socialism.org.il
מפלגת "עם אחד"
הדרך קדימה
סוף סוף מפלגה של העובדים...
אמנון כהן
28.01.1999 00:00

הקמת "עם אחד" היא פריצת דרך של העובדים, הנותנת תקווה עצומה. סוף סוף אנחנו מתנערים מהקשרים שלנו עם המפלגות הקיימות המייצגות את המעסיקים, ויוצרים קול פוליטי משלנו. במפלגת העובדים החדשה טמון הפוטנציאל לא רק להצליח בבחירות, אלא לשנות את פני החברה הישראלית ולהפוך את התהליכים שהפכו את ישראל לגן־עדן לספקולנטים ולגיהנום לעובדים.

איך למצות את הפוטנציאל שלנו?

עכשיו כשיש לנו הזדמנות היסטורית כזו, אנו חייבים להוציא ממנה את המקסימום, כדי להבטיח תנאי עבודה ומחיה סבירים עבורנו, עבור ילדינו ועבור הדורות הבאים. אבל כדי להגיע להישגים הטובים ביותר עבורנו, אנחנו צריכים:

מה אנחנו רוצים להשיג?

אנחנו רוצים משכורות ופנסיות הוגנות, מערכת בריאות טובה, חינוך איכותי ודיור במחירים סבירים עבור כולנו.

הכוח הפוטנציאלי שלנו

העובדים הם המנוע של הכלכלה, ושום דבר במדינה לא יזוז בלעדינו. לפני שנתיים, לדוגמה, מעצרו של שלמה שני הביא להפסקת עבודה במדינה כולה. אוטובוסים עצרו באמצע הרחוב. שני שוחרר תוך שעות ספורות, ובית־המשפט העליון הכריז שמעצרו היה טעות. פעולות כאלה מראות את הכוח שהעובדים מחזיקים בידיהם, אבל דרושה גם מנהיגות שתדע להשתמש בכוח הזה כדי לשפר את חיינו.

ארגון דמוקרטי המנוהל על־ידי העובדים

ללא ארגון דמוקרטי המנוהל מלמטה על־ידי העובדים עצמם, לא נוכל להשיג את המטרות שלנו, והמפלגה שלנו עלולה להפוך למפלגה מושחתת ומנותקת מבוחריה.

שמירת המפלגה בידי העובדים

כדי להבטיח שמפלגת העובדים תהיה דמוקרטית באמת, ותייצג את האינטרסים של העובדים, היא חייבת להיות מנוהלת מלמטה ולא מלמעלה. מדיניות המפלגה תידון בכל הרמות, למפלגה יהיו סניפים במפעלים, בשכונות ובעיירות הפיתוח, והיא תפעל לארגון העובדים הלא מאורגנים ולהקמת מחלקת נוער פעילה, כל זאת כדי לאחד את מעמד העובדים. נציגיה צריכים להיבחר על־ידי הסניפים, ולסניפים צריכה להיות הזכות להחליף את הנציגים בכל זמן שהוא.

איך להבטיח שהנציגים שלנו יישארו איתנו?

נציגי העובדים צריכים להיות עובדים שנבחרו באופן דמוקרטי והוכיחו את עצמם במאבקים. אבל זה לא מספיק. משכורות העתק המשולמות לחברי־כנסת משחיתות אותם, מרחיקות אותם משורשיהם ומרגילות אותם לסגנון חיים שיוצר מכנה משותף רחב בינם לבין המעסיקים ומנתק אותם מאיתנו. מסיבה זו חברי־הכנסת שלנו צריכים להתחייב לחיות ממשכורת של עובד, ולתרום את שאר המשכורת למפלגה. בדרך זו נוכל להבטיח שהנציגים שלנו יישארו במקום שבו הם צריכים להיות — איתנו.

המפלגה צריכה לייצג את האינטרסים שלנו, ורק אותם

כל המפלגות האחרות ממומנות ונשלטות על־ידי המעסיקים ובעלי ההון, וממלאות את רצונם. למפלגה שלנו אסור לקבל מימון ממיליונרים, שאת האינטרסים שלהם נצטרך לשרת, אלא רק מהעובדים.

אסטרטגיה פרלמנטרית ברורה

הדרך לזכות בתמיכתם ובאמונם של העובדים ולהרחיב את בסיס התמיכה במפלגה שלנו היא על־ידי כך שנוכיח שאנחנו נאמנים לאינטרסים של העובדים וניאבק למען זכויותיהם. המשמעות היא שלא ניכנס לקואליציה שלא תקבל את כל הדרישות שלנו (ובמפה הפוליטית הנוכחית קשה להאמין שהמפלגות הקפיטליסטיות יקבלו דרישות כאלה). הצטרפות לקואליציה שתוקפת את העובדים, או לקואליציה שמוכנה רק לפשרות חלקיות, תגרום למפלגה לאבד את אמינותה. אם ממשלת קואליציה שאנחנו חברים בה מפרה את ההבטחות שנתנה לנו, עלינו לפרוש ממנה מיד ולהסביר לציבור בצורה ברורה שעזבנו את הממשלה בגלל התנגדותנו לצעדים שנקטה כנגד העובדים. באופוזיציה עלינו להגיש הצעות חוק למען העובדים, ולחשוף את טבעה האמיתי של הממשלה המנוגד לאינטרסים של העובדים כאשר זו תנסה לעצור את החקיקה. נוסף על המאבק למען זכויות העובדים, המטרה שלנו בכנסת צריכה להיות לחשוף את השחיתות של המפלגות האחרות ואת הטבע המתנגד לעובדים של הפעולות וההחלטות שלהן, ולהראות את האינטרסים של מי הן מייצגות באמת.

התפקיד של מאבקי עובדים

על הפעילות הפרלמנטרית לתמוך במאבקי העובדים, ולא להחליף אותם. לח״כים יהיה כוח רק עם גיבוי של תנועה גדולה מחוץ לכנסת. דרך מאבקי עובדים יש לנו הכוח להפסיק את הייצור, כוח שהוא גורם הכרחי ליצירת שינויים רדיקליים בחברה. אנחנו חייבים להיות מודעים למגבלות הפעילות הפרלמנטרית שלנו — מוקדי הכוח האמיתיים נמצאים בחדרי הישיבות של הקונצרנים הגדולים ולא בכנסת. לכן, הדרך היחידה להבטיח תנאי מחיה הוגנים היא להביא לשינוי יסודי בדרך שבה מנוהלת החברה.

הבטחת שינויים משמעותיים

השאיפה של העובדים היא להשיג חלק גדול יותר מה"עוגה" הלאומית. המשמעות היא לא עוד קצת מזומנים כדי לקנות לעצמנו חולצה חדשה מחר. אנחנו רוצים שינויים משמעותיים כדי לדעת שנוכל להאכיל את עצמנו את משפחותינו, לקבל שירותי בריאות טובים, להיות בטוחים שכשנפרוש מהעבודה תהיה לנו פנסיה שנוכל לחיות ממנה בנוחות, ולהבטיח חינוך נאות לא רק לילדים שלנו, אלא גם לילדיהם.

לא מספיק להיות במקום שבו ה"עוגה" מחולקת

לא די להיות במקום שבו ה"עוגה" מחולקת כדי להבטיח את התנאים שפירטנו לטווח ארוך, בייחוד בתקופה של משבר כלכלי. תחת השיטה הנוכחית כל הישג שנוכל להגיע אליו יהיה מוגבל, והמעסיקים ייקחו לעצמם בחזרה הישגים אלה דרך אינפלציה ומיסוי. המפלגות הדתיות נמצאות במקום שבו ה"עוגה" מחולקת, ולמרות שהן הצליחו להשיג מיליארדי שקלים עבור בוחריהן (על חשבון שאר העובדים, מה שמפלגת העובדים, השואפת לייצג את העובדים כולם, אינה יכולה לעשות), במונחים ממשיים, להישגים אלה היו תוצאות מינימליות — רוב הציבור הדתי עדיין חי בעוני. אותה כמות של כסף אם תפוזר בקרב אוכלוסיית העובדים הנרחבת של ישראל, תהיה זניחה.

לשוק החופשי אין נשמה

אסור לנו להיתפס לאשליות שמאבק למען "שוק חופשי עם נשמה" יכול לעזור. הדחף לרווח הוא שמניע את כלכלת השוק החופשי, ולא שום דבר אחר. מעסיקים יפטרו עובדים, יקצצו בשכר ויעשו כל מה שנחוץ כדי לדאוג לרווחיהם. בכלכלת שוק חופשי, היוצרת תחרת קשה, על המעסיקים לקצץ יותר ממתחריהם רק כדי לשרוד, וזה אומר לנהל את עסקיהם בעלות מינימלית ועם רווחים מקסימליים. אין שום מקום לרגשות במערכת אכזרית שכזו. כל זה נכון במיוחד בזמן מיתון. עם החרפת המיתון הנוכחי, המעסיקים, השולטים בממשלה, ידרשו קיצוצים נוספים בהוצאה הציבורית וקורבנות נוספים מצד העובדים, כדי שיוכלו לשמר את רווחיהם.

שליטה של העובדים בכלכלה

הדרך האמיתית היחידה להבטיח עתיד הוגן לעצמנו היא לתפוס את השליטה בכלכלה. אם נוכיח את נאמנותנו לעובדים בכנסת, נרחיב את בסיס התמיכה שלנו. אנו חייבים לשאוף, בטווח הארוך, להגיע לרוב בכנסת, ואז לתפוס את השלטון. זה לא בלתי אפשרי, בהתחשב בכך שהעובדים הם 85 אחוז מהאוכלוסייה. התפקיד שלנו, אם כך, הוא לשכנע את רוב ציבור העובדים בדרכנו. כאשר נגיע לשלטון, ניקח את השליטה בכלכלה מידי 12 המשפחות שמחזיקות בבנקים ובחברות הגדולות, ונעביר אותם לבעלות ציבורית תחת שליטת העובדים תוך שימוש בכלכלה מתוכננת — במקום האנרכיה והתחרות הבלתי אנושית שיוצר השוק החופשי, כלכלה של העובדים המנוהלת על־ידי העובדים ולמענם. עושר עצום זה יוכל אז לשמש להבטחת חיי רווחה לכולנו וליצירת חברה סוציאליסטית ושוויונית.