ועידת מאבק סוציאליסטי, 2—4 בנובמבר 2017: מסמך זה שהופק עבור הוועידה הארצית, התגבש לאורך תהליך דיון תנועתי מקיף. גירסה מלאה של הדוח הפוליטי נידונה ואומצה פה־אחד בוועידה הארצית. אנחנו מפרסמים את הפרק השני, העוסק במשבר במזרח התיכון.
הגל המהפכני ההיסטורי שסחף את המזרח התיכון וצפון אפריקה ב־2011 פינה את מקומו להשתלטות כוחות של מהפכת־נגד. בכל מקום בו התקוממו ההמונים ברחבי האזור והסתערו על העתיד, סולידריות חוצת עדות ולאומים הרימה ראש, אך השאיפה המהפכנית ההמונית להפלת סדר של דיכוי פוליטי, חברתי וכלכלי ולייסוד חברה חדשה, דמוקרטית, שתבטיח תנאי מחיה ראויים לכל התנפצה על סלעי הריאקציה. מתחים אתניים־דתיים הקצינו בכל רחבי האזור, מלחמות אזרחים כיתתיות התלקחו בסוריה, בעיראק, בלוב, בתימן, ויסודות מאיימים בכיוון הזה ניצתו בשטחים הכורדיים בטורקיה וגם בצפון סיני.
הניגודים האידיאולוגיים עתיקי היומין בין האסלאם הסוני לשיעי ובין האסלאם לדתות אחרות אינם הגורמים היסודיים לפרוץ עימותי הדמים. החולשה המכרעת של כוחות פוליטיים עצמאיים של מעמד העובדים ושכבות קרובות אחרי עשורים של דיכוי פוליטי חריף הותירה לכוחות ריאקציה של אסלאם פוליטי ימני ושל גורמים פרו־קפיטליסטיים ופרו־אימפריאליסטיים לחדור לחלל הפוליטי והשלטוני שנוצר. בעיראק, תהליך זה המשיך למעשה את השבר שגרם הכיבוש האמריקאי.
במוקדי העימות הכיתתיים העיקריים, התערבויות אגרסיביות ומתמשכות של מעצמות אזוריות ועולמיות, החל מההתערבות האימפריאליסטית בלוב בתחילת 2011, דירדרו את המצב. ואילו השליטים באזור פעלו להגברת צעדי דיכוי ולהרתעת ההמונים מנתיב המאבק. עם זאת, המצב לא באמת הושב לקדמותו ותהליכים הדוחפים התעוררות של מהפכה חברתית מוסיפים להתפתח בשורה של ארצות.