עשרות עובדים התאספו ברחבת בית הדין לעבודה בחיפה (29.8) והפגינו נגד מהלך הפיטורים וסגירת המפעל שיזמו ההנהלה והבעלים. "אין כאן החלטה על סגירת מפעל רווחי אלא על פיטורים לא נחוצים של מי שהקים ונושא על גבו את הייצור במפעל", אמר יו״ר הוועד אלי אלבז.

גם אנחנו, פעילי מאבק סוציאליסטי, הגענו לחזק את ההפגנה לצד פעילים מכוח לעובדים. עזרנו בכתיבת סיסמאות, בפרסום ובארגון, וקראנו ביחד עם העובדים: "די לסחיטת כספים על הגב של העובדים", "טראמפ תופס עלינו טרמפ", "נדב שחר תתפטר — המפעל לא ייסגר" ועוד.

ההפגנה נועדה להבהיר שהאיום בסגירת המפעל הסופר־רווחי לא נעשה "בלית ברירה", כטענת ההנהלה, אלא נועד באופן ציני לשמש את הבעלים ג׳ולס טראמפ כמנוף לחץ מול המדינה ובפרט מול עיריית חיפה בדיונים על חלופת הביניים למיכל האמוניה, וכפי הנראה בחתירה להיפטר מהעבודה המאורגנת במפעל כדי לסחוט עוד רווחים לכיסו של הטייקון האמריקאי.

המאבק השפיע

בסיום ההפגנה נכנסו חברי הוועד וחלק מהעובדים לדיון בעתירה שהגישו למניעת הפיטורים. עובדים אחרים המתינו לעדכונים בחוץ. לדיון נכנסו גם ראש עיריית חיפה יונה יהב וסגן השר להגנת הסביבה ירון מזוז.

במהלך הדיון הביע השופט קוגן ספק האם ההכרזה על סגירת המפעל היא אותנטית או האם זהו ניסיון של ההנהלה לבודד את המפעל בצפון כדי לפגוע בתנאי העבודה ובהתאגדות של העובדים.

השופט התרשם מהעובדה שההנהלה המשיכה לשלם שכר לעובדים בחמשת החודשים שבמהלכם המפעל לא פעל, אך במציאות העובדים קיבלו שכר חלקי, שעלותו הכוללת מתגמדת לעומת רווחי העתק שגרפה החברה, והאחריות העיקרית למשבר מוטלת מלכתחילה על הבעלים וההנהלה. עם זאת, השופט התייחס כאמור בספקנות להצהרות ההנהלה. אלמלא המאבק הציבורי שהובילו העובדים, הוועד וארגון כוח לעובדים בחודשים האחרונים במטרה לחשוף את ההנהלה, סביר מאוד שהדיון בבית הדין היה נראה אחרת.

השופט הציע לקיים הליך גישור בין המפעל לעירייה, שאם ההנהלה לא תסכים לו, יהיה עליה לעמוד בפני הליך ראייתי, כולל עדויות, שיבדוק לעומק את האותנטיות של החלטת הסגירה. שני הצדדים הסכימו לגישור, והפיטורים הוקפאו עד לדיון המרכזי ב־26 בספטמבר.

"הנהלה של רמאים — את המפעל להלאים"

במהלך הדיון העיר השופט כי "העובדים פשוט שבויים של ההנהלה". עורך הדין של ההנהלה ענה באופן מקומם "מובן שזה כך". אבל זה לא חייב להיות כך. חיפה כימיקלים לא תמיד הייתה חברה פרטית והמדינה יכולה להחליט להלאים אותה חזרה. מהלך כזה צריך להיות מלווה במעבר לניהול ופיקוח דמוקרטי של נציגי עובדים, תושבים וארגוני סביבה, גם כדי להבטיח עמידה בתקנים המחמירים ביותר מבחינת בטיחות ושמירת הסביבה ואת שיפור תנאי העבודה.

למעשה, אם הממשלה הייתה מסתפקת אפילו באיום בהלאמת המפעל, ההנהלה לא הייתה מעזה לגרור רגליים כפי שעשתה בנושא ריקון המיכל ואיתור החלופות לו, ובוודאי שלא להשתמש בפרנסת העובדים כקלף מיקוח. למסקנה דומה הגיע ארז רביב, פרשן "דבר ראשון" — אתר החדשות שמפעילה הסתדרות העובדים. רביב הציע שהמדינה תעשה שימוש באיום בהלאמה כדי להאיץ בחברה לסיים את המשבר.

אלא שממשלת הימין הקפיטליסטית של נתניהו נמצאת באופן מובהק בצד של הטייקון וההנהלה, כפי שהשתקף לדוגמה מקריאתה של שרת המשפטים איילת שקד לעובדים להפגין נגד יונה יהב — ולמעשה להפגין למען דרישות ההנהלה. רק מאבק נרחב ועוצמתי יוכל לאלץ את הממשלה להיגרר לעימות עם התאגיד ואף לאיים בהלאמה מחדש. טוב וחשוב שמתרבים הקולות להלאמת חיפה כימיקלים. קולות כאלה מחזקים את מאבק העובדים, שזקוק לכל חיזוק אפשרי מול הנהלה דורסנית. למרבה הצער, ניסנקורן והנהגת הסתדרות העובדים — במסגרתה מאורגנים עובדי מפעל חיפה כימיקלים דרום — העדיפה לא רק להתעלם ממשבר הפיטורים במפעל הצפוני, אלא לפעול בתיאום עם הנהלת החברה.

להרחיב את המאבק

הקפאת הפיטורים נותנת לעובדים מעט חמצן לקראת החגים. את פרק הזמן הזה הכרחי לנצל כדי לגייס תמיכה ציבורית ולהמשיך ולהפעיל לחץ ציבורי על ההנהלה ועל מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת.

חשוב להבהיר להם שלא יכול להיות שהנהלת חיפה כימיקלים תעשה ככל העולה על רוחה, ותקבל אישורים להפעיל את המפעל הדרומי מבלי שיבוטלו מכתבי הפיטורים לעובדי המפעל הצפוני, וישולם לכלל העובדים שכר מלא עד למציאת פתרון שיאפשר חזרה לייצור באופן בטיחותי. החברה, שגרפה רווחי עתק על גב העובדים ובטיחות הציבור בשנים הקודמות יכולה כמובן לממן זאת ללא קושי.

חשוב שבשבועות הקרובים יתייצבו לצד העובדים ועדי וארגוני עובדים — כולל ההסתדרות, ארגוני סביבה, פעילים חברתיים והציבור הרחב. המאבק של עובדי חיפה כימיקלים צריך להיות המאבק של כולנו למען פרנסה ובטיחות, ונגד חמדנות בעלי ההון והשליטה שלהם בממשלה. מאבק סוציאליסטי תמשיך להתייצב לצידם ולסייע במאבק.