מרגרט תאצ׳ר, ראשת־ממשלת בריטניה לשעבר, נפטרה היום (שני). החברה בבריטניה מקוטבת ביחס למורשת שמשאירה אחריה "גברת הברזל". חסידי דת "השוק החופשי" (שוק העבדים) והקפיטליזם הניאו־ליברלי, מתנגדי העבודה המאורגנת ותומכי ההפרטה והחלשת השירותים החברתיים, אבלים היום. אך עבור המונים בבריטניה וברחבי העולם, תאצ׳ר סימלה את שיא האלימות, האטימות האנטי־חברתית והאכזריות של המדיניות הניאו־ליברלית שקודמה בשירות בעלי ההון בעשורים האחרונים.

גם בישראל, הרעיונות הניאו־ליברליים שייצגה תאצ׳ר בעטו למחוזות העוני וריסקו את חייהן של משפחות עובדות בעקבות הפגיעה בעבודה המאורגנת ומסע ההפרטות והקיצוצים המתמשך, במיוחד מאז ימי "תוכנית הייצוב" שהוביל שמעון פרס, דרך גזירות נתניהו של העשור הקודם ועד לגזירות נתניהו ולפיד של ימינו. נתניהו, שראה בגברת הברזל מקור להשראה, פירסם הודעת אבל מטעמו וספד ל"אומץ" שלה להוביל את האסון החברתי שהובילה.

את המאמר הבא פירסמו ב־2009 עמיתינו במפלגה הסוציאליסטית בבריטניה במלאת 30 שנה לעלייתה של תאצ׳ר לשלטון: המורשת המרה של תאצ׳ר (אנגלית). המאמר ממחיש בצורה חיה את המלחמה המעמדית הפראית והאכזרית שניהלה תאצ׳ר נגד הזכויות ותנאי המחיה של מעמד העובדים.

מזכ״ל המפלגה הסוציאליסטית בבריטניה, פיטר טאף, מסר בתגובה למותה של תאצ׳ר:

זוהי תגובה אנושית להיעצב כשמישהו מת. אולם רבים דווקא יחגגו את מותה של מרגרט תאצ׳ר לאור ההשפעה ההרסנית לחלוטין וארוכת־הטווח שהייתה לה על חייהם של מיליונים מציבור מעמד העובדים והשכבות העניות.

רבים רואים בה סוג של ג׳ינגיס חאן מודרנית. עם כניסתה לתפקיד ראשת הממשלה ב־1979, היא פתחה במתקפה פראית על תנאי המחיה והזכויות הדמוקרטיות של ציבור מעמד העובדים. העבודה המאורגנת הותקפה כדי לפנות את הדרך להחרבת התעשיות הציבוריות ולריסוק רמות השכר ותנאי העבודה.

תנועת המיליטנט, קודמתה של המפלגה הסוציאליסטית, הייתה בחזית המאבק במדיניותה הרקובה של תאצ׳ר. הובלנו את המאבק המפורסם בליברפול ב־1983–1987, כחלק ממועצת הלייבור שסירבה לבצע קיצוצים. אותה מועצה אירגנה קמפיין ציבורי שגייס את כוחם של חברי ועדים, פעילי איגודים ותושבים ממעמד העובדים לתמיכה ב"תקציב הצרכים החברתיים" של המועצה. הקמפיין הצליח להשיג 60 מיליון ליש״ט מהממשלה, שהושקעו בבניית אלפי דירות חדשות בדיור הציבורי העירוני, ומבני ציבור חדשים בשכונות לרווחת קהילות מעמד העובדים. אחד הפרשנים הזכיר בצער שתנועת המיליטנט הותירה את תאצ׳ר עם "אף מדמם".

בסוף שנות ה־1980 ובתחילת ה־1990 הובלנו את המאבק נגד מס הגולגולת השנוא, שדרש שבני־אצולה ישלמו סכום זהה לפועלי ניקיון. יזמנו את הקמת "ההתאחדות הארצית נגד מס הגולגולת" (All-Britain Anti-Poll Tax Union), שהובילה את הקמפיין שבמסגרתו 18 מיליון תושבים סירבו לשלם והביאו לכך שהמס בוטל כליל. תאצ׳ר הבהירה שהחלטתה להתפטר לבסוף הושפעה מהפגנת הענק נגד מס הגולגולת ב־31 במרץ 1990, בה השתתפו כרבע מיליון בני־אדם.

תאצ׳ר השאירה אחריה שורה של "מיני־תאצ׳רים" לא רק במפלגה השמרנית אלא גם במפלגת ה"ניו־לייבור". טוני בלייר היה אחד מיורשיה ממש כמו ראש־הממשלה דייוויד קמרון וסגנו ניק קלג כיום. הם ממשיכים בעבודתה ולמעשה הולכים אפילו רחוק יותר ממה שהיא העזה בזמנה עם הגזירות הברבריות על המישרות והשירותים במגזר הציבורי. ניתן לזהות בבירור את המורשת האמיתית של תאצ׳ר במדיניות של ממשלת השמרנים והליברל־דמוקרטים, נושאת הדגל של הרעיונות הניאו־ליברליים שלה כעת. ביום מותה, העשירים אמורים לקבל הקלות נוספות במיסוי ואילו ציבור העובדים ניצב בפני גזירה חדשה בדמות "מס חדר־השינה", שעה שבמקביל מתנהלת כאמור מתקפה חסרת־תקדים על מישרות ושירותים.

דייב נליסט, חבר המפלגה הסוציאליסטית, שהיה ב־1983–1992 חבר הפרלמנט במסגרת הלייבור מטעם מחוז קובנטרי, מסר:

האנשים שלבי איתם ביום הזה הם אותם אנשים ממעמד העובדים שמדיניותה המיטה אסון על חייהם. הטרגדיה האמיתית היא שבעוד שהיא עצמה כבר מתה, הרעיונות שלה עוד בהחלט חיים בדמותן של קואליציית השמרנים והליברל־דמוקרטים ומפלגת הניו־לייבור.

היא פעלה כפייטרית נחושה עבור המעמד שלה, המאיון העליון של האנשים הכי עשירים בצמרת החברה. המפלגה הסוציאליסטית מעוניינת לבנות תנועה שתפעל כך למען ה־99%, למען הציבור הרחב של מעמד העובדים. אנחנו מעוניינים לבנות תנועת המונים שתיקח את העושר מידיהם של הסופר־עשירים ותביא לפירוק מפעל חייה של תאצ׳ר. אנחנו מעוניינים שהעושר הקיים בחברה ישמש כדי לספק מישרות, שירותים ועתיד לציבור מעמד העובדים.