מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


הוגו צ׳אבס מת
המאבק נמשך
מיליוני עובדים ועניים בוונצואלה יתאבלו על מותו של נשיא ונצואלה, הוגו צ׳אבס

הדפסה

בתקופה שבה הפער בין פוליטיקאים ממסדיים המגינים על שלטון ההון והסופר־עשירים לבין ההמונים התרחב בהתמדה, דמותו של צ׳אבס היתה יוצאת דופן. למעשה, בעידן של קיצוצי תקציב וצעדי צנע, הצעדים שהוא נקט כדי לצמצם את העוני בלטו כמו מגדלור.

לצד העובדים והצעירים בוונצואלה, אנשים רבים מסביב לעולם שאבו השראה מהמשטר שבראשו עמד הוגו צ׳אבס, ותמכו בו ככזה המציע אלטרנטיבה לאימפריאליזם, לניאו־ליברליזם ולקפיטליזם.

במקביל, הזדוניים ביותר מבין הפרשנים הקפיטליסטים הימניים לא חסכו זמן או דיו כשהם שפכו את שנאתם על משטרו של צ׳אבס.

את האבל על מותו ואת הכעס על ההתקפות האלה יש לתעל לשלב חדש במאבק של מעמד העובדים לסוציאליזם, בוונצואלה וברחבי העולם.

הצביעות של הפרשנים הקפיטליסטים

מאז מותו, מאמרים רבים גינו את צ׳אבס ואת המשטר שלו וכינו אותו עריץ, רודן ו"קאודייו" [ה"ראש", כינוי לרודן פוליטי־צבאי]. חלקם ניסו להציג את מותו כסופו של עוד משטר סוציאליסטי כושל.

שטף ההשמצות מצד אותם פרשנים הוכן לראשונה לקראת הבחירות לנשיאות ונצואלה באוקטובר 2012 מתוך תקווה שצ׳אבס יובס, אבל הוחזר למגירה באותה תקופה. בניגוד לציפיות של התקשורת הקפיטליסטית הבינלאומית, צ׳אבס לקח את הבחירות לכהונתו השלישית בהליכה עם 55% תמיכה ו־80% הצבעה בבחירות, תוצאה שכל פוליטיקאי קפיטליסטי מכהן באירופה יכול רק לחלום עליה.

אותם הפרשנים בדיוק מילאו את פיהם מים בזמן ניסיון ההפיכה ב־2002, שנתמך על ידי האימפריאליזם האמריקאי. כשאותם כביכול חסידי דמוקרטיה תוקפים את צ׳אבס, הם מטאטאים הצידה את העובדה שצ׳אבס התמודד ב־17 מערכות בחירות ומשאלי עם מאז 1998, וזכה ב־16 מתוכם.

הם והפוליטיקאים הקפיטליסטים שעומדים מאחוריהם לא יכלו לסבול את העובדה שמנהיג המדבר על "סוציאליזם" ו"מהפכה סוציאליסטית", ושנקלע לעימות עם האימפריאליזם האמריקאי ועם מעמד בעלי ההון, יכול היה לזכות בתמיכה המונית שכזו. הם גם חוששים מהתנועה ההמונית עם הפוטנציאל המהפכני שעליה נשען צ׳אבס.

"Por Ahora" — "לעת עתה"

צ׳אבס עצמו לא הגיע לזירה הציבורית כמנהיג פוליטי עם אידיאולוגיה או תוכנית פוליטית מגובשות. הוא אימץ בצורה אמפירית רעיונות שונים ונסחף על ידי ההתפתחות של האירועים.

צ׳אבס עלה לשלטון ב־1998 עם תמיכה המונית. בתחילת הדרך הוא דיבר רק על "המהפכה הבוליבריאנית" ועל עריכת רפורמה במערכת הישנה והמושחתת. צ׳אבס בדומה לאלפי אנשים בוונצואלה, כולל קצינים זוטרים בצבא שעימם הוא נמנה, עבר רדיקליזציה על רקע מאורעות ה"קרקאסו" שזיעזעו את המדינה ב־1989. קרלוס פרז זכה אז בבחירות על בסיס התנגדות לקרן המטבע הבינלאומית, אבל אחרי שנבחר ביצע פניית פרסה חדה ונקט צעדים של "טיפול באמצעות הלם" ניאו ליברלי — מה שעורר התקוממות המונית של האוכלוסייה העירונית הענייה. הצבא נשלח לערים, וההערכות הן שכ־3,000 איש נטבחו. ליריביו הימניים של צ׳אבס אין הרבה מה להגיד על אותם האירועים. הוא, לעומת זאת, עבר רדיקליזציה והושפע מאותן זוועות.

ב־1992 הוא הוביל מרד צבאי שמאלי שנשען על תמיכה עממית מסוימת נגד הממשלה הרצחנית של פרז. לאחר שניסיון ההפיכה נכשל הוא הצהיר כי "המהפכה נגמרה, לעת עתה" ("Por Ahora") — ביטוי שנחקק בזיכרון של ההמונים.

שנתיים לאחר מכן שוחרר צ׳אבס מהכלא, ובשנים הבאות בנה סביבו תמיכה עד שהגיע בסערה לשלטון בבחירות של 1998, כשמרבית הציבור דרש לשים סוף לניאו־ליברליזם ודרש שינוי.

הרפורמות המוגבלות אך פופולריות של ממשלתו, שמומנו על ידי רווחי תעשיית הנפט, הספיקו כדי לעורר את זעמה של האליטה השלטת, שארגנה ניסיון הפיכה ב־2002 ולאחר מכן גם "השבתת מגן" של הכלכלה. אחרי 48 שעות נכשל ניסיון ההפיכה, וצ׳אבס הוחזר לקרקאס ולשלטון. בזמן ההפיכה, ההמונים יצאו לרחובות בשביל להתנגד למשטר הימני החדש, ומרד פרץ בקרב החיילים מהשורה והקצינים הזוטרים.

הפיכת הימין ב־2002

באותו רגע המצב הגיע לכדי פיצוץ: ניסיון ההפיכה של הימין שהובל על ידי פדרו קרמונה קרס, והנחית מכה מכרעת על המעמד השליט ועל הקפיטליזם. למעמד העובדים ולעניים היתה הזדמנות של ממש לקחת לידיהם את ניהול החברה, אך למרבה הצער בחר צ׳אבס באותו רגע לקרוא ל"אחדות לאומית" ולהסכמה עם חלקים ממעמד בעלי ההון. "השבתת המגן" נשברה לאחר 12 חודשי מאבק. בכל אחד מהאירועים ניצל צ׳אבס על ידי תנועת ההמונים שהתפתחה מלמטה.

האירועים האלה תרמו במידה רבה מאוד לרדיקליזציה של צ׳אבס, שהתחיל ב־2005 לדבר על "מהפכה סוציאליסטית". בתקופה הזאת הוא התייחס לרעיונות של אחד ממנהיגי המהפכה הרוסית, לאון טרוצקי, כמו גם לקרל מרקס, וקרא להקמתו של אינטרנציונל חמישי. זה עורר את זעמם של המעמד השליט בוונצואלה ושל האימפריאליזם האמריקאי.

ננקטו צעדים של הלאמה והלאמה חלקית של חברות משמעותיות במשק. ההשקה של שירותי בריאות בסיסיים בחינם, כמו גם תוכניות חינוך ולימוד קרוא וכתוב נרחבות הגדילו בצורה משמעותית את התמיכה בממשלה. באופן משמעותי, בבחירות שהתקיימו ב־2006 — אחרי הפנייה הזאת שמאלה — זכה צ׳אבס בניצחון האלקטורלי הגדול ביותר שלו וגרף יותר מ־62% מהקולות!

ההתפתחויות האלו תרמו תרומה חיובית במיוחד להחזרת הרעיון של סוציאליזם לסדר היום בוונצואלה, ובמידה מסוימת גם באמריקה הלטינית ובשאר העולם. הרעיונות של "מהפכה" ואפילו של "סוציאליזם" ורפורמות רדיקליות דומיננטיים מאוד במודעות של רוב האנשים בוונצואלה כיום. זוהי המורשת החיובית של צ׳אבס. יש התנגדות ברורה בחברה לרעיון של חזרה למשטר הישן.

מהלומות לשיטה הקפיטליסטית, אך ללא שבירה חד־משמעית

אבל למרות השימוש במונחים רדיקליים, בתגובה למשבר הכלכלי העולמי שהחל ב־2007, צ׳אבס והממשלה הבוליבריאנית, במקום לקדם תוכנית של שבירה מהקפיטליזם, פנו לכיוון ההפוך.

היו כמה מכות שהונחתו על מעמד בעלי ההון בוונצואלה, אבל הוא לא הובס והמשיך לשלוט. מתוך הבוליבריאנים החל לצמוח כוח חדש — ה"boli-bourgeoisie", "הבורגנות הבוליבריאנית", שכבה עם כוח רב בחברה שהתעשרה על גבה של התנועה של צ׳אבס.

כל אלה, יחד עם העלייה של ביורוקרטיה רבת עוצמה והרעה במצב הכלכלי, הובילו לכך שלמרות הרפורמות הפופולריות שבהן גם ה־CWI תמכה, הבעיות החברתיות העצומות של עוני, אבטלה, שחיתות, אלימות ופשיעה נשארו. הן קיימות גם כיום, ומקורן בכישלון לשים קץ לקפיטליזם.

גורמים אלה, יחד עם הגישה הניהולית של הנחתות מלמעלה מצד הביורוקרטיה והמחסור בשליטה דמוקרטית וניהול דמוקרטי על ידי העובדים בתהליך המהפכני, הובילו לכך שלמרות התמיכה ההמונית בצ׳אבס, חוסר שביעות רצון ותסכול החלו להיות נפוצים מאוד בחברה. השביתות האחרונות של מורים ועובדי מתכת דוכאו על ידי המדינה, מה שנתן לימין תחמושת תעמולתית כנגד המשטר.

לתרגם את השאיפה לסוציאליזם למציאות

אם המועמד של הימין לנשיאות, אנריקה קפרילס, והימין בוונצואלה חושבים שהמוות של צ׳אבס יסלול להם דרך קלה בחזרה לשלטון, הם טועים. למרות חוסר שביעות הרצון, הרעיונות של תמיכה בתהליך המהפכני, של סוציאליזם ושל הגנה על הרפורמות החברתיות מושרשים היטב בחברה בוונצואלה.

בטווח הקצר, המשמעות של זה היא סיכויים גבוהים מאוד לניצחון של ניקולס מדורו, סגן הנשיא שהוכרז על ידי צ׳אבס כיורשו, בבחירות. ההתלכדות של תומכי צ׳אבס ושל המוני העניים כדי להביס את הימין כבר החלה להתפתח. קפרילס והימין, בדומה למדורו, קוראים לרגיעה, שלום ואחדות. הימין מרגיש את החולשה שלו, ופועל בזהירות כדי לא לעורר תגובת נגד מצד ההמונים.

בזמן שהפרשנים הימניים הזדוניים השתמשו במותו של צ׳אבס כדי להכות בתוף האנטי־סוציאליסטי הצבוע שלהם, נציגים אחרים של הקפיטליזם והאימפריאליזם היו זהירים יותר.

ההצהרות הזהירות של נשיא ארה״ב ברק אובמה ושל שר החוץ הבריטי ויליאם הייג מכוונות לפתיחת עידן חדש של שיתוף פעולה עם הממשלה העתידית בראשות מדורו. הם הגיעו למסקנה שסיכוייו של הימין לזכות בבחירות אינם גבוהים, והשאירו דלת פתוחה לשיתוף פעולה עם ממשלה "צ׳אביסטית" חדשה.

למדורו וליתר ההנהגה לא תהיה אותה הסמכות שהיתה לצ׳אבס, מה שאומר שעידן חדש ייפתח בוונצואלה לאחר הבחירות. פילוגים בין הזרמים השונים של הצ׳אביזם עשויים להתעורר אחרי הבחירות. חלקים מהמעמד השליט מקווים שזה ישמש עבורם אמצעי כדי להביס בסופו של דבר את התנועה הצ׳אביסטית.

התחזית הזאת מדגישה את הצורך הדחוף של מעמד העובדים והעניים לא רק להתאחד ולהתארגן כדי להביס את הימין, אלא גם לקחת את התהליך המהפכני לידיהם בעזרת ארגונים עצמאיים ותוכנית פוליטית שתתרגם את "השאיפות הסוציאליסטיות" שאליהן התייחס צ׳אבס למציאות. מותו של צ׳אבס לא מסמל את סופו של המאבק. פרק חדש במאבק נפתח עכשיו.

*   לעברית: יאשה מארמר.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.