המהומות שפרצו ב־20 במאי בהוסבי, אחד הפרברים העניים של סטוקהולם בירת שוודיה, זכו לפרסום ברחבי העולם ולתגובות מופתעות מאנשים רבים, גם בארץ. רבים שאלו את עצמם: איך יכול להיות שבשבדיה, מדינה שנחשבת ל"מודל האולטימטיבי" של מדינת רווחה, יוצאים מאות אנשים לרחובות ומתנגשים עם המשטרה?

הוסבי הוא פרבר שמתגוררת בו בעיקר אוכלוסייה של עובדים בעלי הכנסה נמוכה ומהגרים. אך בניגוד למה שהתקשורת הממסדית בשבדיה וגם כאן בארץ ניסתה לפמפם, המהומות בהוסבי לא פרצו מכיוון שאותם צעירים "מסרבים להשתלב בחברה". הטריגר המיידי להתפרצות הזעם בשכונה היה אלימות משטרתית שרירותית כנגד אחד התושבים, אך הבעיות החברתיות שמאחורי המהומות הן עמוקות בהרבה. למעשה הן קשורות באופן ישיר למדיניות ממשלתית מתמשכת של הפרטת שירותים ציבוריים, חיסול הדיור הציבורי, עליית מחירים והתקפות על רמת החיים של העובדים, המובטלים והצעירים בשבדיה.

ממשלת הימין השבדית, קואליציה של ארבע מפלגות בהובלת "מפלגת המתונים" (Moderata Samlingspartiet), בדומה למפלגה הסוציאלי־דמוקרטית שהייתה בשלטון לפניה, מובילה את ההתקפות על העובדים והעניים. ההתקפות כללו העלאת מיסוי על דמי אבטלה ופנסיות, קיצוץ מתמשך בקצבאות וגם ניסיונות הסתה ו"הפרד ומשול" בין עובדים למובטלים ובין תושבים ותיקים למהגרים.

הממשלה המשיכה בהעברה של מנגנוני הרווחה בשבדיה — כמו דיור מוגן ובתי חולים — לידיהן של חברות פרטיות. הצעד הזה הוביל לסגירת מחלקות שלמות בבתי חולים ציבוריים, ולשורה של מחדלים מזעזעים בבתי האבות המופרטים — כמו מטופלים שסובלים מתת־תזונה מכיוון שלהנהלה פשוט לא משתלם לדאוג להם לתזונה ראויה.

נכון להיום חמישית מבתי האבות במדינה הם מופרטים, וכך גם חמישית מבתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. גם התחבורה הציבורית בתוך הערים הגדולות מופרטת ברובה, מה שהוביל לעלייה דרמטית במחירי הנסיעה, עד כדי כך שעובדים רבים מתקשים לשלם עבור נסיעות יומיומיות למקום העבודה.

שיטה במשבר

בדו״ח שפרסם OECD לא מזמן נמצא שהגידול המהיר ביותר בפער בין עשירים לעניים מכל המדינות חברות הארגון נרשם בשבדיה, שהתרסקה מהמקום הראשון למקום ה־14 (מתוך 34) ב"מדד השוויון" של הארגון.

אותו ה"מודל השבדי" המדובר כל כך, שהיה קיים בעבר לתקופה מוגבלת בשנות השישים, חדל מלהתקיים כיום. גם כאשר הושג, זה לא קרה בגלל טוב לבם של בעלי ההון השבדים אלא בגלל גלי מאבקים עוצמתיים של מעמד העובדים בשבדיה, ועל רקע צמיחה כלכלית מהירה במדינות הנורדיות ובעולם כולו. השילוב בין הצמיחה למאבקים גרם לבעלי ההון השבדים לוותר על מקצת מהרווחים האדירים שלהם אז כדי למנוע תסיסה חברתית מוגברת שיכלה להתפתח להתקוממות נרחבת.

כיום מתמודדת שבדיה, בדומה ליתר מדינות העולם, עם השפעות המשבר הכלל עולמי של השיטה הקפיטליסטית. הממשלות השונות בשבדיה פעלו כדי להתאים את הכלכלה המבוססת בעיקר על יצוא לצורכי השוק הבינלאומי הבלתי יציב, על חשבון הצרכים הבסיסיים של מרבית החברה. המאבק נגד צעדים אלה ולמען החזרת ההישגים של מה שהיה פעם "המודל השבדי" מתנגש ישירות עם ההיגיון המעוות של השיטה הקפיטליסטית, בייחוד בזמן משבר, ודורש הצגת חלופה של דמוקרטיה סוציאליסטית — חברה המתנהלת למען הצרכים של הרוב ולא למען רווחי ההון.