socialism.org.il
המאבק להעלאת שכר המינימום
ההסכם של ניסנקורן: בעיית שכר העוני לא נפתרה
שימוש נחוש בכל העוצמה של ההסתדרות במאבק היה יכול להשיג תוספת משמעותית הרבה יותר מ־700 השקלים שהשיג יו״ר ההסתדרות ניסנקורן בפריסה על פני שנתיים ■ המאבק בשכר העוני ימשיך!
אור דר ושי גלי
04.12.2014 22:02

אחרי שבועות ארוכים של משא ומתן, שכלל גם איום בשביתה כללית, יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הגיע להסכם עם ארגוני המעסיקים על תוספת של 700 ש״ח לשכר המינימום, שתתפרש על פני שלוש פעימות למשך שנתיים.

ניסנקורן הודיע כי המאבק על קליטת עובדי קבלן בשירות המדינה והעלאת שכר המינימום לעובדי המגזר הציבורי ימשיך, אולם לפי ההערכות הוא יידחה עד לאחר הבחירות. לפי דיווחים בתקשורת, ניסנקורן הסכים גם להמשך דיון על מעבר לחישוב חודשי של שעות נוספות. מעבר מחישוב יומי לחישוב חודשי צפוי לפגוע משמעותית בתשלום עבור שעות נוספות לעובדים וחשוב שההסתדרות תתנגד לו בכל תוקף.

התוספת עליה סוכם על סך 700 ש״ח (16%) לשכר המינימום במגזר הפרטי היא אמנם לא מבוטלת (גם אם כשלעצמה לא מספיקה), אבל בפרישה על פני שנתיים מדובר בלעג לרש. חנוך לבנה, יו״ר ועד עובדי הבנק הבינלאומי, שצפויים היו לקחת חלק בשביתה, העיר בצדק בציניות בעמוד הפייסבוק שלו כי "במכולת לא קונים בפעימות". אכן, שכר הדירה, החשבונות וסל הקניות לא יחכו שנתיים, הם מטביעים אותנו כבר עכשיו.

בנוסף נקבע בהסכם שמנגנון העדכון השנתי של שכר המינימום יעמוד החל מ־2017 על 52% מהשכר הממוצע במשק במקום לפי שיעור של 47.50%. מדובר בשיפור, אך חשוב לזכור כי השכר הממוצע הריאלי במשק תקוע לגמרי בעשור האחרון.

בהסתדרות טענו שמדובר בהעלאה הגדולה ביותר בעד כה, אולם בדומה להעלאה הקודמת על סך 12% שנפרסה גם היא על פני קרוב לשנתיים, היא אינה קרובה אפילו למיגור שכר העוני. אפילו שלי יחימוביץ', שביקשה לברך על ההסכם ורחוקה מגישה ביקורתית כלפי הנהגת ההסתדרות נאלצה להודות כי "גם מ־5,000 שקל בחודש איש אינו יכול לפרנס משפחה".

למרות הכוח האדיר שעומד לרשות ההסתדרות, ניסנקורן והנהגת ההסתדרות למעשה לא סחטו שום ויתור מהקו האדום שצביקה אורן, נשיא התאחדות התעשיינים, הציב לפני כשבועיים, של עליית שכר לרמה של 5,000 ש״ח. בכך הנהגת ההסתדרות למעשה עזרה לתעשיינים לחסום את הצעת החוק לשכר מינימום של 30 ש״ח בשעה. המעסיקים, שיושבים במצטבר על רווחים בגובה עשרות מיליארדים בשנה, מקווים להוריד את הנושא מסדר היום לשנתיים הקרובות ואף לקבל תמורה בדמות שינוי חוק השעות הנוספות. המעבידים ידעו ולקחו בחשבון, שבתחילת 2015 אמור להתבצע עדכון שכר המינימום בהתאם לשכר הממוצע במשק, מה שצפוי היה להגדיל אותו ביותר מ־100 שקלים.

אפשר להשיג יותר!

התפשרות על הישג חלקי היא לפעמים בלתי נמנעת כשיחסי הכוחות לא מאפשרים הישג יותר משמעותי. אבל ההסכם של ניסקורן עם המעסיקים שערורייתי במיוחד, מכיוון שהושג בלי מאבק ובלי ניסיון אמיתי להשתמש בעוצמה של ההסתדרות כדי להשיג עלייה משמעותית יותר. לצד ההסתדרות ניצבו ארגוני עובדים נוספים, התאחדות הסטודנטים ותמיכה ציבורית רחבה ומולה עמדה כנסת לקראת בחירות וממשלת מיעוט, שנשענה על קולות המפלגות החרדיות, שבעצמן הצהירו על תמיכה בהעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה.

לרשות הנהגת ההסתדרות בהחלט עומדים הכלים לתרגם את התמיכה הציבורית וחולשתה של ממשלת ההון להישגים משמעותיים הרבה יותר במגזר הציבורי והפרטי. שביתה כללית שהייתה מלווה בהתגייסות להפגנה המונית של עובדים, סטודנטים ונוער ובאסיפות הסברה במקומות העבודה ובקמפוסים הייתה יכולה להעמיד מול הממשלה והמעסיקים את העוצמה של מעמד העובדים, ולגרום להם להתקפל מאיומיהם על "קטסטרופה במשק" וסירובם להפסיק לשלם שכר עוני.

התוספת שהשיג ניסנקורן נמוכה בקרוב לחצי מהצעת החוק להעלאת שכר המינימום ל־30 ש״ח לשעה (5,600 לחודש). באופן שערורייתי ניסנקורן הציב מראש בפני בית נבחרי ההסתדרות, שהצביע לאישור סכסוך העבודה, יעד נמוך יותר להשגת שכר מינימום של 5,300 ש״ח לחודש וזאת אף שאפילו 64 ח״כים רובם המכריע ממפלגות קפיטליסטיות תמכו פורמאלית בהצעת החוק הגבוהה יותר. אך המתווה שנחתם לבסוף נמוך אפילו ב־30% מהיעד שבחר ניסנקורן ודרש בזמנו להחילו ללא דחיות. לחץ של ההסתדרות מול הממשלה המתפרקת יכול בהחלט לסייע להעביר את הצעת החוק.

את המו״מ ושאר צעדי המאבק ניסנקורן ניהל באופן חשאי מבלי לברר האם עובדים יהיו מוכנים להילחם על תוספת משמעותית יותר, ומבלי להביא לדיון והחלטה דמוקרטיים בקרב עובדים וועדים את צעדי המאבק ופרטי ההסכם. התמיכה של מעל 20 חברי ועדים מההסתדרות במאי האחרון בדרישה לעליית שכר המינימום ל־30 ₪ בשעה, לצד ארגון העובדים "כוח לעובדים", מצביעה על שאיפה בשורות העבודה המאורגנת לראות עלייה משמעותית יותר.

המאבק נמשך!

בעיית שכר העוני לא נפתרה, והצורך להיאבק על תוספות שכר משמעותיות, כולל בשכר המינימום, על חיסול ההעסקה הקבלנית במגזר הציבורי והפרטי ועל פיקוח מחירים והעברת נטל המיסים מציבור העובדים אל בעלי ההון והתאגידים הגדולים ממשיך להיות בוער. התארגנות של ועדי וארגוני עובדים, לצד ארגוני סטודנטים וארגונים חברתיים למטה מאבק דמוקרטי ביוקר המחייה תוכל להתחיל לקדם את המאבק לשינוי משמעותי.

בנוסף, חשוב שהעבודה המאורגנת תוודא כי במהלך הבחירות הקרובות הדרישות לפרנסה בכבוד, לחיסול ההעסקה הקבלנית, לעצירת גל ההפרטות ובאופן כללי לצדק חברתי ושלום ונגד כל צורה של ליבוי גזענות וסכסכנות לאומית יעמדו במרכז סדר היום.

גישה גזו תסייע לחזק את המאבקים החברתיים הבאים. הדרך האפקטיבית ביותר לכך היא התגייסות של חברי ועדים וארגוני עובדים לקידום בנייתה של אלטרנטיבה פוליטית למפלגות ההון: הקמת מפלגה סוציאליסטית של עובדים וצעירים, יהודים וערבים, שתקדם את המאבקים לצדק חברתי ולשלום.