אף אחת מהמפלגות הגדולות לא מציעה פתרון

אף מפלגה גדולה לא מציעה דרך לצאת מהמשבר. "מחנה השלום" נאחז בתקווה שהחזרת תהליך השלום למסלול תיתן לכלכלה דחיפה משמעותית, אבל המשמעות של התמוטטות ה"נמרים" האסייתים וההאטה הכלכלית העולמית היא שישראל אינה יכולה עוד למשוך השקעות בהיקפים גדולים, כפי שעשתה בעבר.

הקפיטליזם גורם לעוני ומצוקה מתמשכים אצל ההמונים הפלסטיניים, ועל בסיס שכזה בלתי אפשרי לבנות שלום יציב. זו הסיבה שתהליך אוסלו לא נועד מלכתחילה לפתור את הבעיות של העם הפלסטיני, אלא רק להשתיק אותו בעזרת רשות פלסטינית מדכאת. אפילו כאשר ישראל היתה בתקופה של גאות כלכלית (בזמן ממשלות פרס ורבין), העובדים הרוויחו ממנה מעט מאוד (אם בכלל). הצעדים הסמליים שנקטה הממשלה לא עזרו כלל להוציא את מערכת החינוך הישראלית מהמשבר, והעלייה בהשקעה בבריאות היתה זניחה. התוצאה המשמעותית ביותר של הגאות היתה התרחבות עצומה של הפער בין עשירים ועניים. כל זה קרה כיוון שבשיטה הקפיטליסטית ממשלות, "ימניות" או "שמאליות", מוחזקות כבנות ערובה של החברות הגדולות. כך, לדוגמה, "ישראל אחת" של ברק אולי מציגה כמה דרישות סוציאליות, אבל האנשים המשפיעים ביותר המקיפים אותו הם אנשי עסקים חסרי רחמים שעשו את המיליונים שלהם על־ידי התקפות על העובדים. יהיה מי שיהיה ראש הממשלה שייבחר, הוא רק ימשיך בהתקפות מאותו סוג.

איך אפשר להילחם?

אפילו לחד״ש, למרות שהיא מציגה כמה דרישות טובות, אין אסטרטגיה ברורה שתגייס את האנשים העובדים למאבק להשגת הדרישות. במקום זאת, מנהיגי חד״ש מדברים בעמימות על "השפעה" שמאלית בכנסת. אבל איך? על־ידי יוזמות לחוקים מתקדמים? כמה מהחוקים שיזם "השמאל" שינו באופן משמעותי את חיי העובדים? על־ידי תמיכה בקואליציות עם המפלגות של בעלי ההון? העובדים והצעירים אינם יכולים לצפות לשיפור במצבם אם הם סומכים על המפלגות בכנסת ש"ישפיעו" על המדיניות. אחרי הבחירות, הדרך היחידה שבה עובדים וצעירים יוכלו להגן על עצמם היא על־ידי מאבקים מאורגנים במקומות העבודה, בשכונות, בבתי־הספר ובאוניברסיטאות. אבל במציאות של היום, אפילו הישגים שיושגו במאבקים יהיו זמניים — כפי שהעלאות שכר בעבר נמחקו על־ידי האינפלציה.

להבטיח לעצמנו עתיד טוב יותר

כפי שלא ניתן לרפא מחלה על־ידי טיפול בסימפטומים השטחיים שלה, כך הדרך היחידה להביא לחיסול העוני והאבטלה היא להיפטר מהשיטה שגורמת להם. כלכלת השוק החופשי מונעת על־ידי מניע הרווח, ובתחרות הקשה של השוק החברות הגדולות יעשו הכל כדי לשמר את הרווחים שלהן: הן מפטרות עובדים, דוחפות להורדת תנאי המחיה של האחרים ומכריחות ממשלות לקצץ בהוצאה הציבורית. הדרך היחידה להשיג עבור עצמנו הישגים לטווח הארוך היא לאחד את העובדים והצעירים במאבק להפסיק את הייצור למטרות רווח ואת השלטון של קומץ העשירים. המשמעות היא העברת התעשיות והעסקים הגדולים לשליטה דמוקרטית של העובדים, כדי שאפשר יהיה לתכנן את הכלכלה בצורה דמוקרטית כך שתספק את צורכי האנשים העובדים. רק חברה המאורגנת בצורה דמוקרטית על־פי קווים סוציאליסטיים תוכל לחסל את הרעות החולות של העוני והאבטלה, שבהעדר אלטרנטיבה סוציאליסטית מספקות קרקע פורייה לדיכוי לאומני, גזענות, פונדמנטליזם דתי ומלחמות.

הצטרפו אלינו במאבק לסוציאליזם!

מאבק סוציאליסטי פועל לאחד את כל העובדים והצעירים בישראל במאבק לזכויות דמוקרטיות ונגד שלטון העסקים הגדולים. אנחנו משתתפים במאבקים היומיומיים של צעירים ועובדים, קושרים את המאבקים האלה עם הצורך בסוציאליזם, וקוראים לאלטרנטיבה סוציאליסטית לזוועות שמביא הקפיטליזם. בניגוד לאירגונים אחרים, אנחנו לא מסתירים את הזהות הסוציאליסטית שלנו!

מאבק סוציאליסטי הוא הסניף הישראלי של CWI, המפלגה העולמית של הסוציאליזם, המאחדת עובדים וצעירים בכל העולם במאבק נגד שלטון החברות הגדולות. אנחנו קוראים לעובדים וצעירים הרוצים להיאבק למען סוציאליזם — בין אם בחד״ש, במפלגת העובדים או בתנועות הנוער — לעבוד איתנו למען המטרה המשותפת.

הצטרפו אלינו למאבק העולמי לחלץ את האנושות מהסיוט הקפיטליסטי!

מאבק סוציאליסטי, האחד במאי 1999