהן בא בסתירה ברורה למטרות אלה, אבל שמנסות לבנות לשפץ לעצמן את התדמית על גב ההתארגנות. שאלה זו עלתה ביחס למפלגת מרצ, שתנועת מאבק סוציאליסטי התנגדה לכניסתה לעיר לכולנו. כניסה זו נמנעה בסוף רק משום שמרצ דרשה להוסיף את שמה לשם הרשימה — דרישה שעוררה כעס מוצדק בקרב פעילים. אלא שזה לא רק עניין של שם. מרצ החזיקה באחת הסיעות הגדולות במועצה בקדנציה האחרונה, וישבה בקואליציה של חולדאי עד חודשים ספורים לפני הבחירות. החשש מהתרסקות אלקטורלית, שגובה ע״י סקרים, הוא שהוביל אותה להחלפת הנהגה וליצירת מגעים עם עיר לכולנו, והוא שדחף אותה לאחר מכן להעלות ביקורת מרומזת על אופיה של עיר לכולנו, ולהסיר את התמיכה במועמדותו של חנין. מרצ לא תומכת מבחינה עקרונית במטרות של עיר לכולנו, והיא הוכיחה זאת לא רק בשותפות האחרונה עם חולדאי, אלא גם בממשלות שבהן ישבה — ממשלות שפגעו באופן קשה בעובדים ובעניים בארץ. למרות שאין מקום לכל חבירה למרצ, בהחלט יש מקום לקריאה לפעילי השטח של מרצ להצטרף לעיר לכולנו על בסיס אישי, בכדי להיאבק באמת למען השינוי במדיניות העירייה שנתמכה ע״י מרצ. עיר לכולנו כבר הצליחה בשלבים מוקדמים לצרף אליה פעילים לשעבר ממפלגות אחרות, ובמיוחד מהליכוד, שהחליטו לבנות את עיר לכולנו ולהתמודד נגד הליכוד. הליכוד עצמו, בדומה למרצ או למפלגות ממסדיות אחרות, לא היה יוזם או מקדם התארגנות כמו עיר לכולנו, בגלל שהיא קמה כדי להילחם במדיניות הנצלנית, הפוגענית והמסוכנת שהוא הוציא־לפועל לאורך שנים ברמה העירונית והארצית.

באופן תמוה, עיר לכולנו לא הסתייגה רשמית מהתבטאויות לאומניות ומהתמיכה בליכוד שהובעה מצד אהרון מדואל, יו״ר ועד שכונת כפר שלם, פעיל ליכוד בעברו, ומספר 3 ברשימת עיר לכולנו למועצת העיר. מדואל הוא פעיל שכונות מחויב שפועל בצורה כנה ועקבית נגד הפגיעה של העירייה בשכונת כפר שלם, ואף השתתף בהפגנות משותפות עם תושבי יפו כנגד גירוש משפחות ערביות משכונת עג׳מי. מדואל מתמודד בפועל נגד רשימת הליכוד בת״א ונגד המדיניות ההיסטורית של הליכוד. לכן, הצגתו של מדואל כפעיל ליכוד היא פרדוקסלית. בראיון לעיתון "מקור ראשון" (24.09), מדואל אף הביע צער שהליכוד לא יזם התארגנות כמו עיר לכולנו, למרות שברור שיוזמה כזאת עומדת בסתירה מוחלטת לכל מה שהליכוד עושה ומייצג.

מדואל מסביר באותו הראיון ש"חולדאי הוא איש ימין קיצוני, קפיטליסט מבחינה כלכלית, בעוד שחנין הוא חברתי וסביבתי", אבל מנסה לנתק את השאלות החברתיות־כלכליות מהשאלות הביטחוניות, ומזהה את עצמו כפעיל ב"ימין של הליכוד" וכמי שתומך בהתנחלויות האידיאולוגיות. הוא מוסיף על כך: "החיבור של השמאל איתנו בתל־אביב בא משום שהשמאלנים התייאשו מפתרון מדיני עם הערבים. בתוך תוכם, מבינים אנשי השמאל שאין שום סיכוי להסדר ריאלי עם הערבים". הכוונה ב"שמאל" במקרה הזה (מושג עמום ומעוות בארץ) היא לגורמים השותפים בעיר לכולנו, וזוהי השמצה. אבל העובדה שעיר לכולנו לא מסתייגת מהתבטאות כזאת מטעם מועמד מוביל, מקשה עוד יותר על בנייתה כאירגון שייצג באופן נאמן ושווה תושבים יהודים וערבים.

התבטאויות כאלה מעודדות פירוד במאבק, במיוחד לאור הנפיצות של הסכסוך הלאומי, והן עומדות בסתירה לשאיפתו הכנה של מדואל "לשנות את מדיניות העירייה בנושאי תכנון ובנייה, תוך בלימת יוזמות שמשרתות בעלי־הון על חשבון התושבים ומרקם החיים העירוני" (דבריו מאתר האינטרנט של עיר לכולנו). הסתייגות מאותן התבטאויות יכלה להיות די פשוטה, בהתחשב בכך שמדואל, בתור אחד ממובילי המאבק נגד הפינוי בכפר שלם, פעל בשיתוף־פעולה מוצהר וגלוי עם התושבים הנאבקים בשכונת עג׳מי, וגם הביע בעבר — לאחר הפינוי האחרון בכפר שלם — גילוי סולידריות עם הפליטים הפלסטינים של יפו מ־1948: "בכלל אני מרגיש שגם אנחנו פליטים כמוהם, עזבנו את ארצות ערב, השארנו רכוש, בתים, ההורים שלנו סבלו בגלל מלחמת השחרור כאן, הם נרדפו בארצם בגלל זה. אמא שלי בעדן כמעט קיפחה את חייה כי ערבי רדף אחריה ושפך עליה בנזין ונשרף לה הגב. בגלל הציונות כאן יהודי ערב סבלו, גם יהודי אירופה הפכו לפליטים בגלל המלחמה. אנחנו פליטים חסרי זכויות על האדמה מאז 1948, כי בשנת 1960 מנעו מהוריי ומהסבים לרכוש את האדמות שלנו, לא כמו אצל הקיבוצים והמושבים שנתנו להם לרכוש את האדמות ולקבל זכויות. אותנו השאירו על מזוודות שישים שנה. בהתחלה ניסו לנשל בשיטה ברוטלית ואחר כך שוב השתפרו, ואז חזרו לשיטות הישנות. הנישול כאן זה אותו דבר כמו ביפו, אותה שיטה, תסתלקו מהבית בלי פיצוי" (2.1, ראיון למגזין "סדק").

עיר לכולנו ויאפא

רשימה נוספת איתה ניהלה עיר לכולנו משא ומתן היא רשימת יאפא. אומנם יאפא ועיר לכולנו הגיעו להסכמה בסיסית על שיתוף־פעולה לאחר הבחירות ותמיכה משותפת במועמדות של דב חנין לראשות העיר, אך שתי הרשימות יתמודדו בנפרד. עיר לכולנו ויאפא מתנגדות למדיניות של חולדאי מאותן הסיבות וההפרדה ביניהן היא על בסיס לאומי. במקור, כשהצטרפו פעילי "רוח דרומית" (שכונות דרום־מזרח ויפו) לעיר לכולנו בשלביה הראשונים, דובר על הקמה של "פורום יפו" במסגרת עיר לכולנו, במקביל ל"פורום דרום־מזרח". פורום יפו מעולם לא קם, והפעילים מיפו שהיו אמורים לפעול בו נדחקו לרשימת "יאפא". הבעיה לא הייתה בהחלטה האישית של הפעילים הספורים מיפו שהשתתפו ב"רוח דרומית", אלא בעובדה שעיר לכולנו לא התעקשה לבנות את הפורום, כדי לא להיכנס לתאקל עם חד״ש שהחליטה באופן מקומם להריץ רשימה לאומית נפרדת למרות שפעיליה בת״א הצטרפו לעיר לכולנו. התנהלות בדלנית זו מהווה סימפטום למגמות הפילוג על בסיס לאומי בשורות חד״ש/מק״י לאורך עשורים ובמיוחד בשנים האחרונות. חד״ש ביפו חברה לבל״ד הלאומנית להתמודדות משותפת, כפי שעשתה בשנים קודמות, והפעם במסגרת רשימת יאפא.

בהתחשב בשיתוף־הפעולה שכבר נוצר בין המאבקים ביפו ובת״א (מוגבל ככל שיהיה), התנהלותה של חד״ש חיזקה באופן ברור את הפילוג בשטח, וכתוצאה מכך גם הובילה לפגיעה פוטנציאלית במאבקים הן ביפו והן בשכונות דרום־מזרח. התנהלות זו תרמה למאמצים של ורבר ושותפיו בעיר לכולנו שלא "להבריח מצביעים" כביכול בגלל עמדות עקרוניות שמתנגשות עם הממסד, ובמיוחד בשאלת הסכסוך הישראלי־ערבי. עיר לכולנו (בה פועלים מרבית פעילי חד״ש היהודים בת״א) ויתרה מצידה על בניית כוח ביפו, בניגוד צורם למטרה שהוגדרה במסמך החזון. ההתעלמות מהדיכוי הלאומי ביפו, לצד הניסיון המלאכותי לעסוק בנושאים מוניציפליים מצומצמים, תרמה להפיכת עיר לכולנו להתארגנות בלתי־רלוונטית עבור 16 אלף תושביה הערבים של יפו. אם עיר לכולנו הייתה מבססת את עצמה כהתארגנות משותפת לפעילי שכונות יהודים וערבים הנאבקים יחד למען דרישות משותפות, היא הייתה יכולה להוות דוגמא חשובה עבור מאבקים ותנועות חברתיות אחרות בארץ, וגם לחזק את המאבק נגד האפליה והפירוד ששלטון ההון מעודד בין עובדים ותושבי שכונות על רקע לאומי ועדתי.

בעוד העיתון העברי "זו הדרך" של מק״י המשיך לתמוך בעיר לכולנו כמעט מבלי להזכיר את יאפא, ההנהגה הארצית של חד״ש הגדילה לעשות והתנערה לחלוטין מעיר לכולנו. מזכ״ל חד״ש, איימן עודה, פירסם הודעה באתר אל־ערב ב־26.9 תחת הכותרת "עיר־לכולנו לא מייצגת את חד״ש — לא ייתכן שחד״ש תרוץ לבחירות באותה עיר בשני ראשים". בהודעה נאמר כי "לחד״ש [בתל־אביב־יפו] ישנה רשימה אחת ויחידה — רשימת יאפא הערבית־יהודית המשותפת". עצם העובדה שחד״ש רצה בשני ראשים לא צריכה להפתיע, וזה קורה כעת גם ביישוב טמרה. גם במקומות אחרים מתקיימים שת״פים בלתי־עקרוניים, למרבה הצער — בהסתדרות הכללית ישבה חד״ש בקואליציה עם פרץ ולאחר מכן עם עיני, עד שזה החליט להיפרד ממנה; בחיפה היא חלק מהקואליציה של יונה יהב ("קדימה") יחד עם הליכוד והמפד״ל ובקריית מוצקין היא תומכת במועמדת חברת מפלגת "העבודה" יחד עם מפלגת "גיל".

גם בבחירות הקודמות למועצת העיר ב־2003 בת״א־יפו לא הצליחה חד״ש ת״א להגיע להסכמה עם ההנהגה הארצית של תנועתם בעניין התמיכה ברשימה יאפא בבחירות. בבחירות ההן, לא הצליחה הרשימה לעבור את אחוז החסימה, וזה לאחר שהרשימה הקודמת שהוקמה על־ידי חד״ש, "כולנו למען יפו", הייתה חלק מהקואליציה של רוני מילוא ולאחר מכן חלק מהקואליציה הראשונה של חולדאי. הישיבה בקואליציה של חולדאי, בזמן שהעירייה ממשיכה להזניח, להפלות ולפגוע באופן יומיומי בתושבי יפו, הייתה, סביר להניח, אחד הגורמים לכישלונה האלקטורלי.

הפרדה לאומית

לאחר שרשימת יאפא הוקמה מחדש בגילגולה הנוכחי, החל להתנהל משא ומתן בינה לבין עיר לכולנו, שבסופו של יום לא הניב איחוד. אומנם נוצרה הסכמה לגבי התמיכה במועמדות של חנין, אבל במקום איחוד הוחלט על הסכם עודפים וחלוקה טריטוריאלית: עיר לכולנו תפעל בת״א ויאפא ביפו. למרות ניסיונות לצייר את העיסקה אחרת, משמעות הדבר הייתה קריאה לתושבים ערבים להצביע עבור יאפא ולתושבים יהודים עבור עיר לכולנו. לא רק שעיסקה זאת מעודדת פירוד, היא גם יוצרת רושם מוטעה כאילו מועצת העיר היא המטרה, ולא בנייה של תנועה רחבה שתהיה פעילה בשטח ביומיום, ושהמועצה תהיה רק כלי אחד עבורה.

מכל הסיבות שפורטו, תנועת מאבק סוציאליסטי התנגדה להסכם כשהוא הובא לאישור באסיפה של עיר לכולנו ב־28.9 (למרות שלא ניתן לפעילי התנועה זמן להציג הצעה חלופית ברורה, וכל הצעה נגדית נענתה בזילזול מצד היו״ר). עמדתנו הייתה שיש להמשיך לפעול לאיחוד כוחות ולקיים פעילות שוטפת ביפו, גם במשותף עם יאפא; פעילות שתתייחס באופן ברור ועקרוני לבעיות של תושבי יפו ולדיכוי הלאומי של התושבים הפלסטינים, במקביל להתייחסות ברורה לנושא בהסברה הרשמית של עיר לכולנו. עמדה כזאת, שתואמת את העקרונות שהופיעו לפני שנה במסמך החזון, הייתה מבהירה שעיר לכולנו מחוייבת באופן מוחלט גם לתושבים הערבים ביפו, נאמנה למאבק נגד דיכויים הלאומי ורוצה אותם כשותפים מלאים בבניית התנועה. מה הייתה ההצדקה לשתי רשימות נפרדות, אם זו הייתה העמדה הבלתי־מתפשרת של עיר לכולנו?

למרות שהמצב הכלכלי של רבים מתושבי שכונות דרום־מזרח בת״א אינו שונה בהרבה מהמצב הכלכלי של התושבים הערבים ביפו, האוכלוסייה ביפו נאלצת להתמודד גם עם דיכוי לאומי וגזענות מצד העירייה, המשטרה וגופי המדינה ככלל — דיכוי שבחלקו מזכיר את מה שחוו בעבר תושבי שכונות דרום־מזרח על רקע עדתי. חוסר התייחסות ברורה מצד עיר לכולנו לשאלות אלה הוא כאן הבעיה המרכזית. ישנם בהחלט פעילים מרכזיים בעיר לכולנו שלא מסתירים את העובדה שעמדתם העקרונית ביחס למאבקים ביפו תואמת גם את מסמך החזון המקורי. כך לדוגמא, חברת "הסיעה המורחבת" עינת פודחרני מיפו, שגם בפרטי הפרופיל שלה באתר התנועה נכתב שהיא "מעורבת במסגרות לשותפות יהודית־ערבית וכן פעילה במאבק נגד גדרות הפרדה בשטחים. פעילה בוועדה העממית להגנה על האדמות והבתים ביפו ופעילה במאבק של תושבי כפר שלם נגד צווי הגירוש מביתם. ממקימי פורום דרום ומזרח". גישה הצהרתית כזו, שתואמת את החזון המקורי, צריכה לייצג רשמית את עיר לכולנו, וגם מספקת תשובה חדה לכל אותם גורמים מהימין שתוקפים את הפעילים בכפר שלם על שיתוף־הפעולה שלהם עם יאפא.

מאבק מאוחד והיום שאחרי הבחירות

במצב המעוות שנוצר קיים סיכוי סביר שיאפא לא תעבור כלל את אחוז החסימה. שאלת ההצבעה היא כעת לא השאלה המהותית. השאלה המהותית היא בנייה של תנועה רחבה בשטח, על בסיס עקרוני. הן הצבעה לעיר לכולנו והן הצבעה ליאפא יכולות לבטא תמיכה מלאה בבנייה של תנועה כזו סביב אג׳נדת מאבק רצינית. ידוע לנו שישנם פעילים גם בעיר לכולנו שמתכוונים להצביע ליאפא לצד ההצבעה לחנין, וגם לדעתנו לא צריך לקבוע את הקריטריון להצבעה ע״פ חלוקה לאומית או טריטוריאלית. יחד עם זה, לא מספיקה הבעת התמיכה. יש צורך בדיון משותף דחוף לאחר הבחירות העירוניות, שיעסוק בהפקת לקחים מקמפיין הבחירות ובשינוי כיוון לטובת התארגנות למאבק רציני וארוך טווח, על בסיס המטרות המקוריות של עיר לכולנו, שכוללות מאבק מאוחד של תושבים יהודים וערבים, למען הצרכים והאינטרסים שלהם.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת לעיר לכולנו וליאפא, ולפעילי השכונות הפעילים בשניהם לשתף־פעולה במאבק נגד שלטון ההון וההתקפות על תושבי השכונות והאנשים העובדים, ולבנות יחד אירגון מאבק רחב הפועל בשכונות ביומיום. שתי הרשימות עדיין יכולות להוביל בנייה של אירגון מאבק רחב, המתבסס על תמיכה בשכונות, ונציגים לוחמניים בעירייה, שמשתמשים במועצה כדי לחשוף את התוכניות של העירייה, את הצביעות של הרשימות האחרות, וכדי לגייס עוד פעילים למאבק אקטיבי בשכונות. כדי שזה באמת יקרה, שתי הרשימות צריכות להמשיך לבנות את עצמן כאלטרנטיבה עקבית ולעמוד מול הלחצים שיופעלו עליהן לאחר הבחירות — לחצים להתקפלות והתפשרות לא מופעלים רק בזמן קמפיין בחירות...

האנשים שהשתתפו בפעילות של עיר לכולנו ועבדו ימים כלילות כדי שהיוזמה הזאת תצליח, לא עשו זאת בשביל שינויים קוסמטיים אלא בשביל לחולל שינוי מהותי בהתנהלותה של העיר. את השינוי הזה, שמגולם גם בדרישות לדיור ציבורי, ולהשקעה מאסיבית בחינוך ובפיתוח השכונות, אי־אפשר להשיג רק באמצעות הצבעות במועצת העיר, למרות שגם להן יש תפקיד. מה שחשוב אף יותר הוא היכולת של עיר לכולנו ויאפא להוביל מאבקים בשטח ביום שאחרי הבחירות. מה שיוכל למנוע את המשך הפינויים בכפר שלם וביפו, את הפרת זכויות העובדים הבוטה בכל חלקי העיר, את המשך העלייה בקיטוב הלאומני בעיר, הוא אירגון מאבק שמסוגל להראות יכולת התנגדות אמיתית בשטח — ארגון הפגנות, אספות הסברה וסיוע ממשי למאבקים שפורצים במקומות עבודה, בבתי־ספר ובשכונות, תוך שהוא ממשיך להציע אלטרנטיבה פוליטית עקרונית לשלטון ההון. הבחירות הארציות הקרבות הן תזכורת לצורך הבסיסי באלטרנטיבה כזאת גם ברמה הארצית.



 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.