₪8,620
עוד ₪11,380 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


איראן
מחאות המוניות נגד הדיקטטורה
זיוף תוצאות הבחירות באיראן על־ידי ממשל אחמדינג׳אד הביא להתפרצות של תנועת המונים במימדים שלא נראו במדינה מאז המהפכה שהפילה את שלטון השאה ב־1979. הפגנות בהשתתפות מיליונים בטהראן ובערים אחרות מוכיחות כי ההמונים איבדו את הפחד מהמשטר והם נחושים להמשיך להיאבק למען זכויות דמוקרטיות ונגד האבטלה והעוני ההמוניים

הדפסה

* נכתב ב־16 ביוני

מחאות והפגנות המוניות התפרצו באיראן במחאה על זיוף תוצאות הבחירות על־ידי משטרו של אחמדינג׳אד. לפי דיווחים, בבירה טהראן התקיימה ההפגנה הגדולה ביותר נגד הממשלה, בהשתתפות למעלה ממיליון איש. דיווחים מאיראן טוענים כי יותר מ־12 מפגינים נהרגו עד כה בהיתקלויות עם המשטרה ועם מיליציות הבסיג' השנואות. בגלל הצנזורה הקשה על כלי התקשורת, חלק גדול מפעילות תנועת ההמונים תואם באמצעות "טוויטר" — באיראן פועל המספר הגדול ביותר של כותבי בלוגים ביחס לאוכלוסייה. למרות שהתמונה עדיין לא ברורה בזמן כתיבת מאמר זה, ישנם דיווחים על מחאות המוניות בערים נוספות כמו שיראז. אוניבסיטת טהראן הוקפה על־ידי כוחות משטרה חמושים היטב, ודווח על דיכוי ברוטלי שהופעל כנגד סטודנטים במעונות. על־פי דיווחים נוספים, בלילה שלאחר הבחירות נשמעו ברחבי הבירה קולות ירי. בינתיים נראה כי אחמדינג׳אד, שהכריז על ניצחון שעות אחדות לאחר סגירת הקלפיות, פשוט עזב את המדינה וכרגע נמצא בפגישות דיפלומטיות ברוסיה.

נקודת מפנה

ההפגנות ההמוניות כנגד המשטר שהתקיימו בטהראן התרחשו למרות האיום מצד המשטר להתיר ירי באש חיה על המפגינים. על אף שהמצב עדיין לא ברור, נראה כי חלקים נרחבים מהאוכלוסייה העירונית איבדו את הפחד שלהם מהמשטר, והם מוכנים לצאת לרחובות כדי להפגין נגדו. הרגע הזה הוא נקודת מפנה קריטית במאבק נגד כל דיקטטורה. סיקורי וידיאו של רשת ה־BBC מהמחאות מראים כיצד מפגינים מסרבים להתפזר גם כשהם ניצבים בפני התקפות מצד המשטרה הצבאית. בחזית המחאות הללו נמצאים הסטודנטים, אבל ברור שהם זוכים לתמיכה פעילה של שכבות מבוגרות יותר באוכלוסייה — בעיקר עובדי צווארון לבן. ישנם חילוקי דעות בקרב השלטון בשאלה כיצד להתמודד עם התנועה ההמונית. נקודה זו, יחד עם ההתגייסות המונית של המעמד הבינוני והסטודנטים, מראה לנו בבירור שאלמנטים חשובים של משבר טרום־מהפכני מתפתחים באיראן. עם זאת, בשלב זה מעמד העובדים האיראני עדיין לא הצטרף באופן מכריע למאבק וישנו בילבול בתודעה הפוליטית של המעורבים, כפי שמשקפות כמה מהסיסמאות הדתיות שקוראים המפגינים כמו "אללהו אכבר" (אלוהים גדול). עם זאת, חשוב לזכור שאת ההפגנות הראשונות במהפכה הרוסית של 1905 הוביל כומר, האב גאפון.

עדיין לא ברור כיצד תתפתח התנועה הזאת, אך היא כבר אילצה את השלטון לבצע תפנית חדה. מועצת שומרי החוקה אולצה, לנוכח ההתנגדות ההמונית, להפוך את החלטתה הקודמת ולאפשר ספירה מחודשת של הקולות שבמחלוקת. זהו ניסיון ברור להרגיע את המצב שנובע מהפחד של המשטר שמא המחאות ימשיכו להתפשט ויתפתחו להתקוממות המכוונת כנגד המשטר עצמו.

אבטלה המונית גוברת והשאיפה העזה לזכויות דמוקרטיות, בייחוד בקרב הצעירים — 60% מאוכלוסיית איראן היא מתחת לגיל שלושים — מספקות למאבק את הדלק. הצעירים העירוניים מוחים בעיקר כנגד הדיכוי הדתי שהם סובלים ממנו. היבט חשוב בתנועה הזאת הוא ההתגייסות של נשים צעירות שדורשות "שוויון". נקודה זו השתקפה בפופולריות העצומה של זהרה רהנווארד, אשתו של מועמד האופוזיציה העיקרי מיר־חוסיין מוסאווי, בזמן קמפיין הבחירות. העובדה שנשים ממלאות תפקיד כה מוביל בבחירות האיראניות היא חסרת תקדים. עם זאת, ההתנגדות ההמונית בערים אומנם התייצבה מאחורי מוסאווי, אך חשוב לזכור שהוא אינו סוציאליסט ואינו מגינם של מעמד העובדים ושל העניים. כראש ממשלה לשעבר הוא מחזיק בתוכנית פרו־קפיטליסטית שמוגבלת לרפורמות במסגרת המדינה התיאוקרטית. למרות זאת, ייתכן שהניסיון של אחמדינג׳אד לזייף את תוצאות הבחירות הנוכחיות פרץ את הסכר בפני תנועה המונית שיכולה למוטט את המשטר שלו ולהביא את איראן לעידן חדש. באותו זמן קיים כנראה פילוג בין תומכי מוסאווי לבין שכבות מסוימות של העניים בכפרים וחלק מהשכבות המדוכאות ביותר בכמה מהערים, שנטו לתמוך באחמדיניג׳אד בגלל העמדה הימנית הפופוליסטית והריאקציונרית שנקט כנגד השחיתות וכנגד האליטה העשירה והליברלית, וכן "נגד האימפריאליזם המערבי".

איראן עברה בשנים האחרונות טרנספורמציה שבעקבותיה כמעט 70% מהאוכלוסייה מתגוררים באזורים עירוניים, עם שכבה של צעירים שזכו להשכלה גבוה.

השאלה הגורלית בטווח הקצר היא אם המעמד העובד ייכנס לפעולה. ישנם דיווחים על כך שבאיגודי העובדים האיראניים דנו באפשרות להכריז שביתה כללית — זהו הפחד הגדול ביותר של המשטר. בזמן כתיבת מאמר זה האופוזיציה ביטלה הפגנה המונית שאמורה היתה להתקיים בטהראן כדי להימנע מהתנגשויות עם הכוחות התומכים בממשלה — מה שממחיש את הפחד של רפורמיסטים פרו־קפיטליסטיים כמו מוסאווי מפתיחת השערים בפני התנועה ההמונית, שעלולה בקלות לצאת משליטתם ולתפוס כיוון הרבה יותר רדיקלי ומהפכני. ייתכן שמוסאווי ינסה להגיע לפשרה עם המשטר הקיים כדי למנוע מההמונים להציף את הרחובות. אפשרות אחרת היא שהמשטר ייאלץ לקבל את ההפסד של אחמדינג׳אד כדי לקחת בחזרה את השליטה במצב. ייתכנו גם ניסיונות להחליש את ההפגנות בהדרגה בגלל הפחד מההשלכות שעשויות להיות להן — מוסאווי כבר קרא לבטל את ההפגנות שמתוכננות למחר (יום ד' 17.6).

שלב חדש של מאבק מתחיל

בכל מקרה, השד כבר יצא מהבקבוק ותקופה חדשה של מאבק כבר החלה באיראן. המאבק לזכויות דמוקרטיות אמיתיות — הזכות לשבות, לקיים בחירות חופשיות, להקים איגודי עובדים עצמאיים, מפלגות פוליטיות ושוויון לנשים — הוא מאבק שצריכים לנהל כל העובדים, הצעירים והסוציאליסטים. הצטרפות מעמד העובדים לתנועה ההמונית באיראן יכולה לספק לה את הלכידות והעוצמה הנחוצים להפלת המשטר. הקמת ועדות מאבק שנבחרות באופן דמוקרטי במקומות העבודה ובאוניברסיטאות, ומקושרות עם המעמד הבינוני והעניים בערים, יכולה ליצור בסיס למאבק מאוחד. הכרזה על שביתה כללית והקמת מיליציות הגנה יחד עם פנייה מעמדית לחיילים מן השורה הם צעדים הכרחיים כדי לקחת את המאבק צעד אחד קדימה לקראת הפלת המשטר. ועדות כאלה יוכלו גם לכנס בחירות לאסיפה מכוננת מהפכנית שתכריע לגבי עתידה של איראן. רק הקמתה של ממשלת עובדים ואיכרים, עם תוכנית סוציאליסטית לשינוי החברה לטובת האינטרסים של כל האנשים העובדים, תוכל להבטיח זכויות דמוקרטיות ופיתרון לעוני ולאבטלה ההמוניים.

לעידכונים במתרחש באיראן מומלץ להכנס לבלוגים:



  


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.