socialism.org.il
המאבק בימין הקיצוני
לא למעצרים מינהליים, כן לפינוי כל ה"מאחזים"
כליאה ללא הצגת אישומים וללא משפט היא כלי מסוכן בידי שלטון הימין, שממשיך לטפח את החממות הכהניסטיות בהתנחלויות ■ דרוש מאבק רחב נגד הימין הקיצוני, הכיבוש וההתנחלויות
שחר בן־חורין
10.08.2015 01:19

שלושה פעילים כהניסטים, בהם נכדו של כהנא, נעצרו לחצי שנה בצווי מעצר מינהלי עליהם חתם שר הביטחון משה יעלון.

בעוד שכ־400 פלסטינים מוחזקים כעת במעצר מינהלי, אותו האמצעי משמש רק לעתים נדירות כנגד פעילי ימין קיצוני יהודים.

המעצר המינהלי של הפעילים הכהניסטים הוא חלק ממהלך של שר הביטחון להצגת החמרה בצעדי אכיפה וענישה נגד פעילי ימין קיצוני בעקבות הפיגוע הרצחני נגד משפחת דוואבשה ביישוב דומא שבגדה המערבית ב־31 ביולי, בו נשרפו למוות התינוק עלי ואביו סעד, ונפצעו אנושות האם ובנה הבכור בן הארבע. זהות המפגעים לא ידועה עדיין, אבל הממצאים בשטח והראיות הנסיבתיות מצביעים לעבר מתנחלים כהניסטים, ככל הנראה מההתנחלויות הסמוכות.

אין שום ספק שכל אחד משלושת הפעילים הכהניסטים תומך — ובסבירות לא נמוכה גם היה מעורב — בפעולות טרור נגד חפים מפשע. לכן יש הצדקה לכל הפחות להעמדתם לדין באופן גלוי ומתוקשר. בהחלט גם יש צורך במאבק תקיף, רחב ובכל האמצעים הדרושים נגד הימין הכהניסטי־פשיסטי, שמייצג איום יסודי על חירויות דמוקרטיות.

אלא ש"מעצר מינהלי" הוא לא אחד האמצעים הדרושים אלא כלי שרירותי ומסוכן בידי השלטון. הוא מאפשר כליאה על בסיס חשד לכאורה מצד גורמי שלטון בכוונות לביצוע פשע, וזאת ללא הצגת אישומים וראיות, ללא משפט, ללא אפשרות להתגונן משפטית ובפועל אף ללא הגבלת זמן — תמיד ניתן להאריך את תוקף הצווים. "חוק הטרור" החדש שמקודם בכנסת מאיים כעת להרחיב את סמכויות המשטר לכלוא ללא משפט אזרחים או להגביל את תנועתם.

בשטחים הכבושים המצב גרוע יותר, ובבתי הכלא הישראליים מוחזקים מאות עצירים מינהליים פלסטינים, חלקם במשך שנים. העציר המינהלי מוחמד עלאן שובת רעב כבר קרוב לחודשיים במחאה על כליאתו ללא משפט. שביתות רעב של עצירים מינהליים בשנים האחרונות בדרישה למשפט או שחרור, הסתיימו שוב ושוב בשחרור ואפילו לא פעם אחת בהעמדה לדין. חוק ההזנה בכפייה שאושר באחרונה בכנסת מתיימר לחסום את אפיק המחאה הזה כדי להמשיך לאפשר לשלטון יד קלה לכליאה שרירותית, במיוחד של פלסטינים. ההסתדרות הרפואית מגדירה בצדק הליך הזנה בכפייה בתור עינויים, בהתאם למדיניות ההסתדרות הרפואית העולמית, ומנחה רופאים לסרב לשתף פעולה עם החוק. המאבק נגד השימוש באמצעים של מדינת משטרה יימשך.

התואנה למעצרים מינהליים היא תמיד "ביטחונית", אך באופן כללי הם משרתים תמיד מדיניות פוליטית מסוימת. זהו כלי שכפוף לשיקולים פוליטיים וטקטיים בלתי שקופים של גורמי שלטון, ושמשמש כיום את שלטון הימין של נתניהו בעיקר לצורך ניהול הכיבוש בשטחים הפלסטיניים. זהו גם ההיגיון הבסיסי מאחורי המעצרים המינהליים של הפעילים הכהניסטים.

מדיניות "אפס סובלנות"

באופן אירוני, החקירות והמעצרים כעת מבליטים בדיוק את העובדה שביומיום מתקיימת מדיניות של העלמת עין ואף גיבוי מעשי לפעולות שונות של טרור כהניסטי בשטחים הכבושים ובכלל. התקפות של גורמי ימין קיצוני על תושבים פלסטינים ועל שדותיהם ובתיהם ועל בתי תפילה הם עניין שגרתי לחלוטין בשנים האחרונות. לפחות 15 בתים של פלסטינים הוצתו בשבע השנים האחרונות באמצעות בקבוקי־תבערה — איש לא הועמד לדין.

אכיפת הכיבוש על הפלסטינים בשטחים נשענת במידה מסוימת על הפעילות של גורמי התנחלות לא רשמיים, שישתלטו על שטחים ויטילו אימה על האוכלוסייה, פעמים רבות במימון ישיר או עקיף של המדינה ובחסות כוחות צבא ומג״ב. ה"מאחזים" — גרורות של התנחלויות רשמיות, שנחשבות על הנייר בלתי חוקיות אפילו מבחינת החוק הישראלי — זוכים רובם ככולם לתמיכה בפועל מהמדינה, כפי שזוכות רבות מהישיבות הכהניסטיות. לא בדיוק מדיניות של "אפס סובלנות".

ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו, שכוללת את האגף הכי ימני־קיצוני בכנסת, במסגרת "הבית היהודי", לא תלך רחוק בצעדיה נגד הימין הכהניסטי, שהיא עצמה מסייעת לטפח. גל צעדי האכיפה והענישה הנוכחי נגד פעילים כהניסטים, בדומה לגל המעצרים המתוקשר בארגון הכהניסטי "להב״ה" בדצמבר, בעקבות הצתת בית־הספר הדו־לשוני בירושלים, הוא מהלך טקטי. הגולם הכהניסטי לא נמצא ממש בשליטה ממסדית, והממשלה וזרועות הביטחון שלה מנסות מפעם לפעם לרסן את הפעילות שלו.

במישור הפוליטי הצעדים נגד הכהניסטים מכוונים ליצור רושם של טיפול בשורש הבעיה, על רקע הזעזוע בציבור הישראלי מהתוצאות המזוויעות של הפיגוע בדומא. אך בראש ובראשונה הם מתבצעים מחשש להתפוצצות זעם בקרב הציבור הפלסטיני בשטחים — במיוחד כזו שעשויה לכלול התגייסות של שכבות משמעותיות למאבק עממי רחב נגד הכיבוש.

הזעם והייאוש מטרור המתנחלים ומהברוטליות של החיים תחת כיבוש עלולים למרבה הצער גם להביא יחידים לבצע פיגועי נקם נגד אזרחים ישראלים, כפי שקרה בימים האחרונים. נתניהו והימין הישראלי מנצלים פוליטית פיגועים כאלה כדי לחזור ולהצדיק הסתה לאומנית והתקפות חדשות על התושבים הפלסטינים, ובעיקר כדי לנסות להתנער מהאחריות של מדיניותם להידרדרות הסכסוך הלאומי ולזוועות שהוא מייצר.

בניית מאבק

מחאה ציבורית שתצליח לגייס שכבות משמעותיות בישראל, הן בציבור הערבי־פלסטיני והן בציבור הישראלי־יהודי, עשויה לסכל את התוכנית האמיתית והרת־האסונות של ממשלת נתניהו: המשך הדיקטטורה של הכיבוש וההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים, המשך ליבוי הסכסוך הלאומי, המשך טיפוח החממות של הימין הכהניסטי.

מול הסיסמאות הריקות של פוליטיקאים ממפלגות הקואליציה וה"אופוזיציה" בכנסת, שקוראים לעצור את השתוללות הימין הקיצוני באמצעות מעצרים מינהליים ודיכוי משטרתי, יש לדרוש פינוי מיידי של כל ה"מאחזים" הלא חוקיים, להוציא את הצבא מהשטחים ולשים סוף לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות.

האינטלקטואל ישעיהו ליבוביץ׳, שהתנגד לכיבוש, קרא עוד בסוף שנות השבעים לארגן פלוגות שישברו את העצמות לכנופיות הימין הקיצוני. בהחלט יש צורך בהתארגנויות דמוקרטיות להגנה עצמית אפקטיבית מול הטרור המאורגן של הימין הכהניסטי, ואכן נעשו בשנים האחרונות מספר צעדים בכיוון הזה ביישובים פלסטיניים בגדה המערבית כדי להגן על תושבים, וגם בקרב פעילי ופעילות שמאל בישראל כדי להגן על אירועי מחאה.

עם זאת, צעדים נחוצים כאלה לא יספיקו בפני עצמם ללא מאבק פוליטי רחב יותר להחלפת שלטון הימין בישראל ולהפלת הכיבוש ושלטון ההון. הכרחי לחשוף לאורך זמן את הצביעות והיעדר הפתרונות מצד הממשלה ומצד מפלגות ממסד שאינן מציעות כל חלופה של ממש למדיניותה. התארגנות בשמאל בישראל, סביב תוכנית סוציאליסטית לשינוי החברה, תוכל לעזור להראות איך אפשר להיפטר מסכנת הימין הקיצוני ומהמדיניות שמזינה אותה.

צילום: אקטיבסטילס