socialism.org.il
התוכנית הכלכלית — נשק השמדה המונית!
"תוכנית נתניהו" תזרוק את כולנו לרחוב — פנסיונרים, זוגות צעירים, מקבלי קצבאות, נשים, עובדי המגזר הציבורי, מורים ותלמידים. בתגובה לניסיון לזרוק אותנו לרחוב אנחנו חייבים לצאת לרחובות ולהלחם. מאמר זה מסביר את תוכן התוכנית והשפעותיה ומציע את הדרך היעילה ביותר לנצח את תוכניות האוצר שעלולות להכריע את גורלה של החברה הישראלית
שי גלי
30.04.2003 16:36

הרקע לתוכנית

בתוך תקופה של כשנה אחת בלבד העביר האוצר 3 תוכניות כלכליות: תקציב 2002 — "חומת מגן כלכלית" — ותקציב 2003. סה״כ קיצצה הממשלה כ־30 מיליארד ₪. כל התוכניות הללו פגעו בעיקר בשכבות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית וזאת משום שעיקר הקיצוצים היו בקיצבאות הזיקנה, דמי אבטלה, קיצבאות הילדים, הבטחת הכנסה, אי עדכון שכר המינימום, העלאת המע״מ ל־18% וקיצוץ רוחבי בכל המשרדים כולל החינוך, הבריאות והתרבות.

עיקרי "התוכנית להבראת כלכלת ישראל"

הורדות שכר:
3,200 — 7,000 ₪: הורדת 6.5%
7,000 — 14,000 ₪: הורדת 11%
14,000 — 21,000 ₪: הורדת 16%
21,000 ₪ ומעלה: הורדת 21%

פיטורים: מדובר בפטורי אלפי עובדות ועובדים בשירות הציבורי: 5% מעובדי המגזר הציבורי בשנת 2003 ו — 3% נוספים בשנת 2004. זאת על רקע פיטורים קודמים בסוף 2002. בנוסף כ־6,000 מורות ומורים כבר קיבלו את מכתב הפיטורים.

קיצוץ תוספות שכר: ישנה פגיעה במענקים נוספים לשכר כגון מענקי ביגוד, הבראה והחזר הוצאות רכב. קיצוץ גמול ההשתלמות של המורות מ־17% ל־10%.

פנסיה: כוונת האוצר היא להעלות את גיל הפרישה לגמלאות מ־60 לנשים ו־65 לגברים ל־67 לשניהם, זאת למרות שעובדים רבים מאבדים את מקום עבודתם כבר מגיל 45. גם את גיל הזכאות לקבלת קיצבת זיקנה לנשים לגיל 70 במקום 65 כיום. בנוסף כל עובד יצטרך להפריש 2% נוספים לקרן הפנסיה מבעבר והמעביד 1% נוסף. כמובן שה־1% של התוספת למעסיקים מתקזזת עם ההורדה של 1% תשלום המעסיק לביטוח לאומי.

האוצר מבקש "לעשות סדר" בקרנות הפנסיה ובעצם להלאים את קרנות הפנסיה במטרה להפריטן ולזרוק אותן לבורסה, כ-"מנוף לצמיחה". כך יהיו קרנות הפנסיה שהעובדים מממנים נתונות לקזינו של הבורסה.

חינוך: האוצר מתכוון לקצץ 400 מיליון ₪ בתקציב החינוך וזאת לאחר קיצוץ קודם לשנת 2003 בסך 800 מיליון ₪ — סה״כ מיליארד ומאתיים מיליון ₪ קיצוץ בשנה אחת. הדבר עלול לגרום לקיצוץ שעות לימוד וכבר גרם לפיטורי 6,000 מורות. הסובלים העיקריים יהיו אלו שלא יוכלו להרשות לעצמם שיערים פרטיים וחוגים לתגבור.

שביתת הסטודנטים ב־2001 הצליחה להוריד את שכר הלימוד אך האוצר רוצה לבטל את החלטת הממשלה, להעלות את שכר הלימוד ולהרחיק עוד יותר את החינוך הגבוה מצעירים ממעמד העובדים.

בריאות: האוצר מציע לא לעדכן את סל שירותי הבריאות מדי שנה. הדבר יגרום לכך שמי שיזדקק לטיפול חדשני יצטרך להשיגו בכוחות עצמו בלבד. כך מסירה הממשלה את האחריות לדאוג לבריאות שלנו ומפקירה משמימה זו בידי חברות הביטוח = אין לך כסף??? תמות!!!

תחבורה ציבורית: האוצר מציע להעלות את תעריפי התחבורה הציבורית. שוב פגיעה במעמד העובדים.

זכאות למשכנתאות למעוטי הכנסה: המדינה העניקה מענקים למעוטי הכנסה למטרת רכישת דירה, כעת מציעים לבטל את המענקים ולהשאיר רק את ההלוואה. החלטה זו תכביד את נטל התשלומים על הזכאים. דוגמה לציבור גדול מסוג זה היא האוכלוסייה האתיופית אך לא רק היא כמובן.

קיצבאות: אי עידכון קצבאות ביטוח לאומי מה־1.1.2001 שכידוע הייתה אינפלציה מאז. השוואת קיצבאות הילדים ל־146 ₪ לכל הילדים וביטול הקיצבה המוגדלת מהילד ה־3 ואילך. הקטנת תשלומים לנכי עבודה ב־10%.

תוצאות "התוכנית להבראת כלכלת ישראל"

הקיצוצים הקודמים תקפו בעיקר את המובטלים, המשפחות החד הוריות ומקבלי הקצבאות. ואילו התוכנית החדשה מרחיבה את ההתקפה אל כלל המעמד העובד. היא תוקפת את כולם: פנסיונרים, תלמידים, מורים, סטודנטים, זכאי משכנתאות, עובדי המגזר הציבורי, נוסעי התחבורה הציבורית, נשים, מובטלים כוווווולם!!!

אך בעיקר היא תוקפת את ציבור הנשים שמהוות כ־2/3 מעובדי המגזר הציבורי ואת אלו שכבר נפגעו עקב הקיצוצים הקודמים ונפגעים שוב מהתוכנית הנוכחית.

מה ההיגיון בתוכנית? או, מה זומם ביבי והפודל שיטרית?

ביבי נתניהו מציג את התוכנית כמעודדת צמיחה, כאילו היא טובה לכל המשק, ולכן שמה הוא כזה "התוכנית להבראת כלכלת ישראל". אם התוכנית היא כ״כ טובה ומצוינת ותחלץ את המשק מהבוץ, מדוע לא הלכו איתה ביבי שרון וסילבן לבחירות?! התשובה לכך היא, שהתוכנית משרתת ציבור קטן מאוד אך בעל כוח השפעה עצום על מקבלי ההחלטות, אותם בעלי הון, כרישי נדל״ן, ברוני התקשורת, הכוחות הכבדים של הבורסות. התוכנית אמנם מכוונת כדי לסתום את הגירעון העכשווי. אך בעצם מטרתה לשנות את יחסי הכוחות במשק: להוזיל את כוח העבודה, לנער מעל המדינה כל אחריות לסיפוק בריאות, רווחה, חינוך או דיור לאזרחים. בעצם להפוך את המדינה לגן עדן למשקיעים ובעלי הון וגיהינום לעובדים. לכן האוצר מתכוון להפריט חברות ממשלתיות, את החינוך ואת הבריאות, לקצץ במסים לעשירים ולהוריד את השכר במשק. אם כן, מאחורי ביבי ושטרית עומדים פקידי האוצר ומאחוריהם אידיאולוגיה קפיטליסטית ניאו־ליברלית, שעליה מגינה התקשורת ומאחוריהם עומדים בעלי ההון — הקפיטליסטים שמממנים את ביבי ושיטרית וגם את מצנע ופואד ושולטים בתקשורת ובכלכלה.

כיצד להילחם בתוכנית?

מה זאת אומרת להילחם בתוכנית?

המלחמה בתוכנית היא אמירה ברורה שלא ניתן לגלגל עלינו: המובטלים "הבטלנים", עובדי הציבור "הבזבזנים" את מחיר המשבר שייצרו מובילי המשק, הפוליטיקאים והשיטה הקפיטליסטית.

מלחמה כזו יכולה להצליח רק אם יתקיימו התנאים הבאים:

א. מאבק כולל ומאוחד -מאבק שכולל את כלל העובדים המובטלים והנוער — כולם יחד למען האינטרס המשותף. זאת כתשובה לסקטוריאליזם שמנסים הפוליטיקאים ליצור בתוכנו: מיגזר פרטי כנגד הציבורי, דתיים מול חילוניים. כך הם מקווים לבצע הפרד ומשול. רק אם כולם ילחמו ביחד יש לנו כוח.

ב. מאבק בלתי מתפשר -אסור למאבק לעשות הנחות לפוליטיקאים, ולא להנהגת המאבק. אלא להמשיך את המאבק עד לניצחון. לדוגמא אסור להפסיק את השביתות וההפגנות גם כשנכנסים למו״מ כך אנו בעמדת כוח.

ג. מאבק דמוקרטי -כמעט כל הנהגה ניתן לקנות או למתן (כך קרה עם הנהגת ההסתדרות בשביתה הכללית ב־2000 שמכרה את המאבק תמורת מחיקת חובות של ההסתדרות לקופ״ח כללית). אך לא ניתן לקנות מאבק שמונהג מלמטה מוועדי העובדים עצמם, מפעילי השכונות, מתנועות המחאה. כל הסכם שייחתם יהיה חייב לקבל את אישור כלל העובדים ושאר הנאבקים בצורת הצבעות במקום העבודה באירגון או בוועד השכונה, כך ההנהגה תהיה חייבת להביא הסכם טוב יותר.

ד. אלטרנטיבה -אנו נהיה חייבים להגיב לטענות הפוליטיקאים על כך ש- "אין כסף", "אין ברירה" וכיו״ב. אנו נהיה חייבים לומר יש מאיפה לקחת את הכסף! (ולא מאתנו!): 2.5 מיליארד ₪ מוקצבים לרפורמה במס שתיטיב כמעט אך ורק עם העשירים, 1.5 מיליארד ₪ מוקצבים להורדת דמי ביטוח לאומי מהמעסיקים ומאנשים המרוויחים משכורות של מעל 30,000 ₪, עשרות מיליארדים נוספים אבדו למדינה עם ביטול "מס חברות", הענקת "שיפוי מעסיקים", מיליארדים נוספים יכולים להיגבות עם מיסוי אמיתי של ההון. אלו רק דוגמאות ספורות ל"איפה נמצא הכסף הגדול" ומיסוי פרוגרסיבי של ההון הוא רק חלק מהפיתרון.

למעשה הקפיטליזם לא מאפשר לספק רווחה להמונים. אך יש דרך אחרת לנהל את החברה והכלכלה! אם הפוליטיקאים והמיליונרים לא מסוגלים לספק לנו את הצרכים הבסיסיים שלנו כדי לחיות אז אין לנו צורך בהנהגה כזו אנו יכולים לנהל את הדברים אחרת!!!

אנו נצטרך גם דרך אלטרנטיבית לניהול המאבק. כזו שתפגע באופן מינימלי באנשים רגילים — בעובדים, ובאופן מקסימלי בממשלה ובבעלי ההון. לדוגמא במקום לא לאסוף אשפה ולהותירה ברחוב — לאוספה ולהניחה באופן מסודר מול בית שר האוצר; במקום לא להכניס משכורות בבנקים לא לגבות ריביות על האובדרדראפט ולא לאפשר לבצע פעולות עיסקיות. למשל לנתק את המיים והחשמל לכנסת, לבורסה ולאיזורי תעשייה. במקום לא לחלק את קיצבאות הביטוח הלאומי לחלק קיצבאות מוגדלות! אופן מאבק כזה הוא הרבה יותר אפקטיבי ופוגע פחות בציבור העובדים.

ההסתדרות

בשביל ההסתדרות מאבק זה הוא לחיים או למוות. התוכנית מאיימת על הגרעין הקשה שלה — עובדי המגזר הציבורי. כדי לנצח במאבק אנו חייבים הסתדרות חזקה! אך אנו חייבים לדחוף את הנהגת ההסתדרות להילחם לא רק על האינטרס הברור והמיידי של עובדי המגזר הציבורי והפנסיונרים אלא לנהל מאבק כולל כנגד התוכנית ועל העתיד של כלל המעמד העובד. כדי לחזק את ההסתדרות אסור להתעלם מהבעיות שהינן במנגנון: חוסר הדמוקרטיה, הבירוקרטיה והקרייריזם, פיטורי מאות עובדים מבלי להתייעץ עם הוועד ועוד. אך במידה וההסתדרות תוביל את המאבק ותייצג את כלל העובדים והמובטלים זהו הסיכוי להגדיל את מספר החברים (שהלך וקטן וכתוצאה גרם גם להקטנת ההכנסות) ולחדש את ההסתדרות להתנהלות דמוקרטית יותר מלמטה, למשכורת של עובד ממוצע לכל ראש וועד או עובד הסתדרות ולהפיכתה לגורם מוביל ומנהיג במאבק על עיצוב החברה.

אנו דורשים: