הפלישה הקרקעית לרצועת עזה היא עוד מהלך ראווה צבאי עקוב־מדם שיוסיף לזוועות סבב המלחמה הנוכחי, אך בניגוד להבטחות ממשלת הימין הוא לא נועד ולא יפתור אף בעיה מהותית. הניסיון הטרגי של שרשרת התקיפות והמתקפות הצבאיות על רצועת עזה מאז תחילת העשור הקודם הוכיח זאת שוב ושוב.

מניין ההרוגים הפלסטינים מתחילת "מבצע צוק איתן" זינק באופן מטורף אל מעבר ל־400, כרבע מהם ילדים, ומניין ההרוגים הישראלים עלה ל־20, בהם שני אזרחים.

בתוך כיומיים מאז תחילת הפלישה הקרקעית נהרגו כ־200 פלסטינים ברצועת עזה, בהם ילדים ובני־נוער רבים. עשרות נספו בהפצצתה המסיבית של שכונת שג׳אעיה בעיר עזה בלילה שבין שבת לראשון (20.7). מספר החיילים הישראלים ההרוגים הוא הגבוה ביותר שנרשם ברצועה מאז שנת 2004.

אין כמעט עיר מרכזית בישראל שלא הופעלו בה אזעקות בשבוע האחרון. קצב הירי ההרסני וחסר ההבחנה של הרקטות והפצמ״רים לעבר יישובים בישראל עומד על ממוצע של בין 120ל־200 ביום. עד עכשיו הירי הביא למותם של שני תושבים, יהודים וערבים, ולפציעתם של כמה עשרות תושבים. ההרוג האחרון עד כה הוא אזרח מיישוב בדואי הסמוך לדימונה, שנמנה עם עשרות אלפי האזרחים הבדואים שמדיניות של אפליה גזענית ממוסדת הביאה לכך שנשללה מהם הזכות הבסיסית למיגון. נאסר עליהם לבנות כל מבנה ממוגן בשטח יישוביהם, שכלל אינם מסומנים על המפה והרקטות הנורות לעברם אינן מיורטות.

ברצועת עזה נמחקו משפחות שלמות. לצד מאות ההרוגים, אלפי תושבים פלסטינים נפצעו בהפצצות, לא כולל פגיעות חרדה. לפי כל ההערכות, אזרחים שכלל לא היו מעורבים בלחימה הם הרוב המוחלט מבין הנפגעים. באופן בלתי נמנע, כל יום נוסף של לחימה בשטח עם צפיפות אוכלוסין מהגבוהות בעולם ימשיך לייצר אסונות חדשים, כפי שהזכירו התמונות המחרידות של ארבעת הילדים שהופגזו למוות על־ידי צה״ל שעה ששיחקו כדורגל על חוף הים בעזה (16.7).

עוד טרם הפלישה הקרקעית נותרו מאות אלפי תושבים ללא גישה למים זורמים, בשיא הקיץ, כתוצאה מהרס מערכות המים והניקוז בהפצצות. עשרות אלפים נותרו ללא חשמל בעקבות ההפצצות ופגיעת רקטות בקווי מתח גבוה. מספר התושבים שנאלצו להימלט מביתם זינק ביממה הראשונה לפלישה הקרקעית מ־20 ל־50 אלף. חלקם עשו זאת בפעם השלישית בשש שנים האחרונות, לאחר שפינו את ביתם גם בזמן סבבי המלחמה של 2008/9 ("עופרת יצוקה") ו־2012 ("עמוד ענן"). לרוב המוחלט של 1.8 מיליון מתושבי הרצועה אין ממש לאן לברוח. הם כלואים ללא אזעקות, ללא "כיפת ברזל" וללא מרחבים מוגנים ברצועה שאין בה שטחים בטוחים. מבני בתי חולים, בתי ספר, מסגדים ומבני ציבור נוספים כבר הופצצו בימים האחרונים. מבנים של אונר״א, סוכנות האו״ם לפליטים, הופצצו בסבבים קודמים, ובכל מקרה מסוגלים לספק מקום שהייה זמני ל־35 אלף איש בלבד.

קריסת הפסקת האש

כדי להצדיק את הקורבנות הרבים ואת הזינוק במספרם עם תחילת הפלישה הקרקעית, ממשלת נתניהו מנסה לצייר את מהלכיה כ"מלחמת אין ברירה". מדובר בטענה שקרית שמשרתת את הממשלה להסחת הדעת מכל מהותה של המדיניות שקידמה להחרפת הסכסוך הלאומי מיומה הראשון ולאורך כל החודשים והשבועות האחרונים.

ביום שלישי (15.7) בבוקר אישר הקבינט המדיני־ביטחוני את הצעת המשטר המצרי להפסקת אש. המתווה המצרי תואם כפי הנראה עם נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס אך לא עם חמאס ויתר הארגונים ברצועת עזה.

סביר להניח שבעת קבלת ההחלטה שרי הקבינט ידעו זאת וידעו להעריך כי ראשי חמאס לא יסכימו באותו שלב להפסקת אש שלא תכלול הקלה במצור הישראלי־מצרי על הרצועה. אישור הפסקת־האש החריף את המשבר הפוליטי — חסר התקדים לעת מלחמה — בקואליציה ובמפלגתו של נתניהו, שעה שגורמים שונים בממשלה מנסים להתנער מאחריותם למשבר הביטחוני. נתניהו פיטר סמלית את דנון, יו״ר מרכז הליכוד, מתפקיד סגן שר הביטחון, אך לא יכול היה לפטר את ליברמן ובנט שדרשו פומבית פלישה קרקעית נרחבת ברצועה. במקביל דרש שר הפנים גדעון סער להביא את ההסכם לאישור הממשלה.

כך נראה שאותה הפסקת אש שהוכרזה חד־צדדית למספר שעות נועדה בעיקר ליצור רושם שלממשלת נתניהו לא היתה ברירה לכאורה, כדי להדוף לחץ בינלאומי מממשלת ישראל וגם כדי לגייס תמיכה ציבורית בישראל — בסקר של חדשות ערוץ 2 שפורסם שבוע לפני הפלישה הקרקעית (10.7) התנגדו 47% מהנשאלים לפלישה קרקעית.

מדיווחים שפורסמו בתקשורת רק בדיעבד עולה כי עוד באותו היום התכנס הקבינט המדיני־ביטחוני בשנית — הפעם בשביל להסמיך את נתניהו ואת שר הביטחון יעלון לפתוח בפלישה קרקעית. ההחלטה העקרונית, כולל פירוט התוכניות הצבאיות והשלבים השונים של המבצע הקרקעי, התקבלו בקבינט פה־אחד עוד לפני שהמשלחת הרשמית בראשות ראש השב״כ יורם כהן יצאה לקהיר להמשך המשא־ומתן לכאורה על מתווה הפסקת האש. לשכת ראש הממשלה אף הדליפה לצורכי הטעייה לרשתות תקשורת זרות כי מתגבש הסכם להפסקת אש שייכנס לתוקף ביום שישי בבוקר.

למעשה דחתה ממשלת נתניהו הצעה שהעבירו ארגוני החמאס והג׳יהאד האסלאמי להסכם הפסקת אש לתקופה של 10 שנים תמורת דרישות מאוד מוגבלות, שעיקרן הקלה משמעותית במצור על תושבי הרצועה: הרחבת האזור הימי המותר לדייג והאזור היבשתי המותר לחקלאות, פתיחת מעברי הגבול לאנשים וסחורות והפיכת מעבר רפיח למעבר בינלאומי בפיקוח האו״ם, הקמת נמל ימי, מעבר ימי ושדה תעופה בינלאומי שיפעלו בפיקוח האו״ם, שיקום אזור התעשייה בעזה, והסדרת אישורי כניסה למסגד אל־אקצא עבור תושבים מעזה. כמו כן עלו הדרישות שממשלת ישראל לא תתערב בענייני ממשלת הקואליציה של פת״ח וחמאס או בבחירות המתוכננות למוסדות הרשות הפלסטינית, ושמשוחררי עסקת שליט שנכלאו בשנית ישוחררו (העילה למעצרם מחדש היתה פרשת רצח שלושת הנערים הישראלים, אף שלא היו קשורים לפרשה).

"החזרת השקט"

לפי סקר חדשות ערוץ 2 מ־15 ביולי, 92% מהנשאלים לא מאמינים כי סבב המלחמה יפסיק את ירי הרקטות לישראל. 53% מהנשאלים באותו הסקר התנגדו להפסקת אש, כפי הנראה מתוך תפיסה שהיא לא תקרב במילימטר את אותו שקט ארוך־טווח שהבטיחה הממשלה.

אלא שגם אם הפלישה תימשך עוד מספר שבועות ארוכים היא לא תוכל להביא להפסקת התופעה של ירי הרקטות. "משגרי הרקטות פזורים כמעט בכל רחבי הרצועה ומגוון הטווחים שלהם יאפשר ירי למרכז הארץ ודרומה גם אם צה״ל יכבוש שטחים נרחבים יותר מהרצועה. רק השתלטות מלאה על השטח ואחריה מבצע ארוך של סריקות ומעצרים יכולים להביא, בפרק זמן שעשוי להימשך כמה חודשים, להפסקת הירי באמצעים צבאיים ישירים", כך לטענת הפרשן הצבאי של "הארץ" עמוס הראל.

אולם מטרה כזו לא הושגה גם במחצית הראשונה של העשור הקודם תחת כיבוש ישיר או במהלך סבב המלחמה של "גשמי קיץ" ב־2006, שכלל חמישה חודשים של תקיפות צבאיות אוויריות וקרקעיות, בתקופה שבה אמצעי השיגור היו עוד הרבה פחות מפותחים. הירי לא פסק גם לאחר שמנהיג החמאס איסמעיל הנייה, שעמד אז בראש ממשלת הרשות הפלסטינית, הורה בעצמו על הפסקת הירי.

אם ממשלת נתניהו תנסה להורות על לחימה אינטנסיבית במרכזים העירוניים ברצועה ועל כיבוש מלא של הרצועה היא תוכל אולי להגביל חלקית ולפרק זמן מסוים את ירי הרקטות, במחיר המוני הרוגים פלסטינים וגם מספר גבוה של הרוגים ישראלים, אך החורבן והשכול יובילו בהכרח לתחושות ייאוש ונקם בקרב תושבי הרצועה ובקרב פלסטינים בכלל, וישמשו למעשה קרקע פורייה להתארגנות פיגועי נקם נגד ישראלים ואף לחיזוק התמיכה בירי רקטות.

בסבב הנוכחי שוב נהרסות מנהרות, שוב נהרסים משגרים ומאגרי רקטות. אך פעולות דומות בעבר, כולל בפלישות הקרקעיות של 2006 ו־2009, הסתיימו בדרך־כלל בהתחזקותו הפוליטית של חמאס, שהצטייר בעיני פלסטינים רבים כ"כוח מגן" מול ההפצצות הישראליות, ובתוך פרק זמן לא ארוך גם בהתחזקותו הצבאית היחסית.

אף אחת מהמתקפות הצבאיות של ישראל על הרצועה בשנים האחרונות לא השיגה את מטרותיה המוכרזות. כך גם מדיניות המצור על רצועת עזה בשנים האחרונות לא הצליחה למנוע מהחמאס, מהג׳יהאד האסלאמי וממיליציות נוספות להתחמש ברקטות ארוכות טווח שמגיעות עד חיפה. אך היא כפתה אבטלה, עוני קיצוני, מחסור וצנע חריף על הציבור הרחב בעזה. אף אחד מאותם מהלכים צבאיים וצעדי ענישה קולקטיבית נגד תושבי הרצועה לא תרם באופן ממשי לביטחון הציבור הישראלי.

על הרקע הזה ראוי להדגיש כי הטענה לפיה המתקפה הצבאית והפלישה הקרקעית נועדו "להשיב את השקט" לתושבי ישראל היא שקרית, כפי שהיתה שקרית בסבבים הקודמים. הם נועדו בעיקר לשקם את היוקרה הצבאית של ממשלת ישראל וליצור רושם תעמולתי שמתבצעות פעולות רציניות לפתרון בעיות הביטחון של הציבור הישראלי. אולם אין ביטחון חד־צדדי. כאמור עצם מדיניות המשך המצור, הכיבוש, ההתנחלויות וההתקפות היומיומיות על הפלסטינים מעמיקה ומנציחה את הסכסוך הלאומי. רק מאבק נגד מדיניות האנטי־שלום הזאת ולמען שלום צודק ושוויוני יוכל להבטיח את ביטחון התושבים משני צדי הסכסוך.

פירוז חד־צדדי?

נתניהו אימץ את הצעת הגימיק של ח״כ שאול מופז ("קדימה") וקורא לפירוז הרצועה מרקטות וממנהרות תקיפה צבאיות. אין סיכוי שתחת מצור ותקיפות צבאיות יומיומיות, המיליציות והציבור הרחב ברצועה יסכימו להצעה להתפרקות חד־צדדית מנשק התקפי.

בעוד שסוציאליסטים מתנגדים לירי הרקטות על אזרחים — שפוגע בחפים מפשע, אינו מגן בשום צורה על האוכלוסייה הפלסטינית ברצועה ומשמש תירוץ להגברת ההתקפות על הפלסטינים — ולמדיניות המזיקה וחסרת התוחלת של תנועות ימין כמו החמאס, חשוב לחזור ולהדגיש כי התוקפנות הצבאית הראשית והקטלנית ביותר היא דווקא זו המופנית כנגד האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים.

זוהי זכותם של התושבים הפלסטינים החיים תחת מצור וכיבוש להיאבק ולהגן על עצמם, כולל במאבק חמוש, מול כל תוקפנות צבאית, לרבות הפלישה הקרקעית לשטח הרצועה בימים אלה. עם זאת, שעה שלא החמאס ולא הפת״ח מציעים לתושבים ברצועה ולפלסטינים בכלל דרך אפקטיבית להשתחרר ממציאות של דיכוי לאומי אכזרי, תושבים החיים בשטחים יצטרכו להתארגן באופן עצמאי כדי להשיג זאת — ועדות עממיות נבחרות יוכלו לעזור לארגן דמוקרטית את המאבק לשיפור מצב התושבים ולשחרור מדיכוי, ולהתחיל להציע חלופה ברורה, סוציאליסטית, למבוי הסתום שמציעים מנהיגי הימין הפלסטיני.

בישראל, גם אם ההתנגדות למלחמה נמצאת כרגע בבידוד ותחת מתקפה אלימה, הרי שחיוני להמשיך לארגן אותה. המחאה נגד המלחמה מבטאת את האינטרסים של רוב הציבור בישראל. כל אותן הבעיות העיקריות שהובילו לסבב המלחמה הנוכחי, ולקודמיו, יישארו לבסוף גם אחריו. לממשלת ההון וההתנחלויות המסוכסכת של נתניהו, לפיד, בנט, ליברמן ולבני אין אף פתרון אמיתי לבעיות הביטחון, כפי שלא יכול להיות להם פתרון למצוקות הכלכליות והחברתיות שמדיניותם מטפחת. המאבק לפתרון בעיות ומצוקות אלו הוא אותו המאבק.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת:

■ לעצור את מלחמת השולל של ממשלת ההון וההתנחלויות — לא למרחץ הדמים ולא לשימוש בחיילים כבשר־תותחים בעוד מלחמה לצורך שיקום היוקרה של שרי הממשלה! בעיות הסכסוך הלאומי לא ייפתרו באמצעים צבאיים.

■ כן להפגנות ולמחאה בישראל נגד המלחמה, המצור והכיבוש, נגד הגזענות והימין הקיצוני ולמען שלום, שוויון וצדק חברתי! כן להתגייסות של נציגי ונציגות עובדים לתמיכה במחאה.

■ תמיכה במחאה ובמאבק המוניים של הפלסטינים, תחת שליטתם הדמוקרטית, נגד הכיבוש והמצור ולשחרור מכל סוג של דיכוי לאומי.

■ לשים סוף לתקיפות ולמדיניות המצור על רצועת עזה. סוף לענישה קולקטיבית. סוף למדיניות ההתנקשויות. סוף לכליאה בלא משפט של תושבים. להוציא את הצבא מהשטחים! סוף לכיבוש השטחים הפלסטיניים. לפרק את מפעל ההתנחלויות.

■ כן למדינה פלסטינית עצמאית, סוציאליסטית ודמוקרטית לצדה של ישראל סוציאליסטית ודמוקרטית, עם שתי בירות בירושלים ושוויון זכויות מלא למיעוטים, כחלק מהמאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ולשלום אזורי.