socialism.org.il
כולנו כפר קאסם
לעקור את הגורמים לאלימות, להיאבק לשינוי החברה
מחאה בעקבות הרג מפגין בידי מאבטח פרטי של המשטרה ■ ברקע, האלימות ברחובות משתוללת ותושבים דורשים פתרונות
שחר בן־חורין
10.06.2017 02:23

הפגנה מרכזית בכפר קאסם, מספר משמרות מחאה והשבתות מחאה של עסקים ושירותים ביישובים הערביים התארגנו בתגובה להריגת מוחמד טהא בידי מאבטח פרטי שפעל בשירות המשטרה. טהא נורה שלוש פעמים בפניו ובחזהו.

הירי התרחש במהלך עימותים שהתפתחו בעיר בין מאות תושבים לבין כוחות המשטרה לאחר פשיטת כוח יס״מ לקראת חצות ביום שני (5.6) לצורך מעצר ראש מערך השמירה המקומי, בטענה שהיה דרוש לחקירה. בימים שקדמו לעימותים השביתה העירייה את מערכת החינוך בעיר במחאה על התעלמות המשטרה מגל רציחות בחודשים האחרונים.

מפקד הכוח שנשלח לפשוט על העיר הכריז כי "נמשיך למצות את הדין עם כל המסיתים ועם כל המתפרעים. ידה של משטרת ישראל ארוכה והם יחושו בה"! הרוצחים, לעומת זאת, חשים פחות בידה הארוכה. מספר הנרצחים בכפר קאסם בשנתיים האחרונות, מאז הוקמה לראשונה תחנת משטרה בעיר, מגיע ל־15 — כמחציתם בחודשיים וחצי האחרונים, בהם שני אזרחים שנרצחו בתחנת דלק לפני כשבוע. מדיווחים עולה שהמעצרים המשמעותיים היחידים של חשודים ברציחות נערכו לאחר העימותים האחרונים, אף שהמשטרה עצמה הזהירה מראש חלק מהנרצחים כי חייהם בסכנה.

אמון הציבור במשטרה נמוך במיוחד, ובוודאי בקרב הציבור הערבי. המשטרה יודעת היטב להתעמר בתושבים מהשורה, לא מעט גם כתוצאה מסימון על רקע לאומי, אך מגלה אדישות לתלונות רבות על מקרי אלימות ופשיעה פלילית. לפי נתוני עמותת 'אמאן', מאז שנת 2000 נרצחו קרוב ל־1,200 אזרחים ערבים בידי אזרחים ערבים, וכרבע מהמקרים נותרו בלתי מפוענחים. תושבים רבים מתהלכים ברחובות בפחד ממשי לחייהם.

בכפר קאסם, הגישה האגרסיבית והיהירה של המשטרה במקרה הזה, ועוד ברמד׳אן, הציתה את המהומות. אך הן ביטאו מתח שהצטבר כבר תקופה ארוכה. גל הרציחות הוסיף על בעיות של עוני, מצוקה חברתית וכעס גדול על ההסתה הגזענית, האפליה והדיכוי מצד המדינה. מעל שישים שנה אחרי הטבח המזוויע בידי שוטרי מג״ב בימי הממשל הצבאי, והעיר, כמו כל הציבור הערבי־פלסטיני, נותרה חנוקה תחת משטר אפליה לאומית, שמקצין בעיות של אלימות ועוני, ושל זילות חיי־אדם, הקיימות ממילא בחברה הקפיטליסטית. העיר זרוקה בעשירון השלישי בתחתית הדירוג החברתי־כלכלי של הלמ״ס.

נראה שצמיחה מסוימת של עסקים בעיר בשנים האחרונות לא רק שלא שיפרה מהותית את המצב הכלכלי עבור מרבית התושבים אלא אף עוררה תאבון של כנופיות מאפיה שהחלו לפעול ביתר־שאת להשתלטות על עסקים ודירדרו את ביטחון התושבים. לפי עדויות, זהו הרקע לגל הרציחות.

המיאוס הכללי בקרב התושבים ורצון בעלי העסקים בתגבור האבטחה מפני הכנופיות הובילו גורמים המזוהים כנראה עם התנועה האסלאמית הדרומית להתערב ולהקים ארגון שמירה חמוש, הפועל בשיתוף־פעולה מסוים עם העירייה ובעלי העסקים, מחזיק 10 עובדים בשכר ומצליח לגייס עשרות תושבים מתנדבים המעוניינים לשפר את מצב הביטחון בעיר.

מוחמד טהא היה אחד המתנדבים בארגון השמירה, השתתף באוהל המחאה שהוקם מול תחנת המשטרה ובהפגנות ובעימותים שהתפתחו במקום, ושילם על כך בחייו.

מי נושאים באחריות?

השר לביטחון פנים גלעד ארדן ודוברי המשטרה מנסים כרגיל להציג את המשטרה כקורבן של אזרחים לא חמושים. במהלך המהומות היו צעירים זועמים שיידו אבנים לעבר תחנת המשטרה והציתו שלוש ניידות. ראוי לציין ששוטרים נפצעו קל בלבד באירוע ואילו אזרח נהרג בידי מאבטח בשירות המשטרה. בעימותים שונים בין אזרחים חרדים לשוטרים, שבמהלכם יודו אבנים לעבר שוטרים והוצתו ניידות משטרה, נראו אמנם תופעות של ברוטליות משטרתית, אך לא ירי חי. טהא, כמו רבים לפניו, נורה למוות בראש ובראשונה מכיוון שהיה ערבי. 48 אזרחים ערבים נהרגו בידי המשטרה מאז שנת 2000, לפי נתוני מרכז מוסאווא.

ברור שהאחריות על הרג המפגין אינה רק על כתפי המאבטח המופרט, שצריך לעמוד למשפט. המשטרה ככלל נושאת באחריות לסימון וליחס מפלה לאזרחים ערבים. אך מעבר לכך, את המדיניות העיקרית מתווה ומוביל השלטון, שמפריט, מטפח עוני ומצוקה ומנהל מלחמה נגד הציבור הערבי־פלסטיני באמצעות הסתה מתירת־דם, אפליה שיטתית, הרס בתים ושלל צעדי דיכוי. הוראת משרד הבריאות לרופאים להימנע מלהגיע למרפאות טיפת חלב בכפר קאסם בגלל האירועים רק מדגימה את היחס הגזעני.

הן מאחורי ההרג התדיר של אזרחים ערבים בידי המשטרה והן מאחורי ההיקף הגבוה של האלימות החמושה בקרב הציבור הערבי מסתתרת מערכת שלמה של אפליה וריסוק חברתי. מעל 50% מהמשפחות הערביות בישראל נמצאות רשמית מתחת לקו העוני! היסטורית, מדינת ישראל הביאה, מתוך היגיון קולוניאליסטי, לחורבן מאות יישובים ערביים ולעקירת אוכלוסייה של מאות אלפים, ופעלה כדי לדכא, לנשל ולשלוט ביד רמה בנותרים. לשם כך היא הסתמכה גם על שיתוף־פעולה וחיזקה גורמים חמולתיים ריאקציוניים, וסיפקה למעשה לגיטימציה ל"נקמות דם" ו"רצח על כבוד המשפחה". היא יצרה גטאות עוני ערביים, שסוחרים ומבריחים עזרו להציף בנשק, ומדיניות "הפרד ומשול" העמיקה שסעים בקהילות. במרקם החברתי המפורר גם אלימות הרחוב הרימה ראש ומשפחות פשע צברו כוח. ההתקפות הניאו־ליברליות בעשורים האחרונים החמירו את ההידרדרות החברתית.

המשטרה תפתור?

מנהיגי ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל, ראשי רשויות ערביות וחברי הכנסת מ'הרשימה המשותפת' דורשים שהמשטרה תתערב כדי לטפל בארגוני פשיעה ובריבוי אמצעי לחימה ביישובים הערביים.

לאחר דרישת ראשי הרשויות הערביות בנושא ובחתירה להפגין שליטה בשטח, משטרת ישראל החלה בשנתיים האחרונות לפתוח תחנות משטרה חדשות ביישובים ערביים ופועלת בהיקף גדול יותר להחרמת נשק בלתי מורשה, כולל באמצעות פשיטות. בכפר קאסם עצמה נתפסה עוד ב־2013 כנופיית סוחרי נשק. אך לא המהלכים האלה יפתרו את מצוקת הביטחון המוגברת של אזרחים ערבים, וכשלעצמם הם אף טומנים בחובם סכנות.

בהחלט צריך להפעיל לחץ על המשטרה נגד כל אפליה מצדה ביחס לטיפול בתלונות ולאזרחים בכלל. אך בו־זמנית, תהיה זו טעות לסמוך על המשטרה שתפתור בעיות עמוקות של ביטחון אישי בחברה, ובפרט בקרב אזרחים ערבים.

זוהי אותה המשטרה שהאצבע שלה קלה מאוד על ההדק כשמדובר בערבים, כפי שהוכח בפשיטות המשטרתיות בכפר קאסם, באום אל־חיראן, ברהט, בכפר כנא ובמקומות אחרים. התושבים מעוניינים ב"אכיפת הסדר" כי נמאס להם מרצח ומבריונות ברחובות. אולם פשיטות נרחבות יותר עלולות להביא עוד טרגדיות ולא באמת יפתרו את הבעיות מהשורש. כדאי לזכור למשל שהמשטרה הוכיחה שהיא לא מסוגלת לחסל גם את כנופיות העולם התחתון היהודיות, שחשות כבר שנים די ביטחון לביצוע התנקשויות לאור יום.

פעולות המשטרה בשנים האחרונות ביישובים הערביים פגעו פה ושם בכנופיות, אך גם באזרחים מהשורה, ולא הפחיתו את רמת האלימות ברחובות ואת רמת הביקוש לנשק, כולל מצד תושבים המעוניינים בנשק להגנה עצמית. באחרונה המשטרה נעתרה לדרישת ראשי הרשויות הערביות והכריזה על מבצע המאפשר מסירת נשק בלתי מורשה ללא הפללה, אך לכנופיות גם זה לא יזיז.

יו״ר ועדת המעקב מוחמד ברכה (חד״ש־מק״י), שקורא מצדו להתערבות המשטרה, הסביר בכל זאת בראיון לערוץ 10 כי "המשטרה היא עדיין גוף של דיכוי שהורס בתים ושרודף אנשים". שלא באשמת שוטרים מהשורה, המשטרה, כזרוע של המדינה הקפיטליסטית, משמשת גם לאכיפה אלימה של סדר חברתי של אי־שוויון חריף, ניצול ומצוקה כלכלית, ובנוסף, לאכיפת מדיניות ברוטלית של אפליה ונישול על רקע לאומי. לכן היא משמשת לדיכוי מחאות ומאבקים של עובדים ועניים, וספציפית של הציבור הערבי־פלסטיני.

אם המשטרה תנסה להפגין יותר שליטה ביישובים הערביים, המהלך ישמש גם לצורכי הרדיפה הפוליטית של אזרחים, לדוגמה כדי להקל על תשתיות מודיעיניות להכנת גלי מעצרים או לצורך "אכיפה סלקטיבית" במטרה לחזק או להחליש קבוצה כזו או אחרת. לכן לכל הפחות חשוב לדרוש להדק את הפיקוח הציבורי על המשטרה, כולל באמצעות פיקוח דמוקרטי מצד מועצות מקומיות, ועדי שכונה וארגוני קהילה עצמאיים על פעולות השיטור העירוני.

כתוצאה מהפללת העוני ומאפליה לאומית, בזמן ששיעור הערבים באוכלוסיית ישראל הוא 21%, ייצוגם באוכלוסיית האסירים יותר מכפול! התערבות מוגברת מצד המשטרה ביישובים הערביים עשויה לחזק את מדיניות הכליאה ההמונית, אך באיזה אופן היא תתרום לפתרון הבעיות החברתיות שהצמיחו את האלימות מלכתחילה?

בניית מאבק לשינוי החברה

החברה הישראלית מוצפת בנשק, כולל נשק מורשה, וישנה חשיבות לדיון סביב צעדים שונים שיוכלו לעזור להגביר את ביטחון התושבים מפני תקיפות חמושות, בפרט ביישובים הערביים. עם זאת, הנשק וזמינותו הם לא לב הבעיה.

כנופיות מאורגנות, בעלות אינטרסים כלכליים, מצליחות לנצל מצוקות כלכליות וחברתיות כדי לגייס שכירי חרב, ובמקביל, התלכדות של נסיבות חברתיות ואישיות מורכבות ומשתנות משפיעה על מקרי רצח ברחובות ובבית. אך ניתן להצביע על בעיות בולטות העלולות להשפיע, החל מעוני ומחסור, אטימות ממסדית, אפליה ודיכוי, דרך הסתה אידיאולוגית כגון שנאת נשים, ועד לבעיות נפשיות לא מטופלות והתמודדות עם בידוד, ניכור וייאוש קיצוניים.

בלתי אפשרי לדבר ברצינות על פתרון לבעיית האלימות בחברה מבלי לדבר על חיסול העוני והאפליה הלאומית, סיום הכיבוש והסכסוך הלאומי, עקירת הניכור החברתי והמצוקה, השקעה נרחבת במערכת חינוך מעצימה ושוויונית, במישרות איכותיות, בדיור ובתשתיות — יצירת מציאות שבה ביישובים הערביים ובכלל היישובים ניתן יהיה להבטיח שוויון אמיתי בכל המישורים וחיי רווחה לכל. נדרשת חברה שבה צעירים יוכלו לחיות בציפייה לעתיד מבלי שירגישו שהם זקוקים לנשק כדי להגן על הכבוד או על החיים שלהם. רק חברה סוציאליסטית, על בסיס שליטה דמוקרטית אמיתית בעושר העצום ובמשאבים בחברה, תוכל לאפשר הבטחת עתיד ראוי לכולם.

ברור שאנשים רוצים פתרונות מיידיים לבעיות הבוערות, גם אם חלקיים, ובצדק. אבל חשוב להיזהר מפתרונות מתעתעים, שיתגלו לאורך זמן כצרות חדשות ולא יקדמו סילוק של הבעיות היסודיות. המטרה של שינוי החברה נראית רחוקה בשלב הנוכחי בגלל רמה נמוכה של התארגנות ושל מאבק, אבל התארגנויות ומאבקים סביב דרישות מיידיות יוכלו לעזור לשנות את התמונה ולבנות את המאבק הרחב יותר שנחוץ.

בתקופות שבהן מאבקים חברתיים נמצאים בנסיגה, השסעים החברתיים, האלימות בחברה והייאוש מרימים את הראש, אבל ההיסטוריה הדגימה פעם אחר פעם איך מאבק גדול שמצליח לספק אופק לשינוי העמוק שהרוב מייחלים לו מסוגל להגביר את הסולידריות ולהפחית את האלימות בקהילה.

בהמשך להתעוררות ההפגנות נגד רצח נשים ערביות בשנים האחרונות, קידום התארגנות קהילתית דמוקרטית להגברת השמירה ברחובות, למאבק באלימות וסביב דרישה להשקעה מיידית ברווחה, במישרות ובתשתיות תוכל לגייס קהילות שלמות כדי להקיא בריוני רחוב, משפחות פשע וגורמים המסיתים לאלימות כלפי נשים ולהט״ב, ולהתחיל להעלות את תחושת הביטחון.

אין זה מפתיע שארגון השמירה בכפר קאסם זוכה לאהדה מצד חלק מהתושבים. עם זאת, לפי דיווח ב'הארץ', נראה שפעילים מהארגון מנצלים את כוחם לעתים כדי לפעול "כמעין 'משטרת צניעות' המתערבת במקרים בהם לתפיסתם ישנה פגיעה ברגשות הציבור". גם אם הטענה לא מבוססת, הארגון אינו חייב דין וחשבון ממשי על הפטרולים ועל עיכובי עוברי אורח שנעשים לשיקוליו, וייתכן שבהשפעת סדר היום הפוליטי הימני של התנועה האסלאמית הדרומית. הדוגמה הזאת ממחישה את הצורך בהכפפת כל התארגנות שמירה לפיקוח קהילתי דמוקרטי כדי למנוע שרירותיות ופגיעה בתושבים, אך גם את הצורך בחיבור לסדר יום של מאבק לשינוי החברה.

צעדי המחאה שמובילה ועדת המעקב, כמו גם השבתת מערכת החינוך בכפר קאסם, עוזרים להבהיר שאסור לעבור לסדר היום. אך בכל זאת מדובר בצעדים די סמליים שננקטים בשכיחות גבוהה יחסית בתגובה להתקפות הממשלה והמשטרה על אזרחים ערבים, כפי שהיה באחרונה בתגובה לגל הריסות הבתים. למרבה הצער, הם אינם מחוברים לתוכנית פעולה להסלמה ולבניית מאבק אפקטיבי מול שלטון נתניהו ולכן הקריאות התדירות ל"שביתה כללית" ביישובים הערביים מעוררות גם קולות ספקנות ומרמור.

השתיקה המבישה של ראשי הסתדרות העובדים, הכוח שמסוגל להוביל שביתת עובדים כללית שתשתק את המדינה, תורמת להחלשת המאבק נגד ממשלת ההון הגזענית של נתניהו. אך סדרת צעדות מחאה בולטות והפגנות המוניות דווקא במרכזי הערים הגדולות יוכלו להתחיל לשנות את יחסי הכוחות מול שלטון הימין, במיוחד ככל שהן יתארגנו סביב דרישות חברתיות רחבות יותר, שידגישו את הכיוון הדרוש למאבק לעקירת האלימות מהחברה.