socialism.org.il
העומס בלשכות הרווחה
להיאבק לתוספת תקנים!
יעל מנור, עובדת סוציאלית במקצועה, כותבת על המדיניות שהובילה לעומס ומצוקת התקנים בשירותי העבודה הסוציאלית
יעל מנור
12.05.2015 10:12

"העובדות הסוציאליות במחלקות לשירותים חברתיים קורסות תחת הנטל כאשר נדרשות לטפל ב־100–200 משפחות ואף יותר", מציינת עצומה שהשיק ארגון הסטודנטים והסטודנטיות לעבודה סוציאלית "עו״סים שינוי". העצומה הושקה לקראת הכנס "תו תקן" שעסק בנושא, ודורשת מהממשלה לספק במהרה "עוד תקנים לעובדים הסוציאליים, ולקבוע רף מקסימלי של משפחות בהן נדרש לטפל עובד סוציאלי במקביל". יעל מנור, עובדת סוציאלית במקצועה, כותבת מדוע העומס ומצוקת התקנים הם תולדה של מדיניות קפיטליסטית ואיך ניתן להיאבק לשינוי מציאות זו.


מצוקת העומס הנוראית ידועה כבר שנים. אף במסגרת "הוועדה למלחמה בעוני" (ועדת אללוף), אחת ההמלצות שהוגשו ב־2013, הייתה שעו״ס משפחה יטפל ב־50–60 תיקים, אך גם מאז מעמסת התיקים לא נמצאת במגמת הפחתה. הוועדה המליצה לשאוף להפחתת שיעור העוני בישראל לממוצע ה־OECD תוך 10 שנים והעריכה שעמידה ביעד תחייב יישום ההמלצות באופן מלא תוך פרק זמן של 3–5 שנים. אך בהסכם הקואליציוני בין הליכוד לבין מפלגתו של כחלון, לסעיף העמום לגבי יישום מסקנות ועדת אללוף הוקצבו 10 שנים(!), כך שגם אם היישום יצא לדרך, ההתקדמות תהיה מזערית וסכנת מסמוס, הקפאה או ביטול תרחף מעליה.

במשרד הרווחה לא קיימת כיום הגדרה ברורה לגבי כמות התיקים שמוטל על עובד סוציאלי לטפל בה ביחס לאחוזי המישרה בה הוא מועסק וגם ועדת אללוף לא הגדירה זאת במפורש. העומס עצום בכל המחוזות, אבל אנחנו יכולים למצוא פערים בין ערים שונות. למשל בעוד שבלשכה בעיר מסוימת עו״ס משפחה יטפל ב־100 תיקים, כשהוא מועסק בהיקף של 75%, בעיר אחרת תטפל עו״סית באותה הכמות כשהיא מועסקת בהיקף של 50%.

על עו״ס המשפחה מוטלת האחריות לערוך הערכת צרכים וכוחות של המשפחה או היחיד שפנו לבקש סיוע, על מנת לבנות תוכנית שתתאים להם. חלק ניכר מיישום התוכנית כרוך במציאת סיוע לרכישת מוצרים בסיסיים, סיוע בהשמה למסגרות חינוכיות, שיקומיות וטיפוליות בקהילה ומחוץ לה. אך הסיכוי להצליח בתיאום שוטף מול גורמים רבים ובביצוע מעקב הולך וקטן ככל שעו״ס המשפחה צריך להתמודד עם עומס רב יותר.

זו לא טעות — זו שיטה ומדיניות

העומס האדיר הוא תוצר של חוליי המערכת הקפיטליסטית, שהביאו לעליה בכמות המשפחות הנזקקות לעזרתם של שירותי הרווחה, בין השאר בשל גלי פיטורים והרעות תנאים במשק, שיצרו ריבוי של משרות בעלות תנאי העסקה מינימליסטים. כך, חל ריבוי במספר הפונים והחרפה במורכבות הפניות.

לפי ממצאי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שיעור סך כל הרשומים במחלקות לשירותים חברתיים עלה מ־143.8 לכל 1,000 נפש בשנת 2000 ל־169.2 בשנת 2011. במקביל, הביאה המדיניות הניאו־ליברלית, שהובילו כל הממשלות האחרונות, למחסור רב בתקנים של עובדים סוציאליים במגזר הציבורי ולייבוש התקציב העומד לרשותם.

אבל חשוב להפנים שלמדינה יש כסף. התאגידים הגדולים זוכים בהקלות מס עצומות, משאבי טבע בשווי מאות מיליארדים הופרטו לידי הטייקונים ועשרות מיליארדים מוזרמים להתנחלויות ולתקציב הביטחון לצורך מימון מלחמות מיותרות. אך כמו שהממשלה נאלצה להסכים להעלות את שכר המינימום מתוך מאבק חברתי שצמח בשנה שעברה, גם כעת דרוש מאבק.

במקום בעוני נלחמים בעניים

במסגרת המדיניות הקפיטליסטית קטנה השקעת התקציבים לחילוץ אוכלוסיות מעוני, ממצבי סיכון ומהדרדרות לעבריינות, אך בד־בבד גדלים התקציבים לצורך הגברת אמצעי ענישה כנגד אותן אוכלוסיות. כך לדוגמא קיים מחסור במסגרות לנוער במצוקה והן סובלות מייבוש בתקציבן.

חלק מהייבוש התקציבי של שירותי הרווחה מתבטא בתקצוב בשיטת ה"מאצ׳ינג" (השוואה), שהיא אחת הדרכים בה הממשלה יכולה להעביר כסף לרשויות המקומיות בתחומי רווחה. בשיטה זו המדינה מתחייבת לממן לדוגמה כ־75% מהעלויות של שירות או פרויקט מסוים, בתנאי שאותה רשות תממן את 25% הנותרים. במקרים שבהם רשויות חלשות ומודרות לא השיגו עצמאית את הסכום הנכסף, מחזירה לעצמה ממשלת ישראל את חלקה. כך דווקא הרשויות העניות ובפרט הרשויות הערביות מוחלשות עוד יותר.

כתוצאה מהמחסור הרב בתקנים במגזר הציבורי, יותר ויותר עובדות ועובדים סוציאליים מועסקים דרך עמותות וחברות פרטיות, שזוכות במכרזים לאספקת שירותי רווחה מופרטים. אך מרבית המסגרות המופרטות לא ממהרות לאייש את תקני משרות העו״ס, שהן מחוייבות להן בהתאם להנחיות המשרדים הממשלתיים המפקחים עליהם, וזאת ככל הנראה על מנת למקסם רווחים. למשל, מסגרת סיעודית מופרטת המפוקחת על ידי משרד הבריאות ואמורה להעסיק עו״ס בהיקף של 70% מישרה לטיפול ב־60 דיירים, מעסיקה אותה בפועל בהיקף של 50% מישרה.

זמן למאבק!

ציבור העו״ס רוצה לראות שינוי אמיתי ביכולתו להשתכר ובתנאי עבודתו. איגוד העו״ס חייב להחריף את הלחץ על הנהגת ההסתדרות כדי שתסטה מהחלטתה שלא לאפשר לאיגוד לצאת למאבק שכר עם תום ההסכם הקיבוצי הנוכחי ותתמוך במאבק האיגוד. מאבק מצד האיגוד הוא הכרחי גם על מנת לדרוש תוספת תקנים במגזר הציבורי, ביטול ההעסקה הקבלנית של עו״סים והלאמתם של שירותי הרווחה המופרטים.

כמו כן, נחוצה למאבק המעורבות הפעילה של הסטודנטים לעבודה סוציאלית, ומומלץ לעודד הצטרפות של קבוצות שונות באוכלוסיה שנפגעו מהמדיניות הקפיטליסטית וכן של איגודים וועדי עובדים משאר מקצועות הטיפול שסובלים מבעיות דומות. ההצטרפות של קבוצות אלו חשובה על מנת להגביר את הלחץ על הממשלה.