socialism.org.il
איגוד העובדים הסוציאליים
2015 חייבת להיות שנת מאבק ושינוי!
העובדים והעובדות הסוציאליות שבעו מהמצב הקיים ■ בינואר 2015 יפוג תוקפו של ההסכם הנוכחי, אך האפשרות לצאת למאבק לשינוי עומדת בסימן שאלה ■ זה הזמן להגיד בקול צלול שפני האיגוד למאבק עוצמתי ומנצח ולהתחיל בהכנות לקראתו
סוהיר דקסה־חלבי ושי גלי
26.11.2014 16:28

לאחר שלושה שבועות של שביתה במרץ 2011 נחתם ההסכם הקיבוצי הנוכחי. ההסכם היה מפח נפש וגרר אחריו הפגנות של עובדות ועובדים סוציאליים מהשורה. הוא לא ענה על דרישות המאבק הבסיסיות, שעלו כתגובה ל־14 שנות שחיקה בשכר והידרדרות בתנאי העבודה, אך הכפיף את העובדות הסוציאליות לשלוש וחצי שנות שקט תעשייתי נוספות עד לינואר 2015.

התקוות שקדמו לשביתה התנפצו בסופה ונהפכו לזעם בשורות האיגוד — מה שהוביל להתפטרות יו״ר האיגוד דאז איציק פרי ולבחירות מוקדמות למוסדות האיגוד. בבחירות גדל מספר הנציגות והנציגים בוועידת האיגוד שרצו לראות מאבק נחוש לשינוי משמעותי בתנאי השכר והעבודה במגזר הציבורי ובמגזר המופרט.

לאורך השנתיים האחרונות מאז הבחירות, האיגוד הוביל מספר יוזמות מאבק חשובות להשגת שיפור במצב העובדות והעובדים ושירותי הרווחה, ובהן: הפגנה נגד גזירות תקציב 2013, מאבק נגד ה"רפורמה" בחוק הסיעוד, כנס חירום נגד אלימות כלפי העובדות הסוציאליות, וקידום הדרישה לתוספות תקנים לרשויות הרווחה גם מול ועדת אללוף "למלחמה בעוני". אבל היה ברור שכל העיניים נשואות לפתיחת הסכמי השכר בינואר 2015.

דרוש שינוי דרסטי

לרוב העובדים והעובדות הסוציאליים (עו״ס) ברור שהמצב הנוכחי הוא בלתי נסבל. טבלת השכר במתכונתה הנוכחית לא רק מתחילה מרמות שכר שמבטיחות מצוקה כלכלית אלא גם תוקעת עו״ס עם ותק גבוה ללא אפשרות לקידום בדרגה למשך שנים ארוכות. מכיוון שקידום הדרגות לא מתבצע לפי ותק, להנהלות מתאפשר לעכב קידום דרגה בהתאם לייבוש התקציבי שכופה מדיניות הממשלה על שירותי הרווחה.

תוספת שכר משמעותית ותיקון הבעיות בטבלת השכר הם הכרחיים, בנוסף להגדלה משמעותית במספר התקנים, שתכלול את סיום ההעסקה בחלקיות־מישרה ותצמצם משמעותית את עומס תיקי הפונים. הכרחי להשיג צו הרחבה שישווה את התנאים של עו״ס בעמותות ובחברות הפרטיות לעו״ס במגזר הציבורי. הכרחי גם לדרוש ולהשיג תשלום עבור שעות כוננות, החזר מלא על נסיעות והוצאות אחרות ושיפור במערך ההשתלמויות וההתפתחות המקצועית — נושא שדורש שיפור משמעותי, בפרט ברשויות הערביות.

בחודש יוני 2014 קיימה ועידת האיגוד סמינר של יומיים לקראת מאבק השכר הקרוב. רוב נציגות ונציגי הוועידה הגיעו לסמינר במטרה לדון ולבחון איך לנסח דרישות חדות ולבנות מאבק עוצמתי, שישיג את מה שנחטף מהעובדות והעובדים ב־2011. אלא שכבר במהלך אותה ועידה ניסו "מומחים", שהוזמנו להרצות באירוע, לנתב את הוועידה לכיוון של "דרישות ריאליות" — כלומר ויתור על ניסיון להיאבק על שינויים משמעותיים ובמקום זאת להסתפק במה שהממשלה ופקידי האוצר אולי יסכימו לתת.

מנגד, נציגות מתנועת "עתידנו" ונציגות אחרות, בהן גם סוהיר, הביעו תחושות ורצונות שעולים מעובדות ועובדים בשטח לראות שינוי משמעותי בהקדם. מול תירוצים על המצב הכלכלי במשק והגירעון בתקציב המדינה, הוסבר שלא באמת חסר כסף ושניתן בקלות לממן את התוספות הבסיסיות שנדרשות ולהשקיע בתקציבי הרווחה, לדוגמה באמצעות הפסקה בהקלות המס העצומות להן זוכים התאגידים הגדולים ובעלי ההון. הועלתה דרישה להתחיל להכין את כלל האיגוד למאבק עוצמתי, שיוכל "לשכנע" את האוצר והממשלה להיענות לדרישות הבסיסיות שעלו עוד במאבק ב־2011.

היציאה למאבק מוטלת בספק

לקראת סוף אותו הסמינר ביוני נאם יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, שהבהיר שהוא מצפה שהאיגוד יסתפק בדרישות השכר הרוחביות שהנהגת ההסתדרות תנהל סביבן משא־ומתן בשם כל עובדי המגזר הציבורי. משמעות הדבר היא שאין מקום לאיגוד או לוועדי עובדים אחרים להעלות דרישות ייעודיות מול הממשלה ולהיאבק עליהן. כדי לפייס את ציבור העובדים התחייב ניסנקורן לדרוש צו הרחבה לעובדות המופרטות.

השגת צו הרחבה היא דרישה חשובה שצמחה מהשטח וטוב שהושגה התחייבות כזו. אך כפי שהעו״ס במגזר הציבורי יכולות להעיד, צו הרחבה, שרק ישווה את תנאי העו״ס בעמותות לתנאים הנוכחיים במגזר הציבורי — שרחוקים מלהיות משביעי רצון — לא ייספק מענה הולם. וזאת גם אם יתלווה להעלאת שכר המינימום מאבק שהאיגוד חייב להתגייס באופן פעיל להצלחתו ולוודא שכל עוצמתם של ההסתדרות וכלל הארגונים התומכים במאבק מגויסות כדי שהמאבק יסתיים בהישגים מספקים.

בעדכון לחודש נובמבר עדכנה יו״ר איגוד העובדים הסוציאליים צפרא דוויק כי "המגמה המסתמנת, על פי הודעותיו של יו״ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן היא לא להחריג שום איגוד ומשרד, על מנת שבהסכם השכר הכללי במשק יקבלו כלל העובדים תוספת שכר אחוזית גבוהה יותר ... משמעו — העו״ס לא יוחרגו. החלטה סופית בנושא זה טרם התקבלה, והיא תתקבל סמוך למועד פתיחת הסכמי השכר".

הדרישה להחרגה נועדה לאפשר לאיגוד להעלות את הדרישות הבסיסיות והצודקות שלו, לא כדי להתבדל משאר עובדי המגזר הציבורי. לכל איגוד צריכה להישמר הזכות להעלות את דרישותיו ולהיאבק עליהן. אחדות במאבק של כלל עובדי המגזר הציבורי היא חשובה, וכוללת פוטנציאל משמעותי להגדלת הישגים, אבל אסור שהיא תשמש בפועל כתירוץ לריסון ואף להשתקת הדרישות של קבוצות עובדים שונות והיכולת של אותן קבוצות לקחת חלק ישיר בדיון ובהכרעה דמוקרטיים לגבי המאבק הכללי, כמו גם ליזום ולארגן פעולות עצמאיות. אנחנו צריכים לבנות אחדות סביב מאבק על הדרישות המרכזיות של העובדות והעובדים בכל האיגודים.

למרבה הצער, להנהגת ההסתדרות אין בשלב הזה תוכנית לכנס את כלל הוועדים והאיגודים במגזר הציבורי לדיון והכרעה בשאלה מה צריכות להיות הדרישות שיועלו מול הממשלה ובאילו אסטרטגיה וטקטיקות יש לנקוט כדי להשיג אותן. הדרישות לתוספת השכר הרוחבית במגזר הציבורי צפויה להיות נמוכה בהרבה מכדי להצליח לפצות על שחיקת שכר של 17 שנים ובוודאי לא לפתור את הבעיות בטבלת השכר.

בנאומו מול ועידת האיגוד ביוני הזכיר יו״ר ההסתדרות שלא רק איגוד העו״ס אלא 31 ועדי עובדים בהסתדרות מבקשים "החרגה". עובדה זו ממחישה שאיגוד העו״ס אינו קבוצת העובדים היחידה שסובלת משחיקת שכר, הפרטה והעסקה קבלנית, ושאיחוד מאבקים בין ועדי העובדים השונים, שכן מעוניינים להיאבק למען מטרות דומות, יוכל להציב מול הממשלה חזית מאבק עוצמתית.

יציאה למאבק היא הכרח

בתגובה לדבריו של ניסנקורן החליטה מזכירות האיגוד ב־22 באוקטובר לפעול להחרגת האיגוד מהסכם השכר במגזר הציבורי וזאת באמצעות פנייה בכתב ותיאום פגישות עם יו״ר ההסתדרות. החתומה מעלה, סוהיר, חברת מזכירות האיגוד, הצביעה בעד החלטה זו ותמכה בקריאה של 53 נציגות ונציגי ועידה לפעול בתוקף להשגת "החרגה" מאילוץ האיגוד להסתפק בדרישות הרוחביות למגזר הציבורי ולמען השגת תמיכה מלאה מצד כלל חלקי ההסתדרות במאבקנו.

אך מדבריה של יו״ר האיגוד בעדכון לחודש נובמבר ניתן להבין שתסריט של אי־החרגה אמנם אינו עדיף אך הוא כן מקובל: "כיו״ר האיגוד אני יכולה להבטיחכם שבמידה ולא נוחרג השנה, לא נמתין 17 שנים נוספות לעדכון שכרנו: נילחם ונדרוש זאת כל העת". בנוסף כתבה יו״ר האיגוד כי "במידה ולא נוחרג יש בידינו דרכים נוספות להיאבק ולפעול בנושאים אחרים, שיש להם השלכות גם על שכרנו", ומנתה מספר נושאים כמו תוספת תקנים, הוספת דרגת שהות, תוספות על כוננות, החזר הוצאות רכב ותשלום פרמיות.

אמנם מאבקים נקודתיים של אחד מהמגזרים הרבים באיגוד הם לעיתים הכרחיים ויכולים למלא תפקיד משלים, אך עלינו להכיר בעובדה שבמאבקים מבודדים־יותר מהסוג הזה אנו נמצאים בדרך כלל בחולשת כוחות יחסית מול הממשלה. הדרך להפעיל לחץ משמעותי על הממשלה והאוצר היא במאבק עוצמתי של כלל האיגוד ובחתירה לשיתופי פעולה עם ועדים ואיגודים נוספים שמעוניינים להיאבק. את שיתופי הפעולה האלה מזכירות האיגוד צריכה להתחיל לייצר.

ועכשיו מה? להכין את האיגוד למאבק!

את האכזבה מתוצאות השביתה הקודמת אפשר לתקן באמירה צלולה וברורה שפנינו למאבק מקיף שישיג את מה שנחטף מאיתנו ב־2011. מאבק שבשונה מהשביתה הקודמת ינוהל בצורה דמוקרטית על־ידי העובדות והעובדים מהשורה, ללא תכתיבים וללא הנחתות מלמעלה. שכל משא ומתן יתנהל בשקיפות מוחלטת ובכפוף להחלטות מוסדות האיגוד, ושכל טיוטת הסכם תובא לדיון והצבעה דמוקרטית של כלל חברות וחברי האיגוד. זו צריכה להיות התוכנית האחת והיחידה לתחילת 2015.

חשוב להתחיל כבר בשבועות הקרובים בתהליך דמוקרטי לניסוח מסמך דרישות עדכני של האיגוד, שיכלול אסיפות עובדים ועובדות לדיון והכרעה בשאלה מהן הדרישות החשובות ביותר, ולבסוף אישור דמוקרטי של מסמך הדרישות בכינוסים מרכזיים. מאסיפות העובדים הקרובות חשוב לצאת גם עם התחלה של פעולות הסברה ומחאה שיבהירו שבתחילת 2015 האיגוד יוצא למאבק, והפעם כדי לנצח.

סוהיר דקסה־חלבי היא חברת מזכירות איגוד העובדים הסוציאליים.