socialism.org.il
הבחירות ביוון
לקראת ממשלה בראשות סיריזה?
ראיון עם אנדרוס פאיאצוס, מתנועת האחות היוונית של מאבק סוציאליסטי, קסקינימה
מערכת האתר
24.01.2015 14:34

בסוף 2014 ממשלת יוון, שהובילה בשנתיים האחרונות מתקפה דרקונית על תנאי המחיה של מעמד העובדים, נפלה עקב כישלונה לגייס את הרוב הפרלמנטארי הדרוש לבחירתו של נשיא חדש. הבחירות הוקדמו ל־25 בינואר והסקרים מצביעים על סבירות גבוהה להפיכתה של מפלגת השמאל סיריזה ("קואליציית השמאל הרדיקלי") למפלגה הגדולה ביותר ביוון.

עובדים וצעירים רבים ביוון רואים בממשלה בראשות סיריזה כלי להדיפת צעדי הצנע, ואילו האליטה הקפיטליסטית באירופה רואה בה איום על המשך כפיית המדיניות הניאו־ליברלית ברחבי היבשת.

הראיון הבא התקיים ב־6 בינואר עם אנדרוס פאיאצוס, מתנועת האחות היוונית של מאבק סוציאליסטי, קסקינימה, לקראת מערכת הבחירות הסוערת והתקופה החדשה שתפתח עבור המאבקים ביוון ולמעשה באירופה כולה.


מדוע הוקדמו הבחירות?

הסיבה המיידית להקדמת הבחירות היא בחירת הנשיא. הנשיא ביוון נבחר על־ידי רוב של 60% מחברי הפרלמנט. יש סעיף בחוקה שאומר כי במקרה שבו הפרלמנט לא מצליח לבחור נשיא, יש לקיים בחירות כלליות חדשות ואז הנשיא יכול להיבחר על־ידי רוב של 50% מחברי הפרלמנט. הממשלה ביוון לא הצליחה להשיג את הרוב הדרוש של שני־שליש מהקולות.

אך מעבר לכך, הסיבה המרכזית להקדמת הבחירות היא המבוי הסתום שמדיניות הממשלה הגיעה אליו. החברה היוונית דוחה את המדיניות הזאת, עובדה שהשפיעה גם על הפרלמנט, וגרמה ל־PASOK (המפלגה הסוציאל־דמוקרטית לשעבר) ולמפלגת "הדמוקרטיה החדשה" (מפלגת ימין קפיטליסטית) לאבד חלק גדול מחברי הפרלמנט שלהם. אותם חברי פרלמנט נהפכו לעצמאים ואינם מצביעים עם הממשלה. מפלגות הממשלה גם לא הצליחו לפצל את המפלגות הקטנות יותר — דימאר ("השמאל הדמוקרטי") ואנאל ("היוונים העצמאיים") — למרות שהשקיעו בכך מאמצים רבים. לכן הן לא הצליחו להשיג את הרוב של 60% שהיה נחוץ להם לבחירת הנשיא בשביל להישאר בשלטון עד סוף הקדנציה של הממשלה הנוכחית ב־2016.

מהן התוצאות הסבירות של הבחירות?

רוב הסיכויים שנראה ניצחון של מפלגת סיריזה. יש מסע הפחדה גדול מצד מעמד בעלי ההון הן ביוון והן ברמה הבינלאומית במטרה לנסות למנוע זאת. מדובר בקמפיין הרגיל שלו ציפינו, לפיו אם סיריזה תזכה בבחירות יוון תעזוב את המטבע המשותף, היורו, וזה יהיה סיוט מוחלט ושערי הגיהינום ייפתחו. ראש הממשלה אמר אתמול שאם סיריזה תנצח, יוון תהפוך לצפון קוריאה — מסע ההפחדה מגיע לרמה מגוחכת.

אבל אין לכך את אותה השפעה על הציבור כמו ב־2012 (בזמן שתי מערכות הבחירות הכלליות הקודמות ביוון). כיום, האנשים מספיק כועסים בשביל להצביע לסיריזה למרות מסע ההפחדה. כבר עכשיו יש סימנים לכך שהממסד די אחוז בהלה לנוכח התוצאות האפשריות בבחירות — בייחוד "הדמוקרטיה החדשה".

אבל זה לא חד וחלק. יורגוס פפנדראו (ראש ממשלת יוון בשנים 2009–2011) יוזם פילוג במפלגת פאסוק ומקים מפלגה חדשה. אותה מפלגה מציגה את עצמה כהתפלגות שמאלית ומאשימה את ההנהגה של פאסוק בזניחת העקרונות הסוציאליסטיים שלה. זאת למרות שפפנדראו היה ראש הממשלה שהביא את ה"טרויקה" (הבנק המרכזי האירופי, קרן המטבע הבינלאומית והנציבות האירופית) ליוון והוא גם זה שהביא את יוון לחתום על הממורנדום — מסמך הבנות המפרט את צעדי הצנע שהטרויקה תובעת מיוון ליישם. בשלב הזה עדיין לא ברור כמה תמיכה המפלגה הזאת תקבל.

הבעיה היא שסיריזה מובילה על "הדמוקרטיה החדשה" בסקרים רק ב־4%–3%. אף שההתפתחות הסבירה ביותר היא ניצחון של סיריזה, יש חוסר ודאות לגבי סדר הגודל של הניצחון שלה ולגבי היכולת שלה להקים ממשלת רוב או ממשלת מיעוט שתישען על קולות דימאר, אנאל או המפלגה החדשה של פפנדראו, שכולם למעשה הם כוחות של הממסד.

איך אתה סבור שסיריזה תנהג בממשלה?

במובנים מסוימים, ההנהגה של סיריזה היתה מעדיפה לנצח ללא רוב מוחלט, כדי שהיא תוכל להשתמש בהישענות שלה על קולות של מפלגות אחרות כהצדקה להובלת מדיניות פחות רדיקלית.

אבל זה יהיה תירוץ. ההנהגה של סיריזה הולכת בבירור ימינה מאז הבחירות של 2012. בשאר מדינות אירופה, סיריזה מוצגת כמפלגה מאוד שמאלית, רדיקלית, אפילו שמאל־קיצוני. אבל ביוון יש הרבה חשדנות וחוסר התלהבות בקרב ההמונים, מכיוון שהם רואים שההנהגה של סיריזה עושה כל מה שביכולתה בשביל להגיע להבנות עם כוחות השוק — הטרויקה והממסד המקומי.

אי־אפשר לפסול מצב שבו סיריזה תמשיך לזוז ימינה בשביל להישאר בגוש היורו לאחר שהיא תעלה לשלטון. אבל המצב ביוון לא יהיה "שחור־לבן" בתקופה הבאה, וזאת מפני שנראה גם מעורבות של תנועות המונים. הבעיות בחברה הן כל כך גדולות, יש מיליוני אנשים שנמצאים במצב ממש נואש. הם יצטרכו להיאבק והם יאבקו, וידחפו את ממשלת סיריזה שמאלה. למרות העובדה שהנהגתה של סיריזה זזה ימינה ומחפשת פשרה עם כוחות השוק ברמה הבינלאומית, זה אפשרי שהיא תידחף שמאלה תחת לחץ של תנועת המונים.

מבחינת קסקינימה, מה צריכה להיות התשובה למסע ההפחדה בנוגע לגוש היורו וכו׳?

אנחנו חושבים שזה יהיה בלתי אפשרי לקדם תוכנית פוליטית שתטיב עם מעמד העובדים — לזנוח את הממורנדום, להוציא את הכלכלה מהמשבר באמצעות שימוש במגזר הציבורי כמנוע צמיחה ובאופן כללי לדחות את המדיניות הניאו־ליברלית של האיחוד האירופי — ובאותו הזמן להישאר במסגרת גוש היורו כפי שהוא נראה כיום.

קיימות רק שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא פנייה אינטרנציונליסטית שתגיע מהתגייסות מסיבית של שכבות לוחמניות של מעמד העובדים ומצד ממשלת השמאל ביוון למעמד העובדים בשאר אירופה ולכוחות השמאל המתפתחים באירופה, בקריאה להיאבק לשינוי משמעותי בכיוון סוציאליסטי ברחבי היבשת. אם זה לא יקרה (תחת ריסון מצידה של הנהגת סיריזה) או אם לא יהיה מספיק זמן להתפתחות כזאת, אז המדינה תמצא את עצמה מחוץ לגוש היורו.

אולם החזרה למטבע המקומי לא תהיה בהכרח אסון — אם ממשלת שמאל ביוון תלווה זאת במדיניות סוציאליסטית. תחת ממשלה של השמאל, שתשתמש במטבע מקומי ותיישם מדיניות סוציאליסטית שתתבסס על הלאמה ועל תכנון של הכלכלה תחת ניהול ופיקוח של מעמד העובדים, הכלכלה יכולה לחזור לצמוח במהירות. במצב הזה, הפנייה האינטרנציונליסטית צריכה להמשיך במטרה לקדם שינוי סוציאליסטי משמעותי בכל רחבי אירופה. לדעתנו הגישה הזאת צריכה להיות מוצגת באופן גלוי למעמד העובדים ביוון, בשביל להכין אותו לקרבות הבאים.

לצערנו ההנהגה של סיריזה לא עושה אף אחד משני הדברים האלה והיא יוצרת אופטימיות מלאכותית — "אל תדאגו, שום דבר לא יקרה, אנחנו מבטיחים שהמדינה תישאר בגוש היורו". מדובר בטעות גדולה.

כיצד יש לארגן את המאבק תחת ממשלת סיריזה?

צריך להיות מאמץ מאוד מודע לתיאום בין המאבקים כי אף מאבק מבודד לא יכול לנצח במצב הנוכחי. המאבקים האלה צריכים לנסות להתחבר עם הפעילים מהשורה בסיריזה בשביל לדחוף את המפלגה שמאלה. הם צריכים לנסות ליצור מסגרות דמוקרטיות בחברה ובתנועות החברתיות כדי שלפעילים מהשורה יהיה את הקול המכריע.

בשביל להיפטר מהטרויקה ומהממשלה הנוכחית, המאבקים האלה צריכים להיות מובלים על־ידי השמאל — שמאל מאוחד. לצערנו, השמאל מפוצל. חלק מהאשמה נופלת על הכתפיים של הנהגת סיריזה שלא באמת מנסה לקדם חזית מאוחדת. אבל החברה ומעמד העובדים ינועו בהמוניהם להצביע לסיריזה.

קסקינימה היא חלק מהתנועה הזאת. במסגרת "יוזמת האלף" (התארגנות סוציאליסטית חוצת מפלגות) אנחנו קוראים להצביע לסיריזה, ואנחנו נמצאים במשא־ומתן עם סיריזה להצבה של מספר מועמדים שלנו בחלק מאזורי הבחירה המרכזיים באתונה, וולוס וסלוניקי.

העניין המכריע הוא שהמאבק חייב לקדם תוכנית סוציאליסטית — הלאמה של הבנקים, הלאמה של המגזרים המרכזיים בכלכלה ותכנון של הכלכלה. כל זה צריך להיעשות תחת פיקוח וניהול דמוקרטיים של מעמד העובדים, אחרת תיווצר שחיתות מהסוג שהיתה במגזר הציבורי בעבר. על הבסיס הזה המאבק יכול לנצח ולשמש השראה עצומה להמוני העובדים בשאר אירופה.

מאנגלית: יאשה מארמר