₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


המשבר בעיתונות
להתארגן להצלת הענף
המשבר בענף מאיים על פרנסת אלפי משפחות ■ מחריפות ההתקפות על חופש העיתונות ■ יו״ר ועד עיתונאי הארץ/דה־מרקר אריאל גוטליב, ושי גלי, מנתחים את המשבר ומסבירים מהם הצעדים הנחוצים במאבק נגד הפיטורים בענף ולמען חופש העיתונות

הדפסה
צילום: אקטיבסטילס

המאמר נכתב לרגל כנס החירום שעליו הכריז ארגון העיתונאים, ושמועדו הסופי עוד לא ידוע נכון לשעת פרסום המאמר. תנועת מאבק סוציאליסטי מברכת על היוזמה ואף קראה בתקופה האחרונה לערוך כנס מסוג זה כצעד בדרך להקמת מטה מאבק משותף לוועדים מכול הארגונים בענף ולגיבוש תוכנית מאבק משותפת. זהו לדעתנו הצעד הנחוץ הבא.

בחודשים האחרונים פוקד גל פיטורים וקיצוצים את ענף העיתונות. מעל מעריב ריחף עד לאחרונה האיום של סגירת העיתון על רקע הפסדיו והחובות העצומים של בעליו, קבוצת IDB שבבעלות נוחי דנקנר ו"הכשרת היישוב" של עופר נמרודי; גם ערוץ 10 מצוי בסכנת סגירה עוד השנה בשל סירוב משרד האוצר לפרוס את חובו של הערוץ למדינה. עובדי הערוץ קיימו מאבק חריף בשנה האחרונה, שכלל בין השאר התפרצות מחאתית לשידור, אך כבר באוגוסט הכריזה ההנהלה על פיטורי כשליש מבין 540 עובדי הערוץ, ובהיעדר הסדר לפריסת חובות עלולים גם השאר לאבד את מקום עבודתם. במקביל, גם 180 העיתונאים המפיקים את מהדורות החדשות המקומיות המשודרות בטלוויזיה בכבלים ובלוויין (HOT ו־yes) מנהלים כעת מאבק נגד הכוונה לקצץ 26% מתקציב השידורים, שתביא לדברי הוועד לפיטוריהם של 45 עובדים.

בעיתון הארץ/TheMarker הכריזה ההנהלה באוגוסט על כוונתה לבצע תוכנית קיצוצים דרסטית שתכלול פיטורים של כ־100 עיתונאים, המהווים למעשה כחמישית מכלל העיתונאים המועסקים במערכת. ועד העיתונאים דרש מההנהלה לפתוח בפניו את ספרי החשבונות והמאזנים כדי שיוכל לעמוד על מצבו האמיתי של העיתון, וכן להצביע על חלופות לפיטורים, בין אם באמצעות מציאת הוצאות אחרות שבהן ניתן לקצץ או באמצעות מהלכים שישתפו את העובדים ביצירת מקורות הכנסה חדשים לעיתון. עד כה הוצגו לוועד נתונים כספיים חלקיים בלבד, וההנהלה סירבה לקיים עם הוועד מו״מ ענייני על הכנסת שינויים בתוכנית הפיטורים שלה. רק באחרונה הסכימה ההנהלה לדון במספר המפוטרים ובנושאים נוספים, וזאת לאחר שורה של צעדים ארגוניים מצד העיתונאים: אסיפות הסברה בזמן העבודה, הפגנה מול ישיבת הדירקטוריון של קבוצת הארץ (שכתוצאה ממנה הוזמנו נציגי העובדים להציג את עמדתם בישיבה חרף התנגדות קודמת), שביתה של שעתיים וחצי שכללה הפגנה מול המערכת בהשתתפות תומכים ולבסוף שביתה של שמונה שעות שהקפיאה את אתרי האינטרנט ומנעה את הדפסתו והפצתו של העיתון ב־4 באוקטובר.

עובדי מעריב בחזית

רק בתחילת 2012 התארגנו עיתונאי מעריב במסגרת ארגון העיתונאים החדש בהסתדרות. בעקבותיהם התארגנו גם עובדי המנהלה, ההפצה והדפוס בהסתדרות, ולבסוף הוקם מטה מאבק משותף לכלל הוועדים. במהלך הקיץ נאלצו העובדים להחריף את המאבק לאחר ששנים של ניהול כושל על־ידי בעלים מתחלפים — נמרודי, זכי רכיב ודנקנר — הובילו להפסדים כבדים, לצבירת חובות עצומים ולאיום ממשי בסגירת העיתון. בנוסף נחשפה העובדה שבמשך שנים לא הפרישו הבעלים לקרן הפנסיה של העובדים את כל הכספים שלהם היו זכאים.

על רקע גניבת כספיהם ואיום הסגירה פתחו עובדי מעריב במאבק. הם הפגינו, שרפו צמיגים וחסמו כבישים וצמתים. לאחר שגילו לתדהמתם שכוחות גדולים של משטרה ומאבטחים פרטיים הוזמנו לבניין המערכת כדי למנוע את קיומה של אסיפת עובדים במקום, יצאו העובדים להפגין גם מול משרדיהם של דנקנר ונמרודי ואף ניסו להתפרץ לתוכם. בנוסף הם הקדישו כתבות וטורי דעה במעריב לסיקור מאבקם שלהם וכן מאבקי עובדים נוספים, דוגמת זה של עובדי פניציה.

ב־7 בספטמבר פורסם כי דנקנר גיבש עיסקה למכירת מעריב לשלמה בן־צבי, טייקון תקשורת המזוהה עם פייגלין ועורך את ביטאון המתנחלים "מקור ראשון". לאחר מספר שבועות אושרה לבסוף העיסקה ובתום מו״מ לילי הגיעו נציגי העובדים להסכם הבנות עם הבעלים החדשים, שבמסגרתו הושג צמצום ניכר בהיקף הפגיעה בעובדים והסכם עבודה קיבוצי אמור להיחתם באופן סופי בתוך חצי שנה. עצם השגת ההסכם ומניעת סגירת מקום העבודה הן הישג חשוב, אך העובדים בכל זאת סופגים מכה דרמטית. 600 מתוך כ־2,000 עובדי העיתון יפוטרו מיידית, ב־18 החודשים הבאים עשויים להצטרף אליהם עוד כ־150 מפוטרים ולאחר מכן צפוי גל פיטורים נוסף — כולל בבית־הדפוס שנמכר בנפרד וצפוי להיהרס לטובת עיסקת נדל״ן. העובדים ייאלצו להמשיך במאבק על מקום העבודה.

צילום: אקטיבסטילס

ארגוני העובדים בענף

ההסכמים הקיבוציים בענף העיתונות פורקו מאז שנות ה־1980. איתם ירד כוחו של האיגוד המקצועי הוותיק בענף, "האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל", שאליו משתייכות אגודות העיתונאים בתל אביב, בירושלים ובחיפה. כיום מאורגנים במסגרתו עיתונאי רשות השידור (הטכנאים של רשות השידור מאוגדים בהסתדרות) וכן עיתונאי הארץ/TheMarker, שהתאגדו בשנת 2007 — מדובר בוועדים הוותיקים מבין כלל הוועדים בענף. מאז הקמת ארגון העיתונאים החדש בהסתדרות בסוף 2011, על רקע המשבר המחריף בענף, הוקמו ועדים בשמונה כלי תקשורת לפחות.

בראיון להארץ אמר יו״ר ועד הפעולה הזמני של עובדי ערוץ 10, מתן חודורוב, המשמש גם כתב כלכלי של הערוץ, כי "עיתונאי נוטה להרגיש לפעמים חזק מאוד... אנחנו בעצם לא עובדים חזקים כפי שחשבנו. זו דווקא סיבה טובה לשלב ידיים עם עובדים מכלי תקשורת אחרים". יצוין כי עובדי ערוץ 10 זכו לתמיכה מוועד עובדי חדשות ערוץ 2 באחת ההפגנות שקיימו. גם הוועדים במעריב ובהארץ, אף שהאחרונים אינם מאוגדים בהסתדרות, הפגינו סולידריות הדדית ותמיכה בשטח. ועד עיתונאי הארץ אף סייע במאבק שניהלו עיתונאי מעריב על הכרה ביציגות הוועד. הדבר כלל גם תמיכה מצד ועד הארץ בזכותם הבלעדית של רוב העובדים להחליט דמוקרטית על ייצוגם הארגוני, שעה שבאופן מקומם ראשי אגודת העיתונאים בתל־אביב ניסו לשתף־פעולה עם הנהלת מעריב נגד התארגנות העובדים ולטעון, באופן משולל כל יסוד, שדווקא האגודה היא ארגון העובדים היציג במעריב.

המשבר הכלכלי בעיתונות

זה לא סוד שמצבה של העיתונות הכתובה בישראל וברמה העולמית הוא חמור. הענף כולו שרוי במשבר כלכלי מתמשך, שכבר הוביל לסגירתם של עיתונים רבים ולפיטוריהם של אלפי עיתונאים ברחבי העולם. בישראל פגעו שלושה גורמים עיקריים בענף:

1. השינויים הטכנולוגיים המהירים שחלו בתחום התקשורת בשני העשורים האחרונים, עם התפשטות האינטרנט והשינויים בדרכי ההפצה והצריכה של תוכן, הם הבסיס המרכזי למשבר. מודעות הדרושים והמודעות המסווגות, שהניבו לעיתונים הכנסות משמעותיות ויציבות במשך שנים ארוכות, עברו ברובן המכריע להתפרסם באתרי אינטרנט במחירים נמוכים בהרבה או בחינם. עם השנים עלה בהתמדה הנתח מעוגת הפרסום של חברות מסחריות שהופנה לערוצי הטלוויזיה המסחריים ולאתרי אינטרנט על חשבון הנתח שמופנה לעיתונים. במקביל התרגלו קוראים רבים לצרוך תוכן חדשותי ואחר שהופץ בחינם באתרי אינטרנט, והנכונות לקנות עיתונים או לשלם על מנוי לעיתון פחתה. ההכנסות שמקבלים העיתונים ממודעות המתפרסמות באתרי האינטרנט שלהם נמוכות בהרבה מההכנסות שאיבדו העיתונים המודפסים במשך השנים.

2. המשבר הכלכלי העולמי החריף שמתמשך מאז שנת 2008. חברות רבות שנפגעו מהמשבר קיצצו בתקציבי הפרסום שלהן, וגם הבנקים החמירו את התנאים להענקת הלוואות לעסקים. קיצוץ נוסף בתקציבי הפרסום חל בישראל במקביל לפריצתה של מחאת יוקר המחיה והדיור בקיץ 2011. המחאה נתנה ביטוי לזעם הציבורי המוצדק על מצב אובייקטיבי של מחירים מופקעים ושחיקה מתמשכת בשכר ובכוח הקנייה של מעמד העובדים בישראל. החברות ראו בכך איתות להאטה בצריכה, בוודאי כלפי אותם מותגים מופקעי מחיר ועתירי פרסום, ובתגובה הן ביצעו צמצום נוסף בהיקף הפרסום, שפגע מלבד העיתונים גם בערוצי הטלוויזיה המסחריים ובמשרדי הפרסום. היקף הוצאות הפרסום לא חזר לרמתו מאז, בין היתר כתוצאה מסימני ההאטה במשק הישראלי בעקבות החולשה הניכרת בכלכלות אירופה, ארה״ב וסין.

3. השקתו של החינמון "ישראל היום", אשר המניע להפעלתו הוא בעיקרו פוליטי (על תמיכתו ארוכת השנים של אדלסון בנתניהו אין צורך לפרט), גררה הורדה נוספת במחירי המודעות בכלל העיתונים. לפי נתונים שהתפרסמו באתר גלובס ב־2010, ישראל היום הפסיד 250 מיליון שקל בשלוש השנים הראשונות מאז הקמתו ב־2007, וסביר להניח שהוא ממשיך להפסיד גם כיום. בינתיים גם משרדי הממשלה מעבירים פרסומים נוספים לישראל היום על חשבון עיתונים שאהדתם לממשלה פחות מובטחת מראש.

פגיעה בחופש העיתונות

לאיומים הכלכליים על חופש העיתונות, פרי הלחצים שמפעילה "היד הנעלמה" של השוק, מתווספות התקפות פוליטיות מצד הממשלה. בין היתר ניתן למנות את הלחצים שהפעילו פוליטיקאים ובעלי השליטה וההנהלה בערוץ 10 על עיתונאים בערוץ. נוסיף לכך את פרשת הרדיפה של מערכת הביטחון אחר העיתונאי אורי בלאו, לאחר שחשף כזכור, באישור הצנזורה הצבאית, כי הרמטכ״ל לשעבר גבי אשכנזי ומספר אלופים הפרו צו בג״ץ ואישרו "חיסולים" בשטחים הכבושים. לשם כך נשלף סעיף חוק ישן שמעולם לא נאכף ואוסר על החזקת מסמכים סודיים, אשר עיתונאים המסקרים את מערכת הביטחון אינם יכולים לעמוד בו.

ניסיון השתקה נוסף ושיטתי מתנהל כנגד עיתונאים ברשות השידור, שהביא בתגובה לשורה של צעדי מחאה ועיצומים נגד סתימת־הפיות וההתערבות הפוליטית בתכנים, לצד החרפת הצעדים נגד הפגיעה בתנאי העבודה במסגרת העברת משרדיה ללוד. בין השאר קיימו עיתונאי הרשות עיצומים לאות סולידריות עם עיתונאי מעריב והארץ ונגד הניסיונות לצנזר (באמצעות "מגישים מאזנים") את העיתונאית קרן נויבך, המזוהה עם עיתונות חברתית ביקורתית ואשר זכתה לתמיכה ציבורית משמעותית. צעדיהם של עובדי רשות השידור סיפקו דוגמה טובה לדרך בה ועדי עובדים, במגזר הפרטי והציבורי, יכולים וצריכים להגיב להתקפות מצד ההנהלות והממשלה. אולם הלחצים הפוליטיים על עיתונאי רשות השידור נמשכים, כמו גם המאמצים לייבש ולחסל את השידור הציבורי בכלל.

תוכנית להצלת העיתונות

עיתונות חוקרת, ביקורתית, עצמאית וחופשית מתכתיבי המדינה ובעלי ההון היא צורך חברתי הכרחי. במציאות הנוכחית רוב מוחלט של כלי התקשורת בארץ מרוכז בידיהם של בעלי הון ישראלים וזרים, והם משמשים כלים לקידום האינטרסים והאג׳נדה של אותו בעל הון בפרט ושל המעמד השליט של בעלי ההון בכלל. האינטרסים של האליטות הכלכליות והפוליטיות הם בסופו של דבר אלה ששולטים גם ברשות השידור הציבורית. שליטה זו בתקשורת ההמונים יחד עם העיקור של עיתונות חופשית וביקורתית זכו זה מכבר לכותרת "הון־שלטון־עיתון". המשבר הנוכחי בענף מאיים להעצים את הבעיה. סגירת כלי תקשורת תגביר עוד יותר את השליטה הריכוזית של הממשלה ושל מספר בעלי הון מצומצם בתקשורת, וכתוצאה מכך גם תגביר את יכולתם להכתיב סדר יום ציבורי. פיטורים וקיצוצים גורמים להגברת נטל העבודה והגדלת מספר הסיקורים הנדרש מכול כתב — התוצאה הצפויה היא הידרדרות לסיקור שטחי על חשבון עיתונות חוקרת איכותית.

עוד טרם המשבר הנוכחי בענף, מדינות שונות הנהיגו כבר לאורך העשורים האחרונים מדיניות של סבסוד ממשלתי לעיתונים קטנים ובינוניים בתפוצתם כדי למנוע את קריסתם. טרם מכירת מעריב הצהיר עורך העיתון, ניר חפץ, כי בכוונתו לפנות לשר האוצר שטייניץ במטרה לבקש סיוע כספי למעריב ולענף הפרינט בכלל בדומה לסיוע למפעלים ולמודלים לסבסוד העיתונות הנהוגים במדינות אחרות בעולם. גם יו״ר ההסתדרות עופר עיני הודיע כי הוא תומך במדיניות כזו. מהצהרתו של עיני לא תתקשה הממשלה הנוכחית והבאה להתעלם כל עוד המילים אינן מתורגמות למאבק נחוש, כולל הפגנות, התבצרויות ושביתה רחבה בענף העיתונות ואף מעבר לו.

ההתארגנות בענף היא התפתחות מכריעה וחיונית בדרך להצלת הענף והיא מחזקת משמעותית את הסיכויים להגיע להישגים מוחשיים. לדעתנו, במקרים של כלי תקשורת מסחרי הנתון במצב קריסה, כמו מעריב, ועדי העובדים בגיבוי כלל ארגוני העובדים צריכים להיאבק לחשיפת המאזנים הכספיים המלאים בפני נציגי העובדים, לחיוב הבעלים במלוא היקף החובות ולהפקעת השליטה מידיו. יש לדרוש מהממשלה להתערב במטרה לגבות את מלוא היקף החובות, ולהזרים כספי סיוע במידת הצורך. כשם שממשלות בעולם ידעו להציל את הבנקים ומוסדות פיננסיים מהתרסקות שאיימה על כלל הכלכלה, יכולה המדינה לעשות זאת גם כדי להציל את ענף העיתונות.

בהתחשב בכך שהחברה לא סובלת כיום מ"עודף היצע" של עיתונות מקצועית, המאבק בענף צריך להיות גם למען סבסוד ציבורי קבוע שיחושב אוטומטית לפי תפוצה — כדי למנוע התערבות ממשלתית בתכנים — לכל עיתון, בכל שפה, שאינו נשלט על־ידי טייקון זה או אחר. הדבר המועיל ביותר יהיה אם כלי התקשורת יתנהלו באופן דמוקרטי ועצמאי בידי עובדיהם, ללא תכתיבים מבעלי הון או מהמדינה. בד־בבד רצוי שמאבק כזה יהיה שלוב במאבק רחב גם לדמוקרטיזציה של רשות השידור ולשחרור שלה מהשליטה של עסקנים הממונים על־ידי מפלגות השלטון.

חיזוק הוועדים הקיימים והתארגנות לבניית ועדים חזקים בכל כלי התקשורת, שיוכלו להילחם הן כנגד תוכניות הפיטורים וההתקפות על תנאי העבודה ולמען ביטחון תעסוקתי של כלל עובדי הענף והן כנגד ההתקפות החמורות על חופש העיתונות, הם קריטיים כדי להצליח להגן על פרנסת אלפי משפחות ועל חופש העיתונות מפני הלחצים שמפעילים בעלי ההון והפוליטיקאים.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת ל:

■ התגייסות להצלחת כנס החירום להצלת ענף התקשורת והקמת מטה מאבק משותף לכלל הוועדים בענף. חיזוק והרחבת התארגנויות העובדים והעובדות בענף העיתונות, כולל עובדי הדפוס, ההפצה והמנהלה, בשאיפה ללכד את ההתארגנויות השונות בכל מקום עבודה תחת ועד אחד.

■ קמפיין הסברה, אירועי מחאה ואף עיצומים ושביתות במידת הצורך, בהובלת הוועדים, האיגודים וארגוני העובדים במשק, בראשם ההסתדרות, יחד עם התנועות החברתיות — לעצירת תוכניות פיטורים ולמניעת סגירת מקומות עבודה בענף התקשורת בפרט ובמשק בכלל, ולתוספת תקציבים ותקנים למשרות חדשות בחינוך, בבריאות, ברווחה ובשאר השירותים הציבוריים.

■ פתיחת כל ספרי החשבונות של השנים האחרונות בפני נציגי העובדים בכל מקום עבודה הנמצא תחת איומי פיטורים נרחבים או סגירה — וזאת במטרה לאפשר לעובדים להציע תוכניות חלופיות, לרבות דרישות להורדת שכר המנהלים והבכירים ולהשבת דיבידנדים.

■ סוף להתקפות על חופש העיתונות: סוף להפללת העבודה העיתונאית וביטול האישומים כנגד העיתונאי אורי בלאו; הפסקת הייבוש התקציבי וסתימת הפיות הממשלתית ברשות השידור.

■ התערבות המדינה לחילוץ כספי של כלי תקשורת שקורס, תוך חיוב הטייקונים לתשלום החובות והפקעת השליטה בו מידיהם.

■ קידום עיתונות מקצועית, חוקרת, ביקורתית ודמוקרטית: הקצאת מימון ציבורי קבוע שיחושב אוטומטית לפי תפוצה — כדי למנוע התערבות ממשלתית בתכנים — לכל עיתון, בכל שפה, שמופץ בתשלום ללא מטרות רווח, שמנהל את מאזניו בשקיפות ושנציגי העובדים יהוו רוב בדירקטוריון שלו. כלי התקשורת צריכים להתנהל באופן דמוקרטי ועצמאי בידי עובדיהם, ללא תכתיבים מבעלי הון או מהמדינה.

צילום: אקטיבסטילס


 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.