₪5,935
עוד ₪14,065 להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2018
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


חרמות המחאה
ההתנגדות הבינלאומית לכיבוש מתרחבת
על חרמות המחאה, הבידוד הבינלאומי של ישראל והמאבק לשלום ונגד הכיבוש

הדפסה

כשמזכיר המדינה האמריקאי ג׳ון קרי הזהיר בתחילת השנה שעברה את שותפיו בממשלת ישראל שקריסת המשא־ומתן בין ישראל לאש״ף תוביל להתגברות החרם העולמי נגד ישראל, ראש הממשלה נתניהו פצח בספין להכפשת יוזמי חרמות המחאה כגזענים — "אנטישמים קלאסיים בלבוש מודרני", לדבריו. במהלך מסיבת עיתונאים עם שר החוץ הפולני ב־15 ביוני השנה הוא אפילו טען שהקריאות לחרם על ההתנחלויות ועל ישראל הן השמצה שדומה ללא פחות מההסתה האנטישמית נגד יהודים באירופה תחת שלטון הנאצים: "מה שנעשה ליהודים אז הוא מה שנעשה למדינה היהודית כעת"! הפעם דבריו הגיעו בתגובה לקריאתו של נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס בוועידת האיחוד האפריקאי לסמן ולהחרים את תוצרת ההתנחלויות. "זו בהחלט אינה שפה של שלום", התלונן נתניהו.

זעקת הקוזאק הנגזל נועדה להסיט את תשומת־הלב מ"שפת השלום" של שלטון הימין הישראלי בשטחים הפלסטיניים, שנה לאחר שמדיניות הנצחת המצור, הכיבוש וההתנחלויות הובילה לסבב מלחמה עקוב־מדם, שגבה את חייהם של מעל 2,000 פלסטינים ברצועת עזה — ברובם אזרחים ובהם מאות תינוקות, ילדים ובני־נוער — ואת חייהם של עשרות ישראלים, בהם מספר אזרחים.

הכיבוש הקולוניאלי המתמשך כבר קרוב לחצי מאה, המצור על רצועת עזה וסבבי המלחמה המזוויעים בשנים האחרונות, בהם נספו אלפי בני־אדם, הם שמובילים, בצדק רב, להתגברות הביקורת והמחאה בנושא ברמה הבינלאומית, כפי שהם מובילים גם בישראל לרשימה מתארכת של חיילים ישראלים לשעבר שחושפים יותר ויותר עדויות על פשעי מלחמה ועל הברוטליות היומיומית של הכיבוש. המלחמה בקיץ שעבר והרכבת ממשלתו הרביעית של נתניהו, שערב הבחירות אף הודה שהוא מתכוון להמשיך לפעול כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל, חיזקו כמובן את הקולות הקוראים ליוזמות מחאה ברמה הבינלאומית.

בעקבות המלחמה הואצו מהלכים באיחוד האירופי, שוק היצוא הגדול ביותר של ישראל, לקראת הטלת עיצומים חדשים על ההתנחלויות. ב־2013 הכריז האיחוד שהסכמים חדשים עם ישראל לא יחולו על ההתנחלויות וכבר מ־2005 לא ניתן פטור ממכס על סחורות ישראליות שמקורן מעבר לקו הירוק. מתחילת השנה הנוכחית האיחוד לא מכיר יותר בסמכות השירותים הווטרינריים הממשלתיים בהתנחלויות, מה שמתבטא באיסור מלא על יבוא של מוצרי עופות וחלב מההתנחלויות לשטח האיחוד. בהמשך צפוי גם איסור על יבוא תוצרת חקלאית "אורגנית" מההתנחלויות וייתכן שיתווספו לרשימה גם מוצרי יין וקוסמטיקה. בנוסף עומדת על הפרק מדיניות סימון של מוצרים מההתנחלויות שכן יוכנסו לאירופה.

במקביל לצעדים אלה בתקופה האחרונה, מנכ״ל תאגיד תקשורת בינלאומי — אורנג׳ העולמית (פראנס טלקום) — הגיב כזכור לקמפיין חרם שהתארגן במצרים בהבעת נכונות להתנתק מאורנג׳ הישראלית (פרטנר), והתאחדות הכדורגל הפלסטינית כמעט הביאה להשעיית ההתאחדות הישראלית מפיפ״א כתגובה להתעמרות בספורטאים פלסטינים. הזמרת לורן היל הצטרפה בתחילת מאי לשורה של מוזיקאים ידועים כמו אלביס קוסטלו, קרלוס סנטנה, רוג׳ר ווטרס ופיט סיגר המנוח שביטלו עקב מחאה או הכריזו על סירוב להופיע בישראל לאות מחאה על הכיבוש. בין התומכים בחרמות מחאה נגד מדיניות ישראל בשטחים הפלסטיניים נמנו בשנים האחרונות הפיזיקאי המפורסם סטיבן הוקינג, הפעיל נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה דזמונד טוטו ופעיל זכויות האדם הצרפתי וניצול השואה המנוח סטפן הסל.

כבר ב־2009 הכריזה התאחדות איגודי העובדים הבריטית (TUC), מקבילתה של ההסתדרות, כי "כדי להגביר את הלחץ לסיום הכיבוש הישראלי של שטחים פלסטיניים ולפירוק חומת ההפרדה וההתנחלויות הבלתי חוקיות, נתמוך בחרם... על אותם מוצרים ותוצרת חקלאית שמקורם בהתנחלויות בלתי חוקיות... ונקדם משיכת השקעות מצד חברות מסחריות שיש להן קשר לכיבוש". התאחדות איגודי העובדים הנורבגית (LO) פירסמה ב־2013 החלטה דומה, אותה פתחה באמירה כי היא "מאמינה שלישראלים ולפלסטינים כאחד יש את הזכות לחיות בשלום ובביטחון. על ישראל לשאת באחריות לכך שאין זה המצב".

בתחילת יוני החליטה התאחדות הסטודנטים הארצית בבריטניה (NUS) לקרוא להפסקת יצוא נשק לישראל והביעה תמיכה בקמפיין ה־BDS הבינלאומי — "חרם, משיכת השקעות ועיצומים" — שהושק לפני עשור, ביולי 2005, וכולל למעשה יוזמות חרם מסוגים שונים ועל־ידי גורמים שונים במחאה על הכיבוש והדיכוי הלאומי של הפלסטינים. קדמו לקמפיין הזה יוזמות שונות לחרמות מחאה ובמקביל לו מתנהלות יוזמות מחאה נוספות.

"טרור אנטישמי מסוג חדש"

ממשלת נתניהו והמעמד השליט בישראל משקיעים מאמצים מוגברים כדי ליצור דה־לגיטימציה לעצם המחאה ברמה הבינלאומית על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים, אבל ההשקעה המסיבית בתעמולה ("הסברה") לא מסוגלת לעצור את התרחבות המחאה. לכן חלקם פונים להסתה נואשת יותר, שמכוונת ליצור רושם שיוזמות המחאה הבינלאומיות נגד ישראל הן ביסודן גזעניות, אנטישמיות, שתכליתן היא לא הפסקת הדיכוי הלאומי והנישול של הפלסטינים אלא קידום שנאת יהודים ופגיעה בזכות הקיום וההגדרה העצמית של הישראלים.

כ"הוכחה" למניעים מהסוג הזה לכאורה, טען נתניהו לגבי התאחדות הסטודנטים הבריטית: "הם מחרימים את ישראל אבל מסרבים להחרים את דאע״ש. זה אומר הכול על תנועת ה־BDS. הם מגנים את ישראל אבל מסרבים לגנות את דאע״ש". אותה התאחדות סטודנטים אימצה כבר בדצמבר החלטה בנושא סולידריות עם העם הכורדי וגינוי לדאע״ש ולזוועות שהוא מבצע, אותן הגדירה בצדק כפשעים נגד האנושות. גם אם היו רוצים, היו מתקשים להחרים מוסדות רשמיים וסחורות של דאע״ש בבריטניה.

יו״ר ה"אופוזיציה" בכנסת יצחק הרצוג קבע שחרמות המחאה הם "טרור[!] אנטישמי מסוג חדש". יו״ר 'יש עתיד' יאיר לפיד הכריז ש"אין ל[חרמות] קשר למדיניות או להתנחלויות או לתהליך השלום. זאת אנטישמיות קלאסית בלבוש מודרני", ואף קרא באופן הזוי "להזכיר לעולם שמאחורי התנועות האלו [של החרם] עומדים אותם האנשים שאחראים לפיגועי ה־11 בספטמבר, לפיגועי הטרור במדריד ובלונדון, ולרבע מיליון האזרחים ההרוגים בסוריה"!

הניסיון לצבוע ביקורת ומחאה בצבעים של טרור הוא עוד ספין דמגוגי, שמגיע במקרה הזה מצד גורמים שמגינים על פעולות של טרור מדינתי שגורמות להרג וחורבן המוניים ולהחרפה של הסכסוך הלאומי. כדי לתלוש את המחאה הבינלאומית מההקשר האמיתי שלה, נתניהו ושותפיו הרשמיים והלא רשמיים מבקשים לטשטש את העובדה שלארגוני העובדים, הסטודנטים ובכלל להתארגנויות שמקדמות חרמות מחאה יש מגוון של גישות פוליטיות שונות ביחס לסכסוך הישראלי־פלסטיני, שישנם גם פעילים ופעילות יהודים רבים שמעורבים ביוזמות החרם השונות, ושרבים ממארגני חרמות המחאה, ומרבית הארגונים הפלסטיניים שמקדמים את הקמפיין, תומכים למעשה בהסדר שלום שיתבסס על הכרה בשתי מדינות.

שר האוצר לשעבר דן מרידור, שנמנה בעבר עם מנהיגי הליכוד, הכפיש אמנם בעצמו את הפעילים המארגנים את יוזמות ה־BDS כאנטישמים, אבל טען מנגד שלמרות זאת "יהודים טובים, ממשלות טובות, אנשים שאינם רוצים ברעת ישראל מצטרפים לזה". הוא קרא לממשלה להפסיק בנייה בהתנחלויות מחוץ ל"גושים" ודחה את הניסיון לתייג את הביקורת הגוברת בעולם כאנטישמית: "אותו עולם שתומך בישראל מול איראן ומחרים את איראן, ותומך בישראל מול סוריה ומול דאע״ש, ושקיבל את ישראל ל־OECD, לא מסכים עם ישראל על העניין הפלסטיני — לתלות את זה באנטישמיות זה מוזר" (8.6, "וואלה!NEWS"). כלומר, גם אם יוזמי ה־BDS היו כביכול גזענים בעצמם הרי שמגוחך לטעון שזו המהות של הביקורת הגוברת על מדיניות ישראל, שבחלקה מתבטאת גם בחרמות מחאה.

ממשלת רוסיה לא יכולה להתלונן על אנטישמיות בתגובה למחאות חרם שמתארגנות נגד המדיניות שלה, אז פוטין מתלונן באחרונה על "רוסופוביה". שלטון הימין בישראל, שעודד נמרצות בשנים האחרונות חרם, משיכת השקעות ועיצומים בהיקף מסיבי נגד איראן, בשל התנגדות לתוכנית הגרעין שלה, דוחה בעצמו דרישות להציב את תוכנית הגרעין של ישראל תחת פיקוח בינלאומי ומוחה על עצם העובדה שיש קמפיין מחאה בינלאומי שמקדם סנקציות סמליות נגד מדיניותו כלפי הפלסטינים.

השפעה כלכלית

דוח שהתפרסם ב־2010 במסגרת פרויקט "מי מרוויח מהכיבוש" של עמותת "קואליציית נשים לשלום" הצליח להוביל לקמפיין מחאה שאילץ בתוך חודשים ספורים את תאגיד הרכבת הגרמני דויטשה באן לפרוש ממעורבותו בסלילת קו הרכבת המהירה בין תל־אביב וירושלים, עקב הפקעת אדמות מהכפר הפלסטיני בית־איכסא בגדה המערבית לטובת תוואי הרכבת. בהשפעת יוזמות של חרם הועברו בשנים האחרונות המפעל של תאגיד מולטילוק, שבבעלות שוודית, ומפעל בייגל־בייגל של יוניליבר מאזור התעשייה של ההתנחלות ברקן לתוך תחומי ישראל. המפעל של סודה־סטרים במישור אדומים, אזור התעשייה של ההתנחלות מעלה אדומים, נמצא בתהליך מעבר לנגב שצפוי להסתיים עד סוף השנה. תאגיד הקוסמטיקה "אהבה" נאלץ לסגור סניף בלונדון, להפסיק לשווק סחורה בדרום אפריקה, ולפי דיווחים שונים החל לבחון העברה של הייצור מהגדה המערבית לתחומי ישראל. בנוסף, חרם אירופי על תוצרת חקלאית מההתנחלויות בגדה הביא לירידה של 14% בהיקף היצוא של 21 התנחלויות בבקעת הירדן בשנת 2013.

עם זאת, ברמת המאקרו, ההשפעות הכלכליות של יוזמות החרם נגד מדיניות ישראל בשלב הנוכחי עדיין שוליות.

לפי דוח "כלכלת ישראל בצל קמפיין הדה־לגיטימציה" שהפיק משרד האוצר בפברואר, היצוא התעשייתי של ישראל מהשטחים שמעבר לקו הירוק (הגדה, מזרח ירושלים והגולן) טיפס ב־33% בשנים 2010–2013. המעבידים באזורי התעשייה בהתנחלויות אף זוכים ל"פיצויים" כספיים מהמדינה על השפעת החרמות והסנקציות.

היצוא ההתנחלותי מהווה פחות מחצי אחוז מהיצוא הכולל של ישראל, שאין בינתיים סימנים ברורים לכך שהוא מושפע מיוזמות חרם. היצוא הישראלי נמצא בקיפאון מאז 2011, אך הגורמים לכך הם המשבר הכלכלי העולמי והתייקרות השקל. בד־בבד, יצוא ישראל לאיחוד האירופי אמנם מושפע מהמשבר הכלכלי ביבשת אבל רשם שיא ב־2011 והתרחב בממוצע בקצב מואץ בעשור האחרון. מעבר לכך, חלק גדול מהיצוא הישראלי כולל חומרי גלם ורכיבים שמשמשים לייצור מוצרים אחרים, מה שמלכתחילה מקשה על חרמות.

גם הירידה ביצוא הצבאי של ישראל ב־2013–2014 נובעת כפי הנראה מגורמים כלכליים, ולמעשה נשק ישראלי ממשיך להציף אזורי סכסוך בעולם, שעה שישראל נשארת אחת מעשר יצואניות הנשק הגדולות בעולם.

השקעות ההון הישירות הזרות (FDI) בישראל נחתכו בחצי ב־2014, אך נראה כרגע שמדובר בעיקר בהשפעת המלחמה ומצב הכלכלה העולמית. בעוד שבשנים האחרונות היו שורה של מקרים של משיכות הון נקודתיות מתאגיד כזה או אחר שמעורב בפעילות עסקית בהתנחלויות, הרי שההשקעות הזרות בישראל בעשור החולף עלו באופן ניכר יחסית ואף עקפו ב־2013 את רמתן ערב המשבר הכלכלי העולמי.

באופן דומה, בעוד שהתיירות הנכנסת לישראל נמצאת בנסיגה מאז המלחמה, בשנים האחרונות ועד למלחמה היא היתה במגמת התרחבות ברורה, לרבות עלייה באחוז התיירים שאינם יהודים.

בשלב הנוכחי, במדדים אובייקטיביים, הקפיטליזם הישראלי לא מתמודד עם בידוד כלכלי. אולם ההשפעה של חרמות ועיצומים כלכליים על ישראל צפויה בהחלט לגבור, כל עוד השלטון הישראלי ממשיך לחתור בצורה עיקשת בנתיב של הנצחת הכיבוש והמצור. הדוח של משרד האוצר מפברואר ודוח נוסף בנושא מ־2013, שפורסם החודש לאחר עיכוב של שנתיים, מביעים חשש מנקודת מיפנה עתידית ביחסים הבינלאומיים של ישראל שתביא להשלכות מהותיות גם על המשק הישראלי.

כך למשל, בהמשך למדיניות שעל הפרק לסימון מוצרים מההתנחלויות, ייתכן תרחיש של חסימה אירופית מלאה של תוצרת מההתנחלויות וביטול של הסכם ההתקשרות (האסוציאציה) בין האיחוד האירופי וישראל (שבין השאר מעניק לסחורות ישראליות פטור ממכס). משרד האוצר לא פוסל לחלוטין גם שבשלב מסוים הלחץ על ישראל יתורגם לירידה ואף להפסקה בהשקעות של מדינות האיחוד בישראל ולהיחלשות של 20% ויותר ביצוא הישראלי לאירופה, עד כדי חסימה מלאה של היצוא.

השפעה פוליטית

לשם השוואה, החרם שהטילו מדינות הליגה הערבית על ישראל עד להסכמי אוסלו, שהיה חרם מדינתי גורף, שכלל גם חרם מדרגה שלישית על תאגידים שסוחרים עם תאגידים שסוחרים עם ישראל, גרר עלות מצטברת של עשרות מיליארדי דולרים לישראל. עם זאת, הוא לא מנע צמיחה של המשק הישראלי ולפי חלק מההערכות הוא אף הוביל בעקיפין להאצה בהתפתחות הטכנולוגית של ישראל.

אך אין ספק שאם אכן מדינות האיחוד האירופי יחלו להטיל על ישראל — ולא על ההתנחלויות בלבד — עיצומים מדינתיים כוללים ומהותיים, כפי שהוטלו בזמנו על משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, המשק הישראלי צפוי לעבור טלטלה משמעותית. אלא שהסיכויים לצעדים רחבים ונחרצים כאלה בעתיד הנראה לעין קלושים, בהתחשב באינטרסים הכלכליים, הפוליטיים והגיאו־פוליטיים שעל הפרק. רק בשנה שעברה צורפה ישראל ל"מועדון פריז" להסדרי חוב וחתמה עם האיחוד האירופי על הסכם שיתוף־הפעולה המדעי Horizon 2020.

גם במישור הגיאו־פוליטי, לא סביר שהליגה הערבית תחזור למדיניות החרם הרחב על ישראל, בפרט בהתחשב בכך שראשי הדיקטטורות הסוניות העיקריות מזהים חפיפת אינטרסים עם המשטר הישראלי בסכסוך מול איראן.

מבחינה צבאית, האפשרות שישראל תתמודד עם אמברגו רחב עדיין לא עומדת על הפרק, שעה שהיא נשענת על סיוע צבאי נרחב, ככל הנראה בהיקף שיא, מצד ארצות־הברית, המעצמה הצבאית החזקה בעולם. בעוד שהיו מדינות שביטלו בשנים האחרונות תמרונים צבאיים משותפים עם ישראל, היא לקחה חלק בשורה של תרגילים אחרים עם כוחות נאט״ו.

מדיניות סחר הנשק של המעצמות הקפיטליסטיות משתנה בהתאם לאינטרסים הכלכליים והגיאו־פוליטיים שלהן. ארצות־הברית לדוגמה הטילה אמברגו צבאי על ישראל עד 1962, במסגרת מדיניות שחתרה להגביר את ההשפעה האמריקאית על המשטרים באזור, וישראל נשענה באותן שנים בעיקר על סיוע צבאי צרפתי. אמברגו נשק מצד צרפת (1967–1973) ומצד בריטניה (חלקית ב־1969 ובאופן מלא ב־1973) הוביל להחלפת נשק צרפתי ובריטי בנשק אמריקאי וישראלי — מה שגם הביא לכך שאמברגו הנשק הבריטי בתקופת מלחמת לבנון הראשונה נחשב לחלש יותר, אף שנמשך כמעט עשור. כיום, בריטניה רוכשת יותר ציוד צבאי מישראל מאשר להפך, מה שמעמיד בסימן שאלה אזהרות שהשמיעו גורמי ממשל בבריטניה בשנים האחרונות לשוב ולנקוט צעדים דומים.

במלחמה האחרונה ספרד נדחפה להכריז על אמברגו צבאי נגד ישראל ועוד קודם לכן בלגיה אימצה מדיניות של אמברגו "חלקי", אך ישראל ממשיכה להישען כאמור על סיוע צבאי נרחב מארצות־הברית, וגם גרמניה סבסדה בשנים האחרונות צוללות שמכרה לישראל. צעדים שנקטה ארצות־הברית לעיכוב משלוחי נשק לישראל בשורה של מקרים בארבעת העשורים האחרונים, כולל במלחמה האחרונה, לשם הפעלת לחץ לקידום המדיניות האמריקאית באזור, היו תמיד מוגבלים ביותר. התמיכה הצבאית האמריקאית בישראל צפויה — בכפוף לתהפוכות הפוליטיות בארצות־הברית עצמה — להימשך בשנים הקרובות, גם בעת שהבית הלבן מנסה להגיע להסדר של שיתוף־פעולה עם איראן, כל עוד ישראל נתפסת מבחינתם כבעלת־הברית היציבה והנאמנה ביותר באזור.

ובכל זאת, הדאגה במעמד השליט בישראל מהקמפיינים המקדמים חרמות מחאה ועיצומים היא אמיתית, הן בגלל חוסר ודאות ביחס לפוטנציאל ההשפעה הכלכלי העתידי ובמיוחד בגלל פוטנציאל ההשפעה הפוליטי. ההשפעה המצטברת של אותם קמפיינים מייצגת ומסייעת לתמורות בדעת הקהל בעולם, כולל בארה״ב ואף בציבור היהודי האמריקאי. היא תורמת להצבת האלימות המאורגנת נגד הפלסטינים על סדר היום ברמה הבינלאומית ולהגברת הבידוד הפוליטי של שלטון הימין הישראלי בעולם.

נתניהו יכול להתרפק על אי־אלו הסכמים ומהלכי חקיקה שתומכי הימין הישראלי בארה״ב או בקנדה מקדמים נגד חרמות מחאה על מדיניות ישראל, אבל אפילו מצד הפטרונית של ישראל, ארצות־הברית, צפויים ניסיונות להגביר את הלחץ על ישראל, כשבין השאר קיימת אפשרות לעיצומים מדינתיים נקודתיים כגון הקפאת ערבויות לישראל, כפי שעשה ממשל בוש האב וכפי שאיים לעשות ממשל אובמה. מעבר לכך, הבית הלבן רמז בתקופה האחרונה שהוא עשוי להפחית את הגיבוי הדיפלומטי לישראל ולחדול למשל מהווטו האוטומטי במועצת הביטחון באו״ם. לא ניתן לשלול שהממשל האמריקאי יסיר בעתיד את התנגדותו להצעת צרפת להכרה רשמית מלאה במדינה פלסטינית בגבולות 67׳ על־ידי האו״ם, אם משא־ומתן של שנה וחצי לא יוביל ל"הסכם קבע". הלחץ הבינלאומי נגד הכיבוש וההתנחלויות ונגד המצור ימשיך להתרחב.

בעוד שהרצוג, לבני ואחרים מייצגים אגף במעמד השליט בישראל שמעדיף משיקולים גיאו־אסטרטגיים לנסות לקדם הסדר מדיני ישראלי־פלסטיני חדש שיכלול נסיגה חלקית בגדה המערבית, הרי שגם הם חוששים שהלחץ הבינלאומי המוגבר יפגע בקפיטליזם הישראלי ויצר את מרחב התמרון של השלטון הישראלי מול הפלסטינים. לכן הם שותפים להסתה נגד חרמות המחאה הבינלאומיים, אך ממשיכים לבקר את נתניהו על אחריות כזו או אחרת לעצם העמקת הבידוד הפוליטי של ישראל.

המאבק לשלום ונגד הכיבוש

ממשלת נתניהו השנייה העבירה בכנסת ב־2011 את "חוק החרם" כדי לנסות לערער השפעה פוטנציאלית של הביקורת הבינלאומית על דעת־הקהל הישראלית, כדי להרתיע חרמות מחאה ישראליים על ההתנחלויות כמו זה שאירגנו ב־2010 אמנים נגד מופעים בהיכל התרבות בהתנחלות אריאל, וכדי להרתיע תאגידים בינלאומיים וישראליים ממדיניות של אי־השקעה בהתנחלויות. החוק קובע שניתן לתבוע כספית כל אדם או תאגיד שמקדם לכאורה חרם על ישראל, על מוסדות ישראליים או על כל שטח שבשליטת ישראל, ושתוגבל זכותם של תאגידים "מחרימים" להשתתף במכרזים כלכליים של המדינה. לפני תביעה לבג״ץ בנושא, נוסח החוק איפשר אפילו פסיקת פיצויים ללא כל הוכחת נזק. החוק לא מנע ממאות אמנים ישראלים לפרסם קריאה לחרם על היכל התרבות בקריית־ארבע ב־2011 ובוודאי שהשפעתו על הקמפיינים ברמה הבינלאומית צפויה להיות אפסית.

בישיבה מיוחדת של הנהגת ההסתדרות שנערכה ב־9 ביוני בנושא חרמות המחאה אמר יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ש"כארגון העובדים הגדול בישראל זאת חובתנו לפעול גם בנושא זה של החרמות. פעילות זו משיקה בצורה חזקה וישירה לפעילות הממשלתית בנושא, ואנו עושים זאת בתיאום מלא ובשיתוף פעולה פורה עם הגורמים המדיניים". מנכ״ל ההסתדרות קובי טריפטו הוסיף כי "המחיר הכלכלי שעלולים לשלם המדינה והעובדים הישראלים, אם יתקבלו הצעות חרם, הוא כבד ביותר".

במקום לסייע לקדם פתרון מנקודת המבט של ציבור העובדים, מנהיגי ההסתדרות, בהמשך לתמיכתם השערורייתית בסבבי המלחמה בשנים האחרונות, מוליכים שולל את ציבור העובדים הישראלי כאילו הדרך לפתרון החששות והמצוקות שלו עוברת בהגנה על מדיניות ממשלת ההון וההתנחלויות ובשיתוף־פעולה איתה. ראשי ההסתדרות, שפועלים בנושא הזה כלשכת דוברות של ממשלת נתניהו, לא עוזרים להגן על ציבור העובדים מפני שום איום אלא רק מספקים לשלטון הימין הקפיטליסטי עלה־תאנה, זורים חול בעיני עובדים ישראלים ואף מבודדים אותם בקרב תנועת העובדים ברמה הבינלאומית — באופן בלתי נמנע, גם אם מוטעה, גוברים בשנים האחרונות הקולות בקרב מספר ארגוני עובדים בעולם שקוראים אף להטלת חרם על ארגון העובדים הגדול בישראל בגלל עמדת מנהיגיו.

הכיוון שדרוש הוא בדיוק הפוך. למעמד העובדים הישראלי יש אינטרס מובהק להיאבק נגד מדיניות ממשלת הימין הקפיטליסטית, נגד הכיבוש ולמען שלום וצדק חברתי. הבעיה הפוליטית שנגדה צריכים ארגוני עובדים ישראליים להיאבק היא המשך הכיבוש ולא המחאה נגדו. רק על בסיס עמדה סולידרית שמתנגדת לכיבוש ולדיכוי של עובדים פלסטינים וחותרת לשיתוף־פעולה אמיתי עם ארגוני העובדים הפלסטיניים והבינלאומיים, ארגוני עובדים ישראליים יוכלו במידת הצורך להעלות, כשותפים למאבק, חששות מפני האפשרות שצעד מחאה מסוים יוביל לפיטורי עובדים ולהציע צעדים חלופיים לקידום המאבק. הדרך לשלום ולצדק חברתי לא עוברת בשיתוף־פעולה עם ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו אלא במאבק נגדה ולמען זכויות שוות לקיום ולהגדרה עצמית לשני הלאומים, כחלק מהמאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ולשלום.





תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.