בשעה שקומץ טייקונים שולטים באופן בלתי־דמוקרטי במשאבי החברה לטובת רווחיהם הפרטיים, הציבור הרחב, ובעיקר מעמד העובדים מתרושש וסובל יותר ויותר ממצוקה כלכלית ומעוני. סקר שערך מכון 'דחף' באוקטובר הצביע על כך ש־76% מהציבור דוחים את טיעוני ברוני הגז, תומכים כבר עכשיו בהעלאת התמלוגים, ורובם תומכים במפורש בהעלאה רטרואקטיווית. לעומת זאת, ברוני הגז מסרבים בתוקף לכל קיצוץ ברווחיהם. בדיון בכנסת ב־5 באוקטובר 2010 יצחק תשובה אף העז לתבוע שהתמלוגים הקיימים יקוצצו בחצי!

קמפיין "80:20" של 'פורום הפעולה האזרחית' שיזם השר־לשעבר מיכאל מלכיאור מ"התנועה הירוקה — מימד", קורא להעברת 80% מרווחי הגז לידי הציבור. הקמפיין כולל פוליטיקאים מהימין הקיצוני ועד לחד״ש. למה הקמפיין קורא להשארת 20% מרווחי הגז בידי ברוני הגז? ח״כ שלי יחימוביץ' מ"העבודה" ששותפה לקמפיין הסבירה בדיון בכנסת כי "אני רוצה שהיזמים יתעשרו ושיהיה להם תמריץ לחיפוש תגליות נוספות".

לעומת זאת, היועץ לשעבר של נציבות המים ומשרד האנרגיה, פרץ דר, מבקר את העובדה שבשיח בתקשורת הממסדית "נעדר דיון באופציה שכיום היא הדומיננטית והשכיחה בעולם — הלאמה של מקורות הנפט והגז" (The Marker, "בלי תמלוגים: פשוט להלאים", 8.11). ח״כ דב חנין מחד״ש הבהיר למרבה הצער כי הוא אינו קורא להלאמת הגז והוסיף כי "תשובה וחבריו יישארו עם רווחים מאוד־מאוד גדולים גם אם תתקבל ההצעה הכי מרחיקת לכת — 80% לציבור ו־20% לברוני הגז; מר תשובה, תאמין לי, לך ולנכדיך ולנכדים של נכדיך יהיה הרבה מאוד כסף!". מצער שבשעה שרוב משאבי הנפט בעולם מולאמים, חנין נגרר להגנה על זכותם של ברוני הגז לסחוט 20% רווחים, ובניסיון לשכנע את בעלי־ההון עצמם הוא מציג תמונה לפיה גם בעוד דורות, בתקופת חייהם של נכדי נכדיו של תשובה, יישמרו בארץ פערים מעמדיים עצומים.

סוציאליסטים צריכים לומר בצורה ברורה שהרסני ומסוכן מבחינה סביבתית וחברתית שבעלי־ההון ינהלו ויגרפו רווחים ממשאבי הטבע בארץ, בין אם מדובר בגז ובנפט או בים המלח. סוציאליסטים גם צריכים להבהיר שאין מקום במאבקים החברתיים לגורמי ימין קיצוני ולנציגי מפלגות שפועלות בשירות בעלי־ההון ומסיתות ביומיום אנשים עובדים להילחם אחד בשני.

הנוכחות בקמפיין של פוליטיקאים מהימין הקיצוני דוגמת ח״כ אריה אלדד מ"האיחוד הלאומי" היא עניין חמור, שמשקף מאמץ של חלקים בימין להצטייר כ"חברתיים" ולרכב באופן פופוליסטי על מצוקה ועל המיאוס החברתי מבעלי־ההון. כך לדוגמא, ארגון הסטודנטים הימני "הפורום למען ארץ ישראל", שהיה שותף בפועל בקמפיין ההסתה הלאומני־גזעני שיזמו ברוני הגז בניסיון להשיג תמיכה ציבורית, נדחף בתגובה לזעם הציבורי על ברוני הגז להודיע בקיץ האחרון שלמרות הקמפיין "מבחינתנו — שהמדינה תלאים את שדות הגז, ושקל אחד לא ילך ליצחק תשובה. האמת היא שאנחנו בכלל רחוקים מקפיטליזם" (The Marker, 15.08). בפועל הקמפיין שבו השתתפו פעילי הימין שירת באופן מובהק את בעלי־ההון, כפי שהימין הפופוליסטי, למרות כל הדמגוגיה, בסופו של יום משמש להחלשת המאבקים נגד שלטון ההון, בדרך של פגיעה בהתארגנויות דמוקרטיות, זריעת פירוד בין אנשים עובדים וטיפוח דעות קדומות.

דב חנין וחד״ש היו יכולים, ועדיין יכולים, לנצל את מעמדם, בכנסת, בהסתדרות ובאוניברסיטאות, כדי ליזום קמפיין הסברה אלטרנטיבי, סוציאליסטי, שמתעקש על כך שאין סיבה שברוני הגז ירוויחו על חשבון החברה, וש־100% מרווחי הגז צריכים ללכת לטובת העובדים והמלחמה בעוני. קמפיין כזה לא היה מאפשר לפוליטיקאים מהימין לתפוס טרמפ, אבל היה רותם שכבות משמעותיות לפעילות ומחזק את הרעיון שצריך להילחם כדי להחליף את הקפיטליזם ושיש אלטרנטיבה סוציאליסטית.