socialism.org.il
הסתדרות העובדים
הישגים חלקיים לצד קולות מחאה
תנופת ההתאגדות נמשכת ■ תוך איום בנשק השביתה הושגו תוספות לשכר המינימום ולשכר במגזר הציבורי, והבטחות לצמצום ההעסקה הקבלנית ■ אך לצד ההישגים החלקיים, ישנם גם תמרורי אזהרה וקולות חשובים של מחאה
שחר בן־חורין
23.02.2016 00:58

תנופת ההתאגדות במקומות העבודה נמשכה בשנה החולפת. בהסתדרות הכללית נחתמו הסכמים קיבוציים תקדימיים מול מספר תאגידים, כולל בענפי הפיננסים וההייטק, ובארגון כוח לעובדים מקימים כעת איגוד עובדי תחבורה חדש לאחר שאיגדו כבר אלפי עובדים בענף. בהסתדרות דיווחו על כ־40,000 עובדים ועובדות חדשים שהתארגנו במסגרתה ב־2015, בהמשך לקצב שנרשם שנה קודם וכפול מהקצב של 2012–2013.

התעמולה הניאו־ליברלית שניסתה בשני העשורים הקודמים לצייר את העבודה המאורגנת כתופעה מיושנת ספגה מכה רצינית.

את מגמת ההתאגדות מניע בראש ובראשונה מיאוס מהתנאים הגרועים בשוק העבודה אחרי שנים של צמיחה כלכלית בלתי שוויונית בעליל. לפי נתוני מרכז אדווה, למרות צמיחה ממוצעת של 3.3% לשנה מאז תחילת המאה, השכר הממוצע והשכר החציוני נותרו ריאלית ללא שינוי ממשי לפחות עד שנת 2014. אם חלקם של השכירים בהכנסה הלאומית היה נותר זהה מאז שנת 2004, ההכנסה הממוצעת לעובד ועובדת ב־2014 היתה צריכה להיות גבוהה יותר ב־818 שקל לחודש. ציבור העובדים נותר מרושש שעה שהעושר שהוא מייצר "מחלחל מעלה", כפי שמדגישים שיעורי העוני.

על הרקע הזה הבטיח יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, מאז מונה לתפקיד ב־2014, להוביל מאבק בעוני ובפערים החברתיים.

הישגים חלקיים

עד לשנה שעברה שכר המינימום נותר ריאלית ברמה בה היה ב־2001. תוך איום בשביתה כללית במשק, ההסתדרות הגיעה להסכם עם ארגוני המעבידים על העלאת שכר המינימום באלף שקל לחודש (23%) במספר פעימות, שהאחרונה שבהן בסוף 2017. זהו הישג חשוב, גם אם בלתי מספק. עם זאת, ראוי לציין שהמהלך נועד לעקוף הצעת חוק להעלאה של 30% (ל־30 שקל לשעה), על רקע קמפיין שקידמו כוח לעובדים, מאבק סוציאליסטי, חד״ש ואחרים.

הסכם עובדי הקבלן שנחתם ביולי, והושג אף הוא לאחר איום בשביתה כללית במשק, הביא התחייבות לקליטה להעסקה ישירה של 15 אלף עובדי קבלן במגזר הציבורי ו־5,000 במגזר הפרטי בתוך ארבע שנים. תנאי עבודתם של כ־30 אלף עובדי קבלן נוספים אמורים להשתפר. מדובר בבשורה עבור אותם עובדים, אם ההסכם אכן ייושם הפעם, בניגוד להסכם כושל בנושא מ־2012. אלא שהעובדים שייקלטו להעסקה ישירה מהווים בכל זאת אחוזים בודדים מכלל עובדי הקבלן במשק, שמספרם נאמד ב־250–400 אלף, מרביתם במגזר הציבורי. צעדים נחרצים של שביתה וגיוס הפגנות רחבות נגד העסקה קבלנית היו יכולים, ועדיין יכולים, לאלץ את הממשלה והמעבידים לוויתורים משמעותיים הרבה יותר.

בדצמבר, לאחר איום בשביתה כללית במגזר הציבורי, הוכרז הסכם מסגרת חדש לשכר עובדי המגזר הציבורי. ההסכם, שהוצג כ"היסטורי" עבור העובדים והעובדות בדרגות השכר הנמוכות, עורר מחאה דווקא מצד כמה קבוצות מקרב אותן שכבות, שכן הוא מבטיח תוספות מצטברות של כ־7.5%–15% בלבד עבור תקופה של לא פחות משש שנים (2013–2018).

על הסכם הפנסיה החדש בין ההסתדרות לארגוני המעבידים, שמבטיח העלאה של אחוז אחד בהפרשות המינימום לפנסיה חובה, העיד נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש כי "בכך מנענו תוספת עלויות כבדה כתוצאה מחקיקה בלתי אחראית של הממשלה"

על הסכם הפנסיה החדש (23.2) בין ההסתדרות לארגוני המעבידים, שמבטיח העלאה של אחוז אחד בהפרשות המינימום לפנסיה חובה, העיד נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש כי "בכך מנענו תוספת עלויות כבדה כתוצאה מחקיקה בלתי אחראית של הממשלה". נראה שברוש מעריך שההסכם יביא לביטולו בפועל של התיקון לחוק קופות הגמל, שהיה אמור להיכנס לתוקף החודש. התיקון מחייב הפרשה קבועה לפנסיה ללא תלות במסלול והיה צפוי להביא להעלאה גבוהה יותר על חשבון המעביד. בהסכם נדרשים העובדים לשלם מחצית מההעלאה ועלותו השנתית למעבידים מוערכת בפחות מרבע מזו של החוק.

בהתחשב בנתונים הבלתי נסבלים על המצוקות וההתרוששות של מעמד העובדים ניכר שבאף תחום ההישגים החיוביים מהתקופה האחרונה אינם משנים באופן מהותי את מצב העובדים והעובדות במשק מבחינת חלוקת העושר והיפוך התוצאות ההרסניות של המדיניות הניאו־ליברלית, ובפרט של ההפרטה, ייבוש השירותים הציבוריים וריסוק תנאי העבודה. גם תנופת ההתאגדות החשובה מתרחשת בד־בבד עם מתקפה על מוקדי כוח של העבודה המאורגנת, למשל ברכבת, בנמלי הים וברשות השידור.

הסתמכות על העבודה המאורגנת

המקרים הבולטים יותר שבהם ההסתדרות הצליחה לרשום הישגים יחסיים בשנים האחרונות היו קשורים ישירות בהתארגנות הפעילה של עובדים במקומות העבודה, בצעדים יוצאי־דופן של שימוש בנשק השביתה כפי שקרה ב"פלאפון", ובאיומים בשביתות גדולות. אפילו לאחר ההכרזה על ההסכם במגזר הציבורי נדרש איום נוסף בשביתה רחבה ברשויות המקומיות כדי לאלץ את הממשלה להעביר לעובדים את מענק הפיצוי על העיכוב בחתימה.

השנים האחרונות הראו נכונות מוגברת למאבק בקרב מעמד העובדים וגם ראשי ההסתדרות נוטים כיום לאיים יותר בצעדי שביתה משמעותיים כדי להצליח להציג הישגים. למרות זאת, בפועל ממשיכה הנהגת ההסתדרות להעדיף מדיניות של שקט תעשייתי. מספר השביתות והעיצומים במשק נמצא במגמת שפל חסרת־תקדים מאז שנת 2006 — השנה בה נכנס קודמו של ניסנקורן, עופר עיני, לתפקיד היו״ר. באופן סמלי, קרן השביתה של ההסתדרות תוקצבה בשנת 2015 ב־0 שקלים.

מאבקי ההישרדות של עובדי דואר ישראל, רשות השידור, הדסה וכי״ל כללו באופן חיובי גם הפגנות בשטח ואף עיצומי סולידריות. אולם אותם מהלכים שימשו למעשה כפעולות מחאה נלוות לאסטרטגיה שהתמקדה בשדה המשפטי, במשא־ומתן ובשתדלנות בכנסת, ולא בגיוס מלוא כוחה של העבודה המאורגנת למאבק. בכל אחד מאותם המקרים האסטרטגיה הזאת כשלה במניעת פיטורים המוניים והרעה בתנאים

מאבקי ההישרדות של עובדי דואר ישראל, רשות השידור, הדסה וכי״ל כללו באופן חיובי גם הפגנות בשטח ואף עיצומי סולידריות. אולם אותם מהלכים שימשו למעשה כפעולות מחאה נלוות לאסטרטגיה שהתמקדה בשדה המשפטי, במשא־ומתן ובשתדלנות בכנסת, ולא בגיוס מלוא כוחה של העבודה המאורגנת למאבק. בכל אחד מאותם המקרים האסטרטגיה הזאת כשלה במניעת פיטורים המוניים והרעה בתנאים. אך אם משפחת עופר למשל היתה מתמודדת מול איום ממשי של השבתת כלל העסקים שבבעלותה בישראל, התוצאות בכי״ל היו יכולות להיות שונות מאוד.

כתחליף לאסטרטגיה של מאבק מעמדי לשיפור מצב העובדים והעובדות, הנהגת ההסתדרות נוטה להסתמך על בריתות עם בעלי הון ועם חלקים בממשלה. כך הוביל ניסנקורן את ההסתדרות לברית מחודשת עם ארגוני המעבידים הגדולים, בהנהגת שרגא ברוש, ולאחר שקריאתו להצטרפות מפלגת העבודה לממשלה לא נענתה הוא הוביל גם לברית גלויה עם שר האוצר משה כחלון, שאפילו התארח בישיבה של הנהגת ההסתדרות!

בעלי ההון והממשלה מוכנים לוותר על המינימום שנחוץ מבחינתם כדי לנסות לקנות שקט תעשייתי ולהמשיך "עסקים כרגיל". אלא שהנתונים הכלכליים מהשנים האחרונות ממחישים בצורה בוטה את מחיר השקט התעשייתי, שמשמעותו ריסון דרישות ומאבקים. את הוויתורים הגדולים באמת ממשיך לעשות ציבור העובדים. ללא מאבקים של ממש, ההישגים של ארגוני העובדים נותרים מוגבלים מאוד בתקופות של צמיחה ובוודאי בתקופות של מיתון, כפי שצפוי להתפתח שוב במוקדם או במאוחר בהשפעת המצב המעורער במשק העולמי.

שלא במקרה, ראשי ההסתדרות הסכימו להמשך הפרטת נמלי־הים, הדואר ותע״ש, ולסגירת רשות השידור, שכן כדי לתחזק את ה"הבנות" עם בעלי ההון והממשלה הם נדרשים לנהוג ב"אחריות" במסגרת המדיניות הניאו־ליברלית והשיטה הקפיטליסטית, שאחראיות בשורה התחתונה לבעיות הבוערות של ציבור העובדים.

דמוקרטיה איגוד־מקצועית

עובדות סוציאליות, פסיכולוגים, עובדי מעבדות ורנטגנאים נקטו צעדי מחאה נגד הסכם השכר החדש במגזר הציבורי, כולל משמרת מחאה של פסיכולוגים ועובדות סוציאליות מול בית ההסתדרות, הפגנה של מעל מאה עובדות ועובדים בתל אביב ושביתת מחאה שנקט איגוד עובדי המעבדות (הבמ״י). באופן מצער ומקומם, ניסנקורן הגיב לשביתה בצעד אנטי־דמוקרטי של השעיית יו״רית האיגוד מתפקידה. כבר ב־2012 היה זה ניסנקורן, כיו״ר האגף לאיגוד מקצועי, שהשתתף בהדחת מנהיגי עובדי הרכבת, שהובילו מאבק בהפרטה.

מבנה ארגוני חריג

בשונה מהתאחדויות איגודים רבות בעולם, עצם המבנה הארגוני בהסתדרות כיום מקשה עליה באופן משמעותי למלא את תפקידה האיגוד־מקצועי: לייצג, לקדם ולהגן על המאבקים, הדרישות והאינטרסים של מעמד העובדים בחברה באופן עצמאי מהמעבידים ומהמדינה.

המבנה הארגוני הביורוקרטי והאולטרה־ריכוזי הקיים הוא ירושה מתקופת ההסתדרות הישנה, שלא הוקמה במקור כארגון מאבק של מעמד העובדים אלא כארגון לקידום המטרות הלאומיות של התנועה הציונית (וככזו פעלה היסטורית גם להפרדה בין עובדים יהודים וערבים).

עד היום המבנה הארגוני לא מבטיח שליטה דמוקרטית וייצוג ישיר במוסדות המרכזיים של הארגון לעובדים ולעובדות המאורגנים במקומות העבודה, באיגודים ובמרחבים. ועדי העובדים במקומות העבודה אינם מורשים להכריז בעצמם על סכסוך עבודה בעניינם, להחליט על שביתה או לחתום על הסכם קיבוצי.

יו״ר ההסתדרות משוחרר בפועל מכפיפות של ממש לפיקוח דמוקרטי ולהכרעות דמוקרטיות של המוסדות המרכזיים של הארגון, ומאז 1998 הוא כבר אינו נבחר על־ידם אלא בבחירות ישירות כלל־ארציות. הוא ממנה אישית את הנהגת ההסתדרות ומאז 2011 אפילו רוב רגיל בבית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה) אינו מוסמך להדיחו.

ועידת ההסתדרות נבחרת אחת ל־5 שנים בבחירות כלליות על־ידי חברי וחברות ההסתדרות על בסיס רשימות מפלגתיות והיא מתכנסת באופן חד־פעמי למספר שעות לצורך טקס חגיגי שבמהלכו לא מתקיים כל דיון רציני ולצורך בחירת בינ״ה.

לשם השוואה, התאחדות האיגודים הבריטית, TUC, שגודלה פי עשרה מההסתדרות, עורכת ועידה שנתית בת מספר ימים, שמורכבת מנציגים ונציגות נבחרים מטעם האיגודים ושכוללת דיונים וקבלת החלטות. בהסתדרות, בפועל, ההתארגנויות המפלגתיות ממנות נציגים מטעמן למוסדות המרכזיים.

האינטרסים הביורוקרטיים של עסקני המנגנון והאינטרסים הכיתתיים של מפלגות שונות הם "כוח עצום שחוסם צמיחת מנהיגות דמוקרטית של עובדים", כפי שתיאר זאת הסוציולוג הפוליטי לב גרינברג ('הארץ', "אין שמאל בלי נציגי עובדים", 27.05.2004). כיועץ להסתדרות באמצע שנות ה־1990 ניסה גרינברג לקדם דמוקרטיזציה של הארגון ונכשל לאחר ש"עסקני המפלגות כולן — מחד״ש ומרצ ועד הליכוד וש״ס — התנגדו לבחירה הישירה של נציגי עובדים".

בתחילת פברואר התפטר ועד רופאי השיניים של קופת חולים מאוחדת לאחר ששביתתם הופסקה על־ידי נציגי ההסתדרות, שחתמו על הסכם עם ההנהלה מעל ראשי העובדים, לרבות ועד העובדים הכללי, שלא היה מודע לפרטי ההסכם. במכתב מחאה ששיגר ועד רופאי השיניים להסתדרות נכתב: "נוכח האופן בו פעלתם וייצגתם אותנו מול ההנהלה — ייצוג בלתי הולם ובלתי הוגן לחלוטין — אנו גם מבטלים מיידית את חברותנו בהסתדרות".

אמנם מדובר במספר מחאות מבודדות יחסית, אך אלה קולות חשובים שיוכלו לעזור להגביר לחץ על הנהגת ההסתדרות להוביל מאבקים תקיפים יותר, ובד־בבד לעזור לאותן קבוצות לקדם שינוי דמוקרטי באיגודים שלהן, בין אם במסגרת ההסתדרות או מחוצה לה.

פעילים של התארגנות "מאבק השכר למען הפסיכולוגיה הציבורית" הגיעו באחרונה ללשכת ניסנקורן בבית ההסתדרות כדי לדרוש תשובות על ההסכם החדש במגזר הציבורי. הם נחסמו תחילה על־ידי שומרים, אבל לאחר שהתעקשו ניסנקורן נפגש איתם והושגה הסכמה ראשונית להקמת חטיבת פסיכולוגים ייעודית בהסתדרות המח״ר, בה הם מאוגדים (כחלק מההסתדרות הכללית). במקביל, עשרות רנטגנאים יזמו פגישה עם נציגים מכוח לעובדים כדי לבחון האם התארגנות חוץ־הסתדרותית היא אפשרות מעשית או מועילה במקרה שלהם. ואילו בתנועת העובדות הסוציאליות עתידנו, המעורבת באיגוד העובדים הסוציאליים בהסתדרות, ישנם פעילים ופעילות שמעלים כעת בין השאר את הרעיון של הקמת רשימה שתתמודד בבחירות הבאות למוסדות ההסתדרות.

דמוקרטיה איגוד־מקצועית אמיתית נחוצה כדי להבטיח ייצוג דמוקרטי אמיתי של האינטרסים והרצון של העובדים והעובדות. מלבד הצורך בנציגים ונציגות שנבחרים באופן סדיר ואחראים בפני כלל העובדים והעובדות, הרי שרק לעובדים ולעובדות עצמם צריכה להיות הסמכות להכריע על מה ואיך לנהל את מאבקיהם ועל אילו הסכמים לחתום. בזמן מאבק, דיון והכרעה דמוקרטיים רחבים סביב הדרישות והצעדים הם הדרך להבטיח התגייסות מרבית במטרה לנצח והדרך למנוע התשה וכיפוף אפילו של נציגים מחויבים ביותר.

הנהגה דמוקרטית ונאבקת

למעמד העובדים המאורגן יש כוח עצום. נשק השביתה היה מסוגל למשל לעזור לתנועת המחאה החברתית של 2011 להגיע להישגים ממשיים וגם לעצור גזירות כלכליות משמעותיות בשנים האחרונות. הממשלה הקפיטליסטית של נתניהו היתה יכולה לעמוד בפני אתגר רציני אם ההסתדרות היתה מחליטה להירתם לגיבוי מחאת הגז או המחאות של יוצאי אתיופיה ושל פלסטינים אזרחי ישראל נגד אלימות משטרתית ואפליה גזענית.

בטורקיה, איגודי עובדים מארגנים מאבק לא פשוט נגד ההתקפות על חירויות דמוקרטיות וההסלמה בסכסוך הלאומי שם — העצרת למען "עבודה, שלום ודמוקרטיה" שאירגנו באוקטובר באנקרה נהפכה למוקד לפיגוע החמור בתולדות טורקיה. קמפיין אמיץ של ארגוני העובדים הישראליים למען צדק חברתי, שלום ודמוקרטיה, בשיתוף־פעולה עם ארגוני העובדים הפלסטיניים, יוכל להתחיל להציע מוצא ממעגל הדמים.

בתחילת פברואר הודיע ניסנקורן על הצטרפותו הרשמית למפלגת העבודה, לדבריו במטרה "להפעיל את כל הכוחות הציבוריים והפוליטיים כדי להילחם בעוני ובפערים". בעקבותיו הצטרף גם יו״ר ועד עובדי פלאפון. מזכ״ל המפלגה טען כי זו נהפכה "לבית של ציבור העובדים בישראל, שמבין כי אנו הפלטפורמה הפוליטית היחידה שבאמצעותה ניתן להיאבק במדיניות הקפיטליסטית שלוחת־הרסן של ביבי". ציבור העובדים בהחלט זקוק לייצוג פוליטי ולכוח פוליטי משלו, אך אותה מפלגת "הון־שלטון" לאומנית, שהובילה בעצמה התקפות "שלוחות־רסן" על העובדים והעניים, לא תוכל להציע זאת.

יתרה מכך, נראה גם שזהו אינו המניע הראשי למהלך של ניסנקורן, שהיתה לו השפעה ניכרת במנגנון המפלגה כבר קודם. לפי הערכות שצוטטו מפי גורמים במפלגה, ההצטרפות נעשתה כחלק מברית עם יו״ר המפלגה המיליונר הרצוג כדי לסייע למועמדות השניים לראשות המפלגה ולראשות ההסתדרות בהמשך.

ניסנקורן נכנס לתפקידו ב־2014 לאחר שמינויו על־ידי עיני זכה לאישור בית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה). הבחירות למוסדות המרכזיים של ההסתדרות נערכות אחת ל־5 שנים והמועד הצפוי הבא הוא מאי 2017.

בבחירות הקודמות ב־2012 התמודדה רשימת 'הבית החברתי' בראשות ח״כ איתן כבל ממפלגת העבודה. הרשימה כללה גורמים פרו־קפיטליסטיים טרמפיסטיים, לרבות כבל עצמו שנעלם מהזירה בתוך זמן קצר, אבל הקמפיין פנה לעובדים ועובדות שמאסו אז בעיני והתאכזבו מחוסר ההישגים של תנועת המחאה החברתית חודשים ספורים קודם. ההסתדרות היא "הארגון החזק והעוצמתי שצריך לעמוד מול הממשלה והטייקונים, לעמוד מול השיטה ולכסח אותה", הוסבר אז, לצד מצע שכלל בין השאר התנגדות גורפת להפרטות וקריאה לקידום מאבק בהעסקה הקבלנית, באפליות, ברמיסת חירויות דמוקרטיות ובמדיניות הניאו־ליברלית. הקמפיין הצליח להביא לעלייה באחוז ההצבעה הנמוך וזכה לכשליש מהקולות. אין ספק שקמפיין של נציגים ונציגות אותנטיים של עובדים ועובדות, שהיה מחובר למאבקי עובדים בשטח, היה מסוגל להגיע לתוצאה אלקטורלית טובה יותר וגם לעשות עבודה רצינית לאחר הבחירות בהצבת אלטרנטיבה.

בעיני רבים, ניסנקורן מייצג שיפור בהשוואה לתקופת עיני. אולם הבעיות העיקריות של היעדר דמוקרטיה פנימית ושל העדפת שיתופי־פעולה עם המעבידים והממשלה על חשבון מאבקי עובדים אפקטיביים ממשיכות לגבות מחיר מציבור העובדים.

הסקת מסקנות וגיבוש דרישות משותפות על־ידי אותן קבוצות של עובדים ועובדות שהרגישו שמאבקיהם נחטפו מידיהם יוכלו לעזור לקדם שינוי. הבחירות בהסתדרות בשנה הבאה הן הזדמנות עבור נציגי ונציגות עובדים להתמודד במטרה להציע דרך רצינית להפוך את ההסתדרות לארגון עובדים דמוקרטי, שיגייס את כוחה של העבודה המאורגנת לטובת מאבק אפקטיבי ונחוש לשיפור תנאי המחיה, נגד ההפרטה, הייבוש התקציבי ומשכורות העוני, לעצירת המדיניות הניאו־ליברלית ולעקירת אי־השוויון בחברה.

למען הסתדרות נאבקת ודמוקרטית:

להטיל את כוחה של ההסתדרות לטובת: