socialism.org.il
המחירים עולים, השכר נשחק
לחדש את המאבק ביוקר המחיה
המחירים עלו ב־13% בממוצע בתוך חמש שנים ■ בעלי ההון הרוויחו, המשכורות לא עלו, החובות תפחו, סל הצריכה הצטמצם והגזירות הבאות כבר בדרך ■ מאבק אפקטיבי להורדת יוקר המחיה דורש התגייסות של העבודה המאורגנת
שחר בן־חורין
15.03.2014 00:00

לא פחות מ־76% מסל הצריכה הישראלי התייקר בשנה שעברה. כך עולה מנתונים שפירסם בפברואר תאגיד מחקרי השוק נילסן. בעוד שמחיר מוצרי הצריכה שהתייקרו טיפס בממוצע ב־3%, מוצרים רבים עלו ב־6% ואף יותר. הלחם קפץ ב־8%. הבירה זינקה ב־11%.

חוסר היכולת לספוג את ההתייקרויות מביא לכך שאנחנו נאלצים לערוך פחות קניות ולקנות פחות מוצרים. כמות מוצרי הצריכה בסל קניות ממוצע הצטמצמה ב־2.3% בשנה שעברה. בינואר ובפברואר השנה התכווצה הצריכה ב־3.2% בהשוואה לתקופה המקבילה ב־2013.

אנחנו קונים פחות ורמת המחיה יורדת, אבל אנחנו ממשיכים לשלם יותר: העלות הממוצעת של כל קנייה בשנה שעברה התייקרה ב־1.6%.

הצמצום בצריכה היה אחד הגורמים לירידה במדד המחירים לצרכן בשיעור של 0.8% מתחילת 2014. אך השינויים במדד עלולים להטעות. פרט לירידה עונתית במחירי ההלבשה וההנעלה, נרשמה בינואר ירידה קלה במחירי הדלקים, אלא שזו כבר בוטלה עם הזינוק במחירי הבנזין ובמחירי הגז הטבעי לתעשייה בפברואר. סעיף מחירי הדיור להשכרה, שירד בינואר, שב לעלות בחודש שעבר, כחלק מתנודת מחירים עונתית, ובמקביל המשיכו לעלות מחירי הדירות לרכישה. מחירי המזון הממוצעים התמתנו על הנייר במעט בהשפעת הנפילה בצריכה, אבל בינואר התייקרו במיוחד הירקות והמזון לתינוקות, ובפברואר היה תורם של הפירות — הבצורת בחורף האחרון מבשרת על התייקרויות נוספות בדרך.

מחירי המזון בישראל גבוהים בממוצע יחסי בכ־25% בהשוואה לאיחוד האירופי ובכ־19% בהשוואה לכלכלות המפותחות החברות בארגון ה־OECD, שממוצע השכר בהן גבוה מישראל. אלו הנתונים שפירסם בינואר מרכז המחקר והמידע של הכנסת.

מאז שהתפרצה מחאת יוקר המחיה ב־2011 ועד לנובמבר 2013 עלו מחירי המזון בשיעור ריאלי של 2.7%. משנת 2005 הם נסקו בשיעור מטורף של 13.8% — הגבוה ביותר ב־OECD.

מחירי הדיור הרימו ראש באותן השנים ב־46% (לפי נתוני משרד הבינוי והשיכון). בשנה שעברה עלו בממוצע מחירי הדירות לרכישה ב־4.6%, בדומה לקצב של 2012. בפברואר פירסם בנק ישראל כי נדרשות כיום 148 משכורות (12 שנה) בגובה השכר הממוצע במשק לצורך רכישת דירת 4 חדרים — שיא של כל הזמנים. במקביל פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי מחירי השכירות האמירו ב־2013 ב־7.5%. בתל אביב הם הרקיעו ב־12%.

השכר נשחק

השכר הממוצע במשק נותר ריאלית בקיפאון ב־2013. יותר מזה, השכר הממוצע הריאלי עדיין לא התאושש לחלוטין מהנפילה שספג בתקופת המיתון הקצר ב־2008–2009. השכר נשחק בחמש השנים האחרונות (עד דצמבר 2013) מול עלייה מצטברת של 12.8% במדד המחירים לצרכן באותה התקופה. למעשה הוא לא עלה לאורך כל העשור האחרון, שברובו נרשמה צמיחה כלכלית.

בנוסף לכך, מדד המחירים לצרכן אינו מציג את תמונת ההתייקרות המלאה. ככל שרמת השכר של משק־בית יורדת, כך מצטמצם סל ההוצאות, נתח ההוצאה על דיור ומוצרי יסוד גדל, ושיעור ההתייקרות הכללי הוא בפועל גבוה יותר.

גם גובה השכר הממוצע, שנאמד בשנה שעברה ב־9,204 שקלים ברוטו לחודש, רחוק מלשקף את תנאי השכר האמיתיים במשק מכיוון שהוא מושפע ממשכורות העתק של אליטה מצומצמת של מנהלים בכירים וקומץ מיוחסים. השכר החציוני בישראל (שמחצית העובדים משתכרים מעליו ומחצית מתחתיו) מוערך כיום בכ־6,000 שקל ברוטו לחודש, כ־65% מהשכר הממוצע.

לא קיבלנו אפילו חלק קטן מהצמיחה של השנים האחרונות, שהסתכמה בשנה שעברה ב־3.3%. מי שכן קצרו את הפירות היו למשל רשתות המזון הגדולות, שממשיכות לגלגל מאות מיליוני שקלים ברווח נקי בשנה, וחמשת הבנקים הגדולים שגרפו יחד ב־2013 רווח נקי של כ־7 מיליארד שקל.

לעומת זאת, הר החובות של משקי הבית בישראל תפח בשנה שעברה ב־7.1% (27 מיליארד שקל) והסתכם בשיא חדש של 410 מיליארד שקל. מדובר בקצב גידול של כמעט פי תשעה מהעלייה הריאלית בשכר הממוצע! פלא שתקלה שהפילה את מערכת כרטיסי האשראי ב־13 בינואר גרמה לצניחה במיליוני שקלים במכירות ברשתות השיווק באותו היום? רמות השכר הנמוכות מגבירות את התלות של עובדים בקניות על חשבון המשכורות העתידיות. במקביל, המשכנתאות, שמשפחות נדחקות לקחת בהיעדר דיור חברתי אמיתי בישראל, מהוות שני־שלישים מסך החובות, והן תפחו ב־9%.

הגזירות הבאות כבר בדרך

קצב הצמיחה נמצא בהאטה. במחצית השנייה של 2013 הוא ירד לרמה הנמוכה ביותר מאז המיתון של 2009, ומספר המישרות הפנויות במשק מצטמצם בחודשים האחרונים. על הרקע הזה, אפשרות של ירידה סטטיסטית במחירים בשנה הקרובה לא רק שלא תספיק לפצות על השחיקה היחסית בשכר עד כה אלא גם תתגמד אל מול האיום של קיצוצים בשכר ובמישרות במגזר הפרטי.

וכך שוב יגידו לנו ש"אין ברירה" כשחרב הפיטורים תונף במגזר הפרטי, וכשחרב הקיצוצים והמסים תונף שוב מכיוון ממשלת ההון של נתניהו, לפיד ובנט, שיסבירו שצריך לאזן את התקציב.

אחרי שחנקו אותנו עם גזירות 2013 קיבלנו בינואר ניסיון ספין כושל בדמות ההכרזה הצינית על הפחתת מחירי הגבינה הלבנה והשמנת המתוקה ב־20%. במרץ הגיע ספין ביטול אגרת רשות השידור (כ־39 שקלים לחודש לחייבי האגרה) שמשמש מסך עשן להרס השידור הציבורי ולהתקפה נוספת על העבודה המאורגנת.

ברקע מתנהל ויכוח בקרב שלטון הפקידים הבלתי נבחרים באוצר ובבנק ישראל סביב השאלה איך צריכות להיראות גזירות תקציב 2015 — יותר מסים או יותר קיצוצים?

רבבות עובדים החליטו בשנים האחרונות להתארגן במקומות העבודה כדי לשים סוף למשכורות העוני ולפעול להורדת יוקר המחיה מהצד הכי קריטי, של ההכנסה. אך יידרש מאבק רחב בהרבה כדי לשנות לגמרי את התמונה.

המיאוס שהתפרץ במחאת יוקר המחיה של 2011 עוד יחזור לרחובות. הפעם צריך לוודא שגם נשיג שינוי. הפגנות לבדן וצעדים של חרם צרכנים לא יספיקו. מה שיוכל לעשות את ההבדל הוא כניסה של העבודה המאורגנת לתמונה, עם נכונות לנקוט צעדים נחרצים עד כדי שיתוק הפעילות הכלכלית במשק כדי להשיג שינוי אמיתי — ונחוצה גם הצבה של חלופה ברורה למדיניות של ממשלת ההון ולשלטון ההון.

לחדש את המאבק ביוקר המחיה!

■ התגייסות של ועדים ושל ארגוני העובדים, ארגוני הסטודנטים והתנועות החברתיות למאבק ביוקר המחיה ובגזירות הכלכליות.

■ הקמת פורום פעולה של ועדים ודרישה מההסתדרות לנקוט צעדים ארגוניים לקראת שביתת אזהרה כללית של יום אחד בכלל המשק.

■ חלופה למפלגות ההון: קידום הקמתה של מפלגה סוציאליסטית של ציבור העובדים, יהודים וערבים, שתלכד ותוביל את המאבקים החברתיים ואת המערכה נגד שלטון ההון ולמען צדק חברתי, שלום ושוויון.

התשובה ליוקר המחיה:

■ העלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה / 5,600 לחודש. הקמת ועדי עובדים ומאבק להסכמים קיבוציים ולתוספת יוקר שנתית בכל מקום עבודה. הטלת פיקוח על מחירי מוצרי הצריכה המובילים.

■ סוף להפרטה ולייבוש התקציבי של השירותים החברתיים. העברת נטל המס מהעובדים והעניים לבעלי ההון — ביטול כל הטבות המס לתאגידים הגדולים וכל ההפחתות במס החברות.

■ תוכנית לבנייה ציבורית ירוקה, רחבת היקף, של דיור נאות בבעלות ציבורית להשכרה בזול לכל דורש/ת ללא אפליה. פיקוח על דמי השכירות בשוק הפרטי והגבלת העלאתם לשיעור העלייה הריאלי של השכר הממוצע.

■ סוף לשלטון ההון! להעביר את הבנקים, פירמידות השליטה והמונופולים לבעלות ציבורית ולפיקוח וניהול ציבוריים ודמוקרטיים, תוך פיצוי המשקיעים על בסיס צורך מוכח.

■ תוכנית סוציאליסטית לחיסול העוני, המצוקות הכלכליות ואי־השוויון, ולקידום משק שיפעל ויתוכנן דמוקרטית לרווחת הכלל, ויקדם צדק חברתי ולא רווחים לטייקונים.