השביתות העירוניות המתוכננות מחר (17.5) בדימונה, ערד וירוחם ויכללו את עובדי העיריות לצד חלקים ממערכת החינוך, מנסות בצדק להחזיר לקידמת הבמה את השביתה המתמשכת במפעלי ים המלח ובתרכובות ברום נגד תוכנית הפיטורים המכונה בפי הנהלת כי״ל בשם "התייעלות".

אותה "התייעלות" כוללת חיסול של כמעט 1,000 מישרות בנגב, כשבנוסף עומדות כעת בסכנה המישרות במפעל מטאור בדימונה.

נוכח חשיבות המאבק, השתתפו ביום רביעי ה־6.5 מעל 30 איש ואישה בדיון שאירגנה תנועת מאבק סוציאליסטי בתל אביב, בנושא השביתה המתמשכת במפעלי כי״ל והדרך להבטחת ניצחונה.

מרוויחים ומפטרים

נפתלי בן הרוש, הנמנה על רשימת המפוטרים במפעל "תרכובות ברום" ומהעובדים הפעילים ביותר בשביתה היה הדובר המרכזי, כשאת הדיון הציגה והנחתה נוף עזרן, חברת הנהגת מאבק סוציאליסטי ונציגה באגודת הסטודנטים של סמינר הקיבוצים.

בן־הרוש חשף בפירוט את השקרים מפי ההנהלה והמנכ״ל סטפן בורגס, והסביר ש"הם באים לא להתייעל, הם באים לשבור את העבודה המאורגנת". בעוד בורגס עצמו מרוויח 24 מיליון שקל בשנה(!), להנהלה יש את החוצפה לטעון שהחברה בהפסדים. בפועל, החברה מרוויחה למעלה ממיליארד דולר בשנה!

אמנם בשנים 2013–2014 חלה ירידה מסויימת ברווחים, בעקבות ירידת מחירי חומרי הגלם בעולם, אבל רווחי החברה עדיין עומדים על מספרים אסטרונומיים. כי״ל מדגימה באופן הברור ביותר את האופי של הקפיטליזם: עושר מקסימלי לבעלי ההון לצד ביטחון מינימלי לעובדים.

שביתה אסטרטגית

הנחישות של עידן עופר לשבור לחלוטין את העובדים ולהוציא את תוכנית הפיטורים במלואה והמשמעויות ההרסניות שלה כלפי תושבי הנגב, מדגישות את הצורך במאבק רחב ומאורגן נגד שלטון ההון בישראל, שעובדי כי״ל נמצאים כרגע בחזיתו.

השביתה הנוכחית היא בעלת חשיבות אסטרטגית ותוצאותיה ישפיעו משמעותית על היכולת של מעמד ההון להכתיב מהלכי פיטורים והחלשה של העבודה המאורגנת גם במקומות אחרים מצד אחד ועל היכולת של מעמד העובדים המאורגן להתנגד לתכתיבי בעלי ההון מצד שני.

נוף עזרן הדגישה בדבריה את הצורך בביטול ההפרטה של מפעלי כי״ל, כדי לסיים את הניצול של אלפי עובדים, משאבי טבע ואת הפקרת הגורל של ערים שלמות בידי קומץ בעלי הון. נוף הסבירה, שהלאמה תחת ניהול ופיקוח דמוקרטיים מצד נציגי העובדים, ארגוני בריאות וסביבה והציבור הרחב, תוכל להפנות את הייצור ואת הרווחים לטובת כלל החברה.

ללמוד מההיסטוריה

בן־הרוש הוסיף שישנם קווי דמיון רבים בין השיטות של בורגס ועידן עופר, לבין שיטותיה של מרגרט תאצ׳ר, ראשת ממשלת בריטניה לשעבר, ששברה בברוטליות את השביתה של האיגוד החזק בבריטניה דאז — איגוד הכורים.

שיטות אלה כללו מסכת בלתי נגמרת של שקרים וסילוף עובדות; הפרד ומשול בין ועדי העובדים לעובדים מן השורה, ובין השובתים לציבור הרחב; העברה שקטה של קווי ייצור ורכש למדינות אחרות; אגירת מזומנים ותוצרים להתמודדות עם שביתה ארוכה כדי להתיש את כוחם של העובדים.

למרות הנחישות ואורך הרוח של כורי הפחם והתמיכה האדירה שהם זכו לה מצד עובדים וחברי ועדים ממקומות עבודה אחרים שתרמו להם סכומים אדירים כדי שיוכלו לשרוד שביתה של כמעט שנה, הם הובסו. הסיבה המרכזית לכך הייתה שראשי יתר איגודי העובדים סירבו להצטרף גם הם לשביתה כדי לבלום את שבירת עמוד השידרה של העבודה המאורגנת. לאחר השביתה תאצ׳ר והמעבידים הגדולים המשיכו במלאכת הריסוק של שאר האיגודים ובפירוק מדינת הרווחה.

להרחיב את השביתה!

גם נפתלי בן־הרוש וגם נוף עזרן ציינו בדבריהם את הצורך בהרחבת השביתה לשאר מפעלי כי״ל והחברות האחרות בבעלות משפחת עופר, כדי להבטיח ניצחון לעובדי כי״ל ולמעמד העובדים בישראל. זהו אכן צו השעה.

השביתות העירוניות מחר צריכות להיות קריאת השכמה. ההסתדרות והוועדים בכי״ל צריכים לקרוא לכינוס דחוף של מטה המאבק שיכלול את כל חברי הוועדים מהחברות בבעלות עידן עופר לדיון והחלטה על הרחבת השביתה.

חברי הוועדים יוכלו להציע למטה המאבק לאמץ דרישות נוספות הנוגעות גם לחברות שלהם ובפרט בנוגע להגנה על העבודה המאורגנת, חיסול הפערים בין עובדי דור ב' לדור א' וחיסול ההעסקה הקבלנית. החלטה כזו תעזור להטות משמעותית את הכף לטובת העובדים.

במקביל יכולה וצריכה ההסתדרות להכריז מחדש על שביתה כללית בנגב כצעד בדרך לשביתה כללית במשק כדי לדרוש מהנהלת כי״ל ומהממשלה, שנכנסת מחר לתפקידה, לעצור את הפיטורים ואת חיסול המשרות הסיטונאי ולהלאים את כי״ל.