₪8,620
עוד ₪11,380 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


מו״מ שמו״מ
ממשלת התנחלויות והון היא לא פרטנר לשלום
שרי ממשלת נתניהו מבהירים היטב שאם כבר משא־ומתן, אז רק כדי לספק מסך עשן לבנייה הדוהרת בהתנחלויות בגדה ובמזרח ירושלים

הדפסה

הדיבורים של נתניהו על שלום מזכירים את הדיבורים של לפיד על רווחת האדם העובד. בשני המקרים הממשלה מנסה לשווק לנו את המדיניות שהיא מבצעת בשפה אורווליאנית — גזירות הן רווחה, התנחלויות הן שלום...

נכון לשעת כתיבת שורות אלו עדיין לא ברור אפילו אם הפגישה שמתוכננת להתקיים בוושינגטון בתחילת השבוע הבא בין השרה ציפי לבני ועורך־הדין יצחק מולכו מטעם ממשלת נתניהו לבין יו״ר צוות המשא ומתן הפלסטיני, סאיב עריקאת, אכן תצא לפועל. הסבב הקודם של "השיחות הישירות", שהושק בתחילת ספטמבר 2010, קרס תוך מספר שבועות אחרי שהממשלה הקודמת החליטה שלא לחדש את הקפאת הבנייה בהתנחלויות.

"הורדתי את הפלסטינים מעץ התנאים המוקדמים, לא הסכמתי להקפאת בנייה נוספת בשטחים, סירבתי לשחרר 120 אסירים עוד לפני תחילת המשא ומתן, אין אזכור לקווי 1967", התרברב נתניהו בפני שרי הממשלה ("הארץ", 21 ביולי). גם שר הכלכלה בנט, שר הביטחון יעלון והשר לעניינים אסטרטגיים שטייניץ השתחצנו בתקשורת כי עצירת הבנייה בהתנחלויות כלל לא עומדת על הפרק, ואילו ליברמן התריע כי "לאור העובדה כי לא נסכים להקפאה וכדי למנוע הפתעות והתרעמויות בשלבים מאוחרים יותר, כדאי ליידע מראש גם את המתווך האמריקאי וגם את הצד הפלסטיני מה המצב בשטח וכמה יחידות דיור לבנייה כבר ישנן בצנרת". בארבעת החודשים שחלפו מאז הקמת הממשלה אושרו תוכניות בשלבים שונים לבניית 5,170 יחידות דיור בהתנחלויות בגדה המערבית, כולל בנייה נרחבת בעומק הגדה, כך לפי נתונים שפירסמה תנועת "שלום עכשיו".

ציפיות נמוכות

רוב הציבור הישראלי מקווה שהמשא ומתן אכן יתחדש, אך לא מאמין שייצא ממנו כל הסדר משמעותי (ראו לדוגמה סקר שנערך עבור אתר "מאקו"). בקרב הציבור הפלסטיני בשטחים, המשא ומתן העתידי כבר נתפס מראש כבדיחה עצובה. לפי סקר מאמצע יוני שערכו במקביל המרכז הפלסטיני לחקר מדיניות ולסקרים ברמאללה ומכון טרומן למחקרי שלום באוניברסיטה העברית, 56% מהפלסטינים ברצועת עזה, בגדה המערבית ובמזרח ירושלים מתנגדים לחידוש המשא ומתן לעומת 38% התומכים במהלך.

לאורך שני העשורים האחרונים למדו הפלסטינים על בשרם כיצד "שיחות השלום" בין הנהגת הרשות לממשלה הישראלית שימשו כהסחת דעת מהמשך הרחבת ההתנחלויות והעמקת הכיבוש בשטח. מאז החתימה על הסכמי אוסלו פרחו ההתנחלויות בצורה ובקצב חסרי תקדים ונוספו עליהן חומת ההפרדה ושורה של כבישים עוקפים, למתנחלים בלבד, שמבתרים את הגדה לאוסף של מובלעות.

לאור כל זאת, אף שפתרון שיכלול הקמת מדינה פלסטינית עצמאית לצד ישראל עדיין נתמך לפי רוב הסקרים, כולל הסקר המדובר, על ידי מרבית הציבור הפלסטיני בשטחים (53%) ומרבית הציבור הישראלי (62%), ישנו גם חוסר אמון מובן ביכולת ליישם פתרון כזה. 69% מהפלסטינים ו־68% מהישראלים שהשתתפו בסקר חושבים כי הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית עצמאית בחמש השנים הקרובות קלושים או לא קיימים.

פארסת המשא ומתן

עם השקת המשא ומתן אמורה הממשלה להחליט על שחרורם של כמאה אסירים פלסטינים שכלואים בישראל עוד מלפני תקופת אוסלו, בפעימות קטנות אחת לחודשיים. באופן זה תישאר לממשלת נתניהו ההזדמנות גם לסגת בעניין וגם למרוח את המשא ומתן, שאם אכן ייצא אל הפועל, מטרתו המרכזית מבחינתה היא להחליש לחץ בינלאומי על ישראל. בין השאר מקווים בממשלה למזער בדרך זו את החלטת נציבות האיחוד האירופי לאסור על מדינות האיחוד לממן גופים ישראליים שפועלים בגדה המערבית, במזרח ירושלים ובגולן, ולאלץ את הרשות הפלסטינית לוותר השנה על המשך קמפיין ההכרה הדיפלומטית שהיא מקדמת באו״ם.

הרשות הפלסטינית נמצאת בעיצומו של משבר כלכלי חריף, והתמודדה בשנה החולפת עם מחאה חסרת תקדים על יוקר המחיה, על השחיתות ברשות ועל האכיפה של הסכמים שמשלימים עם הכיבוש ומשעבדים כלכלית את הרשות לישראל. על פי דיווחים שונים, קרי והממשל האמריקאי איימו לשלול את כספי הסיוע לרשות המקרטעת אם עבאס יסרב לחדש את המשא ומתן "ללא תנאים מוקדמים". הנוסחה הזאת ממחישה עד כמה מדובר מראש במשא ומתן ריק מתוכן, ולכן גם בנט אינו חש צורך להתנגד לו כרגע. הוויתורים שנדרשו מממשלת נתניהו לקראת השיחות הם בעיקרם ויתורים על צעדי תוקפנות ואמצעי דיכוי: הסרת מחסומים, שחרור אסירי כיבוש וריסון של הרחבת התנחלויות ושל סיפוח האדמות בגדה המערבית. לעומת זאת, מנציגי הרשות נדרש להסכים לנהל משא ומתן מבלי שממשלת ישראל אפילו תסכים לדון על סיום הכיבוש וההתנחלויות בשטחי 1967.

הגורם המכריע שדוחף את ממשלת הימין הקפיטליסטית, שתומכת באופן מובהק במפעל ההתנחלויות, לכיוון של משא ומתן עם הרשות הוא החששות הרווחים באליטה הישראלית מפני התחזיות הדמוגרפיות להיווצרות של רוב פלסטיני תחת שליטת ישראל ומפני התפתחויות עתידיות במאבק הפלסטיני, במיוחד על רקע מציאות אזורית של מאבקים מהפכניים. ההידרדרות במצב הכלכלי בשטחים יחד עם התגבשות ההבנה שאין דרך אחרת להשתחרר מנטל הכיבוש וההתנחלויות עשויים להוביל להתפתחות מחודשת של מאבק המוני נגד הכיבוש וההתנחלויות, כפי שמעריכים גם גורמים במערכת הביטחון הישראלית. החששות מההשלכות של סבבי העימות הבאים על היציבות הפוליטית באזור הם שעומדים גם מאחורי המאמצים השונים מצד ממשל אובמה ומצד האיחוד האירופי, כמו גם מצד הליגה הערבית, להפעיל לחץ נוסף על ממשלת נתניהו.

התמיכה בהתנחלויות בירידה

בזמן שהתמיכה של ממשלת נתניהו־בנט־לפיד במפעל ההתנחלויות הולכת ומתעצמת, התמיכה הציבורית בהתנחלויות נמצאת במגמת ירידה. כך עולה מסקר שפורסם בחודש יוני האחרון ושהוזמן דווקא על־ידי גורמים המזוהים עם ההתנחלויות. הסקר, שנערך לקראת כנס הימין "מחקרי יהודה ושומרון" בהתנחלות אריאל, מצביע על ירידה ברורה בתמיכה בהתנחלויות כמעט בכל פרמטר אפשרי לאורך השנה האחרונה. הסקר נערך על ידי מכון "מאגר מוחות" בקרב אזרחי ישראל החיים בתחומי הקו הירוק. על אף שהדבר לא צוין מפורשות, סביר שהנשאלים הם בעיקר או רק יהודים.

הסקר הוזמן ונותח זו השנה החמישית ברציפות על ידי אנשי "מרכז למחקר ופיתוח אזורי השומרון ובקעת הירדן" מתוך רצון להצביע על תמיכה ציבורית במפעל ההתנחלויות. אלא שהתוצאות הפעם היו מאכזבות יותר עבור מזמיני הסקר: 39% מהנשאלים סבורים כי ההתנחלויות הן "בזבוז כספי מדינה" לעומת 24% בלבד בשנה שעברה, ו־31% סבורים כי "המתנחלים הם מכשול לשלום" לעומת 22% בלבד בשנה שעברה.

עוד עולה מהסקר כי 53% מהנשאלים מסכימים לנסיגה ישראלית חלקית או מלאה מהגדה המערבית תמורת הסכם שלום. יש עלייה של יותר מפי שניים, מ־10% בשנה שעברה ל־23% השנה, בנכונות הנשאלים ל"פינוי גדול של יישובים והתנחלויות", וירידה בשיעור דומה של הנשאלים שאינם מוכנים לשום פינוי, מ־46% בשנה שעברה ל־24% השנה.

גיבוי מה"אופוזיציה" בכנסת

הכיוון האסטרטגי המועדף כיום לטווח הארוך על האליטה הקפיטליסטית בישראל ועל המעצמות הוא חתירה להפרדה טריטוריאלית כלשהי שתכלול הכרה במדינה פלסטינית על הנייר. בפועל מדובר בתוכנית להקמת מדינת חסות חלשה שהגבולות, הכלכלה, משאבי הטבע והמרחב האווירי שלה יהיו כפופים באופן מכריע לשלטון הישראלי ולקפיטליזם הישראלי. מראש ניתן לומר בבירור שהסדר ניאו־קולוניאלי מהסוג הזה לא יספק מענה אמיתי לשאיפות הדמוקרטיות, הכלכליות והלאומיות של ההמונים הפלסטינים בשטחים ובכלל, ולכן גם לא יביא לפתרון הסכסוך עצמו.

בממשלת נתניהו אף אחד אפילו לא מתיימר לדבר ברצינות על פתרון הסכסוך כרגע — הגורמים בממשלה שדוחפים לניהול המשא ומתן עושים זאת בשביל "לנהל" את הסכסוך טוב יותר מבחינתם. אלא שכל הסדר מדיני היפותטי יהיה כרוך בהכרח בפינוי מסיבי של עשרות אלפי מתנחלים לפחות, מה שיביא להתנגשות בעוצמה חסרת תקדים בין הממשלה למתנחלים, וזה לא בא בחשבון מבחינת הממשלה הזאת. מדובר בקואליציה שרחוקה מלהיות יציבה מבחינה פוליטית, וגם בתוך הליכוד עצמו, בגיבוי ישראל־ביתנו והבית היהודי, מחנה "ארץ ישראל השלמה" כבר מכריז מראש שהוא יטרפד כל כוונה לפנות התנחלויות.

ראשת האופוזיציה שלי יחימוביץ׳ הבהירה שוב בכנס של יוזמת ז׳נבה שהתקיים ב־8 ביולי כי "בכל מהלך של הבקעה מדינית אנחנו [מפלגת 'העבודה'] לא אופוזיציה". גם יו״רית מרצ, זהבה גלאון, יישרה קו עם יחימוביץ׳: "אם נתניהו ינהל מו״מ על בסיס קווי המתאר הללו, שטחים תמורת שלום ונורמליזציה מלאה עם מדינות הליגה הערבית, ויביא לצעדים ממשיים שיקדמו את סיום הכיבוש, מרצ תתן לו גיבוי פרלמנטרי". הצהרות מהסוג הזה מדגישות שאותן מפלגות אינן מייצגות כל חלופה אמיתית ל"הבקעות המדיניות" של ממשלת נתניהו, והן מעדיפות לסייע לנתניהו לטפח מצג שווא.

שלום דורש מאבק

"היד המושטת לשלום" של ממשלת נתניהו היא לא יותר ממהלך ציני שנחוץ לחשוף. ממשלת הון והתנחלויות היא לא פרטנר אלא מכשול לשלום. שלום אמיתי, כזה שמבוסס על צדק חברתי ושוויון זכויות, דורש מאבק.

המעורבות של שורה של פעילים חברתיים והתארגנויות, שצמחו מתוך המחאה החברתית, במאבק המתפתח נגד "תוכנית פראוור" לנישול ערביי הנגב ונגד החקיקה האנטי־דמוקרטית מסמנת את החיבור שיכול וצריך להיווצר בין המאבק לצדק חברתי למאבק לשוויון ולשלום.

בדומה לגזירות התקציב, גם הכיבוש וההתנחלויות הם לא גזירה משמיים, אך הם לא ייעלמו ללא מאבק משותף של האנשים הרגילים משני צדי השסע הלאומי, האנשים העובדים והצעירים הישראלים והפלסטינים. האחריות להושטת יד לשלום מוטלת על התנועות לשינוי חברתי, על ארגוני העובדים, על אגודות הסטודנטים וכו׳, כולל דרך הבעת תמיכה מלאה וסולידריות עם מאבקי התושבים הפלסטינים בשטחים. הציבור הפלסטיני בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, שרבים בו שואבים השראה מדרכי הפעולה של "האביב הערבי", יוכל לעמוד על זכויותיו רק אם יסתמך על כוחו שלו ויפעל בדרך של מחאות ושביתות נגד הכיבוש וההתנחלויות ולמען שחרור לאומי וחברתי.

השאיפות משני צדי הסכסוך לחיי ביטחון ורווחה, לפרנסה, דמוקרטיה ושלום יוכלו להתממש במסגרת שתי מדינות סוציאליסטיות ודמוקרטיות, שוות זכויות לחלוטין, ללא אפליה ודיכוי לאומי, כחלק מהמאבק למזרח תיכון דמוקרטי וסוציאליסטי.

תנועת "מאבק סוציאליסטי" קוראת ל:

  • מאבק לצדק חברתי ולשלום צודק. סוף לכיבוש, להתנחלויות, לאפליה ולדיכוי הלאומי של ההמונים הפלסטינים. סוף למדיניות המצור ולהתקפות על תושבי רצועת עזה.
  • תמיכה במאבקם של העובדים והצעירים הפלסטינים בשטחים נגד הכיבוש ולמען שחרור לאומי וחברתי.
  • שיתוף פעולה בין התנועות החברתיות וארגוני העובדים משני צדי הסכסוך במאבקים לרווחה, דמוקרטיה, שלום, שוויון ושינוי סוציאליסטי של החברה.
  • הקמת מדינה פלסטינית סוציאליסטית עצמאית ודמוקרטית לצד ישראל סוציאליסטית ודמוקרטית, עם שתי בירות בירושלים, תוך הבטחת שוויון זכויות מלא למיעוטים ופתרון צודק למצוקת הפליטים הפלסטינים, שיאפשר בין השאר לפליטים המעוניינים בכך לבנות מחדש את חייהם ברחבי הארץ בדו־קיום וברווחה.
  • סולידריות עם המאבקים והמהפכות לדמוקרטיה ולצדק חברתי במזרח התיכון — מאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ודמוקרטי.


 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.