ועידת מאבק סוציאליסטי, 2—4 בנובמבר 2017: פרק אחרון מתוך הדוח הפוליטי שהתגבש לאורך תהליך דיון תנועתי מקיף וגירסה מלאה שלו נידונה ואומצה פה־אחד בוועידה הארצית. המסמך נכתב עוד לפני שהמחאה נגד השחיתות הוציאה רבבות להפגין בתל אביב. אך ההתפתחות תואמת את הערכת המצב המסוכמת במסמך, כפי שכתבנו: "המיאוס הכללי שמתחת לפני השטח בקרב שכבות לא מבוטלות יכול להביא גם להתפרצות של מאבקים משמעותיים באופן פתאומי יחסית, לרבות מאבקים המוניים או המוניים־למחצה".
שלטון נתניהו נותר על כנו עד היום לא כתוצאה משביעות רצון ומתמיכה נרחבת בקרב הציבור, לרבות הציבור היהודי, אלא למרות תחושות מיאוס המוניות.
חרף נטיות להצבעה מסורתית, דפוסי ההצבעה בישראל בעשורים האחרונים מתאפיינים בדינמיות ומשקפים גמישות רווחת ביחס להצבעה. הליכוד בפרט לא היה אפילו הסיעה הגדולה ביותר בכנסת אחרי בחירות 2009 ו־2013, ואילו בבחירות 2015 הוא נזקק להצבעה טקטית של תומכי הימין הקיצוני כדי לייצר יתרון פרלמנטרי. הן אחרי בחירות 2013 והן אחרי בחירות 2015, הליכוד הצליח להרכיב קואליציות שכללו מפלגות שפנו לסנטימנט של סלידה מהמצב תחת השלטון הקיים.
המעמד השליט ושלטון נתניהו נהנו באופן כללי מנסיגת תנועות ההמונים באזור, מחולשת השמאל ובמיוחד מהיעדר קריאת תיגר פוליטית ממשית בהיקף משמעותי בציבור היהודי על מדיניות הממשלה בסוגיית הכיבוש והדיכוי הלאומי של הפלסטינים.
אולם קיים פוטנציאל לא מבוטל להתפתחות של מאבקים חדשים ועל הרקע הזה גם לקידום הבנייה של הכוחות השמאליים והסוציאליסטיים בחברה.