מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


המחאה החברתית 2012
זוהי רק ההתחלה, ניאבק בממשלת ההון
מאות אלפים צבאו על הרחובות והכיכרות בדרישה לצדק חברתי בקיץ שעבר. התקווה שהייתה אולי לחלק מהמפגינות והמפגינים כי עכשיו הממשלה "תבין" את חומרת המצב החברתי ותציע פתרונות נגוזה. מה צריך להיות הצעד הבא של תנועת המחאה החברתית?

הדפסה

אלפים כבר הספיקו לצעוד ברחובות תל־אביב, חיפה, ירושלים ובאר־שבע בשבועות האחרונים. בזמן שממשלת נתניהו ומופז מקרטעת ממשבר קואליציוני אחד לשני ועתידה לוט בערפל, היא ממשיכה, תוך פיזור ספינים, לתכנן את הגזירות הכלכליות הבאות.

ניסיונות הממשלה, ראשי הערים והמשטרה להשתיק בכוח את המחאה החברתית ולהרתיע מפגינים ומפגינות רק העצימו את הזעם בשטח וחיזקו את הנחישות של ההתארגנויות השונות בתנועת המחאה, שמארגנות בחודשים האחרונים אירועים במטרה להתניע מחדש מאבק המוני.

התסיסה החברתית נמצאת במגמת התחזקות מכיוון שאף אחת מהבעיות שהוציאו המונים לרחובות בשנה שעברה לא נפתרה, ובאופק ממתינות כאמור גזירות חדשות. כלל לא בטוח שהפגנות בסדר־גודל של מאות אלפים יצליחו להתפתח שוב כבר בקיץ הזה, אבל מובן שהפגנות האלפים שכבר התקיימו סביב יוזמות שונות מתחילת חודש מאי מעידות על פוטנציאל חשוב ועוזרות לסלול את הדרך גם למאבק ההמוני הבא, שיהיה מנוסה יותר ותקיף יותר. לפי סקר "הארץ" שפורסם ב־26 ביוני, רוב מוצק של 69% מהציבור תומך בחידוש המחאה, ו־67% חשים ש"כלום לא השתנה" מאז הקיץ הקודם.

תקציב של גזירות

"אני רוצה להבהיר, יוטלו מסים למרות הגדלת יעד הגירעון בשנה הבאה", הודה שר האוצר שטייניץ. על רקע התלהטות מסוימת של הפגנות המחאה החברתית ובניסיון להרגיע את הזעם הציבורי הודיע נתניהו שהממשלה תכפיל את יעד הגירעון התקציבי שלה לשנה הבאה לרמה של 3% מהתמ״ג, לכאורה כחלופה לקיצוצים ולהטלת מסים נוספים על העובדים והעניים — בין השאר הובטח שהאיום להעלאת המע״מ באחוז אחד יוסר מהפרק. בפועל, הגירעון הממשלתי השנה ובשנים האחרונות גבוה מ־3%, ועל רקע ההאטה בצמיחה הכלכלית והירידה היחסית בהכנסות הממשלה ממסים הוא הולך וגדל. בממשלה בסך הכול מבינים שתהיה להם בעיה פוליטית רצינית אם ינסו בתקופה הנוכחית לרסן אותו באופן דרסטי באמצעות צעדי צנע, מכיוון שהדבר ייתקל בהכרח בהתנגדות עזה בחברה הישראלית. לכן הם מנסים לרכך את ההתנגדות דרך תוכנית לריסון מעט יותר מדורג. אך כיסוי הגירעון לא יבוא על חשבון בעלי ההון. רק באחרונה הסכימה הממשלה לוותר לתאגידי ענק רב־לאומיים — כגון טבע, כי״ל, אינטל ואחרים — על חובות מס בהיקף של למעלה מ־20 מיליארד שקל. את הסכום מבקשים התאגידים להוציא להשקעות בחו״ל.

תחזית הגבייה של האוצר לשנת 2012 נשענה על 33% גבייה מסעיף המע״מ — כלומר רק מהמס הרגרסיבי ביותר, שכמעט לא משפיע על בעלי ההון, אבל חונק את מעמד העובדים ושכבות הביניים הנמוכות. בנוסף, 16% מסך כל הגבייה תוכנן להגיע ממסי קנייה, בלו ומכס. 23% מהכנסות המדינה אמורות היו להגיע ממס הכנסה על משכורות שכירים, ואילו רק 13% ממס החברות ואחוז אחד בודד ממס על רווחי הון!

התשובה לשוד המאורגן של הכיס שלנו חייבת להיות קיץ של מחאה מחודשת וסוערת ברחובות ובשכונות. כעת נחוצה הצטרפות של ארגוני הסטודנטים, ובעיקר של ארגוני העובדים למאבק. הפגנות המחאה האחרונות צריכות לשמש מקפצה בדרך להרחבת המאבק וההתנגדות למדיניות ממשלת ההון, ובדרך לבניית אלטרנטיבה ראויה מול מפלגות השלטון הקפיטליסטיות.

הקיצוצים נועדו לממן את ההטבות לטייקונים

נתניהו ושטייניץ, שעד לפני זמן לא רב שיבחו עצמם על עמידותה לכאורה של הכלכלה הישראלית בפני השפעות המשבר הכלכלי העולמי, עברו להפחדות ולאיומים לפיהם אם לא יבוצעו בהקדם קיצוצים בשירותים החברתיים, מצב הכלכלה הישראלית יידרדר למצבן של יוון וספרד, "ולנו לא יהיה מי שיחלץ אותנו".

עוד קיצוצים? מה שדרוש הוא השקעה דחופה בהרחבת השירותים החברתיים וביצירת מישרות איכותיות. בין כל הבזבוז האדיר של כספי משלמי המסים, כולל ההשקעות של סכומי עתק בבנייה בהתנחלויות ובליבוי הסכסוך הישראלי־פלסטיני על חשבון עתיד האזור כולו, רק הנחות המסים שניתנו לבעלי הון בהחלטה אחת היו מספיקות כדי לכסות את כל הגירעון השוטף של המדינה בשנה האחרונה ועוד להישאר עם עודף.

ובנוגע ליוון, היא משועבדת לחובות לבנקים אירופיים כתוצאה מהימורים של טייקונים, כמו גם מהתחמקויותיהם מתשלום מסים. הלוואות ה"חילוץ" (חילוץ של הבנקים והטייקונים) הגיעו עם תכתיבים ברורים להפרטות, לקיצוצים עמוקים ברווחה, במשכורות העובדים ועוד. אותם צעדי צנע דרקוניים רק מחריפים את המיתון הכלכלי ביוון, בדומה למה שקורה בחלקים אחרים של אירופה.

בשעה ששרי האוצר בישראל, ביוון ובמדינות נוספות אומרים שחייבים לקצץ כי אחרת בעלי ההון ימשכו השקעות — הם מסתירים את העובדה שבחשבונות הבנקים של בעלי ההון בארה״ב, באירופה וביפן יושב סכום שלא מוחזר להשקעה בכלכלה בהיקף חסר תקדים של 7.75 טריליון דולר. סכום זה לבדו היה מספיק כדי לכסות את כל החובות של יוון, ספרד, איטליה, אירלנד ופורטוגל. ממשלות ההון בעולם, וגם בישראל, מעדיפות להעניש ולהרעיב את העובדים והעניים במקום להכריח את בעלי ההון לשלם על המשבר שהם יצרו, למשל דרך הגדלה דרסטית של המיסוי על הטייקונים והעברה של הבנקים, של משאבי הטבע ושל התאגידים הגדולים ביותר לבעלות ציבורית ולניהול ציבורי דמוקרטי.

להפעיל לחץ על ההסתדרות

ביקורת הועלתה כנגד פעילי מחאה מסוימים, כולל סתיו שפיר, עם פרסום "אמנה חברתית" עליה חתומים בנוסף למספר ארגונים חברתיים גם יו״ר ההסתדרות עופר עיני.

ראשית, אנחנו מזדהים לחלוטין עם הביקורת והזעם על המדיניות ועל פועלו של עיני, ובראשם סיכול ובגידה במאבקי עובדים ושיתוף הפעולה שלו עם בעלי ההון ועם הממשלה שלהם כנגד האינטרסים של העובדים. הדוגמה החמורה ביותר ניתנה עם ההדחה האנטי־דמוקרטית והשערורייתית של חברי הוועד הנבחרים של עובדי הרכבת לאחר שהעזו להתעקש על האינטרסים של העובדים כנגד ניסיונות ההפרטה של הרכבת.

יחד עם זה ולמרות אופיה הבוגדני של הנהגת ההסתדרות, העובדים והעובדות ותנועת המחאה החברתית זקוקים באופן חיוני לכוח העצום של ההסתדרות עכשיו, ואין לנו את הפריבילגיה להמתין עד שתצמח בהסתדרות מנהיגות ראויה. אפשר וצריך לא רק להתאמץ לחשוף את ראשי ההסתדרות, אלא גם לאתגר אותם, ולהפעיל עליהם לחץ לבצע מהלכים הדרושים לקידום המאבק. אם עיני חותם על "אמנה חברתית", צריך למשוך אותו בלשון ולדרוש ממנו בכל הכוח לעמוד מאחורי החתימה הזאת במעשים חד־משמעיים בשטח. ועדי העובדים והתנועות החברתיות צריכים לדרוש באופן ברור, תקיף וקולני מההסתדרות לנקוט צעדים ארגוניים, כולל שביתות, כדי לחזק את המאבק במדיניות האנטי־חברתית האכזרית של ממשלת הימין הקפיטליסטית. עיני יצא מוחלש מהבחירות האחרונות בהסתדרות בעוד כוחות אופוזיציה התחזקו, וזו בדיוק ההזדמנות לנצל זאת. כפי שהפגנות הזעם ב־23 ביוני הצליחו למשל לדחוף את סיעת מרצ במועצת העיר תל־אביב לפרוש מהברית שלה עם ראש העיר חולדאי, לחץ מהשטח יוכל להזיז גם את ההסתדרות לכיוון הנכון, תוך כדי חשיפת התפקיד שממלאים מנהיגיה הנוכחיים.

גם הכוח של ארגוני הסטודנטים דרוש במאבק הזה. יו״ר התאחדות הסטודנטים, איציק שמולי, שסירב עד היום להוביל הפגנות משמעותיות של סטודנטים, או לשבש את הלימודים וכבר הרעיף שבחים למכביר על ממשלת נתניהו, משתף כעת פעולה עם הספין הגדול שמנסה לשסות חילונים בחרדים ויהודים בערבים באמצעות נושא הגיוס לצבא. כמו פוליטיקאי בורגני משופשף, שמולי מעדיף לא לדבר על "שוויון בנטל" ביחס לטייקונים, או על "שוויון זכויות" ביחס לציבור הערבי־פלסטיני, אלא לעסוק בקמפיין הסתה נגד האוכלוסיות העניות ביותר בישראל! סטודנטים וסטודנטיות מהשורה צריכים לדרוש מארגוני הסטודנטים לפעול כעת במלוא העוצמה לקידום המאבק נגד שלטון ההון והמדיניות הניאו־ליברלית של הממשלה, ובמקביל להיערך להחליף את שמולי ומנהיגים אחרים בראש האגודות שמסרבים להוביל מאבק רציני.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

דיון חי מתקיים בקרב תנועות המחאה החברתית סביב השאלה עד כמה היא צריכה להיות מזוהה פוליטית או מפלגתית. אנו תומכים בצורך להקיא החוצה את מפלגות הממסד הקפיטליסטיות שרמסו ורומסות את העובדים, העניים, הצעירים והשכבות המוחלשות. אבל אנחנו צריכים גם תנועות פוליטיות ומפלגות משלנו, שייצגו את הקול שלנו ויציבו אלטרנטיבה למפלגות הממסד הרקובות, למדיניות הממשלה ולשיטה הקפיטליסטית הכושלת — כך שזו ירייה ברגל לתקוף באופן מופשט כל מפלגה באשר היא, ללא קשר ליחס העקבי שלה למאבק.

ישנה גם תפיסה שגויה, הרווחת בקרב פעילים מסוימים, כאילו אם ננקה את הפגנות המחאה מדגלים אדומים, משמאל וממפלגות — יהפכו לפתע הפגנות של אלפים להפגנות של מאות אלפים. פעילים אלה למעשה מקפלים את הזנב מול תעמולת ממשלת הימין הקפיטליסטית ובמקום להתעמת עם השקרים של הממסד ולפתח דיון על אלטרנטיבה, הם מסייעים לממשלה להשתיק ולהסתיר קולות אמיתיים של אופוזיציה! האפשרות לשכנע שכבות רחבות שכרגע לא נמצאות ברחוב להגיע ולהירתם תלויה גם ביכולת של תנועת המחאה להציע דרך מאבק ברורה ודרישות חדות. לרעיונות שמאליים וסוציאליסטיים יש תפקיד קריטי, גם ברמה הבינלאומית, בבנייה של סדר־יום אלטרנטיבי לשלטון ההון, ולכן חייבת להיות להם נוכחות חיונית ובולטת בתנועת המחאה.

ישנם מי שרואים במפלגת העבודה אלטרנטיבה למפלגות השלטון. יו״ר המפלגה, שלי יחימוביץ', העלתה הצעה לפיזור הכנסת וטענה בעבר כי היא האלטרנטיבה ל"קפיטליזם החזירי" של נתניהו. אבל מפלגתה, שהובילה בעבר כמפלגת שלטון הפרטות והתקפות קשות על מעמד העובדים, אינה מציעה אלטרנטיבה של ממש. יחימוביץ' חוזרת ומדגישה כי רפורמות חברתיות לא צריכות לכאורה להפחיד את הטייקונים, ולכן גם היא מסתפקת בהצעה של שינויים קוסמטיים. היא אינה מדברת על חיסול אמיתי של שלטון משפחות ההון ושל השיטה הקפיטליסטית המשברית שכושלת בכל העולם. גם בתל־אביב היא מגבה את ראש העיר המזוהה עם כרישי הנדל״ן. חזרה של מפלגת העבודה לשלטון בפעם המי־יודע־כמה לא תפתור דבר.

אנחנו זקוקים למפלגת מאבק רחבה משלנו, גם אם היא לא תזכה מיידית להצבעת רוב. אלטרנטיבה יכולה להיבנות. ביוון, מפלגת "סיריזה" האנטי־קפיטליסטית השמאלית, שזכתה בשני סבבי הבחירות האחרונים במקום השני (17% ו־27% מהקולות בהתאמה), הייתה עד לאחרונה בשולי המפה הפוליטית, עם אחוזי תמיכה בודדים, אבל התנגדותה החריפה לגזירות הכלכליות ולהפלת מחיר המשבר הקפיטליסטי על העובדים והעניים משכה אליה המוני תומכים לשעבר של מפלגות הממסד המסורתיות שחשפו את פניהן. עובדים וצעירים ביוון שואפים כיום יותר ויותר לראות ממשלה מסוג אחר, שלא תשרת את הטייקונים והבנקים, אלא את ה־99%. זו צריכה להיות השאיפה גם כאן.

אלטרנטיבה למפלגות השלטון הקפיטליסטיות

כדי לעכב ככל האפשר התפתחות של מחאה המונית מחודשת, שתהיה הרבה סובלנית הפעם, הממשלה נזעקת ביתר שאת למנגנון הבזוי של ה"הפרד ומשול", שיסוי עובדים בעובדים, עניים בעניים, מציאת שעיר־לעזאזל תורן, בין אם הוא חרדי, מהגר, מבקש מקלט, או ערבי או פלסטיני.

ממשלת נתניהו היא לא ממשלה יציבה, אלא ממשלה שניתן לקפל ולסחוט ממנה ויתורים. נכון לשעת כתיבת המאמר, החברה הגדולה ביותר בה, קדימה, היא מפלגת רפאים שזוכה בקושי ל־3 מנדטים (לפי סקר של ערוץ הכנסת, 17.5). התמיכה בממשלה, שתלויה בשאלה שמוצגת בכל סקר, נשענת על קרקע די נזילה, ומצליחה לשמור על בסיס בעיקר משום שמול הממשלה לא מתייצבת עדיין תנועת מחאה אופוזיציונית, חד־משמעית וברורה, שתתעקש לחשוף את הממשלה ואת השקרים שלה.

את התקופה הסוערת הקרובה צריך לנצל כדי לקדם בניית אלטרנטיבה למפלגות שלטון ההון, שבין השאר גם לא מסוגלות להציע שום פיתרון לסכסוך הלאומי שהן עצמן מטפחות באמצעות הסתה, גזל בתים ואדמות, אפליה, דיכוי לאומי וכיבוש. ניסיון לדחוק הצידה את המאבק לשלום יחזור ויתפוצץ עם כל הסלמה בסכסוך. בנוסף, תנועת המחאה צריכה לצאת לא רק נגד הניצול הכלכלי של ה־99% אלא גם נגד הניסיון לפלג ולפורר את ה־99%... לכן הכרחי לצאת גם נגד הסכסכנות הלאומנית־גזענית שמקדמת הממשלה ולבנות את התנועה הרחבה כך שיהיה בה מקום לכמה שיותר קבוצות מנוצלות, מופלות, מודרות ומדוכאות.

הצורך בבניית אלטרנטיבה למפלגות השלטון הקפיטליסטיות חייב להיות על סדר־היום כבר עכשיו. מפלגת מאבק רחבה ולוחמנית של האנשים העובדים מהשורה, שתציג אלטרנטיבה סוציאליסטית ברורה לממשלה ולשיטה, תוכל לבנות שורשים בשכונות ובפריפריה, בקרב יהודים וערבים, להפוך לכוח משמעותי ולהוביל להישגים מהותיים את המאבק לצדק חברתי ושלום.



   


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.