socialism.org.il
מאבק החד־הוריות
ביום קיץ חם בתחילת חודש יולי פתחה אשה אמיצה בשם ויקי כנפו במסע רגלי ממצפה רמון בדרום לעבר משרדי הממשלה בירושלים. זאת במחאה על הקיצוצים שנעשו על גבן של האימהות החד־הוריות
גל חייט
16.09.2003 00:00

אקט מחאה זה משך אחריו עשרות אמהות ואבות חד־הוריים שקיבלו ממנו השראה. מול משרדי הממשלה הוקם מחנה אוהלים שמשך אליו עוד מגזרים מקרב מעמד העובדים שנפגעו מהקיצוצים, כגון מחוסרי דיור, הורים שילדיהם נלקחו מהם על ידי רשויות המדינה, בדואים שאדמותיהם ומקורות המחיה שלהם נשדדו על ידי הממסד ועוד.

מאבק זה מוכיח שכאשר מעמד העובדים נלחם על מקורות המחיה שלו נפרצים גבולות הדת והלאום, ומתקיים שיתוף פעולה בין ערבים ויהודים, דתיים וחילונים.

תעמולה כוזבת

המענה שהיה לאוצר לדרישות האמהות היתה תעמולה כוזבת, שטענה כי הבעיה של החד־הוריות היא במוטיבציה שלהן למצוא עבודה, זאת בשעה שכל בר־דעת יכול להבחין בממדי האבטלה המבהילים שצמחו ועלו בשנים האחרונות. אל המאמץ התעמולתי של האוצר חברו כלי תקשורת ממוסדים כגון "ידיעות אחרונות" ורשת ב', ששיתפו פעולה בקמפיין מציאת עבודה לאמהות החד־הוריות. כל מטרתו של הקמפיין היתה להסיט את תשומת הלב הציבורית מהבעיה האמיתית, שהיא חוסר היכולת של המדינה לאפשר לנשים חד־הוריות קיום בכבוד בשעה שרובן עובדות (אך כמו רוב הנשים מופלות בשכר). רוב העבודות שהוצעו להן היו עבודות זמניות או חלקיות (רבות מהן בענף התיירות הנמצא בשפל, לחודשי הקיץ שבהם ישנה עלייה מתונה בדרישה לחדרים בבתי מלון). התקשורת הממוסדת נהגה להבליט גם מתחים שונים שהתגלו במאהלים במסגרת התמיכה שלה בתעמולה של האוצר.

אסטרטגיה מוטעית

הנהגת האימהות החד־הוריות נקטה אסטרטגיה של צמצום המאבק למגזר האמהות החד־הוריות, כנראה במחשבה שככל שיצמצמו את הדרישות האוצר יוכל להיענות להן ביתר קלות. זאת בשעה שהרבה מגזרים מקרב מעמד העובדים רצו להצטרף למאבקן וכמובן להרחיב את הדרישות. אך אי הרחבת המאבק היא טעות, כי היא מחלישה את עוצמתו ומקלה על האוצר להתמודד מולו. דבר זה גם גורם לציבור העובדים לתפוס אותו כמאבק סקטוריאלי, וכך מחליש את התמיכה בו.

המאבק הוא של העובדים

בשלבים הראשונים התקיים שיתוף פעולה בין האמהות הנאבקות לבין ההסתדרות. שיתוף פעולה בין ארגון העובדים הגדול בישראל לבין האמהות הוא מפתח חשוב להצלחת המאבק. אך כל עוד ההסתדרות נשלטת על ידי אינטרסים של ביורוקרטים, שאינם רוצים להניע את ההסתדרות למאבק למען האינטרסים של החברים המאוגדים בתוכה (כפי שחווינו בשביתה האחרונה באביב), שיתוף פעולה זה היה מוגבל ולא מיצה את הפוטנציאל האדיר שגלום בו. הנהגת ההסתדרות, שכל מה שהיה לה להציע לנכים בשעתו זה קמפיין תרומות למען החזרת הנכים הביתה, כלומר משחק לידיה של הממשלה למען הפסקת מאבקם מבלי שייענו הצרכים שלשמם יצאו למאבק מלכתחילה, לא הציעה הרבה לאמהות החד־הוריות מעבר לעזרה לוגיסטית מוגבלת באחזקת המאהל. את נשק השביתה וחיבור בין מגזרי העובדים השונים הס מלהזכיר.

שביתת רעב

החיבוק התקשורתי הראשוני שכך לאחר מספר שבועות בד בבד עם התמיכה הציבורית. יותר ויותר אנשים החלו לקנות את התעמולה של האוצר ולראות באימהות החד־הוריות "פרזיטיות" שמנסות לחיות על גב המדינה. למרות זאת צמחו יוזמות ברוכות כמו המאהלים הנודדים שעוברים בין הערים כדי לחבר עוד אזרחים למאבק.

ההיחלשות של המאבק הביאה את ויקי כנפו ופעילות מובילות נוספות לצעד נואש של שביתת רעב בדרישה כי ביבי ייפגש איתן. זוהי טעות קשה — הדרישה משדרת חולשה ואינה מציבה לאוצר תנאים קונקרטיים (הרי האמהות אינן רוצות להיפגש עם ביבי רק לשם הפגישה). ביבי לא ניאות לדרישותיהן כאשר המאבק היה בגיאות, אין סיבה לחשוב שכעת הוא ייענה להן. שנית, השביתה תרתק למאהל פעילות חשובות ותחליש אותן פיזית בשעה שהמאבק זקוק להן לפעילויות קריטיות (כגון גיוס פעילים, ארגון הפגנות וכו').

חייבים להמשיך

אך המאבק חייב להימשך, הצרכים של האמהות וילדיהן לא נעלמו. עדיין צריך מזון, קורת גג, חינוך ובריאות להן ולילדיהן. כדי שהמאבק יצליח עלינו ללמוד מנסיון המאבק עד כה ומנסיון מאבקים אחרים. הניסיון מראה כי ככל שהמאבק מצומצם יותר ומכוון לענות על צורכי מגזר מסוים מקרב מעמד העובדים, הוא בסופו של דבר נכשל. ראיה לכך היא מאבקיהם ההירואיים של הנכים, שעל הנייר השיגו הרבה אך בפועל לא השיגו כלום. דוגמא נוספת היא מאבק הסטודנטים לפני חמש שנים, שלכאורה הוכתר בהצלחה לאחר שוועדה שהוקמה בעקבותיו המליצה על הורדת שכר הלימוד בחצי. בפועל שכר הלימוד לא ירד, וכעת מתכוונים באוצר להעלותו במידה ניכרת (עד פי שלושה).

הפתרון הוא באיחוד כוחות מתוך הבנה שהמאבק של כל המגזרים של מעמד העובדים הוא למעשה אחד והאויב שעומד מולנו הוא אחד — בעלי ההון והממסד המדיני המשרת אותם.