ביולי האחרון נדחתה בכנסת הצעה להעלות את שכר המינימום מ־3850 שקל כיום ל־4600 שקל במהלך מדורג. יו״ר ההסתדרות עופר עיני נמנע מלתמוך במהלך ולהפעיל את כובד משקלה של ההסתדרות בעניין. כיום הוא מתהדר בהסכם עם התעשיינים שמבטיח העלאה מינימאלית עוד יותר ל־4300 שקל בלבד.

סביב דחיית הצעת החוק בכנסת, עיני אמר כי "הדרך הבטוחה ביותר להעלות את שכר המינימום היא באמצעות הסכמה רחבה". הסכמה רחבה קיימת כבר עכשיו! רוב העובדים בישראל מתקשים לסגור את החודש ומבינים על בשרם כי שכר בגובה שכר מינימום אינו מספיק כיום לכיסוי הוצאות מינימאליות. עבור עיני מדובר אולי במספרים מופשטים. אך עבור מיליוני עובדים ובני־משפחותיהם מדובר ביכולת לעמוד בהוצאות דיור, מזון, חינוך, בריאות, חשמל, מים, טלפון, מיסים ועוד חשבונות שוטפים וצרכים אחרים שלא תמיד בהישג ידם, שלא לדבר על הוצאות בילוי.

באחרונה התבשרנו, כאמור, שעיני ונשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש הגיעו להסכם בדבר העלאת שכר המינימום. השכר אמור לעלות בשתי פעימות: הראשונה של 250 שקל ביולי הקרוב (אשר העלאה של 50 שקל מתוכם הייתה מתוכננת ממילא) והשנייה של עוד 200 שקל באוקטובר 2012.

בינתיים ההסכם הוא הצהרתי בלבד, מכיוון שביצוע ההסכם מותנה בהסכמת שר התמ״ת להנפיק צו הרחבה. גם אם בבוא העת ייעתרו משרדי האוצר והתמ״ת ויסכימו להעלאה, התוספת הזאת היא מעט מדי ומאוחר מדי, והיא לא תכסה אפילו את העלייה הצפויה ביוקר המחייה עד למועדי ההעלאות המיוחלות. התוספת הנ״ל היא זריית חול בעיני הציבור. יש צורך בהעלאה משמעותית של שכר המינימום והצמדתו למדד המחירים לצרכן, כדי לעמוד בקצב עליית יוקר המחייה.

התעשיינים מקווים שפירורים ימנעו מאבק

מדוע העלאת שכר המינימום המוצעת זוכה לתמיכת נציגי בעלי־ההון התעשיינים ללא מאבק? חלק מהמעסיקים מבינים שהם צריכים לשלם עבור שקט תעשייתי. שנים של שחיקה בתנאי העבודה וברמות השכר במשק זרקו עוד ועוד עובדים אל מחוזות העוני. ללא תוספות שכר מינימאליות, המגמה הקיימת של התארגנויות עובדים ודרישות לתוספות שכר גדולות יותר עשויה להתחזק, בייחוד באווירה ה"אנטי־טייקונית" שמתפתחת בארץ. מבחינת המעבידים, יותר פשוט לתת פירורים לעובדים ולקוות שיישבו בשקט.

כך גם מבחינת עופר עיני, ההסכם יוכל לשמש תירוץ לשמירת מדיניות "השולחן העגול" והשקט התעשייתי. כבר ראינו באירלנד מה קיבלו העובדים בעזרת השולחן העגול (איגודים־מעבידים־ממשלה): אחרי שני עשורים של שקט תעשייתי, כלומר של ריסון מאבקי עובדים לטובת הגדלת רווחי בעלי־ההון, העובדים האירים נמצאים כעת תחת שורה של התקפות קשות מצד הממשלה ובעלי־ההון, שאחראים למשבר הכלכלי, אך מנסים לגרום לעובדים לשלם עליו את המחיר.

השקט התעשייתי וה"הידברות" שעיני מקדם כחלופה למאבקי עובדים, משרתים בסופו של יום רק את בעלי־ההון ואת הממשלה שמשרתת אותם. זו מדיניות שכובלת את ידי העובדים ופוגעת ביכולתם של עובדים להגן על מישרות או לשפר את תנאי העבודה. במקום זאת העובדים אמורים להסתפק בפירורים שמוגשים בעטיפה מהודרת.

יש צורך במאבק לשינוי פניה של ההסתדרות, כדי שתוכל לשמש להובלת מאבק רציני להעלאה מיידית של שכר המינימום ב־1000 שקל כצעד לקראת העלאות נוספות, במסגרת מאבק נרחב לתוספות שכר ושיפור בתנאי העבודה עבור מגזרים נוספים במעמד העובדים בתגובה לגל עליות המחירים.