English العربية RSS יוטיוב טוויטר פייסבוק
מאבקים חברתיים · העבודה המאורגנת · כלכלה · פוליטיקה · כיבוש ושלום · המזה״ת · בינלאומי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · התנועה
X


אלטרנטיבה פוליטית
סביב אילו רעיונות צריך השמאל להתארגן?
הקמפיינים של סנדרס, קורבין ומלנשון מראים כי צמיחת הימין הפופוליסטי היא לא כורח המציאות ■ גם בישראל כוחות שמאליים יכולים להתארגן מחדש כדי להגיע לשכבות רחבות ■ תשובה למאמר דעה של דב חנין ב"הארץ"

הדפסה

הדיון על התארגנות מחדש בשמאל הגיעה לאחרונה למדור הדעות של "הארץ". גם ח״כ דב חנין, מהרשימה המשותפת ומק״י־חד״ש, ומיוזמי ההתארגנות "עומדים ביחד", פרסם מאמר דעה בנושא.

חנין מתעמת במאמר עם ההנחה הרווחת והמוטעית ב"הארץ", לפיה הציבור היהודי בישראל ימני, ולשמאל אין מה לעשות בעניין. במאמר הוא מסביר כי בשורה של מדינות ברחבי העולם, הימין מצליח לגייס תמיכה מקרב "אנשים שמשלמים את המחיר ומרגישים שהעולם לא פועל לטובתם", בגלל הכישלון של כוחות פוליטיים הנתפסים כשמאליים להציב מולו אלטרנטיבה. חנין סבור כי "השמאל איבד את המימד הביקורתי והאנטי־ממסדי שלו, והפך בעצם להיות למגן הסטטוס־קוו… שרבים מרגישים שהוא פועל לרעתם".

אפשר להסכים בגדול עם התיאור, אך הוא מציג רק חלק מהתמונה המתאפיינת לא רק בהליכה ימינה אלא בקיטוב מתעצם בין ימין לשמאל. במדינות בהן השמאל מצליח להציב אלטרנטיבה לימין הפופוליסטי, וחשוב מכך, לסדר היום הניאו־ליברלי של מפלגות הממסד, הוא בהחלט מצליח לזכות לתמיכה המונית.

שיטה במשבר

הקיטוב הפוליטי הוא תוצאה ישירה של המשבר הכלכלי הגלובלי שהתפרץ ב־2008 כתוצאה מהבעיות המבניות של המערכת הקפיטליסטית, דבר שלצערנו, לא זוכה להתייחסות במאמר של חנין.

המשבר התפרץ לאחר תקופה בה נפילת הדיקטטורה הסטליניסטית בבריה״מ נוצלה לקמפיין תעמולה אגרסיבי שגרס כי אין אלטרנטיבה למערכת הקפיטליסטית.

גורמים כמו "קלינטון, מפלגות הממסד באירופה והמחנה הליברלי בישראל", לא נכנעו לקמפיין הזה אלא הובילו אותו בתור נציגים נאמנים של האליטה הקפיטליסטית. גם המפלגות הסוציאל־דמוקרטיות לשעבר באירופה (והניאו־ליברליות בהווה), קידמו מדיניות של הפרטה וצנע שהרחיבה את אי־השוויון. לכן הן הפכו ללא רלבנטיות למיליונים שסבלו מנחת הזרוע של המתקפה הניאו־ליברלית.

הימין הפופוליסטי מנסה להרוויח באופן ציני מהמצב. אך זו לא גזירת גורל, כפי שמוכיחים הקמפיינים של ברני סנדרס בארה״ב וג׳רמי קורבין בבריטניה, ולאחרונה גם ההצלחה האדירה של מלנשון בסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות בצרפת, לצד דוגמאות נוספות מדרום־אירופה.

אותם קמפיינים, על אף שלא הציבו חלופה סוציאליסטית למערכת הקפיטליסטית, הצליחו להתכתב עם ציבור גדול שמשתוקק לפתרונות שמאליים למצוקות שלו, ומגלה עניין מחודש ברעיונות אנטי־קפיטליסטיים וסוציאליסטיים.

בניית השמאל בישראל

ההתפתחויות הללו רלבנטיות גם לישראל, אם כי הדיכוי הלאומי של ההמונים הפלסטיניים והסכסוך הלאומי מהווים עוד אתגר משמעותי ומרכזי עבור כוחות שמאליים. אין ספק כי ניצול הפחדים הביטחוניים בקרב הציבור היהודי הוא גורם מרכזי לאחיזת הימין בשלטון, אך לצערנו חנין אינו מתייחס במאמר לסוגייה הזאת.

חלק ממצביעי הימין המסורתיים תמכו בהתחלה בהסכמי אוסלו, כשנראה היה שהם יוכלו להביא לפתרון הסכסוך. אלא שההסכמים קרסו — בשורה התחתונה בגלל חוסר הנכונות של ממשלת רבין להיענות לדרישות בסיסיות של ההמונים הפלסטינים — והביאו להסלמה מחודשת וחריפה בסכסוך.

בהעדר ביקורת עקבית משמאל על ההסכמים, כולל מצד כוח השמאל המרכזי בישראל, מק״י־חד״ש, השמאל כולו זוהה עם סדר היום הכושל של מפלגת העבודה.

מכך יש לגזור מסקנות אקטואליות: השמאל לא צריך לטפח אשליות ב"פתרונות" של מפלגות הממסד הנתפסות כ"שמאליות". כחלופה יש להציב תוכנית שתבהיר כי הסכסוך הלאומי לא ייפתר ללא סיום הכיבוש וכל צורות הדיכוי הלאומי של ההמונים הפלסטינים, וללא פתרון הבעיות החברתיות שהמערכת הקפיטליסטית יוצרת.

חזית עממית?

חנין מדבר במאמר על "יצירת רוח נגדית" גם דרך מאבק ברחוב, שישפיע על פוליטיקאים "מהמרכז שנסחפים ימינה". מפלגות המרכז, מערכת המשפט, התקשורת, האוניברסיטאות, מהווים עבור חנין את "מערכת החיסון" שצריכה לעצור את התקפות הימין על חירויות דמוקרטיות. אך בזמן שסדר היום של אותם גורמי "מרכז" דוחף אנשים לזרועות הימין, הנוגדנים צריכים להגיע ממקום אחר: התגייסות של שכבות רחבות למאבקים נגד גזענות, סקסיזם, שנאת להט״ב והתקפות כלכליות בשירות שלטון ההון.

בלי צמיחה של אלטרנטיבה פוליטית, היכולת של מאבקים בשטח לשנות את המציאות תהיה מוגבלת. הם יוכלו להגיע להישגים, אבל האופק הפוליטי שלהם באמת יהיה מוגבל לתחנונים לפוליטיקאים מ"המרכז". דווקא דרך המאבק בשטח, אפשר יהיה לבנות אופוזיציה אמיתית שתדחוק הצידה את אותם גורמי "מרכז".

מהי האסטרטגיה הנחוצה לבניית אלטרנטיבה פוליטית לימין? חנין מציב את הדוגמא של "החזית העממית" נגד הפאשיזם בשנות ה־1930 בספרד — "שותפות רחבה בין ליברלים, סוציאליסטים וקומוניסטים" — אך מבלי לציין כי האסטרטגיה הזאת לא מנעה את עלייתו של פרנקו לשלטון. השותפות עם גורמים "ליברליים", כלומר עם נציגים של בעלי ההון שרצו לשמר את הסדר הקפיטליסטי, דרשה ממפלגות וארגונים שהתבססו על מעמד העובדים לוותר על התוכנית לשינוי סוציאליסטי של החברה, מה שסלל את הדרך לעליית הפשיזם.

כמו שחנין הסביר, השמאל צריך להתקיף את הסטטוס־קוו שממנו מפסידים רוב האנשים מהשורה. חזית עממית, או בתרגום למציאות הישראלית, "חזית דמוקרטית" עם מפלגות הממסד מ"המרכז־שמאל", פועלת בדיוק בכיוון הפוך, כי היא מזהה את השמאל עם ה"סטטוס־קוו" המיוצג היום על ידי פוליטיקה לאומנית, תומכת כיבוש ופרו־קפיטליסטית של מפלגות הממסד, לרבות העבודה ויש עתיד.

התארגנות פוליטית שתנסה לבנות גשרים בין העובדים והעניים הערבים והיהודים על בסיס אינטרסים משותפים, וסביב תוכנית סוציאליסטית, תביא אמנם בשלב הנוכחי לתוצאות צנועות. אך היא תתחיל לבסס את הכוח היחיד שמסוגל להביא לשינוי שורשי במצב.

מהי הדרך הכי יעילה להקים התארגנות כזאת? המסקנה המעשית הנחוצה לא זוכה למענה במאמר של חנין. הוא בוחר שלא להתייחס לאף אחת מהמסגרות הפוליטיות שבהן הוא שותף: מק״י, חד״ש, הרשימה המשותפת, ואפילו ההתארגנות החדשה "עומדים ביחד", שהמסרים שלה מתכתבים עם המסקנות של חנין במאמר.

אם חנין סבור שהמפלגות והחזיתות הפוליטיות אותן הוא מייצג אינן מסוגלות לעמוד במשימה, הוא צריך לקרוא בצורה מפורשת להתארגנות מחודשת בשמאל.

שילוב כוחות לצורך הקמת מסגרת פוליטית חדשה משותפת ליהודים וערבים, שתתארגן סביב סדר יום סוציאליסטי ותאפשר לארגוני מאבק, התארגנויות עובדים, פעילי שכונות, ועדות עממיות וארגונים חברתיים להצטרף בתור שותפים, תוכל לזרז את התהליך הנחוץ של בניית כוחות שמאליים חדשים גם כאן.





תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
info@socialism.org.il
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון.
התנועה שותפה בוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), ארגון סוציאליסטי בינלאומי המאגד תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.

תנועות אחיות שלנו ברחבי העולם
סניפים ארציים של ה־CWI: אוסטריהאוסטרליהאיטליהאירלנד, צפון אירלנדאנגליה וויילסארצות הבריתבלגיהברזילגרמניהדרום אפריקההודוונצואלהיווןמלזיהמקסיקוניגריהסין והונג קונג, טייוואןספרדסקוטלנדסרי לנקהפוליןפורטוגלפקיסטןצ׳ילהצרפתקוויבקרוסיהקנדהקפריסיןשוודיהתנועות אוהדות: הולנדחוף השנהבטורקיהיפןלבנוןסודאןפינלנדצ׳כיהרומניהתוניסיה