socialism.org.il
חד־הוריות — תוכנית לניצחון
לאחר שנתיים של הקיצוצים האכזריים ביותר שהיו אי פעם במדינה, הכוח האדיר של המחאה החברתית מתחיל לפרוץ. הקיצוץ שהורגש בקצבאות של יוני הוא הקיצוץ הגדול הקודם, שנעשה עוד בתקופת סילבן שלום. כן, זה שהעבודה וש״ס הצביעו בעדו, שפגע בשכבות הכי חלשות של החברה הישראלית וקבר מאות אלפי אנשים עמוק מתחת לקו העוני.
גל חייט
04.08.2003 14:09

הפגיעה הזאת הובילה קבוצה אמיצה של אימהות חד־הוריות מערים שונות, מקבלי הבטחת־הכנסה ועוד אנשים שלא יכלו להמשיך ולשבת בשקט לאמץ את צורת המחאה של ויקי קנפו ולעלות ברגל למשרד האוצר בירושלים.

העלייה ברגל לירושלים היא התפרצות מוקדמת ומרשימה של מחאה עממית, אבל גם ניסיון לנצח את המדיניות הקפיטליסטית הבלתי אנושית של האוצר. הניצחון חשוב במיוחד כי גל הקיצוצים של תוכנית נתניהו יתחיל להיות מיושם החל מחודש אוגוסט, ובו עוד שלל גזירות חדשות: פגיעה בקיצבאות הילדים, עוד קיצוץ בשאר הקיצבאות ופגיעה קשה בעובדים. וזה עוד לא הכל.

האוצר כבר מתכנן את הקיצוץ הנרחב הבא, של 7 עד 9 מיליארדי שקלים נוספים, ולכן הקרב נגד האוצר חייב להתנהל לא כקבוצה של אנשים שבאים למשרד האוצר בדרישה לפתרון אישי של המצוקה הכלכלית, כפי שמשרד האוצר מקווה שהמאבק יתנהל, אלא בחזית מאוחדת של כל השכבות שנפגעות מהמדיניות הכלכלית של הממשלה, ובראשן מעמד העובדים — הציבור היחיד שגדול, מאורגן וחזק דיו כדי לגבור על הממשלה, ושיכול להשתמש בנשק השביתה, הנשק היחיד שממנו מפחדים אנשי האוצר. הכוונה היא לפנייה לחברי ועדים לוחמניים ולעובדים מהשורה, ולא לביורוקרטים בהנהגת ההסתדרות.

כדי שהמאבק יוכל לאחד את כל הקבוצות, צריך לבחור מתוך כל מי שמוכן/ה להיות פעיל/ה הנהגה שתהיה אחראית על אירגון ותיאום כל הפעילויות. ההנהגה תהיה חייבת לדווח לפעילות/ים על ההתקדמות מדי יום, ולהביא לאישורן/ם כל הצעת פשרה או הסכם. צריך להבין גם שהניצחון לא יבוא מראיונות לתקשורת או משיחות עם עסקנים פוליטיים.

כדי להבטיח שהאנשים הראשונים שיצאו למאבק לא יישחקו תחת עומס הפעילות, חייבים לפנות החוצה ולצרף כל הזמן עוד ועוד אנשים למאבק — בחלוקת חומרי הסברה וגיוס פעילים בשכונות, בבתי־הספר, בתנועות הנוער ובמקומות העבודה. במיוחד חשוב לפנות לוועדי עובדים, כמו למשל העובדים במשרדי הממשלה, שהם לא האויבים שלנו אלא חלק מקורבנות המדיניות התאצ׳ריסטית: המשכורות שלהם עומדות להיות מקוצצות בכעשרה אחוזים.

המאבק שלנו הוא לא ריצת מאה מטר — יותר קרוב למרתון. כל ניצחון בקרב שנשיג במאבק הוא חשוב, אבל כל עוד השיטה הקפיטליסטית, שמשרתת כמה משפחות בודדות של מיליארדרים על חשבון כולנו, תמשיך להתקיים, הממשלה והמעסיקים ייקחו בחזרה ביד השנייה כל ויתור שהם ייאלצו לתת ביד אחת.

כדי להפיל את השיטה הרקובה והמדכאת הזאת אנחנו צריכים גם כלי פוליטי — מפלגת עובדים דמוקרטית, לוחמת והמונית, חמושה בתוכנית סוציאליסטית, שתהיה מחויבת לעובדים ולשאר השכבות המנוצלות, ולא למיליונרים כמו המפלגות הקיימות.

הדרישות שלנו: