₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


לא זה לא
די לאלימות נגד נשים!
ערב יום המאבק למניעת אלימות נגד נשים נרצחה עוד אישה בידי בן זוגה ■ בעשור האחרון נרצחו בישראל כ־186 נשים על־ידי בן זוג או בן משפחה

הדפסה

היום, 25 בנובמבר, מצוין יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.

בעשור האחרון נרצחו בישראל כ־186 נשים על־ידי בן זוג או בן משפחה — מתוכן 20 נרצחו השנה! רק אתמול נרצחה אישה בת כ־70 בידי בן זוגה בירושלים והיום תקף גבר בחיפה את בת זוגו, בת 25, באמצעות גרזן בזמן שישנה.

כ־700 נשים ואלף ילדים שוהים במקלטים לנשים מוכות. המרכזים למניעת אלימות במשפחה של משרד הרווחה דיווחו על 15,000 פניות ב־2012. מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית טיפלו השנה ב־40 אלף נשים וגברים.

הקטע הבא לקוח מהספר "זה לא מוכרח להיות ככה: נשים והמאבק לסוציאליזם", שכתבה כריסטין תומס, חברת תנועת האחות של "מאבק סוציאליסטי" באיטליה, קונטרוקורנטה ("זרם־נגדי"). ספרה של כריסטין מתאר כיצד תופעות של אי־שוויון ואפליה נגד נשים לא נעלמו ומדגיש כי כדי לנצח, מאבקי הנשים מוכרחים להשתלב במאבק רחב יותר, על בסיס מעמדי, לשינוי החברה. ניתן לקרוא את הספר אונליין באנגלית.


מקורותיהם של הייצוגים הסטריאוטיפיים של נשים המציפים את התקשורת, את תעשיית הפרסום ואת התרבות הכללית בחברה הקפיטליסטית נמצאים עוד בראשית ימיה של החברה המעמדית. הדבר נכון גם לגבי תופעת האלימות כלפי נשים.

ברחבי העולם, נשים בגילאי 15–44 נמצאות בסיכון גבוה יותר להיהפך לנכות או למות כתוצאה מאלימות מצד גברים מאשר ממחלות הסרטן והמלריה, מתאונות דרכים או ממלחמות גם יחד. אפילו בארצות המתועשות המפותחות רבע מהנשים יסבלו בשלב מסוים בחייהן מאלימות במשפחה.

סיבות רבות הוצעו במאמץ להסביר מדוע תופעה זו של התעללות נמשכת עדיין כיום בהיקף כל־כך גבוה.

יש המאשימים בעיות כלכליות כמו אבטלה ותנאי עבודה גרועים. אך הסבר רדוקציוניסטי כזה, שמרדד את הבעיה באופן גס לרמה הכלכלית בלבד, בהחלט אינו מספק. אלימות ביתית מתרחשת בקרב כל המעמדות החברתיים ואינה מוגבלת לשכבות העניות ולמעמד העובדים.

אלכוהול מוצג גם כן פעמים רבות כגורם. אולם בעוד שחלק מהתוקפים עושים זאת תחת השפעת אלכוהול, אחרים נוהגים באלימות כשהם פיכחים לחלוטין.

אלכוהול, כמו אבטלה, שעות עבודה ארוכות והלחצים הכלליים והמתחים של החיים בחברה הקפיטליסטית עשויים לתרום ולעורר מצבים של אלימות ביתית, אך הם אינם הגורם היסודי.

נשים סובלות גם הן ממתח נפשי. למעשה, שעה שנשים ממעמד העובדים צריכות לרוב לתמרן בין העבודה ונטילת רוב האחריות על הטיפול בילדים ובבית, ניתן לטעון כי חייהן אף נוטים להיות מתוחים יותר מאלה של גברים.

לעתים נשים בעצמן ינקטו אלימות במסגרת מערכות יחסים, אבל ברוב המכריע של מקרי האלימות הביתית מדובר בתקיפות שמבצעים גברים נגד נשים.

אז מה גורם לכך שגברים חשים לגיטימיות לנקיטת אלימות במצבים שבהם נשים בדרך־כלל אינן חשות כך? גברים מכים מחפשים במקרים רבים להצדיק את התנהגותם באמצעות האשמת הנשים עצמן; הן גרמו להם כביכול לעשות זאת בכך ש"נדנדו", או שלא הכינו ארוחה בזמן, או שלא דאגו שהבית יהיה נקי או שהילדים יהיו בשקט.

כתוצאה מכך, נשים רבות שחוות אלימות ביתית, במיוחד אם ההתעללות נמשכת לאורך שנים, מתחילות להאמין באופן שגוי שהאלימות מתרחשת באשמתן. הן עשויות אז לנסות לשנות את התנהגותן כדי להימנע מכל דבר שעלול "לגרום" לתקיפה, אבל האלימות וההתעללות אינן נפסקות; למעשה, במקרים רבים האלימות מסלימה.

"להעמידן במקומן"

מה"תירוצים" שמשמיעים גברים מכים ברור שאמונות מסורתיות לפיהן נשים צריכות להיות נאמנות וצייתניות לבעליהן, ולגברים מותר להשתמש בהפחדה וכפייה כדי "להעמידן במקומן", עדיין משפיעות כיום על דפוסי התנהגות וגישות רווחות.

המשפחה הפטריארכלית, ההיררכית, המבוססת על מרות ושליטה של אב־המשפחה שירתה את הצרכים הכלכליים והחברתיים של המעמד השליט של בעלי העבדים בתקופה הרומית. המשפחה המשיכה כמוסד חברתי מרכזי בכל החברות המעמדיות, אף שצורתה השתנתה כמובן לאורך הזמן.

בחברות הפיאודליות של אירופה בימי־הביניים, לדוגמה, המשפחה של אצולת בעלי הקרקעות הייתה מאורגנת באופן שונה מזה של משק הבית של האיכרים/צמיתים, שהיה יחידה כלכלית בלב תהליך הייצור של תוצרת שנצרכה על־ידיהם ועל־ידי אדון האחוזה.

החברה הפיאודלית הייתה היררכית, כשבראש הפירמידה ניצב אלוהים ובתחתית היו האיכרים/צמיתים. כל אחד ואחת ידעו את מקומם בסדר הנוקשה שהתבסס על ציות לסמכות ואי־שוויון בזכויות ובחובות.

משפחת האיכרים הפטריארכלית, שבה סמכות אב־המשפחה זכתה לתוקף רשמי ממערכת החוק והוכשרה באמצעות האל והמלך, שיקפה וחיזקה את ההיררכיה בחברה באופן כללי, ושימשה כאמצעי לשליטה חברתית. הדיכוי הכפול ממנו סבלו נשים צמיתות השתקף בבירור בזכותו של אדון האחוזה באזורים מסוימים ובתקופות שונות לשכב עם הכלה בליל נישואיה ("זכות הלילה הראשון").

במשך מאות שנים גברים היו מחויבים מבחינה חוקית ובהתאם למוסכמות לשלוט בהתנהגות נשיהן. שימוש בכפייה פיזית נגד אישה ש"מנדנדת" או שאינה ממלאת אחר "מחויבויותיה כאישה" נחשב לדבר הלגיטימי בהחלט ואף המצופה מכל גבר. חוקים שהיו קיימים בנושא דאגו בעיקר להציב גבולות מרסנים. למשל, מקורו של הביטוי האנגלי "כלל אגודל" (כלל אצבע) הוא ככל הנראה כלל משפטי מהמאה ה־17 שקבע כי עובי המקל שמשמש גבר להכאת אשתו לא יעלה על עובי האגודל שלו.

בשנת 1736 התפרסמה בבריטניה חוות־דעת משפטית שהותיר אחריו סר מת׳יו הייל, שעמד לפני כן בראש מערכת המשפט האנגלית, ולפיה ההגדרה של אונס במסגרת הנישואים אינה הגיונית מכיוון ש"מעצם ההסכמה ההדדית וחוזה הנישואים מסרה עצמה האישה לבעלה בעניין זה ואין היא יכולה לסגת בהסכמתה". רעיונות כאלה הושרשו עמוק בחברה במשך מאות שנים. בבריטניה, רק בשנת 1991 כפיית מין במסגרת הנישואים הוצאה מחוץ לחוק (בישראל ניתנה פסיקה כזו בשנת 1980). עד אז, הרעיון שגופן של נשים נהפך לרכושם של גברים עם נישואיהן עדיין קובּע בחוק.

הקפיטליזם מנציח את התופעה

אף שחלה תזוזה גדולה בגישות החברתיות לאלימות ביתית ולאונס בעשורים האחרונים, רעיונות נחשלים עדיין מחזיקים מעמד. מערכת המשפט הפלילית, לדוגמה, עדיין מעדיפה שלא להעמיד לדין במקרים של אונס במסגרת הנישואים, ולעתים קרובות בתי המשפט רואים זאת כעבירה חמורה פחות מאונס שביצע אדם זר.

המערכת הקפיטליסטית עצמה היא מערכת היררכית המבוססת על אי־שוויון וניצול על־ידי מיעוט בחברה. המעמד השליט של בעלי ההון ינקוט אלימות במידת הצורך כדי לשמור על שלטונו — באמצעות שימוש במשטרה נגד עובדים ועובדות שובתים ומפגינים ומפגינות, למשל, או בכוחות הצבא לטובת מלחמות למען רווח ויוקרה.

המערכת הקפיטליסטית המושתתת על אי־שוויון, שליטה ויחסי עליונות, שבה המשפחה ממלאת תפקיד מכריע, חודרת לכל תחומי החיים בחברה, כולל למערכות היחסים האישיות, תוך שהיא משמרת ומנציחה רעיונות נחשלים שהתפתחו בחברות המעמדיות המוקדמות לפני אלפי שנים.

על מה אנחנו נאבקות ונאבקים?

  • סוף להאשמת הקורבן! דרושים חינוך והסברה הולמים בבתי־הספר, בקמפוסים, במקומות העבודה, ובארגוני העובדים על המיתוסים והעובדות הקשורים באונס.
  • מתן שירותי תמיכה הולמים שיספקו מענה משפטי, רגשי ומעשי, לרבות סיוע כלכלי במידת הצורך, לשורדות ולשורדים של תקיפות מיניות, מעשי אונס ואלימות במשפחה.
  • די לייבוש התקציבי ולאיומי הסגירה על מרכזי ושירותי סיוע לנפגעות ולנפגעי אלימות במשפחה ואלימות מינית. השקעה ממשלתית ועירונית בפיתוח ובשיפור השירותים הקיימים.
  • תוכנית לבנייה מסיבית של דיור ציבורי ראוי ובר־השגה כדי להבטיח שלנשים שמעוניינות לצאת ממערכת יחסים אלימה יש לאן ללכת.
  • הרחבת תנאי הזכאות והיקף הסיוע המשפטי הציבורי כך שכל אישה תוכל לקבל סיוע משפטי מלא לליווי הליכי גירושים. הבטחת הזכות לנישואים וגירושים אזרחיים לכל הזוגות, ללא אפליה — כן להפרדת דת ומדינה.
  • הבטחת זכותה של כל אישה להחליט מתי והאם היא מעוניינת להביא ילדים. שיפור השירותים הציבוריים להפסקת היריון והבטחת מימון לביצוע ההליך לכל אישה שמצבה הכלכלי לא מאפשר זאת.
  • סוף להפרטה ולייבוש התקציבי של מערכות הרווחה! מאבק לביטול הקיצוץ בקצבאות ונגד כל הגזירות וההתקפות הכלכליות על ציבור העובדות והעובדים ועל העניים.
  • מאבק לחברה סוציאליסטית כאלטרנטיבה לחברה שמושתתת על אי־שוויון מעמדי ומגדרי. הצטרפו לתנועת מאבק סוציאליסטי!


 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.