socialism.org.il
הצבעתם / לא הצבעתם ... עכשיו תחטפו
טוב שזה נגמר! נמאס לנו לשמוע הבטחות ריקות של מפלגות שמנותקות מהמציאות העגומה שבה אנחנו חיים. נמאס לנו לעבור כל שנתיים שטיפת מוח של אותן מפלגות כשכל מה שמשתנה זה הסיסמאות, שמנגנות לנו על המצפון ועל הפחד.
מלני פלאצ׳י
11.02.2003 15:17

התלהבות לא היתה בבחירות האלו. בניגוד למערכות בחירות קודמות, נציגי הציבור למיניהם אפילו לא הגיעו לשכונות כדי להתחנף אלינו שנבחר בהם (פשוט בגלל שהם ידעו שזה יכול להיגמר רע!). הרבה פשוט ויתרו על התענוג הדמוקרטי ולא הגיעו לבחור, והיו גם כאלו שניסו למחות על ידי הצבעה לאחת המפלגות הקטנות, שמראש אפשר היה לצפות שלא יעברו את אחוז החסימה. ברור לכולם שנמאס מהפוליטיקאים! וזה לא שהפסקנו להתעניין במה שקורה, זה פשוט הייאוש שיצרה אצלנו המערכת הפוליטית המושחתת.

שינוי?

אין ספק שהרבה רצו שינוי ובחרו "שינוי", אבל האם באמת "שינוי" מסוגלת למלא את הציפיות של אותם האנשים שכל כך רצו שהפעם זה יהיה שונה? התשובה היא לא. "שינוי" בסך הכל התחברה בסיסמאות לאותם אנשים שמרגישים חנוקים כי הם עובדים קשה בעבודה ובמילואים ומרגישים שלוקחים מהם יותר מדי — מה שנכון. אבל מעבר לסיסמאות של "שינוי" מסתתרת מפלגה קפיטליסטית טהורה, שמקדמת הפרטות שגורמות לעובדים רבים לאבד את עבודתם, ומכיוון שהיא כזאת, היא לעולם לא תוכל לפתור את אותן מצוקות של מעמד העובדים, הקורס תחת הנטל.

שרון רוצה את "שינוי" בממשלה מכיוון שהדבר הראשון שעומד על סדר יומה של הממשלה החדשה שתקום הוא קיצוץ נוסף של 10–15 מיליארד שקל בתקציב 2003, שהוא גם ככה מהתקציבים הקשים ביותר שהועברו. "שינוי", שמעולם לא התנגדה לתקציב, גם הפעם לא תעשה זאת, והקיצוץ יביא לעוד פגיעה בבשר החי של העובדים: בחינוך, בהבטחת הכנסה, בדמי האבטלה, בבריאות ובכל הצרכים הבסיסיים שלנו. "שינוי", שהבטיחה לבוחריה שלא תשב עם החרדים, כבר מפרה את הבטחתה בכך שהיא אומרת שהיא מוכנה לשבת עם "יהדות התורה" אבל לא עם ש״ס, כל עוד יש מלחמה, אבל איך אפשר בדיוק להגדיר כאן במדינה מתי אין מלחמה? ולמה לא עם ש״ס? כי הם פשוט לא מתאימים למדינה האוסטרו־הונגרית שאליה שואף לפיד להוביל אותנו. וכך "שינוי", יום אחרי הבחירות, מתגלה כעוד אחת מהמפלגות המאוסות שמוכרות לנו שקרים, שנאה, גזענות ולא שינוי.

קואליציית שרון ובעלי ההון

שרון הוא כמובן המנצח הגדול של הבחירות האלו. בניגוד לבחירות הקודמות, עכשיו יש לו כל החופש בעולם לבנות כל קואליציה עם מי שהוא רק יבחר. אבל האם "העם" באמת רוצה שרון? או שהוא פשוט לא רואה אופציה אחרת שבאמת תייצג אותו, ומעדיף להשאיר את המצב כמו שהוא רק כדי לא לקחת סיכון שהמצב יוחמר על ידי טירונים פוליטיים שגם ככה לא מייצגים אותו? מה שבטוח הוא שהמצב לא יהיה יותר טוב בשום קואליציה חדשה שבה יבחר שרון, שהממשלה החדשה לא תייצג את אותנו, העובדים, המובטלים והצעירים, אבל תייצג מצוין את בעלי ההון, שבמילא מושכים בחוטים מאחורי הקלעים.

קואליציה רחבה רק תקל על בעלי ההון לקבל סכומי כסף עצומים בפטורים ממס, שאותם לא יצטרכו להחזיר. כרגיל, העובדים יהיו אלה שיצטרכו לשלם את המחיר עם עוד קיצוצים בתקציב, עוד קיצוצים בשכר ועוד פיטורים. שרון אמר בתשדירים ש"אנחנו במצב קשה ועומדים בפני אתגרים". אולי הוא התכוון לעצמו ולחברים שלו, בעלי ההון, שמרגישים מאותגרים מפני הצפוי — הקשיים שבניסיון לקצץ ולפטר עובדים מבלי שהם יתקוממו. אבל הוא פונה אלינו כאילו היה חבר שלנו לאתגרים, ואני שואלת: מה לנו ולשרון, לשרי אריסון או לדנקנר?

קריסתה של מפלגת העבודה

ההתרסקות של מפלגת הדינוזאורים המנותקת הזאת היתה צפויה. המפלגה הזו, שמאז התרסקות הסכמי אוסלו לא רעננה את מצעה, ובעצם לא היה לה שום דבר אחר להציע ממה שהציע הליכוד לבוחרים; שישבה בממשלה האימפוטנטית של שרון, ממשלה שהביאה למלחמה כפולה, הן על העובדים והן בכיבוש מחדש של השטחים; המפלגה הזו גילתה לפתע שהבוחרים כבר לא קונים את הבולשיט שלה בשום צורה — לא פרס, לא ברק, לא בן־אליעזר וגם לא מצנע, "איש הפוליטיקה הישרה".

העבודה נחשפה במלוא מערומיה: היא לא עשתה כלום למען החברה והכלכלה, גם ביטחון היא לא הצליחה לתת, והיא ממשיכה בהתבטאויות העדתיות והמתנשאות שלה (הכל־כך מוכרות מקום המדינה) נגד המזרחים. מצנע אמר יום אחרי הבחירות שהוא "לא מצליח להבין את הצופן הגנטי של מצביעי שרון". מה שבטוח הוא שגם הבוחרים לא מצליחים להבין את הצופן הגנטי שאליו המפלגה מכוונת את מצעה.

מה עושים?

שיטת הבחירות "הדמוקרטית" מאפשרת לנו לבחור במושחתים התורנים פעם בשנתיים או ארבע, אבל האם אנחנו באמת משתתפים בהחלטות שמשפיעות על החיים שלנו? לא. כשיש לנו רק אופציות של בחירה בין המושחתים למושחתים יותר, זו לא דמוקרטיה! אף אחד לא מייצג את העובדים, גם לא עמיר פרץ, שמשתיק כל קול שמתנגד לו בתוך ההסתדרות. שפועלו בעניין מפוטרי בנק הפועלים, לדוגמה, הסתכם בפרסום מודעות, ולא בשום מאבק ממשי נגד יו״ר הוועד של הפועלים, שמכר את העובדים ושלח אותם לחפש עבודה במשק מוכה אבטלה.

אנחנו חייבים להתעשת מהייאוש שהם מכניסים בנו ולבנות ועדי מאבק בתוך השכונות ומקומות העבודה, שיהיו דמוקרטיים מהיסוד. הוועדים האלה יוכלו להיות הבסיס להקמת מפלגדת עובדים אמיתית, דמוקרטית ולוחמת. מפלגה שמובילה מאבקים כל השנה ולא מסתפקת בתעמולה לפני הבחירות. מפלגה שתהיה תלויה רק בחברים שלה, ולא ב"תרומות" של בעלי הון. רק ככה אפשר לבנות אלטרנטיבה שתייצג את מעמד העובדים ותהיה אופוזיציה אמיתית לשלטון ההון. רק במאבקים, בהפגנות, בשביתות ולבסוף בהעברת השליטה בבנקים ובחברות הגדולות נוכל לעצור את הטירוף שאליו לוקחים אותנו בעלי ההון והפוליטיקאים שבכיס שלהם — מלחמה בכל החזיתות, עוני, השפלה יומיומית וחינוך ובריאות קורסים!