₪6,185
עוד ₪13,815 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


אפליית נשים עובדות
בעולם ובישראל בפרט, נשים סובלות מאפליה בכל תחומי החיים, והדבר בא לידי ביטוי גם בשוק העבודה

הדפסה

למרות חקיקה בתחום, השכר הממוצע של נשים נמוך משכרם של גברים, אפילו אם לוקחים בחשבון שנות ותק והשכלה. תופעה זו קיימת כמובן גם במגזר הציבורי. במשך שנים נשמרים פערי שכר ש"הצדקתם" היחידה היא הבדל במין העובד. אחוז גבוה יותר של נשים עובד במשרות חלקיות ומשתכר פחות משכר מינימום. רוב הנשים נתקלות בהטרדות מיניות במקום העבודה.

בממוצע, פערי השכר בין נשים לגברים הם אדירים. שכר ממוצע לשעה של אישה עובדת מסתכם בכ־84% לעומת גבר עובד. שכר חודשי ממוצע של אישה עובדת עומד על 61% לעומת גבר. הקפיצה בפער מושפעת, בין השאר, מהעובדה שרוב הנשים עובדות שעות ארוכות יותר מהגברים בגידול ילדים ובעבודות בית, ללא כל תשלום.

איך אפשר לגדל ילדים ככה?

אימהות עובדות, במיוחד חד־הוריות, נאלצות להתמודד עם גידול הילדים ללא כל סיוע חברתי ממשי ונגיש. פיטורי עובדת כבר בשלב ההיריון או בסמוך לו הם עדיין עניין יחסית שכיח.

רבות מהאימהות העובדות אינן יכולות לעבוד במשרה מלאה כתוצאה מכך, משום שלאם או למשפחתה אין מספיק כסף למטפלת, לפעוטון, לצהרון, או למסגרות השגחה וטיפול אחרות — שעלולות לעלות יותר מהמשכורת הצפויה בשוק (משכורת גבוהה יותר תגיע לרוב גם עם היקף משרה הרבה יותר גדול).

גובה קיצבת ילדים שהמדינה מוכנה לתת להורים בחודש הוא 152 שקל לילד אחד ו־486 שקל לשלושה ילדים. סכום זעום בהשוואה לעלויות מסגרות לילדים, שמגיעות גם לאלפי שקלים, עוד לפני הוצאות נוספות. מוסדות חינוך ציבוריים זולים לגיל הרך כמעט ואינם קיימים.

אם המשפחה דו־הורית, אחד מבני הזוג נאלץ במקרים רבים לעבוד יותר שעות כדי לפרנס את המשפחה. זהו מצב שכובל ומדכא גם גברים שנאלצים לבלות זמן מועט עם משפחותיהם. מצב כלכלי קשה גורם גם למצוקה פיזית ונפשית במיוחד בקרב הורים, שלעתים מתגלגל עד לידי ביטוי בתוקפנות ואלימות כלפי בני משפחה. סיפורה של האם החד־הורית שהטביעה את בנה בים, מגלה כי מציאות עגומה של הישרדות יומיומית, היא שהובילה לשבירה טראגית ומזעזעת זו.

זה לא המאבק של שרי אריסון

לא מדובר כאן כמובן בנשים כמו יורשות ההון המשפחתי: שרי אריסון, עופרה שטראוס, או צביה לבייב, שכלל לא צריכות לדאוג לפרנסתן, אבל הדבר נוגע בוודאי למרבית הנשים והגברים — מקרב משפחות עניות, משפחות עובדות וקבוצות ביניים.

היבחרותן של פוליטיקאיות לתפקידים בכירים בממסד כלל לא מבטיח שיפור במצב הנשים, כפי שהוכיחה הדוגמא של שרות החינוך לבנת ותמיר שיצאו למלחמה נגד תנאי העבודה של המורות והחינוך הציבורי בכלל.

שנים של מאבקים, הובילו לכך שיותר נשים מצליחות כיום לרכוש השכלה, לעבוד במקצועות שנחשבו פעם למקצועות גבריים, להיבחר למשרות ציבוריות, וכדומה. אבל כדאי לציין שאפשרויות אלו עדיין פחות נגישות עבור חלק גדול מהנשים העובדות ובכללן, בין היתר, לא מעט יהודיות־חרדיות ופלסטיניות, שנאלצות להילחם בקשיים שמעמיד בפניהן הממסד, ובדעות קדומות מצד הסביבה, כולל גזענות. כך לדוגמא, מהגרות מבריה״מ־לשעבר ומאתיופיה משתכרות בממוצע פחות מאשר יהודיות־ישראליות ותיקות. נשים פלסטיניות בישראל מהוות רק 9.5% מסך כל הנשים בכוח העבודה.

כיום מפרנס/ת אחת אינה מספיקה לפרנסה הולמת. בעשורים האחרונים, עם התעצמות ההתקפות הניאו־ליברליות על העובדים והעניים, חלה שחיקה בשכר ובמקביל גדל אחוז ההוצאה הפרטית על שירותים חברתיים. הניאו־ליברליזם הגביר את החנק הכלכלי של נשים עובדות, גם אם, כאמור, חל צימצום מסויים באפליה הממוסדת.

יש מי שמרוויחים מסקסיזם

אפליית נשים היא תוצר של מדיניות מכוונת בחברה הקפיטליסטית, שמשמרת את הפערים החברתיים הקיימים ואף מרחיבה אותם. בעלי־הון מנצלים דעות קדומות בחברה כדי ליצור לעצמם לגיטימציה להרוויח מעבודה זולה בקרב נשים (בתירוץ של "מפרנסת שנייה"), כלומר לכפות תנאי עבודה גרועים יותר עבור עבודה שווה, כפי שהם מנצלים גם הפרדות אחרות בחברה.

בדומה למעביד הפרטי, גם במגזר הציבורי הנשים משתכרות פחות מגברים והסיבה היא דומה: קל יותר לפקידי הממשל "לחסוך" על גב הנשים. למרות הסיסמאות הרשמיות, כל הממשלות האחרונות פעלו להמשך הפגיעה בתנאי העבודה בענפי החינוך, הבריאות והרווחה, שבהם נשים מהוות את רוב כוח־העבודה.

בסופו של יום, לא רק נשים נפגעות מהאפלייה נגדן. לאפליית הנשים יש השלכות מרחיקות לכת על מצב משפחתן, על ילדיהן, ובסופו של דבר על החברה כולה — בחברה כיום ישנם למעלה מרבע מיליון ילדים מתחת לקו העוני.

נאבקות לשחרור

ההסתדרות והתארגנויות של עובדות ועובדים צריכות לפעול באופן נחרץ כדי לאפשר לנשים עצמאות כלכלית, להביא לאכיפה של עיקרון שכר שווה לעבודה שווה, ולשיפור כללי בתנאי העבודה. יש צורך בפעולה אירגונית נגד מעבידים מפלים, כולל שימוש בנשק השביתה, ובמקביל ההסתדרות יכולה וצריכה להוביל קמפיין נגד הטרדות מיניות במקומות עבודה, ולעודד נשים להיכנס לתפקידי הנהגה בוועדים ובאיגודים.

נחוצה גם תמיכה חברתית מקיפה בגידול הילדים. לשם כך יש להיאבק למען שירותי בריאות, חינוך ורווחה ציבוריים איכותיים בחינם, שיכללו גם הקמה מאסיבית של מעונות יום וצהרונים, בסמיכות למקום העבודה, על חשבון המעביד והמדינה. קיצבאות ילדים צריכות לשקף את ההוצאות האמיתיות על גידול ילדים. יש להיאבק למען חופשת לידה בתשלום מלא ובאורך שנה לפחות, עם הזכות לחזור לעבודה במשרה חלקית במידת הצורך.

בסופו של דבר אפליית הנשים היא ביטוי לפעולת המערכת בה האינטרסים של בעלי־ההון נמצאים בראש סדר עדיפויות מדיני־כלכלי־חברתי, שנוטה להנציח ולהרחיב פערים, למרות התעמולה הליברלית הצבועה אודות "שוויון הזדמנויות". מאבק אפקטיבי נגד סקסיזם, אפליה ודיכוי של נשים וגברים מחייב מאבק כללי של כלל המעמד העובד, נשים וגברים, יהודיות וערביות, לפירוק שלטון ההון ולמען חברה סוציאליסטית.



  


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.