socialism.org.il
נלחמים על הבית
תושבי סוסיא הפלסטינית נאבקים בגירוש
הריסת הכפר חושפת כיצד מנסה הממשלה למנוע כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי, ולקבור כל סיכוי לפתרון הסכסוך
אפרת לוין
10.07.2015 13:42

בתחילת חודש יוני, קיימו תושבי הכפר הפלסטיני סוסיא הפגנה יחד עם תנועת 'לוחמים לשלום' ופעילים ישראלים נוספים במחאה על כוונת המדינה להרוס את הכפר ולגרש את תושביו. ההפגנה התארגנה בעקבות הסירוב של בג״ץ לבקשת התושבים להקפיא את צווי ההריסה עד שתתקבל הכרעה לגבי תוכנית המתאר של הכפר.

הכפר הפלסטיני סוסיא ממוקם בדרום הר חברון בגדה המערבית, ב"שטח C" הנמצא תחת שליטה ישראלית מלאה. תושבי הכפר הבדואים גורשו מהכפר המקורי שלהם בפעם הראשונה בשנת 1986, אחרי שהצבא הפקיע את אדמותיו והכריז עליהן כ"גן לאומי" — בפועל השטחים שהופקעו סופחו להתנחלות סוסיה שהוקמה שלוש שנים לפני כן.

לאחר הגירוש, התושבים שנהפכו לפליטים עברו להתגורר במערות שהיו מפוזרות סביב האדמות החקלאיות שלהם. אך בשנת 2001 הרס הצבא גם את המערות ואת בורות המים. התושבים נאלצו לבנות את בתיהם מחדש בשנית, הפעם על אדמתם החקלאית.

כיום חיים בח׳ירבת סוסיא באופן קבוע כ־250 איש, וכ־100 נוספים שוהים ביישוב באופן עונתי לצורכי פרנסה. התושבים, החיים תחת כיבוש, סובלים מסירוב מתמשך של הרשויות הישראליות לאשר תוכנית מתאר לכפר ולחבר אותו לתשתיות מים וחשמל. כך הם נאלצים להקים מבני מגורים ומשק ללא היתר רשמי, כולל מתקני מים לשתייה, ונמצאים תחת איום מתמיד של הריסה וגירוש.

במקביל, תושבי ההתנחלות הסמוכה סוסיה, שנמצאת במרחק של 570 מטר בקו אווירי, מונעים מהפלסטינים תושבי הכפר גישה רציפה לכ־3,000 דונם של קרקע חקלאית ולכ־23 בורות מים. מניעת הגישה נעשית באמצעות איומים ומעשי אלימות, לרבות השחתת שטחי מרעה, שדות, עצים ובורות מים והטרדת רועים.

בשנת 2012 הגישו התושבים למינהל האזרחי חמש חלופות שונות לתוכנית מתאר לכפר, אך כולן נדחו על־ידי ועדת המישנה לתכנון של המינהל. בפברואר 2014 הוגשה עתירה לבג״ץ על־ידי ארגון 'שומרי משפט', בטענה כי החלטת ועדת המישנה לדחות את תוכנית המתאר אינה סבירה.

העותרים ביקשו מבית המשפט להוציא צו ביניים שיורה לרשויות להימנע מהריסת בתי הכפר כל עוד לא הוכרעה העתירה, אך בתחילת מאי השנה נדחתה העתירה ומשמעות ההחלטה היא שכרגע אין כל מניעה משפטית למימוש עשרות צווי ההריסה שהוצאו למבנים בכפר. התושבים חשופים בכל רגע להרס בתיהם, מבני הציבור שלהם והמבנים החקלאיים המשמשים אותם.

החלטה משפטית זו — חותמת־גומי של בג״ץ להתעמרות בתושבים — התקבלה גם על רקע הרכבת ממשלת נתניהו הרביעית וההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין 'הבית היהודי' ו'הליכוד'. בהסכמים סוכם על תוספת של 50 מיליון שקל ל"חטיבה להתיישבות", על הקמת צוות לבחינת "הכשרת מאחזים" והסדרת מבנים שנבנו ללא אישור בהתנחלויות. כל אלו יקודמו בין היתר על־ידי אנשי הבית היהודי: שר החקלאות החדש אורי אריאל האחראי על החטיבה להתיישבות וסגן שר הביטחון, אלי בן דהן, העומד בראש המינהל האזרחי האחראי על כל תהליכי התכנון והבנייה בשטחי C.

תוכנית גירוש והרס הכפר הפלסטיני סוסיא היא המשך ישיר למדיניות הנישול הגזענית אותה מקדמות ממשלות הימין, תוך העמקת הכיבוש וסיפוח שטחים לצורך המשך בניית מפעל ההתנחלויות.

הטיעון של הממשלה, שיש ליישב את תושבי סוסיא מחדש בצמוד לשטחי העיירה יטא בשביל שיוכלו לקבל את השירותים הנחוצים, כגון חינוך, בריאות וחיבור לתשתיות הוא ציני במיוחד. מה שעומד בפועל מאחוריו הוא מדיניות של טרנספר שקט: דחיקת התושבים מאדמותיהם וריכוזם בתוך מספר מובלעות מהצד המזרחי של גדר ההפרדה באמצעות מניעת גישה למים, חשמל, שירותיים חברתיים, מקורות פרנסה וכו׳.

בדרך הזאת מנסה הממשלה הנוכחית, בדומה לקודמותיה, להשתלט על מקסימום שטח — בדרום הר חברון, בבקעת הירדן, במזרח ירושלים ולמעשה בכל שטחי C המהווים 60% מהגדה המערבית — כדי למנוע את עצם האפשרות להקמת מדינה פלסטינית עם רצף טריטוריאלי. לכן, בשורה התחתונה, מטרת צווי הפינוי וההריסה שהוצאו לכפר סוסיא היא לקדם עוד צעד להריסת עצם הסיכוי למימוש זכותם של הפלסטינים להקים מדינה עצמאית באמת, ולכן את הסיכוי לסיום הסכסוך ולשלום.

תושבי סוסיא מנהלים זה מספר עשורים מאבק קשה נגד המדיניות ההרסנית של הממשלה. מאבקם ועמידתם הנחושה של התושבים נגד ההתנחלויות ראויים לכל תמיכה, כחלק ממאבק לסיום הכיבוש, לשלום ולעתיד משותף במסגרת שתי מדינות סוציאליסטיות, דמוקרטיות ושוות־זכויות.

מתוך עיתון המאבק, גיליון יוני–יולי