המחאה ניצתה בעקבות מקרה של התעללות ואלימות קשה שחוותה ארוויאנה סוליסטיאנינגשי, מהגרת עבודה צעירה בת 23, מצד המעבידה שלה שחשף מציאות של עבדות מודרנית. המפגינות ותומכיהן מחו על החוקים הדרקוניים נגד מהגרי העבודה בהונג קונג, הפוגעים באופן חמור בחופש ובתנאי המחיה שלהם ולמעשה כובלים אותם למעביד. לדוגמה, קיים חוק המחייב את עובדות הסיעוד והמטפלות לגור בבית המעביד. חוק זה מקשה על אכיפת משך יום העבודה, אך מעבר לכך, בזמן שהדירות בעיר קטנות וצפופות, הוא גורם לכך שלרוב אין לעובדות חדר משלהן, וגם חושף אותן להתעללות ופגיעות מילוליות וגופניות מצד המעבידים.

בהונג קונג, הנחשבת לאחת מהערים העשירות ביותר באסיה, אין מדיניות רווחה המסייעת למשפחות בסיעוד קשישים או בגידול הילדים. זה מוביל למצב בו העסקה זולה של עובדות מהגרות עניות מאינדונזיה, בעיקר בשמירה וטיפול בילדים וקשישים, נהפכה לנפוצה מאוד.

מחאת העובדות המהגרות זכתה לסולידריות ותמיכה מצד תושבים ועובדים מקומיים, בהם גם פעילי התנועה האחות של מאבק סוציאליסטי בהונג קונג, Socialist Action, שהיתה מעורבת בהפגנות ובהתארגנות לקראתן. מאבק זה מצטרף לשורה ארוכה של מאבקי נשים שפורצים בעולם כולו נגד ההתקפה על זכויות ותנאי מחיה של נשים על רקע המשבר של השיטה הקפיטליסטית.