₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


המונדיאל בברזיל
"אי אפשר לאכול כדורגל!"
מחאה חברתית ומאבקי עובדים ממשיכים לטלטל את מארחת משחקי גביע העולם בכדורגל

הדפסה

אחרי ששקלו למנוע בצעד מחאתי את שידורי המונדיאל החליטו עובדי רשות השידור ללוות את השידורים בתשדירי הסברה ומחאה נגד איום הממשלה לפטרם ולסגור את רשות השידור. שידור משחקי גביע העולם בכדורגל בצל מחאת עובדי השידור הציבורי מתרחש שעה שבברזיל עצמה, בה נערך הטורניר, מתקיימים המשחקים על רקע מאבקים ומחאה חברתית עצומה.

בטקס הפתיחה החגיגי שנערך בסאו פאולו השתתפו כמובן נשיאת ברזיל דילמה רוסף ונשיא פיפ״א ספ בלאטר. אלא שבניגוד למקובל הם לא הוצגו הפעם לקהל או במסכי הענק באצטדיון עקב חשש המארגנים מהמבוכה שתיווצר כשהקהל ירעים בשריקות בוז. באותו היום ממש הפגינו אלפים מחוץ לאצטדיון ונתקלו באלימות משטרתית.

"פיפ״א הביתה!"

בזמן שאת הרווחים העצומים מחסויות וזכויות השידור של המונדיאל גורפת פיפ״א, את החשבון היא מגישה לממשלת ברזיל: עלותו הכוללת של המונדיאל שנאמדת בכ־14 מיליארד דולר ממומנת מכספי ציבור שהיו יכולים למשל לממן השקעה נחוצה בבתי חולים, בבתי ספר ובתחבורה.

כבר לפני שנה נערכו הפגנות המוניות מחוץ למשחקי גביע הקונפדרציות בקריאות נגד הבזבוז המשווע על אצטדיונים תחת הסיסמאות "אנחנו לא צריכים עוד אצטדיונים, אנחנו צריכים בתי חולים, תחבורה ציבורית ובתי ספר", "פיפ״א הביתה!" ו"אי־אפשר לאכול כדורגל". במדינה בה לכאורה "הכדורגל הוא דת", דברים אלה מעידים עד כמה חריף המיאוס ממדיניות הממשלה.

מובן שהשקעה בתשתיות ספורט אינה מיותרת אם היא מאפשרת נגישות של כלל האוכלוסיה למתקנים, אולם במקרה הזה מדובר בהשקעה חסרת פרופורציות ונעדרת כל קשר לצרכים האמיתיים של הציבור. מדובר בבנייה של "פילים לבנים" — ההערכה היא כי מרבית המתקנים, שנבנו בהשקעת תקציבי ענק, יעמדו ריקים ברגע שיסתיימו המשחקים.

במנאוס, עיר שנמצאת באמצע הג׳ונגל של האמזונס, עם קבוצת כדורגל שמשחקת בליגה הרביעית במדינה, הוקם אצטדיון מפואר בעלות של חצי מיליארד דולר, שיוכל להצטרף בין היתר לאצטדיונים שהוקמו לקראת המונדיאל הקודם בדרום־אפריקה, או לאצטדיון האולימפי בבייג׳ינג או למתקנים האולימפיים באתונה. כל אלה עומדים שוממים במרבית ימי השנה כעדות לבזבוז עצום ומיותר של כספי ציבור.

מונדיאל של תאגידים

ממשלת ברזיל ופיפ״א טוענות שאת העלות הגבוהה מאזנות הכנסות מתיירות, אולם נתונים מהאולימפיאדות שנערכו בלונדון ובבייג׳ינג, וגם מהשבוע האחרון בברזיל מראים שנתוני התיירות דווקא נפגעים שכן תיירים שלא מעוניינים לצפות במשחקים נמנעים מלהגיע במהלך הטורניר.

גם הטענה כי סוחרים זעירים ובעלי עסקים קטנים מרוויחים לא מחזיקה מים כשבפועל מוקמים סביב האצטדיונים מתחמים "סטריליים" ברדיוס של מספר קילומטרים בהם מותר למכור רק מוצרים שזכו לאישור התאגידים הספונסרים — מקדונלד׳ס או קוקה קולה למשל.

בשם ההכנות לטורניר מתערבת פיפ״א בצורה בוטה ואנטי־דמוקרטית בהתנהלות המדינה. היא דרשה וקיבלה מספר שינויי חקיקה בברזיל. אחד מהם ביטל לדוגמה איסור על מכירת אלכוהול במגרשים, שנחקק ב־2003 על רקע מקרי אלימות קשים ביציעים. השינוי קודם ככל הנראה תחת לחץ מצד יצרנית הבירה האמריקאית באדווייזר, אחד התאגידים נותני החסות למונדיאל.

השחיתות של פיפ״א, בדומה לוועד האולימפי הבינלאומי, מתבטאת כבר בהליך בחירת העיר או המדינה המארחות. מדובר בהליך שמושפע בבירור מהאינטרסים העסקיים של הספונסרים של פיפ״א ושל תאגידי בנייה בינלאומיים. זו הסיבה העיקרית שהאירוח נקבע לא לפי טיב התשתיות הקיימות אלא דווקא לפי חסרונן, כדי לאפשר השקעה מסיבית לקראת האירוע.

אירוח המשחקים נעשה גם באופן המשרת ממשלות קפיטליסטיות ומשטרים דכאניים לצורכי יוקרה ויחצנות, וכדי להסתיר מצוקות חברתיות אדירות והתקפות על העובדים והעניים באותן ארצות. ההחלטה לערוך את מונדיאל 2022 באמירות הדיקטטורית קטאר ממשיכה מסורת ארוכה של אירוח מונדיאלים ואולימפיאדות על־ידי משטרים דיקטטוריים רצחניים, כמו למשל מונדיאל 1934 שנערך באיטליה הפשיסטית, אולימפיאדת ברלין ב־1936 בגרמניה הנאצית, מונדיאל 1978 תחת המשטר הצבאי בארגנטינה ואולימפיאדת בייג׳ינג שאירחה הדיקטטורה הסינית ב־2008.

גם העובדה שהמתקנים בקטאר נבנים בתנאי עבדות, שהובילו למותם של מאות פועלים שקרסו תחת עבודת פרך בשמש הקופחת, לא מזיזה לראשי פיפ״א. רק פרסומים מביכים שעלו לאחרונה על כך ששוחד ישיר היה מעורב בהליך הבחירה עשויים אולי לבטל את ההחלטה לקיים את המונדיאל בקטאר.

תסיסה חברתית

ההשקעה במונדיאל רק מעצימה את הזעם הקיים בברזיל נגד ממשלת ההון שם ונגד השיטה הקפיטליסטית פושטת־הרגל. ממשלתה של רוסף, מ"מפלגת העובדים" (PT), ממשיכה בשנים האחרונות ביישום מדיניות ניאו־ליברלית הרסנית של הפרטה. בשנה שעברה, כביכול כחלק מ"הכנות התשתית" למונדיאל, הפריטה הממשלה שני שדות תעופה. ברקע, למרות צמיחה כלכלית מהירה יחסית עד לפני כשנה, תנאי המחיה של העובדים והעניים בברזיל לא השתפרו בשנים האחרונות האחרונות אלא להפך — הפערים הכלכליים רק הלכו והחריפו והיא כיום אחת הארצות עם הפערים הכלכליים הגבוהים בעולם.

כבר לפני שנתיים החלו ברחבי ברזיל הפגנות נגד יוקר המחיה. בשנה שעברה, כשהממשלה המקומית בריו דה ז׳ניירו ניסתה להעלות את מחיר הנסיעה באוטובוס, הפגנות ברחבי העיר הציתו מחאה המונית ברחבי הארץ בדרישות להורדת יוקר המחיה, לנגישות לשירותים כמו תחבורה ציבורית ולצמצום הפערים המתרחבים. ההפגנות ההמוניות אילצו את הממשלה לחזור בה מההחלטה, אך שד המחאה כבר יצא מהבקבוק והשנה האחרונה הייתה רוויית מאבקים.

מונדיאל בצל מאבקים

לא פלא אם כן שלקראת המונדיאל נפרסו ברחבי ברזיל כ־200,000 חיילים במטרה לדכא כל סימן למחאה. אבל למרות ניסיון הממשלה לנצל את המונדיאל כדי להשתיק ולדכא קולות של מחאה, עובדים ומחוסרי דיור מנצלים את הפניית הזרקור הבינלאומי אל ברזיל ואת חשש הממשלה מ"מהומות" בעיתוי הזה כדי לקדם את המאבק.

בסאו פאולו נמצאים עובדי המטרו במאבק עיקש שכלל באחרונה גם שביתות ברכבת התחתית ובקווי אוטובוסים בדרישה לשיפור תנאי העבודה ולהורדת מחירי התחבורה הציבורית. כפי שקורה לא אחת בישראל, בתי המשפט נענו לדרישה האנטי־דמוקרטית של ממשלת סאו פאולו להוציא צווי מניעה לשובתים בתואנה שמדובר בשירות חיוני. בתגובה הודיעו העובדים כי הם אמנם יחזרו בינתיים לעבודה אך לא יגבו תשלום עבור הנסיעה (ייתכן שהיתה לכך השפעה על מהלך זהה שנקטו גם נהגי "קווים" בישראל, הנאבקים בימים אלה על תנאי עבודתם מול הנהלה בריונית).

שביתת הנהגים בסאו פאולו, שזכתה לתמיכה ציבורית רחבה, היא רק אחת מבין אינספור מאבקים וסכסוכי עבודה בברזיל בתקופה האחרונה, שכוללים את מנקי הרחובות בריו, מורים, אחיות, עובדי ממשלה ואפילו שוטרי המשטרה הצבאית במנאוס שהצטרפו לשביתה בת יום אחד במחאה על בזבוז כספי הציבור!

במקביל, כ־5,000 משפחות מחוסרי דיור הקימו מאהל מחאה בשטח פתוח במרכז סאו פאולו, לא רחוק מהאצטדיון החדש, במאבק שזכה לכינוי "גביע העם". המאבק מפנה זרקור אל מיליוני מחוסרי הדיור המתגוררים בפחונים ובמבנים מאולתרים בפֿאבלות (שכונות העוני) ובפאתי הערים, ועולה ממנו הדרישה להשקעה בדיור ציבורי במקום בפרוייקטי נדל״ן יוקרתיים.

כמה ימים לפני פתיחת המשחקים אירגנה תנועת "גביע העם" הפגנה אליה הגיעו כ־25,000 אנשים שחסמו את כבישי הגישה לאצטדיון. אף שהעירייה והממשלה המקומית נערכו לדכא את התנועה ביד קשה, מפגן הכוח האדיר והסמיכות למונדיאל גרמו להם להתקפל ולהתחייב לנהל מו״מ לבניית דיור ציבורי תחת פיקוח נציגי המחאה.

איחוד כוחות והצבת חלופה לשיטה

השותפים הסוציאליסטים של תנועת מאבק סוציאליסטי בברזיל, חברי תנועת LSR (הפועלת כחלק ממפלגת "הסוציאליזם והחירות", PSOL), מעורבים במחאה החברתית סביב המונדיאל, בתנועת מחוסרי הדיור בסאו פאולו, וגם במאבקים שמובילה התאחדות איגודי העובדים השמאלית קונלוטאס ("תיאום מאבקים ארצי", CNL). חברי LSR קוראים לקידום שביתת אזהרה כללית של יום אחד במשק כצעד לחיזוק המאבק ביוקר המחיה ובמדיניות ממשלת ההון הברזילאית. כמו כן הם קוראים להקמת מסגרת מאבק ארצית שתחבר בין ההתארגנויות השונות, תסייע לתאם בין המאבקים ולגבש אסטרטגיית מאבק ודרישות משותפות.

צעדים אלה חיוניים בשביל להצליח לאחד את הגורמים הרבים שנאבקים באופן מבודד לכדי כוח עוצמתי שיוכל להשיג עוד ויתורים מהממשלה, ואף להצמיח לה חלופה פוליטית רצינית שתוכל להוביל מאבק לשינוי חברתי עמוק, סוציאליסטי, גם אחרי שהמסך ירד על המונדיאל ותוכרז אלופת העולם לארבע השנים הקרובות.



 


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.