₪8,620
עוד ₪11,380 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


נשים וסוציאליזם
מאה שנות מאבק
100 שנה ליום האישה הבינלאומי

הדפסה

יום האישה הבינלאומי, 8 במרץ, היה בתחילת דרכו, בראשית המאה ה־20, יום מאבק עבור נשים עובדות. כיום בעיקר הממסד הקפיטליסטי גונב אותו ומציג אותו כעניין טקסי או מסחרי במיוחד. הרבה דברים קרו במרוצת הזמן, וסיפקו הוכחה מבורכת לכך שאפשר להילחם בדיכוי נשים ואפשר להחליש אותו. אך למרות זאת, הדיכוי המושרש בחברה נמשך, ואכן, בשנים קודמות הרבה מההישגים המוקדמים יותר שהשיגו נשים אבדו בהשפעת התפתחותו של המשבר בכלכלה הקפיטליסטית.

"עשינו את זה!", קרא מאמר המערכת במגזין האקונומיסט ב־2 בינואר. בדרך כזו או אחרת עיתון העסקים הזה מעוניין לחגוג את העובדה שבשנת 2010 נשים יהוו מחצית מכוח־העבודה בארה״ב. זה אכן צעד קדימה, אבל ממתי האקונומיסט נחשב ל"אנחנו"? השיעור העולה של נשים בכוח־העבודה הוא לא תוצאה של תקציבי רווחה מוגדלים או אחריות גדולה יותר של גברים לעבודות בית. רמת ההשקעה בשירותי טיפול בילדים ובחופשת לידה בארה״ב היא הנמוכה ביותר בעולם המערבי, וארה״ב אפילו לא טרחה לחתום על הצהרת האו״ם בדבר זכויות נשים. מה שקרה הוא בעיקר שהמשבר הכלכלי חיסל מישרות בתעשיות כמו תעשיית הרכב, כך שהאבטלה בקרב גברים עלתה ל־11.2% בעוד שהאבטלה בקרב נשים עומדת על 8.6%.

נכון שנשים איישו את מרבית המישרות החדשות בשנים האחרונות. באירופה, 6 מיליון מתוך 8 מיליון מישרות חדשות מאז שנת 2000 אוישו בידי נשים. אולם המגמה הזאת משקפת צורה של ניצול מוגבר של מעמד העובדים ככלל. רוב המישרות האלו הן חלקיות, זמניות, נעדרות ביטחון תעסוקתי, כרוכות בשעות עבודה אנטי־חברתיות, וכדומה, שמשמעותן באופן טיפוסי היא רמות תשלום נמוכות יותר לשעה, אבל עלייה בדחק ובחולי. הקפיטליזם תמיד ניצל — ואף היה לו אינטרס — בשימור של אפליה מגדרית, עם שכר נמוך לנשים, שפירושו יותר רווחים.

הדבר האחרון שפעילות לזכויות נשים ברחבי העולם יכולות לעשות לרגל יום האישה הבינלאומי 2010 הוא לנוח. המצב מאוד רציני ואירועי השנה החולפת דורשים תשובה לשאלה: איך אפשר לקדם את מאבקן של הנשים?

לראשונה אי־פעם יש כעת יותר ממיליארד איש שסובלים מתת־תזונה בעולם, שישית מהאנושות. נשים מהוות כבר זמן רב 70% מהאוכלוסייה הענייה בעולם. באזור אסיה־פסיפיק מרוכזים רוב רעבי העולם; 642 מיליון איש סובלים מתת־תזונה כרונית.

נשים וילדות נפגעות ראשונות מהמשבר

ארגון הסיוע לילדים, PLAN, מונה את ההשפעות הבאות של המשבר הכלכלי העולמי:

■ נשים צעירות — מיליוני עובדות בענפים הקשורים בייצוא ובמגזר הבלתי־רשמי — הן הראשונות לאבד את מישרותיהן. שבעה מתוך עשרה עובדים שפוטרו בפיליפינים היו נשים.

■ הסכומים שנשלחים הביתה על־ידי עובדים מהגרים לארץ מוצאם קטנו באופן חד וחלה ירידה בהגירה. נשים העובדות כ"עוזרות בית" בחו״ל חוזרות הביתה. הבנק העולמי מעריך כי העברות כספי מהגרים לארץ המוצא פחתו ב־7.3% ב־2009.

■ אפשרויות הלוואה מ"מיקרו מימון" ופרויקטים אחרים, שהיו אמורים לסייע לנשים להיחלץ מהעוני דרך ביצוע עבודה מהבית, פחתו.

■ כשהמשבר פוגע במצב הכספי של הורים, הילדות הן הראשונות שמוצאות מבית־הספר ומושלכות לעזור במטלות הבית, לעבוד בעבודות בית או במפעלים. למעלה מ־100 מיליון ילדות כבר עובדות כפועלות קטינות ברחבי העולם (נתוני ארגון העבודה הבינלאומי של האו״ם, ILO).

■ שיעורי תמותת התינוקות גדלים, והמגמה פוגעת בבנות יותר מאשר בבנים. בעקבות המשבר מתו בשנה שעברה 50 אלף תינוקות אפריקאים נוספים.

■ יותר נשים וילדות נסחרות למטרות מין ונדחקות בכפייה לסחר במין. זו היתה התוצאה הטרגית עבור נשים רבות שאיבדו את מישרותיהן במהלך המשבר האסייתי של 1997. ה"תעשייה" הראשונה שחזרה לצמוח הייתה תעשיית המין. בג׳קרטה, בירת אינדונזיה, חל זינוק של פי 2–4 במספר הנשים שהפכו לעובדות־מין בשנה שלאחר המשבר. לקפיטליזם אין גבולות כשזה נוגע להמצאת שווקים חדשים לצורכי העסקים שלו. הכול נהפך ל"סחורה", כולל בני־אדם ורגשות. צורה של סחר למטרות מין היא הסחר בכלות. בכמה ארצות ההשלכות הדרסטיות של דיכוי נשים מתבטאות בכך שישנו "חיסור" מסוים באוכלוסיית הנשים בשל הפלות שנעשות באופן סלקטיבי על בסיס מגדר. זהו המצב עם מדיניות "הילד האחד" בסין, כשעל כל 100 בנות נולדים 118 בנים. 50 אלף נשים מארצות או מחוזות עניים יותר נמכרות למטרות נישואים בכול שנה בסין. יותר מ־10,000 נשים נמכרות בסין למטרות נישואים או זנות על־ידי משפחות שחיות בעוני נוראי בווייטנאם (PBS.org).

כל דבר שיש ממנו מחסור נהפך ל"מותרות" תחת הקפיטליזם. כך למשל גם פוליגמיה מתפשטת מחדש — אנשי עסקים מהונג קונג, שנוסעים דרך קבע למחוז גואנגדונג בדרום סין, לוקחים אישה שנייה מבין מהגרות העבודה העניות במחוז.

המחיר הקטלני של שינויי האקלים

נשים גם סובלות יותר ממשבר גדול נוסף שהתפתח כתוצר ישיר של הכלכלה הקפיטליסטית — משבר האקלים. התחממות האטמוספירה כתוצאה מ־150 שנות תיעוש, פליטות פחמן וזיהום, היא נושא רלוונטי מאוד ליום האישה הבינלאומי. לפי נתוני ארגון הנשים לפיתוח ולסביבה בארה״ב (WEDO), לנשים ולילדים סיכוי גבוה יותר פי 14 למות מאסונות טבע מאשר לגברים. באסון הצונאמי במזרח אסיה ב־2004, בסביבות 70%–80% מהנספים היו נשים. לאחר אירועים כגון רעידות אדמה והוריקנים, כשברשותן פחות משאבים, לנשים עניות יש סיכוי נמוך יותר להשיג סיוע או פיצויים וסיכוי גבוה יותר להידבק במחלות כשהן מטפלות בקשישים ובילדים.

ההתחממות הגלובלית כבר גורמת לעומס משמעותי נוסף על נשים בארצות הניאו־קולוניאליות. אלו הנשים שצריכות ללכת וללכת בחיפוש אחר מקורות שתייה. אלו הנשים שעושות חלק גדול מהעבודה במשקים החקלאיים, עבודה שנעשית יותר ויותר מפרכת באזורים שמושפעים מבצורת או משיטפונות.

ביום האישה הבינלאומי 2009, הנשים הלוחמניות של התארגנות העובדים החקלאיים הבינלאומית "Via Campesina" הביעו את זעמן בתגובה למדיניות כריתת היערות תחת האימפריאליזם ולאיום הגובר על המגוון הביולוגי בברזיל. בעיר הבירה ברזיליה השתלטו מאות נשים על משרד החקלאות. בריו גראנדי דו סול, מדינת המחוז הדרומית של ברזיל, 700 נשים השתלטו על אדמה שבבעלות תאגיד הענק לנייר Votoranim Cellulose, וגרמו לשיבושים במטעי האקליפטוסים. במקומות אחרים, השתלטו עובדות ועובדים על מבני תאגידי כרייה, מטעי קנה־סוכר, מבני התאגיד הרב־לאומי לנייר Stora Enso, ועל נכסים גדולים אחרים. באספיריטו סאנטו, מדינת המחוז שבמזרח ברזיל, אלפי נשים השתלטו על נמל פורטוסל (Portocel) וחיבלו במשלוח גדול של עיסת עץ שנועדה לייצוא. כריתת יערות אחראית ל־20% מהעלייה בפליטות גזי חממה בעולם. הכרחי להגן מיידית על היערות. אבל המשמעות של כישלון מנהיגי העולם בוועידת הפיסגה של האו״ם בקופנהגן היא שכיום אין אפילו הסכם מחייב לגבי אמצעים לעצירת שינויי האקלים.

הקפיטליזם מדרדר את תנאי המחיה של עובדות ועניות

במשך עשורים, ה"פתרון" לדיכוי ולעוני שהגישו באופן שגרתי הפוליטיקאים והכלכלנים מהזרם המרכזי בעולם היה עוד ועוד פיתוח של כלכלות מבוססות־שוק — עוד ועוד קפיטליזם! אם רק הארצות העניות יפתחו את הכלכלות שלהן לכניסה של הון בינלאומי, אז עם הזמן הן ישיגו את תנאי המחייה שבמערב — זו המנטרה של הניאו־ליברליזם. אין דבר רחוק יותר מהאמת.

המשברים שפקדו את המערכת הקפיטליסטית שבו והוכיחו שמדובר בשיטה כושלת. סוכנויות פיננסיות גלובליות כגון קרן המטבע הבינלאומית (IMF) והבנק העולמי, עם תפקיד מכריע במערכת הקפיטליסטית הבינלאומית, ממשיכות באופן כללי לדרוש דה־רגולציה וקיצוצים בהוצאות על בריאות וחינוך כתנאי לאספקת הלוואות לארצות שנפגעו מהמשבר העולמי. כאילו שזו לא היתה הדה־רגולציה שהגבירה את החשיפה של אותן ארצות למשבר הפיננסי הבינלאומי מלכתחילה.

ההערכה היא שהשקעות זרות בארצות מתפתחות פחתו בשליש בשנה שעברה. כך גם באופן דומה, התלות המתמשכת ב"פתרונות" מבוססי־שוק, כמו לדוגמה המסחר במכסות לפליטות פחמן, רק הסתכמה בכך שנמשכת העלייה בפליטת גזי החממה. התקפות חדשות על מערכות הרווחה שכבר מצומקות מבטיחות שהפגיעה של המשבר הכלכלי באנשים מהשורה תהיה אפילו קשה יותר. באוקראינה, קרן המטבע הבינלאומית הקפיאה את ההעברה האחרונה של כספי ההלוואה שלה במחאה על החלטת הפרלמנט באוקראינה להעלות את שכר המינימום ב־25%. כמובן שבמרבית הארצות "שכר המינימום" הוא בעיקר השכר לנשים. בלטביה, הממשלה צייתה לתכתיבי קרן המטבע הבינלאומית ובעלי חוב זרים, והביאה להפחתה של 40% בשכר במגזר הממשלתי, ולסגירת מחצית מבתי־החולים ברחבי הארץ.

הסוגייה הגדולה ביותר עבור נשים באזורים רבים בעולם בעתיד הקרוב תהיה המאבק נגד תוכניות ממשלתיות לקיצוצים בקנה מידה היסטורי של ממש ברווחה. במקומות שבהם הם קיימים, שירותי בריאות במימון ציבורי, שירותי סיוע לקשישים, לילדים, פנסיות, ביטוח הורות ומחלה, מענקים לסטודנטים וכדומה — כל אלה היו רפורמות חשובות מאוד שהטיבו במיוחד עם נשים ממעמד העובדים. חלק מהעבודה הבלתי־משולמת במשק הבית הועברה לידי החברה, מה שאיפשר לנשים לקחת מישרות ולהיות פחות תלויות בגברים. אך מעולם עד היום הפוליטיקאים הקפיטליסטים ברמה הבינלאומית לא נאלצו ליישם חבילות הצלה כל־כך מסיביות כפי שעשו ב־2009, כדי להציל את המערכת הפיננסית הקפיטליסטית מקריסה. את טריליוני הדולרים שניתנו בסיוע לבנקים מישהו יהיה מוכרח להחזיר בסופו של דבר, וכל עוד הקפיטליזם נשאר, אפשר להיות בטוחים שהמנהלים שאחראים למשבר לא יהיו אלה שישלמו. במקום זאת, עומס התשלומים יופל על כתפי הנשים, העובדים, הקשישים, הצעירים והחולים.

כל רעיון לפיו ככל שהקפיטליזם מתפתח הוא מוביל לשוויון מגדרי, מופרך בקלות כשמסתכלים על אותן ארצות שמאחוריהן כבר 150–200 שנים של התפתחות קפיטליסטית. בשוודיה, שמדורגת כאחת הארצות הכי שוויוניות ושירותי הרווחה בה נחשבים למפותחים למדי יחסית (למרות שמצב זה הידרדר באופן חד מאז שנות ה־1980), נשים במישרה מלאה לא מגיעות ליותר מ־83% משכר הגברים. שוק העבודה מאוד מפורד מבחינה מגדרית, כאשר הנשים עובדות בעיקר במגזר הציבורי, שצמיחת השכר בו היתה החלשה ביותר. בשוודיה מתקיים שיעור מקרי האונס המדווחים (על כל 100 אלף תושבים) הגבוה ביותר באירופה, ויחד עם בריטניה, היא ניצבת בראש הרשימה לאחוז הנמוך ביותר של מקרי אונס מדווחים שבגינם מתקיים משפט — רק 13%. אלה דוגמאות ברורות לצורה שבה מדינה קפיטליסטית שמצטיירת כ"מתקדמת" מנציחה את הנחיתות של נשים.

דיכוי נשים

השורשים לתופעה של דיכוי נשים נמצאים בחברה המעמדית שמתקיימת כבר אלפי שנים. מאז עידן הקומוניזם הפרימיטיבי שקדם לחברה המעמדית, ושתחתיו היו האדמות, הכלים והבתים, מוחזקים בשיתוף ברשות הכלל, חל שינוי ארוך ומתמשך עד לבעלות הפרטית. המשפחה ה"מונוגמית" התפתחה כשהתפתח בחברה עודף שאפשר היה לנכס. התעורר צורך להגן על עושר אישי, מועט ככל שהיה בהתחלה, מפני גורמים "מבחוץ". המשפחה נהפכה למוסד ששימש גברים לשליטה ברכוש ולהפעלת כוח בחברה. המילה האנגלית למשפחה, family, התגלגלה מהמילה הלטינית familia שפירושה במקור "סך העבדים שבבעלות אדון". בסין, תחת הקיסרים, לדוגמה, קשירת כפות הרגליים של נשים היתה מינהג נפוץ בקרב משפחות אליטה פריבילגיוניות. כפי שהסביר פתגם אחד, המטרה היתה "לא להפוך אותן ליפות כמו קשת קמורה, אלא להגביל נשים שעוזבות את הבית".

גם הקפיטליזם הוא צורה של חברה מעמדית, שפיתחה והתאימה ללא הרף את הדיכוי של נשים כדי לשרת את צרכיה ואת דרישות הייצור המודרני. במשפחה של ימינו, הדומיננטיות הגברית עדיין נוכחת. נשים מבצעות את הרוב המוחלט של העבודה הבלתי־משולמת של משק הבית. זה כולל גם עבודה רגשית — הטיפול בילדים, בזקנים, בבני־זוג — וכרוך במשימות מייגעות כגון בישול, ניקיון, כביסה וכדומה. בין ארבעת קירות הבית נוצרת פעמים רבות זירה לאלימות של גברים כלפי נשים. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מעריך כי גם כיום לפחות אחת מכל שלוש נשים ברחבי העולם נופלת קורבן למכות, יחסי מין בכפייה, או נחשפת להתעללות במהלך חייה.

דומיננטיות הגבר בבית משמשת כבר זמן רב כאמצעי להחדיר בנשים ובילדים את הרעיון של כניעה לסמכות. אותה דומיננטיות אמנם אותגרה ובארצות רבות התרחשו שינויים, אך היא עדיין קיימת בחלקים נרחבים בחברה. בנות ובנים, באופן כללי, מחונכים באופנים שונים בגלל לחץ חברתי והשפעת הסביבה. הדיכוי של נשים שימש אפילו בסיס לרעיון עסקי עבור הקפיטליזם המודרני עם הצמיחה של חנויות ה"כולבו" במאה ה־19 והיווצרות האידיאל הבורגני לנשיות, כשנשים זוכות ליחס של חפצים. אופנה, יופי ופרסום הן תעשיות ענק בעלות אינטרס כלכלי עצום בהנצחת הרעיון שאת לא אישה "אמיתית" אם את לא מבזבזת מספיק זמן וכסף כדי "לשפר" את המראה שלך.

המין הגברי עדיין נחשב במרבית החברות לנעלה על הנשי, על אף קיומם של חוקים כאלה ואחרים נגד אפליה. בנים לומדים בשלב מוקדם בחיים להתגאות במגדר שלהם, בעוד שבנות אמורות לרסן ולהצניע את עצמן. בחור שמתעניין בדברים שנחשבים "נשיים" מסתכן בכך שייקראו לו הומו. הומואים מבינים משלב מוקדם שנטייתם המינית עלולה למקם אותם בסטטוס חברתי נמוך יותר ולחשוף אותם להתקפות. ברחבי העולם, מילים הקשורות בנשים וביחסי מין נטולי אהבה משמשות כקללות.

דיכוי מיני רודף נשים בעולם לאורך חייהן ואחת הדרישות החשובות ביותר למאבק של נשים, כשהוא מתקיים, היא "זכות הנשים לגופן". את האנסים מניע הרעיון שהם רשאים להחזיק אישה תחת שליטתם. אפילו שמרבית הגברים מרחיקים עצמם מהתעללות אלימה, הטרדה מינית היא תופעה שרוב הנשים חוות. איגודים מקצועיים מדווחים שחלה עלייה במקרים של הטרדה מינית במצבים שאחוז הנשים במקום העבודה יורד וכשקצב העבודה עולה.

זכות האישה לגופה כוללת גם את הזכות להפלה. ברחבי העולם מתות 70 אלף נשים בכל שנה כתוצאה מהפלות לא בטוחות. 40% מהנשים בעולם חיות בארצות שבהן הזכות להפלה מוגבלת בחומרה. אפילו במקומות שבהם ההפלות חוקיות, נמשכות גם ההפלות הלא בטוחות "בסמטה אחורית", כמו לדוגמה בהודו, מכיוון שעבור נשים רבות שירותי הרפואה המקצועיים יקרים מדי. גישה חופשית לאמצעי מניעה וציוד סניטרי היא גם דרישה חשובה. באוגנדה, בנות רבות מאולצות לעזוב את בית־הספר כשהן מגיעות לגיל 13, מכיוון שהן לא יכולות לעמוד במחיר של מוצרי היגיינה לווסת. פעמים רבות נשים כבולות מבחינה פסיכולוגית לא רק על־ידי רגשות כמו פחד מאונס, תחושת בושה ביחס לגופן, סבל פיזי במהלך היריון ולידה וכדומה; בארצות עשירות ועניות כאחד, פעמים רבות נשללת מנשים הנאה מינית אמיתית, והדבר גם פוגע בבריאותן. הטלת מום באיבר המין בדרך של מילת נשים, שמבוצעת באירופה, באפריקה ובמקומות אחרים, היא רק ההמחשה המבעיתה ביותר לצורת האפליה הזאת.

מקורות יום האישה הבינלאומי

ההחלטה לקיים יום אישה בינלאומי שנתי, במטרה לחזק את המערכה למען זכות הצבעה לכל הנשים, התקבלה בשנת 1910. הקריאה יצאה מכנס הנשים של ארגון האינטרנציונל הסוציאליסטי השני, שהתקיים באותה השנה בקופנהגן שבדנמרק, בהשתתפות 170 פעילות מ־17 ארצות. היוזמה הגיעה מהסוציאליסטית קלרה צטקין שהיתה פעילה בתנועת העובדים הגרמנית והבינלאומית. עוד שנים רבות קודם לכן היא היתה העורכת הראשית של העיתון לנשים שהפיקה המפלגה הסוציאל־דמוקרטית בגרמניה, שנקרא "שוויון" (Die Gleichheit) והופץ ב־112 אלף עותקים. היא קידמה בנחישות ומבלי להתעייף את הרעיון שנשים צריכות להתארגן. לעמיתים גברים מהמפלגה היא הסבירה: "רק על בסיס איחוד עם האישה הפרולטרית הסוציאליזם יוכל לנצח". צטקין אמרה כי בעוד שסוציאליסטים תומכים בדרישות של הנשים הבורגניות לצדק, הנשים העובדות מוכרחות להתארגן בארגונים משלהן על בסיס מעמדי. הטענה הזאת הוכחה כנכונה במלואה. השגת זכות ההצבעה לנשים הצריכה שיטות מאבק של מעמד העובדים.

יום האישה הבינלאומי נודע במקור כ"יום האישה העובדת", וצוין בכל שנה בתאריך שונה בתחילת האביב. רק בשנת 1921 החליט האינטרנציונל הקומוניסטי, שוב בעקבות יוזמה של צטקין, שיום האישה יצויין בכל שנה ב־8 במרץ. המטרה היתה גם להדגיש את העובדה שהמהפכה הרוסית של 1917 פרצה ביום האישה הבינלאומי — 8 במרץ (23 בפברואר לפי הלוח היוליאני הישן שהיה נהוג ברוסיה עד למהפכה). באותו היום עזבו 90 אלף פועלות טקסטיל את המפעלים במסגרת שביתה ספונטנית בדרישה ללחם ושלום. השביתה הלכה והתעצמה ולא דעכה עד להפלת הצאר. המהפכה נמשכה ותפיסת השלטון על־ידי העובדים והאיכרים באוקטובר 1917 סיפקה דחיפה אדירה לעובדים ולנשים ברחבי העולם. רוסיה המהפכנית הובילה בעולם במתן שוויון זכויות בין גברים ונשים בתוך המשפחה, זכות הצבעה לנשים, הזכות להפלה, הזכות לנישואים וגירושים אזרחיים, האיסור על הטרדה מינית, זכויות ללהט״בים, וחופשת לידה של 8 שבועות. המהפכה הביאה להקמת שירותים מוניציפליים לטיפול בילדים, לכביסה, ומטבחים שכונתיים, אפילו אם המשאבים לקיים את אותם שירותים היו תמיד מצומקים מדי.

מאבק בוער לשינוי סוציאליסטי

הלקח העיקרי מהמאה שעברה מאז יום האישה הבינלאומי הראשון הוא שקצב השינוי הוא יותר מדי איטי. אנחנו לא יכולות לחכות עוד 100 שנה. כמה מיליוני נשים בינתיים עוד יאנסו, ירעבו, או ימותו במלחמות, באסונות טבע או באסונות הקשורים לשינויים באקלים? הלקח החשוב ביותר מהקריסה הכלכלית של 2009 הוא שלא יכול להיות לנו שום אמון בשיטה כלכלית שנופלת למשבר שוב ושוב באופן מחזורי, ושתחתיה רבים מההישגים שהושגו באמצעות מאבק מחוסלים בדרך קבע. אנחנו לא מתרשמות מכך שיותר נשים הופכות למנהלות או מחזיקות בתפקידים "חשובים", כל עוד השיטה הזאת — שמושתתת על פערים מעמדיים עצומים ועל רוב שחי בעוני — ממשיכה להתקיים.

מכאן הצורך בתוכנית סוציאליסטית למאבק הפמיניסטי, שתצביע לכיוון מהפכני, להפלת הכלכלה הקפיטליסטית. במסגרת חברה סוציאליסטית דמוקרטית, שבה הבעלות והשליטה בכלכלה ובמדינה נמצאות בידי העובדים והעובדות והציבור הרחב, יהיו משאבים רבים להשקעה באמצעים אפקטיביים שיחוללו שינוי בחייהן של נשים. יחסים כלכליים וחברתיים אלטרנטיביים בחברה סוציאליסטית יניחו את הבסיס לעקירת הסקסיזם ויביאו לכך שהרעיון של הפרדה בתפקידי מגדר ייהפך למיושן כשיושם קץ לדיכוי הנשים עצמו.

מהפכה תוכל להצליח רק אם הנשים יהיו בחזית. ב־2009 היו אלו הנשים באיראן שהיו אולי הפייטריות האמיצות ביותר ברמה הבינלאומית. הן המשיכו להיות חלק גדול מהמחאות ההמוניות נגד המשטר הדיקטטורי של אחמדינז׳אד — חושפות אפילו את ראשן וצועדות בקול בהפגנות המשותפות לשני המינים. זעם נגד דיכוי, שהצטבר במשך עשורים באיראן, מבעבע כעת. תנועת האופוזיציה עוד רחוקה מלהסתיים, אבל לצורך הפלת המשטר דרושה התגייסות על בסיס מעמדי של עובדים ועובדות.

נשים מהוות לפחות מחצית ממעמד העובדים העולמי, ועובדים ועובדות בכל מקום זקוקים למפלגות סוציאליסטיות חדשות, איגודי עובדים לוחמניים והתארגנויות קהילתיות לוחמניות, שיכללו נשים ממעמד העובדים כדי לקדם את המאבק. אסור שנרשה שגישות סקסיסטיות בקרב גברים יזרעו פירוד ויחלישו את המאבק.

למרות העובדה שחלפו מאה שנים ונשים עדיין לא השתחררו מהדיכוי הכפול שהן חוות, בהחלט מעורר השראה לראות שהמסורות המהפכניות והסוציאליסטיות של יום האישה הבינלאומי שרדו והן ממשיכות להיות בעלות השפעה חשובה בחיבור ובחיזוק של אלה שנלחמות ונלחמים נגד הקפיטליזם והדיכוי באזורים שונים בעולם — זו בסופו של דבר גם הדרך לניצחון.



   


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.