English العربية RSS יוטיוב טוויטר פייסבוק
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


גל השריפות
הממשלה אחראית לאסון, ומחפשת שעיר לעזאזל
גם אם היו הצתות, ממשלת נתניהו אחראית לכשלים במערך הכבאות, להתעלמות ממשבר האקלים ולאסונות הסכסוך ■ כן להשקעה מסיבית במערך הכבאות ולפיצוי הנפגעים ■ די להסתה נגד הציבור הערבי

הדפסה
השריפה בחיפה (נובמבר 2016)

ימים קשים עוברים על תושבי חיפה, זיכרון יעקב, נטף, היישוב היהודי־ערבי נווה שלום ואחרים, וכן, כפי שמיעטה התקשורת הממסדית לדווח, גם על תושבי נחף, שעב, שפרעם, מעיליא, נצרת ואום אל־פחם, ששריפות פרצו בשטחם או בסמוך להם.

כ־200 שריפות פרצו בגדה המערבית, בין היתר בטולכרם, באזור חברון, רמאללה, שכם, במחנה הפליטים אליאמון ליד ג׳נין ועוד. השריפה בכפר ביתין, הסמוך לרמאללה, גבתה את חייו של פעוט בן שנתיים וחצי.

כתוצאה מהשריפות בישראל, נפגעו קל כמה עשרות תושבים משאיפת עשן, ועשרות אלפים פונו מבתיהם. לאחר לילה של חוסר וודאות וחרדה גילו כ־230 משפחות, בעיקר בחיפה, כי ביתם נשרף ואינו ראוי עוד למגורים. חפצים אישיים עמוסים בשנים של זיכרונות התכלו באש. הנזק הכספי בחיפה לבדה מוערך בכחצי מיליארד שקל.

מיליונים צפו בדיווחים בתקשורת בדריכות ובחרדה, בפרט נוכח החשש מכך שמדובר בהצתות על רקע לאומני. ואכן, בזהירות המתבקשת, נראה כי קיימת סבירות שחלק מהשריפות מקורן בהצתה.

אלא, שעוד בטרם מוצו החקירות, ואף טרם חלקן החלו, ובטרם התבררו שאלות קריטיות כמו: האם מדובר בהצתה, מיהו המצית, מהו המניע למעשיו וכמה מהשריפות נגרמו כתוצאה מהצתה (ולא מרשלנות או מסיבות אחרות), מיהרו נתניהו, שרי הממשלה ומרבית התקשורת הממסדית לתייג את המצב כ"טרור מציתים", "אינתיפאדת הצתות" וכדומה.

כזכור, אף בשריפה בכרמל ב־2010 נפוצו "הערכות", שמדובר בהצתה במטרה להטיל את האשמה על הציבור הערבי, והמשטרה אף ביצעה מספר מעצרים. לבסוף התברר שמדובר ברשלנות ולא בהצתה. אין זה אומר, כי גם עכשיו מדובר בהכרח במצב זהה.

אלא שגם עתה, כמו ב־2010, לנתניהו ולשריו יש אינטרס גדול לחמוק מחיצי הביקורת על אחריותם למחדלים שהובילו לאסון השריפות (ומפרשת הצוללות), באמצעות שימוש בציבור הערבי־פלסטיני כשעיר לעזאזל. הניסיון המסוכן ללבות את הפחדים ולהסית, במקום למנוע את השריפה הבאה, עלול לעודד מעגל של הצתות נקמה ונקמה נגדית. למעשה כבר עתה ישנו חשש שחלק מהשריפות שפרצו בגדה המערבית מקורן בהצתות בידי מתנחלים.

השר נפתלי בנט, אף מצא שעת כושר לטעון כי "רק מי שהארץ לא שלו מסוגל לשרוף אותה". אך הוא וודאי לא התכוון להצתת בית הספר הדו־לשוני בירושלים על־ידי פעילי להב״ה — האחים טוויטו, להצתת בני משפחת דוואבשה בביתם בכפר דומא או הנער מוחמד אבו חדיר בעודם חיים, לשריפת שדות ומטעי זיתים שבבעלות פלאחים פלסטינים על־ידי מתנחלים וכיו״ב. האם גם את הבתים של המציתים היהודים מציע השר ארדן להרוס?!

"אינתיפאדת הצתות"?

צודקים בהחלט מי שנזהרו ללכת שבי אחר כותרות כמו "אינתיפאדת הצתות" בטרם נתבררו כל העובדות. רבים הצביעו על העובדה, כי גל השריפות לא פסח על יישובים ערבים־פלסטינים רבים, כולל בגדה המערבית, ואף על מדינות נוספות במזרח התיכון, לדוגמא: בדרום לבנון, בצפון מצרים, בדרום־מזרח טורקיה ועוד. הגורם המשותף הינו מזג האוויר הקיצוני.


נתניהו, ארדן ושות' נהנו לרכב על גילויים של שמחה לאיד ועידוד להצתות, שפורסמו ברשתות החברתיות (בפרט על רקע "חוק המואזין"), אך העדיפו להתעלם מהגינויים של מנהיגי הציבור הערבי למעשי הצתה ובקשותיהם להפסיק להאשים את כלל הציבור הערבי.

בהתאם ל"רוח המפקד", החלו המשטרה והשב״כ בגל מעצרים. עד כה נעצרו מעל עשרים. חלקם שוחררו מיידית בידי בתי המשפט כאשר המשטרה לא הצליחה להראות כל עילת מעצר כנגדם. צעיר תושב רהט נעצר בגלל פוסט סאטירי שפירסם בפייסבוק ונועד דווקא ללעוג לאלו בעולם הערבי שחגגו את השריפות. רק לאחר מספר ימים במעצר שוחרר לביתו על ידי המשטרה (צפו בראיון עימו).

השרים המסיתים והתקשורת המגויסת התעלמו במזיד גם מקריאתה של הרשימה המשותפת לראשי הרשויות הערביות להתגייס למאמצי הסיוע למפונים, ערבים כיהודים, ומכך שראשי רשויות ערביות רבות (כמו: טייבה, ירכא, כפר מנדא, אום אל פאחם ורבים אחרים), וכן משפחות ערביות רבות הציעו למפונים, ללא הבדל דת או לאום, להתארח אצלן. כך לדוגמא, התארחו מפוני היישוב נטף בכפר אבו גוש הסמוך. אף התנועה האסלמית הצהירה כי היא מקימה חדר לסיוע למפונים בני כל הדתות.

הרשות הפלסטינית אף שלחה 4 צוותי כיבוי לסייע במאמצי הכיבוי בחיפה. כבאים ישראלים ופלסטינים נלחמו באש שכם אל שכם, אכלו יחד ואף ניהלו שיחות חולין ידידותיות (צפו בדיווח חדשות 10). כשנתניהו נשאל על כך, הוא ציין בזלזול, כי הרשות שלחה 4 כבאיות, וכי ייעשה בהן שימוש, אך מדינות אחרות סייעו יותר. בנט אף ירק בחשבון הפייסבוק שלו: "אל תציתו אצלנו אש ואל תביאו לנו כבאיות".

נכונותם של כבאים לסכן את חייהם מעבר לים, ונכונותם של מדינות ועמים לשתף פעולה ולסייע אלה לאלה למול אסונות שמתרחשים עליהם, צריכות לזכות לכל אהדה, במיוחד כשמדובר בכבאים פלסטינים. מדובר בהיגיון אנושי בסיסי, שעומד גם בבסיס המחויבות לסייע לפליטים הנמלטים מארצם נוכח סכנות הנשקפות להם. אלא שהיגיון סולידרי שכזה זר לחלוטין לנתניהו וממשלתו.

המחדלים בהכנת מערך הכבאות

באופן ציני ניסה נתניהו לתאר את הסיוע ממדינות אחרות כהישג אישי שלו, ובכך לחפות על המחדלים שלו ושל ממשלתו בהכנת מערך הכבאות לאירועים מסוג זה. למעשה, רק השבוע תאשר הממשלה תקנות להקמת אזורי חיץ בין בתים לבין אזור מיוער. התקנות ממתינות כבר שנתיים לאישור, ולהערכת גורם בכיר במערך הכיבוי: "אם המהלך היה מיושם, בסבירות גבוהה מאוד שאירוע כמו בזכרון לא היה מתרחש" (צוטט בהארץ).

ישנן טענות, כי טייסת הכיבוי שהוקמה בעקבות אסון הכרמל ב־2010, ובה התהדר נתניהו כהישג אישי שלו, כשלה בתפקודה. מדובר בטענה שעוד תצטרך להיבדק. אך נראה, כי הבקשות לסיוע, לא רק ממדינות סמוכות כמו יוון, אלא אף מפוטין והזנקת הסופרטאנקר מארה״ב, מעידות על בעיה של היעדר הצטיידות מתאימה.

ואכן, בממשלת נתניהו אוהבים "לחסוך" כשמדובר בתקציבים חברתיים. תקציבה של הרשות לכבאות והצלה אמנם גדל מעט בעקבות אסון הכרמל, אך רחוק מהסטנדרט המקובל במדינות מפותחות. בשנת 2015 עמד על 312 מיליון שקל בלבד. מתברר, כי גם סכום זה לא נוצל במלואו להצטיידות ולחיזוק הרשות — רק 43% מהתקציב נוצלו על ידי המשרד לביטחון פנים. גם בשנת 2014 נוצלו רק 56% וב־2013 רק 30%.

מה שברור לחלוטין הוא המחסור הגדול בכבאים. לדברי יו״ר ארגון הכבאים הארצי, אבי אנקורי, מאז אסון הכרמל אמנם נקלטו מעל 700–800 כבאים חדשים, ונרכשו ציוד חדש, אבל "אנחנו רחוקים במאות מכוח האדם שדרוש. אם הייתה עכשיו עוד שריפה או גל כזה לא היה מי שיכבה. זה מחזיר אותנו טרום אסון הכרמל שזעקנו לכוח אדם". אנקורי קרא לממשלת נתניהו לגייס כ־600–800 כבאים באופן מיידי, כצעד בדרך לגיוס עוד כ־4,500.

לאחר אסון הכרמל פנתה המדינה לשלושה חוקרים מהטכניון לעריכת דו״ח המלצות לשיפור מערך הכבאות. החוקרים קבעו 3 דרגות להערכת מידת הכשירות — גבוהה, בינונית ומינימלית — אלא שגם לאחר 6 שנים מערך הכבאות עדיין לא עומד אף ברף המינימלי. החוקרים הצביעו על צורך ב־230 תחנות בפריסה ארצית ובכ־6,000 כבאים מבצעיים, אך כיום ישנן רק כ־120 תחנות וכ־1,900 כבאים מבצעיים בלבד.

מערך הכבאות, הכולל גם אנשי מניעה ומנהלה, מונה בסה״כ כ־2,800 עובדים — פחות מחצי מהסטנדרט המקובל במדינות מפותחות. המשאבים שהשקיעה ממשלת נתניהו בעקבות אסון הכרמל ב־2010, הם בגדר מעט מדי ומאוחר מדי.

הממשלה אחראית לאסון

ארגון מגמה ירוקה הדגיש, כי ה־שאלה אינה האם מקור השריפות הינו רשלנות או הצתה מכוונת, אלא שאלת ההתמודדות עם שינויי האקלים "שהופכים שריפת יער למגה־שריפה". ואכן, אם נותיר בצד את שאלת המקור להתלקחות, עוצמתן ההרסנית של השריפות, מקורה בשינויי האקלים. חשוב להזכיר — שינויי האקלים הם מעשה ידם של התעשיות והתאגידים המזהמים בארץ ובעולם, ושל ממשלות ההון שפועלות בשרותם. התערבותו של נתניהו לטובת הטייקון עידן עופר, בעליו כרמל אולפינים — אחד המפעלים המזהמים ביותר במפרץ חיפה, הייתה רק התזכורת האחרונה לכך.

נתניהו ושות' מעדיפים כמובן להתחמק מנושאים אלו באמצעות הטלת מלוא האשמה לאסון על הציבור הערבי־פלסטיני. אלא, שגם אם חלק מהשריפות מקורן בפעולות ייאוש הרסניות של הצתות על רקע לאומני, הרי שזהו מחירה הכבד של מדיניות הימין החותרת "לנהל את הסכסוך" במקום להביא לפתרונו. זהו מחיר היהירות של נתניהו, שרק לפני שנה אמר מעל בימת הכנסת "שואלים אותי אם לעד נחיה על חרבנו" והשיב ביהירות "כן". כך נראים החיים על החרב.

לממשלה אין כל דרך למנוע "טרור הצתות" עליו הכריזה, כפי שהודה בחצי פה השר ארדן: "אנחנו מדברים על טרור שיכולים להיות לו עשרות אלפי חשודים פוטנציאליים, לכן נצטרך לראות איך נערכים בעתיד להתמודדות עם האיומים הללו". כל שמסוגלת הממשלה להציע היא "ענישה ביד קשה". אך מציאות הייאוש שכופה הממשלה על מיליוני פלסטינים, הדיכוי והאפליה על רקע לאומי ודתי (כמו "חוק המואזין" המפלה), תמשיך בטווח הנראה לעין להצמיח מוטיבציה לביצוע פעולות טרור הרסניות. שום ענישה לא תשנה זאת.

בממשלת ההתנחלויות וההון של נתניהו, בהסתה הפרועה שלה ובמדיניות הרת האסון שהיא מובילה חייבים להיאבק. אסון השריפות הוא תזכורת בוערת לכך.

מאבק סוציאליסטי קוראת ל:

  • מאבק מאוחד של יהודים וערבים, נגד סכסכנות ממשלת הימין, ולמען השקעה מסיבית בשדרוג מערך הכבאות ולהבטחת פיצוי וסיוע לכל הנפגעים מהשריפות, ללא קשר להגדרתן כהצתות על רקע לאומני
  • סוף להסתה כנגד הציבור הערבי־פלסטיני. סוף למעצרי השווא בחסות ההסתה. הכפפת חקירת השריפות לפיקוח דמוקרטי של נציגים נבחרים, יהודים וערבים, מהיישובים שנפגעו בשריפות.
  • התארגנות למאבק בממשלת ההון וההתנחלויות ולמען צדק חברתי ושלום





תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון.
התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.

תנועות אחיות שלנו ברחבי העולם
סניפים ארציים של ה־CWI: אוסטריהאוסטרליהאיטליהאירלנד, צפון אירלנדאנגליה וויילסארצות הבריתבלגיהברזילגרמניהדרום אפריקההודוונצואלהיווןמלזיהמקסיקוניגריהסין והונג קונג, טייוואןספרדסקוטלנדסרי לנקהפוליןפורטוגלפקיסטןצ׳ילהצרפתקוויבקרוסיהקנדהקפריסיןשוודיהתנועות אוהדות: הולנדחוף השנהבטורקיהיפןלבנוןסודאןפינלנדצ׳כיהרומניהתוניסיה