נסיבות מותו של האסיר הפלסטיני ערפאת ג׳ראדאת הציתו הפגנות מחאה בשטחים הפלסטיניים, לאחר שחשפו פעם נוספת את הברוטליות של הכיבוש ואת תנאי הכליאה של האסירים הפלסטינים.
ערפאת ג׳ראדאת נכלא ללא משפט ביום שני שעבר, 18 בפברואר, בגין השתתפות במחאה נגד "מבצע עמוד ענן" וחשד ליידוי אבנים. הוא נחקר ולפי עורך דינו עונה על ידי השב״כ בימים שלאחר מעצרו. יומיים לפני מותו, ג׳ראדאת סיפר בשיחה קצרה עם עורך הדין שלו שנערכה במתקן הקישון של השב״כ כי הוא סובל מכאבים חזקים בגב ובשאר חלקי גופו, לאחר שהוכה והיה תלוי במשך שעות רבות. עורך דינו העביר את המידע לשופט הצבאי, שבתורו התעלם והאריך את מעצרו של ג׳ראדאת ב־12 יום. יום למחרת, ביום השישי למעצרו, ג׳ראדאת מת בכלא מגידו והותיר אחריו אישה בהריון ושני ילדים.
טענת שירות בתי הסוהר כי ג׳ראדאת מת מהתקף לב הופרכה בעקבות הנתיחה שלאחר המוות, שבוצעה במכון הפתולוגי באבו־כביר בהשתתפות רופא מטעם משפחתו של ג׳ראדאת והרשות הפלסטינית. הבדיקה במכון הפתולוגי גילתה כי ג׳ראדאת סבל מפגיעות שונות בגופו, אך לא היה חולה בשום מחלה טרם מותו. גרסת השב״ס הופצה לתקשורת בסוף השבוע ככל הנראה בשביל לטייח את המקרה, בייחוד על רקע שביתות הרעב בבתי הכלא וההפגנות ברחבי הגדה במחאה על המעצרים השרירותיים בשבועות האחרונים.
השר לענייני אסירים ברשות הפלסטינית, עיסא קראקע, מסר במסיבת העיתונאים שנערכה ברמאללה ביום ראשון בעקבות הנתיחה כי נמצאו שישה שברים בגופו של ג׳ראדאת: בעמוד השדרה, בצוואר, בצלעות, בידיים וברגליים. משרד הבריאות בישראל טוען מצדו כי יתכן שהשברים בצלעות הם תוצאה של ניסיונות החייאה, וכי מוקדם לקבוע את סיבת מותו של ג׳ראדאת. אלא שכל הנסיבות מצביעות בבירור כי מה שהרג ישירות או בעקיפין את ג׳ראדאת, שכאמור לא סבל ממחלה טרם מעצרו, היו העינויים ותנאי הכליאה.
הפגנות סוערות
כ־50 מפגינים יהודים וערבים, בהם פעילי מאבק סוציאליסטי, השתתפו במשמרת מחאה שהתקיימה בכיכר השעון ביפו למחרת מותו של ג׳ראדאת. המפגינים הגיעו להפגנה כדי לדרוש את שחרורם של האסירים הפוליטיים הפלסטינים ולמחות נגד ההתעמרות של הממשלה ומערכת הביטחון בהם. משמרות דומות בכיכר השעון מאורגנות על־ידי פעילים מיפו על בסיס יומיומי מתחילת פברואר, בעקבות שביתת הרעב הממושכת של סאמר עיסאווי שעליה דיווחנו קודם. המפגינים נשאו שלטים בעברית וערבית, בהם כרזות ענק, עם הכיתוב: "לשחרר את האסירים הפוליטיים" בערבית, עברית ואנגלית.
יונתן ברייס, סניף דרום ת״א ויפו
ביום ראשון, למחרת מותו של ג׳ארדאת, כל 4,500 האסירים הפלסטינים פתחו בשביתת רעב, ומאות אנשים יצאו להפגין בכמה מוקדים ברחבי הגדה המערבית ובעזה. הממצאים הראשוניים של הנתיחה שלאחר המוות שהתגלו בתום אותו יום התקבלו בזעם ביישובו של ג׳ראדאת, וברחבי השטחים הפלסטיניים הם התחברו למאבק המתמשך לשחרור ארבעת העצירים הכלואים ללא משפט — סאמר עיסאווי, איימן שראונה, טארק קעדאן וג׳עפר עז־א־דין — ששובתים רעב כבר תקופה ממושכת במחאה על מעצרם השרירותי ונמצאים בסכנת חיים ממשית.
אלפי אנשים השתתפו אתמול (25 בפברואר) בהלווייתו של ג׳ראדאת, שנערכה סמוך לחברון, וכאלף איש הפגינו בנוסף לכך ברחבי הגדה. עשרות מהם נפצעו, בהם גם נער בן 13 שנפצע קשה מאש חיה ונער בן 16 שנפצע בראשו מקליע מצופה־גומי שנורה לעברו.
המחאה הסוערת של הימים האחרונים אמנם עדיין לא התפשטה לקנה מידה המוני, אך בלי ספק היא מסמנת שלב חדש במאבק לסיום הכיבוש. מדיניות המעצרים השרירותיים וההתעמרות באסירים, שעומדת במרכז גל המחאה הנוכחי, היא עוד זרוע שנועדה להמשיך לשמור על הסטטוס־קוו של הכיבוש וההתנחלויות, עוד חלק ממדיניות האנטי־שלום. לעובדים ולצעירים הישראלים אין שום אינטרס במדיניות הזאת, אלא בהושטת יד למאבק משותף משני צדי השסע הלאומי נגד שלטון ההון הישראלי ולמען צדק חברתי, שלום צודק ושוויוני ועתיד משותף.
חשוב שהארגונים החברתיים, ארגוני העובדים וארגוני הסטודנטים בישראל יביעו תמיכה במאבק הצודק הזה, ויקראו לשים סוף למדיניות של כליאה ללא משפט ולמשפטים הצבאיים של תושבים, ולמען סיום הכיבוש וההתנחלויות, לרבות שחרור אסירי הכיבוש, כחלק מהמאבק להפסקת סכסוך הדמים דרך הבטחת שוויון זכויות מלא, כולל בזכות להגדרה עצמית.