socialism.org.il
כנס סוציאליזם 2015
דיווחים מהשטח ודיון ער על הדרך לקדם את המאבק
דיונים ודיבייטים מרתקים על המאבקים בעוני, בשלטון ההון, באפליה, בכיבוש ולמען שלום ושינוי סוציאליסטי
אורי בר־שלום אגמון
24.12.2015 17:16

כ־140 אישה ואיש לקחו חלק בכנס סוציאליזם 2015 שנערך בסוף השבוע האחרון בתל אביב. הכנס השנתי, שמארגנת תנועת מאבק סוציאליסטי, התקיים הפעם על רקע הסלמה קשה בסכסוך הלאומי. למרות זאת, השתתפו בו שורה של נציגי עובדים, פעילות ופעילים מחזית המאבקים, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, מישראל ומהשטחים הכבושים, לצד פעילים סוציאליסטים מיוון ומאנגליה.

לאורך יומיים, מעוררי השראה, קיימנו סדרת דיונים על המאבקים הבוערים לשלום ולרווחה ועל הדרך להוביל אותם לשלב הבא. 13 פאנלים, דיבייטים ודיונים שונים דנו באתגרים שניצבים בפני השמאל הסוציאליסטי ובצורך הדחוף לבנות אלטרנטיבה סוציאליסטית לשלטון ההון.

ביטול השביתה במגזר הציבורי אתמול בתמורה להעלאה נמוכה מאוד בשכר מדגיש כמה רלוונטיות וחשובות המסקנות מהפאנל הפותח של הכנס על העבודה המאורגנת בישראל שהנחה שי גלי מהנהגת מאבק סוציאליסטי.

שי תיאר את מימדי העוני העצומים בישראל מצד אחד, והצטברות העושר בידי אחוז אחד בחברה והבהיר שבקפיטליזם לוקחים זכויות ולא מקבלים אותן וכאן נכנס תפקיד האיגודים. שי הזכיר את התפקיד המכריע שיכול להיות לכח הארגוני העצום של ההסתדרות במאבקים חברתיים כדוגמת מאבק הגז והמאבק לחיסול העוני.

מוראד עטון, חבר ועד נהגי האוטובוס מחברת "קווים" ותושב מזרח ירושלים סיפר על מאבקם האמיץ של הנהגים לשיפור שכרם וגם על בטחונם האישי כנהגים פלסטינים שחשופים לאלימות מצד הימין הקיצוני. מוראד הסביר שרק התארגנות נחושה של עובדים הצליחה להביא להישגים ושגם מול ההתקפות הצבאיות על התושבים הפלסטינים במזרח העיר ומול הסגרים והעונשים הקולקטיבים של הממשלה (אשר מונעים מאלפי עובדים גישה לפרנסתם) יש צורך בהתנגדות מאורגנת של איגודי העובדים. בהקשר זה צויין בפאנל שחבר הנהגת ארגון "כוח לעובדים" עמי וטורי הכריז בצעד חשוב שהוא מתנגד לסגר על השכונות הפלסטיניות בירושלים.

עלי תולת, יו״ר ועד המנקות של אוניברסיטת תל אביב, סיפר על הסולידריות שגייסו העובדות מצד הסטודנטים והמרצים במאבקן על העסקה ישירה. עלי אמר כי אילו ההסתדרות הייתה מממשת את איום השביתה הכללית בדרישה לחיסול ההעסקה הקבלנית ביולי השנה, היה ניתן להגיע להישגים משמעותיים בהרבה ממה שהושג — מעמדם של 95% מעובדי הקבלן נותר ללא שינוי.

חנוך ליבנה, יו״ר ועד עובדי הבנק הבינלאומי, סיפר על מלחמת ההתשה שמנהלים בעלי ההון וההנהלות גם כנגד הועדים הותיקים והדגיש את חשיבות המאבק על קביעות ובטחון תעסוקתי בהסכמים הקיבוציים גם בהתארגנויות החדשות. נעמה לוין, נציגה באיגוד העובדות הסוציאליות וחברה בתנועת עתידנו ובמאבק סוציאליסטי, סיפרה על המאבק שהיא מנהלת יחד עם עובדות נוספות לשינוי אופי האיגוד בכיוון דמוקרטי ולוחמני יותר שיאפשר לעובדות להשיג שיפור אמיתי בשכרן ותנאי העבודה הקשים. גם נאור קפולניק מהתארגנות עובדי לאומי קארד ותנועת מאבק סוציאליסטי הסביר מדוע התנהלות דמוקרטית של האיגודים והועדים היא הכרחית לניצחון מאבקי העובדים.

בפאנל "לקחים ממחאת יוצאי אתיופיה" דיבר אבי יאלו מ"פורום חשיבה משותף למאבק בגזענות". אבי סיפר על עומק הגזענות הממוסדת כלפי אתיופים בישראל ועל החשיבות של חיבור המאבק של העדה האתיופית למאבקים של קבוצות נוספות שסובלות מאלימות משטרתית ואפליה ממוסדת כמו הערבים־הפלסטינים בישראל. ברכה מקונן, פעילה בתנועת מאבק סוציאליסטי הרחיבה את הדיון על שורשיה של הגזענות בעולם המודרני ועל הלקחים שיש להפיק גם מהמאבק נגד הגזענות בארה״ב. ברכה הסבירה שהדרך לחיסול האפליה והגזענות עוברת בהפלת הקפיטליזם שמטפח דעות קדומות וגזענות לצורך הפרדת קבוצות שונות במעמד העובדים, שליטה בהן וניצולן.

במקביל התקיים מעגל שיח בהנחיית קשת זמיר, פעילה במאבק סוציאליסטי וממובילות מחאת "המכנסיים הקצרים" נגד האפלייה הסקסיסטית בקוד הלבוש בבתי הספר. הדיון עסק באתגרים של המאבק הפמיניסטי לחיסול אפליית ודיכוי נשים בחברה ועל הקשר בין המאבק הזה לבין המאבק לסוציאליזם.

בנוסף התקיימו בכנס שורה של מעגלי שיח ודיונים מעמיקים על משבר הפליטים העולמי, הרס הסביבה ופתרון משבר האקלים, מלחמות האזרחים במזרח התיכון, המהפכה הטכנולוגית ואוטומצית המשרות, סוציאליזם־קפיטליזם וטבע האדם ועל אומנות, מחאה וצנזורה.

המאבק לשלום

הפאנל "מסרבות ומסרבים להיות אויבים" הונחה על ידי ג׳אן מזאווי ממאבק סוציאליסטי שסקר כיצד המדיניות של ממשלת נתניהו וצעדי הדיכוי שהיא מובילה, בגדה ובעזה לצד תוכניות הנישול בגליל ובנגב הביאו להסלמה הנוכחית.

בפאנל השתתף בין היתר מוחמד אבו־חומוס מועדת המעקב של שכונת עיסאוויה במזרח ירושלים הכבושה. בדבריו הוא תיאר איך הסגרים, המעצרים המאסיביים ושאר העונשים הקולקטיבים של הממשלה מחמירים את המצב בשכונות מזרח ירושלים. דוברת נוספת בפאנל, מיה חסקל מארגון "לוחמים לשלום" סיפרה על קידום המאבק בכיבוש על ידי קבוצות משותפות של פלסטינים וישראלים שפועלים ונפגשים גם בשיא ההסלמה והדגישה את חשיבותה של ההתארגנות החדשה "עומדים יחד".

בנוסף להם השתתף בדיון באמצעות שיחת סקייפ אחמד ג׳רדאת מ"המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית" בחברון אשר לא יכול היה להגיע לכנס בשל הגבלות הצבא. אחמד סיפר שמאז תחילת אוקטובר נעצרו בחברון לבדה כ־1,000 תושבים פלסטינים, עשרות נהרגו מירי הצבא ומחירי המזון עלו בצורה קיצונית בעקבות הסגרים והקושי להעביר סחורות אל חברון. תחת הדיכוי הכבד הזה, אלפי צעירים ממשיכים לצאת לרחובות ולדרוש את סיום הכיבוש. אחמד הדגיש שהדיכוי בחברון ובשאר השטחים לא משרת את הישראלים מהשורה ושהוא מאמין שהשמאל הסוציאליסטי בישראל חייב להתעקש לבנות את המאבק לשלום גם בחברה הישראלית. לדבריו המנהיגים הוכיחו בעשורים האחרונים שהם לא יביאו שלום, "אנחנו צריכים להיאבק על שלום אלטרנטיבי אמיתי ושוויוני — שלום מלמטה".

יאשה מארמר, ממאבק סוציאליסטי דיבר בפאנל על קשר בין המאבק לסיום הכיבוש למאבק באליטה הקפיטליסטית בישראל שמטפחת את הסכסוך ואינה מוכנה לקבל שום הסדר שיפגע באינטרסים שלה. המאבק לשלום קשור באופן עמוק למאבק בקפיטליזם ולמען שינוי פוליטי וחברתי — שינוי סוציאליסטי באזור כולו, הסביר יאשה.

בהמשך הדיון על המאבק לסיום הכיבוש ולשלום התקיים דיבייט בין אלירן ביחובסקי מצעירי מרצ לכותב שורות אלה, בו דנו בשאלה האם הסכמי אוסלו היו צעד בדרך לפתרון הסכסוך. במהלך הדיבייט אלירן הציג עמדה אשר מבקרת את שיתוף הפעולה של מרצ עם פעולות דיכוי שהובילה ממשלת רבין כנגד הפלסטינים אך טוענת עם זאת שהסכמי אוסלו היו הסכמי ביניים חיוביים, שהיו צריכים להוביל להסכם קבע תוך 5 שנים שיסיים את הסכסוך, אך במקום זאת נשארו כהסכמי קבע עד היום — ולכן כישלונם.

מצידנו טענתי, כי הסכמי אוסלו, כפי שרבין בעצמו הודה, לא נחתמו במטרה להקים מדינה פלסטינית עצמאית אלא כדי להקים אוטונומיה מוגבלת שתישלט באופן מוחלט על ידי ישראל — כלכלית, צבאית ופוליטית. לטענתי, ההסכמים נחתמו בשביל להסדיר את הכיבוש ולשרת את האינטרסים של בעלי ההון והמעמד השליט בישראל. לכן, מתחילת התהליך סוציאליסטים הסבירו שההסכמים לא יובילו לשלום ואף עלולים להחמיר את הסכסוך כפי שתנועת ה־CWI הסוציאליסטית הסבירה כבר ב־1993.

בנוסף לדיבייט על הסכמי אוסלו, התקיים דיבייט נוסף בין אור דר מתנועת מאבק סוציאליסטי לבין דני גוטווין ממשתפי הסדרה "מגש הכסף" על הדרך להיפטר משלטון ההון ולבנות אלטרנטיבה פוליטית שתקדם פתרונות אמיתיים לבעיות החברתיות הבוערות.

בדיבייט הציג גוטווין את דרכו לשינוי החברה והסביר שלהשקפתו יש לפעול בתוך מוקדי הכח הפוליטיים הקיימים, כמו מפלגת העבודה, על מנת לתפוס את השלטון וליישם מדיניות סוציאל־דמוקרטית מרחיבה. אור דר לעומתו טען שללא תוכנית פוליטית סדורה שמוכנה להתעמת עם שלטון ההון ואף להפיל אותו, כל ממשלה שמאלית שתקום לא תצליח להתמודד עם המתקפה שינחיתו עליה בעלי ההון. אור הסביר כי בקפיטליזם המשברי של היום, גם כאשר "תופסים את השלטון" ונמצאים בממשלה, אין אפשרות להוביל רפורמות חברתיות אפילו מינוריות בלי נכונות להיאבק לשינוי סוציאליסטי מקיף ושורשי.

הסוציאליזם חוזר לסדר היום

בפאנל המסכם של הכנס השתתף גם דייב נליסט מהמפלגה הסוציאליסטית אנגליה־וויילס, חבר הפרלמנט הבריטי לשעבר ויו״ר "הקואליציה האיגוד־מקצועית וסוציאליסטית". דייב דיבר על החזרה האדירה של רעיונות סוציאליסטים לסדר היום בעקבות הקמפיין של ג׳רמי קורבין שניצח בבחירות לראשות מפלגת הלייבור בבריטניה והקמפיין של ברני סנדרס שמתמודד לראשות המפלגה הדמוקרטית בארה״ב.

הקמפיין של קורבין זעזע את המערכת הפוליטית בבריטניה לאחר שהצליח לסחוף מאות אלפי צעירים עם דרישות כמו העלאת שכר המינימום, הלאמת חברות האנרגיה והרכבות, הגדלת המיסוי על העשירים ואף פירוק בריטניה מנשק גרעיני. דייב תיאר את "מלחמת האזרחים" במפלגת הלייבור בין המתנגדים למדיניות הצנע המיוצגים על ידי קורבין, לבין התומכים במדיניות הצנע שהם רוב חברי הפרלמנט של הלייבור. דייב הסביר שיש כיום פוטנציאל עצום לבנות מאבק רחב ומנצח נגד הממשלה השמרנית הקפיטליסטית — אך בשביל לעשות זאת חייבים להשתחרר מהמנגנון הימני של מפלגת הלייבור שכולא כיום את התנועה השמאלית ההמונית שהתפתחה סביב ג׳רמי קורבין.

דובר נוסף בפאנל היה גיאנוס ניקולאו מהתנועה הסוציאליסטית "קסקינימה" ביוון אשר סיפר על הלקחים המרכזיים מעליית ממשלת השמאל של סיריזה ובגידתה. גיאנוס תיאר איך סיריזה הפכה תוך שנים מועטות ממפלגה בגודל של חד״ש למפלגת שלטון. אך הוא הדגיש כי כניעתה ל"טרויקה" (הנציבות האירופית, הבנק האירופי וקרן המטבע) ולשלטון ההון, והעברת תוכנית הצנע השלישית, אשר הולכת להוריד עוד המוני עובדים ופנסיונרים ביוון לעוני, לא הייתה כורח המציאות אלא תוצר של מחסור באסטרטגיה.

הממשלה היוונית הייתה צריכה להציב תוכנית סוציאליסטית שתכלול את הלאמת הבנקים, הגבלות על משיכת הון מהמדינה, הלאמת המגזרים המרכזיים של המשק, אי תשלום החוב לבנקים האירופים והשקעה מאסיבית במשרות ציבוריות נחוצות. תוכנית כזאת, מגובה במאבק של מעמד העובדים היווני, הייתה יכולה להיות אלטרנטיבה למשבר העוני והעושק שמציעים הקפיטליסטים. גיאנוס הדגיש כי למרות התבוסה האדירה בעקבות הבגידה של סיריזה בסבב הזה של המאבק, מעמד העובדים היווני עוד לא אמר את מילתו האחרונה, ועוד יחזור לבמת ההיסטוריה.

את הפאנל סיכם שחר בן־חורין מהנהגת מאבק סוציאליסטי. בדבריו סקר שחר את האתגרים המורכבים שניצבים בפני השמאל הסוציאליסטי בישראל ובפלסטין, ובראשם הסכסוך הלאומי המדמם וההפרדה התהומית בין יהודים לערבים וישראלים לפלסטינים.

שחר הסביר ש: "לא המופתי הימני שרף את משפחת דוואבשה, אלא הימין הכהניסטי שהמדינה מטפחת ומממנת. וכשילד עני ממזרח ירושלים לוקח סכין ליד, צריך לשאול מי באמת שם את הסכין ביד שלו? אבו־מאזן? או מי ששרפו בשנה שעברה מאות תינוקות וילדים ומשפחות ברצועת עזה, ומי שאחראים לעוני ולהתנחלויות במזרח ירושלים ומי ששולחים את הצבא הכי חזק במזרח התיכון כדי להרוס בתים ולכלוא ולירות בילדים. הפלסטינים אף פעם לא יסכימו לקבל דיכוי לאומי וזאת גם הסיבה שאלפי פלסטינים יצאו לרחובות בשבועות האחרונים גם בידיעה שהם מסכנים את החייהם בכל מחאה ובכל הפגנה על העתיד שלהם".

בהתייחס לפוטנציאל שקיים גם כאן בישראל שחר הוסיף: "שני העשורים האחרונים בישראל כללו לא רק סכסוך מדמם אלא גם את השביתות הכי גדולות שהיו בתולדות ישראל ואת המחאה החברתית הכי גדולה שהייתה כאן. היום רוב הציבור יודע שהממשלה פועלת לטובת הטייקונים, שהממשלה לא תפתור את בעיות העוני ואת שאר הבעיות החברתיות הבוערות. לרוב הציבור הישראלי, נמאס גם מהמצב הבטחוני. מפלגות הממסד שנואות היום. למרות ההסתה ולמרות הרדיפה יש גם עכשיו שכבות שמחפשות אלטרנטיבה בשמאל". "אם כוחות שמאליים חדשים יראו את הדרך קדימה באירופה, בארה״ב ובמזרח התיכון גם הפוליטיקה הישראלית והפוליטיקה הפלסטינית יושפעו. הסברה שמאלית וסוציאליסטית, שבישראל לא מגיעה היום כמעט לאף בית, תוכל לזכות ליותר חשיפה, ליותר תמיכה".

שחר הרחיב על המבוי הסתום שהקפיטליזם מוביל אותנו אליו: "האנושות מעולם לא הייתה יותר עשירה, אך לשליש מבני האדם בעולם הזה אין אפילו גישה לבית שימוש. רופאים מבצעים היום ניתוחים סופר־מורכבים בעזרת רובוטים אבל לשני שליש מהעולם אין גישה לניתוחים הכי פשוטים ואנשים שעבדו כל החיים נאלצים לבחור בין אוכל לתרופות, גם פה בארץ. האנושות מפתחת צורות של אינטיליגנציה מלאכותית, שולחת תמונות מגשושית בקצה של מערכת השמש אבל היא לא מצליחה להיפטר מהאיום הקיומי של משבר האקלים כי בשורה התחתונה לתאגידי האנרגיה ולכלכלות שנשענות על ייצוא נפט וגז יש אינטרס להוציא את הפחמן מהאדמה ולזהם לנו את האוויר".

הוא סיים בכך ש: "בשביל להניח את התשתית למזרח תיכון של שלום, דמוקרטיה וצדק חברתי המאבק חייב להיות גם לשינוי יסודי של החברה. לחברה שתשלוט בצורה דמוקרטית ורציונלית בשירותים המרכזיים, בעושר שלה. חברה שתוכל לרתום את הטכנולוגיה והמשאבים כדי לחסל את העוני והמצוקות החברתיות והפערים ולהבטיח רווחה לכולם בלי הבחנה בין דם לדם. זאת בעצם האלטרנטיבה, מאבק לשינוי סוציאליסטי, עם עצמאות לאומית לשני העמים, כחלק מהמאבק לאביב סוציאליסטי שיזרוק לפח האשפה של ההיסטוריה את מעגל הייאוש והדמים. אז בואו נוודא שהאלטרנטיבה הסוציאליסטית מרימה את הראש גם כאן".

פורסם במקור באתר "הטלוויזיה החברתית"